תמלול, כותרות, ומקורות: דוד כהן
David.Cohen@barangroup.com‏

שיעור 1

פתיחה לסדרת השיעורים

טוב, אז אנחנו נתחיל בביטוי הראשון של הפרשה, "לֶךְ-לְךָ֛", קודם כל אני אסביר בקצרה את השאלה של המפרשים על העניין, ואחר כך נראה מה אומר לנו רש"י.

אז כדאי לנו לחתום באותה שאלה בפסוק הראשון אנחנו קוראים "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ " ^[1] והקושיה היא שאברה ..... לכאורה אברהם לא יודע לאן ללכת , הוא יודע מאין לצאת, אבל לאן ללכת הוא לא יודע, מכיוון שכתוב "אֶֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ " בלשון העתיד, זה מובן? כן? אתם רגילים כבר לאותה השאלה, אבל אנחנו מוצאים קודם כל, כמה פסוקים לפני זה, שהתורה אומרת, המקרא אומר, בפסוק ל"א בסוף פרשת בראשית^[2], פסוק לא: "וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת-אַבְרָם בְּנוֹ, וְאֶת-לוֹט בֶּן-הָרָן בֶּן-בְּנוֹ, וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ, אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ; וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן"^[3] אז לפי סדר המקרא , אנחנו רואים שמשפחת אברהם יצאה מאור כשדים ללכת ארצה כנען, בפסוק שלנו , לא מדובר בארץ כנען, אלא ב'ארץ אשר אראך', לכן ההנחה הבסיסית של כמעט כל המפרשים, שמשפחת תרח ידעה לאן ללכת אבל בכל זאת היא לא ידעה לאן להגיע, כי "ויצאו איתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען" - הם בעצמם יודעים, שאם כבר יוצאים מגלות אור כשדים זה כדי לחזור לארצם, וארצם כמובן זה ארץ כנען.

למדנו את הנושא הזה בהזדמנות אחרת , זה ברור לכולם כן?

שאלה מהקהל : אני לא הבנתי את ההבדל, הרב אמר שהם ידעו לאן ללכת ולא ידעו לאן להגיע

הרב: להגיע , כן, זה נראה מיד, כן אבל מכל מקום יש הבדל בביטוים, בסוף פרשת בראשית הפסוק אומר "ויצאו מאור כשדים", זה יציאה מאור כשדים, ובפסוק שלנו זה "לך-לך" , זה ביטוי אחר, זה מושג אחר לגמרי, יש כמה מדרשים על ההבדל בין יציאה והליכה, מכל מקום ידעו שהיה צריך לצאת מאור כשדים מכל הסיבות שהמדרש מסביר, כי המצב של משפחת אברהם היה מסוכן באור כשדים, והיה צריך לעזוב את אור כשדים אז יצאו מאור כשדים, ופה הביטוי בפסוק שלנו, זה "ללכת אל הארץ אשר אראך", אז אני חוזר על אותה שאלה.

יצאו מאור כשדים וידעו שצריך להגיע לארץ כנען, אבל איפה בארץ כנען?, אנחנו צריכים להגיע עד סוף פרשת וירא כדי לדעת לאן להגיע.

אז תיקחו מיד את התחלת פרשת עקדת יצחק, בספר בראשית.

פסוק א פרק כ"ב :" וַיְהִי, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְהָאֱלֹהִים, נִסָּה אֶת-אַבְרָהָם; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי. [ ב ]וַיֹּאמֶר קַח-נָא אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ, אֶת-יִצְחָק, וְלֶךְ-לְךָ,"... אה שוב זה אותו ביטוי "וְלֶךְ-לְךָ אֶל-אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה"

אז פה, בפסוק של עקדת יצחק, התורה מגלה לנו לאן היה צריך להגיע.

אתם רואים את ההבדל בין " וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן" , "ארצה" זה הכוון של ארץ כנען, "ארצה כנען" . אבל לאן להגיע? מהפסוק שלנו בתחילת לך-לך לא יודעים "אל הארץ אשר אראך" מתי אראה לו? אל איזה ארץ הוא היה צריך להגיע? ב.. בחזון של עקדת יצחק , "וְלֶךְ-לְךָ אֶל-אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה" זה מובן ? כן? ולכן היעד היה ארץ המוריה. היעד של היציאה של אברהם אבינו ומשפחתו מאור כשדים כדי לחזור לארץ, לארץ מולדתם האמתי: ארץ כנען, אחר אני אצטט עוד מדרש שני אני רואה את זה בפירוש, ארצו האמתי זה ארץ כנען, ולכן המדרש מדייק מה מובא מארצך פה, מארצך פה לכאורה זה אור כשדים, אז המדרש מדייק נראה את זה מיד. לכן יצאו מאור כשדים כדי לחזור לארצם שהיא ארץ כנען, עד כאן זה ברור? כן? אבל לאן להגיע? מה היה היעד? זה ארץ המוריה. זה מובן?

לכן אפשר להגדיר את זה ככה: יציאת אור כשדים ...מגיע סוף סוף לעקדת יצחק. והקשר הזה של יציאה מאור כשדים "לֶךְ-לְךָ אֶל-הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ" ו- " וְלֶךְ-לְךָ אֶל-אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה" זה נושא מובהק של המדרש , זה נושא חדש לגמרי, עד כאן היינו חושבים שהיו צריכים לצאת מאור כשדים כדי לחזור לארצם במילים של ימינו אנו, זה ציונות פשוטה, לעזוב את הגלות ולחזור לארץ כנען, לארץ ישראל, אבל פה, דרך המדרש אנחנו רואים שהיעד האמתי זה הגיע לעניין של עקדת יצחק, ארץ המוריה .

ארץ המוריה זה לא ארץ כנען , זה מקום מסוים בארץ כנען, ששמה, קורה לאברהם אבינו את המבחן הסופי של הזהות שלו : עקדת יצחק.

זה מובן? אז זה הנושא של המדרש שלנו. אם זה לא ברור , תשאלו שאלות.

שאלה מהקהל : בהליכה של תרח הייתה גם כוונה ללכת ...

הרב: אין הליכה של תרח, יש יציאה ...

שאלה מהקהל : ללכת ארצה ...

הרב: ללכת, אבל זה יציאה ללכת, אבל לא כתוב שתרח "הלך" , כתוב שאברהם "הלך", "וילך אברהם"^[4]

שאלה מהקהל : הכוונה הייתה גם לארץ המוריה? ^[5]

הרב: לפי המקרא, אי אפשר לומר כאן, לפי המקרא אפשר לומר שתרח היה מסכים לצאת מאור כשדים, וללכת ארצה כנען, והוא לא שייך ליעד של אברהם. אנחנו רואים לפי הפשט מיד, שהוא מתעכב בחרן, העיתוי של אברהם זה מדרשים אחרים , אנחנו רואים שתרח נכנס לארץ כנען עד פרשה של ברית בין הבתרים. אחרי הפרשה של ברית בין הבתרים , אז כל משפחת אברהם, תרח וכולל אברהם חזרו לחרן ואז בחרן שמה " וְלֶךְ-לְךָ אֶל-אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה " גם זה, זה לא כל כך ידוע, כן? זה מדרשים אחרים שנראה את זה אחר כך.

שאלה מהקהל : "לך-לך אל ארץ המוריה " הוא שמע בחרן?

הרב: בחרן כן, לפי המדרש, כן.

זהו ,אז אני חוזר מההתחלה , טוב ששאלתם כיוון שצרך לדייק בדברים.

שאלה מהקהל : איפה היה ברית בין הבתרים?

הרב: בארץ

שאלה מהקהל : בארץ כנען

הרב: בארץ כנען! ראינו , יצאו מאור כשדים, נכנסו לארץ כנען , כתיירים נאמר כן, שמה היה את המחזה של ברית בין הבתרים, אחרי המחזה , זה הסבר של המדרש, אחרי המחזה של ברית בין הבתרים חזרו לחרן, ותרח נישאר בחרן, ואברהם חזר לארץ ישראל אחרי ה"לך-לך" של הפסוק שלנו.

זה צריך לזכור את זה.

שאלה מהקהל : אבל "לך-לך מארצך"

הרב: כן זה "לך-לך מארצך" כן.. , אבל "אל הארץ אשר אראך" אנחנו לא יודעים איפה הארץ, ברור כפי שלמדנו שזה ארץ כנען, אבל איפה בארץ כנען

לפי המדרש זה מתגלה רק בפרשת ויראה ב"לך-לך אל ארץ המוריה"

שאלה מהקהל : ......

הרב: סליחה?

שאלה מהקהל : שהוא כבר יושב בבאר שבע?

הרב: כן, אבל זה קשור, אנחנו לומדים מדרש כן? זה קשור לביטוי של "לך-לך" אז ה"לך-לך אל ארץ המוריה" מבהיר, מסביר את "לך-לך מארצך" דהיינו, היעד של "לך-לך מארצך" או ביתר דיוק, צריך להתחיל מהפסוק הקודם, היעד של: "יֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן" גם לאברהם כן, זה היה, סוף סוף לא יודעים מהו היעד עד שאנחנו קוראים ב"לך-לך אל ארץ המוריה", לעקדת יצחק כן לכן זה סיפור שמתחיל ביציאה מאור כשדים , תזכרו את הביטויים, יציאה מאור כשדים, ומסתיים בעקדת יצחק.

אני רוצה להגיד את זה מיד, ונחזור לנושא, כפי שאנחנו נראה מיד בפרשת עקדת יצחק, זה סוף התגלות הקב"ה לאברהם.

זה הניסיון האחרון של אברהם, התנסה בעשרה ניסיונות כן, ובגמר פרשת עקדת יצחק, הדיבור לא מתגלה לאברהם , זה נגמר עם אברהם, אם אפשר לומר את זה ככה, והדיבור מתגלה ליצחק.

והמחזור של אברהם נגמר, ומתחיל המחזור של יצחק.

כל זה אנחנו צריכים ללמוד לאט-לאט כדי להבין את המשמעות של המדרש, מהי השאלה שהמדרש שואל, כדי להבין מה הוא אומר לנו. כי לימוד המדרש במקורות, זה לא דומה ללימוד פרשנות. לימוד פרשנות, ואף על פי שהמפרשים מבססים את הפירוש שלהם על המדרשים, המפרשים רוצים להאיר איזה מסר של המקרא לפי הפשט. תזכרו מה שאמר רש"י שבא לפרש את הפשט של המקרא, אני רוצה להסביר את זה קצת, למה אנחנו צריכים מפרשים? כי כדי להבין את הפירוש שנותן המפרש למשל רש"י , צריך להבין כבר את המקרא, מי שלא מבין את המקרא, לא יכול להבין את הפירוש על המקרא. לכן איזה מן מעגל כן, אני לא זוכר אם למדנו כבר את הכלל הזה, לכן רק בקצרה אני רוצה ל... זה נושא לגופו.

אני רוצה להאיר את העניין: הייתה תקופה בהיסטוריה שלנו, שעם ישראל, ה.. העם היהודי, לפני אלף שנה, עד התקופה של רש"י, היו עוד מבינים את המקרא כפי שהיו מבינים בזמן הנבואה, והנבואה הסתיימה, והחורבן, בין חורבן בית ראשון לבין חורבן בית שני, זה ידוע כן, אבל ההשפעה של הנבואה הייתה בישראל הרבה-הרבה זמן, לכן אף על פי שההתגלות נסתרה, מכל מקום דרך הזיכרון, וזה הכלל של הפסוק "זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי"^[6], דרך הזיכרון, היו מבינים את המקרא במשמעות העברית שלו במשמעות הנבואית שלו. כאילו היו עוד חיים, בתקופה , בעידן, בעולם של הנבואה עצמה, וכל זה הולך ומסתיים, אז באו המפרשים והיעד שלהם זה לפרש את המקרא, שקיבלו הנביאים, ליהודים שהם חיים בעולם שאין נבואה. זה מובן כן? רש"י הוא הראש שלהם, הראשון שלהם, והוא המתרגם ליהודים את המקרא שניתן לבני ישראל בתקופת הנבואה דהיינו העם העברי, אתם כבר רגילים להבדלים כן? הזהות העברית זה הזהות השייכת לישראל בתקופת הנבואה. כי בהתחלת הגלות הסתיימה הנבואה, עד חורבן הבית עם ישראל היה העם העברי, וזה מתחיל מאברהם העברי, ונגיע למדרשים על אברהם העברי,כן. אחר כך, בזמן הגלות, לא היה נבואה אף על פי שמשהו מסוג הנבואה, משורש הנבואה, ממשיך, וזה רוח הקודש, אבל רוח הקודש זה רק לבעלי רוח הקודש. ולכן, רוב העם לא מסוגל להבין את המקרא, במשמעות שהיה לו, למקרא, לעברים, עברים ב"ב" לא ב"ו" ^[7] כן. זה מובן, דווקא היהודים היו .... חחח

אז המפרש הוא מתרגם, הוא מגלה את משמעות התורה השייכת לתקופה שלאחר הנבואה, זה הכוונה של המפרשים.

הכוונה של המדרש כמדרש היא כוונה אחרת לגמרי, זה לגלות נושאים ששייכים דווקא למשמעות של המקרא, כמקרא, בתקופה הראשונה. יש מפרשים של המדרש, שמשתמשים במדרש כדי ללמד תורה לעם ישראל אחרי תקופת הנבואה, אבל פשט המדרש אי אפשר להבין אלא ברבד, במישור של התקופה הראשונה.

טוב אפשר להרחיב את הדיבור על זה, אבל רק כדי ...

לכן פה, פה אנחנו מגלים, ..דווקא.., שאלה של המדרש שהיה יעד ליציאה מאור כשדים, מהו היעד הזה? תשובה פשוטה, תשובה ראשונית נאמר להגיע לארץ כנען, לפי פשט המקרא : " וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן" אבל מכיון שאנחנו שומעים את הפסוק שלנו בלך-לך "אל הארץ אשר אראך" ועם הקושיה שלנו, עם השאלה שלנו, לאיזה ארץ? לא יודע! לכן המשמעות של המילה "אל הארץ אשר אראך" זה לא אותה משמעות שאנחנו מוצאים לארץ כנען בפסוק הקודם. ארץ כנען זה מובן, ארץ כנען, אבל אל הארץ אשר אראך , מקום מצוין בארץ כנען, ושמה נתגלה היעד של היציאה מאור כשדים.

אז לפי המדרש שלנו, מיד נראה את זה, לפי המדרש שלנו התשובה היא זה היה "ולך-לך אל ארץ המוריה" לכן הנושא, אני שוב חוזר על זה, הנושא שאנחנו צריכים ללמוד, מה הקשר בין יציאה מאור כשדים לעקדת יצחק.

לכן התחלתי להסביר, שעקדת יצחק זה סוף-סוף ההצלחה של ההתגלות לאברהם. כשזה הצליח, אז זה סוף פרשת עקדת יצחק והכל עובר למחזור השני של האבות, יצחק. יש שלושה מחזורים, המחזור של אברהם: צריך לגלות את הצדיק של מידת החסד. אחר-כך המחזור של יצחק: צריך לגלות את הזהות של צדיק של מידת הדין. ואחר-כך, רק אחר כך, בשלב השלישי, זה המחזור של יעקב אבינו, זה ארוך מאוד, מתחיל ביעקב ומסתיים בישראל, כשיעקב מקבל את שם ישראל, ואז מתגלה הצדיק של אמת, שהוא ישראל.

אז הכול מתחיל באברהם, אבל רק למפרע, כשיעקב מקבל את השם ישראל, אז הזיהוי של אברהם עצמו מתגלה כזהות האמתית , זה מובן? טוב.

אז פה אנחנו רואים שהשלב, התקופה, של עקדת יצחק, היא המכרעת בכל התהליך שמתחיל ביציאת אור כשדים. זה הנושא המדויק של המדרש שלנו, זה מובן? יש עוד? שאלות?

שאלה מהקהל : שני הביטויים עכשיו? היעד תלוי ברואה ולא במראה! ..מי שמראה את היעד, כשהכתוב "אל הארץ אשר אראך" ...

הרב: אז זה ההיפך ממה שאמרת...היעד תלוי בריבונו של עולם "אל הארץ אשר אראך" זה הקב"ה שמדבר.

שאלה מהקהל : .... לכתחילה כן, אבל אנחנו רואים שבסוף היעד תלוי באברהם...

הרב: לא, ההצלחה של היעד, זה תלוי באברהם כן, אבל היעד עצמו, אנחנו מגלים פה נושא, אני אומר חדש אבל זה יותר מחדש, נושא חשוב מאוד, היעד דהיינו התכלית של היציאה מאור כשדים זה מה שקרה בארץ המוריה, דהיינו הר- המוריה: עקדת יצחק, כשלב ראשון לבניין בית המקדש.

תפסתם את ה...?

שאלה מהקהל :...(בתיה לנצט: איזה מקום תפס המדרש בזמן הנבואה? האם אז היה כשהוא היה חי , כשהוא התרחש, האם אז היה פירוש האם אז הוא היה גילוי, האם הוא היה תוספת.. סיפורית?

הרב: אם אני,.. שמעתי, הבנתי את השאלה , זה גם זה וגם זה , תוספת בוודאי כן, רמז אחד לפי מדרש אחד שנמצא במדרש תנחומא על הפסוק של הנביא יחזקאל: "וַיְהִי דְבַר-ה', אֵלַי לֵאמֹר"^[8] אז המדרש תנחומא ^[9] מסביר את זה ככה, זה יחזקאל שמדבר "ויהי דבר ה' אלי "– בהר סיני, "לאמר"– בשעתה.

אז זה הממד של התורה שבעל פה, התושב"ע זה גילוי, לפי השעה מהתוכן שקיבלנו בהר סיני, והנביא מגלה את זה בשעתו.

אני חוזר על הפסוק לפי הסבר המדרש "ויהי דבר ה' אלי "– בהר סיני, "לאמר" – בשעתה, זה מובן? למשל כמו שאומר התלמוד "כל מה שתלמיד וותיק עתיד לחדש . נאמר למשה רבנו בסיני" ^[10] אז זה צורך השעה, שהוא הגורם של הגילוי של השעה, זה ההגדרה של התושב"ע ... אז כמו שבתורה יש הצד, אני לא רוצה לומר את הממד, ועכשיו יש משמעות אחרת, חחח זה .. פרובלמטיקה עם הרבה ממדים...( היתה אז מפלגה בשם ממד א.ח)יש הצד של ההלכה והצד של הסיפורים, אבל לא סליחה, כמו שבתורה, במקרא יש את הצד של הסיפורים, גם כן בתושב"ע יש את הצד של ההלכה והצד של האגדה, אז מדרש אגדה זה המשך המאורע בממד הזה בצד הזה של גילוי הנבואה לפי צורך המדרש, ולכן אין מקום להחליט אם זה חידוש במובן של שינוי מהותי, אם זה בירור, אם זה תוספת, זה.. זה עניין אחר לגמרי, זה גילוי של התורה עצמה לפי צורך הדור. לפי דעתי השורש של אותו מדרש תנחומא שהבאתי על הפסוק של יחזקאל לפני, ברור מה הוא אומר, כן, ולכן בתקופת התנאים, כי המדרשים הראשונים נכתבו בתקופת התנאים כן, אז ראו התנאים צורך לגלות ממדים במקרא שכבר היו רחוקים מהמקור, ולכן היה צורך לגלות את זה שוב ברור לפי רוח הדור, לפי סגנון הדור, זה ההגדרה של הגמרא, על הייחוד של כל נביא ונביא, תוכן הנבואה זה אותה נבואה, זה תורה, אבל כל נביא מתנבא עם הסגנון שלו. הסגנון שלו, ברור שיש איזה הה. שייכות לאופי, לנפש, לא לאופי לנשמה שלו ושייכות לדור שלו כמובן

אתם מכירים את הביטוי "יפתח בדורו, כשמואל בדורו"^[11] , יש דור עם שמואל ויש דור עם יפתח, זה מובן? אבל התוכן זה אותו תוכן.

לכן עכשיו, אחר תקופת המדרש, בעלי המדרש, היינו צריכים פירוש על המדרש, ולפי דעתי באותו מישור שניסיתי להסביר, לדוגמא לפירושו של רש"י, מה הוא אומר ליהודים דהיינו עם ישראל שחי בתקופה שהנבואה נסתרת, מה אומר אותו מקרא שקיבלו אבותינו בני ישראל בתקופת הנבואה, לכן וזה לא בדיחה, שצריך להבין את זה, המפרש כשבא לגלות...כשבא לגלות הסבר או ממד של הסבר בו בזמן הוא מכסה מה שהוא רוצה לכסות. זה מובן? זה הביטוי הידוע "מגלה טפח ומכסה טפחיים" ^[12] . אז פה אנחנו לומדים דווקא כדי לגלות קצת, מה ה.. משמעות של המדרש, מה הוא רוצה לגלות לנו ולכן רציתי לפני נתחיל ללמוד אותו, להגדיר את השאלה לפי הפשט, אתם רוצים שאני אחזור בקצרה על מהלך הדברים? אז ממש בקצרה.

בסוף פרשת בראשית אנחנו רואים שמשפחת אברהם אבינו ידעה לאן ללכת "ויֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן"^[13] פה יש נושא בפני עצמו, כשלא היה צריך לגלות להם לאן ללכת, הם החליטו מסיבות שלהם המצב באור כשדים , עניין של כבשן האש, כן, הם החליטו שבא הזמן לשים קץ לגלות של אור כשדים ולחזור לארצם ברור שארצם זה ארץ כנען, הם ידעו את זה, יש מקורות במקרא, אבל לא צריך לחזור על המפורסמות מובן? משפחת אברהם אבינו היא משפחת של צאצאי עבר שיצאו לגלות מארץ כנען לאור כשדים והתורה לא מספרת את כל הפרטים של זה, אבל המדרש מחזיר את כל הפרטים האלו ואם יש צורך ללחום נגד השכחה , שכחנו שאברהם היה עברי, אז המדרש מסביר את זה דרך איזה רמז של המקרא " וַיָּבֹא הַפָּלִיט ויאמר [וַיַּגֵּד] לְאַבְרָם הָעִבְרִי .." ^[14]

מה פתאום אברהם העברי אז דרך זה המדרש מגלה את זה, תזכור שאברהם היה עברי מבני בניו של עבר, ושהיו בגלות באור כשדים זה פשוט כן? אז "וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן" ואחר כך בפסוק שלנו בפסוק הראשון של פרק י"ב ,לך-לך : "לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" אז יש שתי שאלות בבת אחת, קודם כל אם זה אל-הארץ אשר אראך, והוא לא יודע לאן ללכת, אנחנו לא מבינים את צו הקב"ה פה "לך-לך אל הארץ אשר ..." מתי?, כשתגיע שמה, אני מתגלה אליך שמה, כן, זה השאלה הראשונה.

השאלה השנייה, זה קושיה יותר חזקה, הם ידעו כבר לאן ללכת, מכיוון שהכתוב אומר ללכת ארצה כנען, אז מה פשר הדבר של "אל הארץ אשר אראך"? בא המדרש ומסביר, "סופו מורה על תחילתו" סוף-סוף היה היעד היה .... ארץ המוריה , זהו זה מובן? אז מזה אנחנו לומדים שהסיבה ליציאה של אברהם אבינו מאור כשדים זה עקדת יצחק. ולא סתם לחזור לארץ כנען ככנעני, זה מובן? זה. זה לא החידוש , זה הפשט, של המקרא, שהמדרש רוצה להאיר, לגלות.

שאלה מהקהל :.זה אנחנו מבינים מלך-לך פה ולך-לך שם, אין יותר לך-לך ב....לא מופיע לך-לך יותר .

הרב: בסיפור הזה לא.

יש משהו דומה בשיר השירים, המדרש משתמש בזה אבל זה מדרש אחר.

טוב אז אפשר להתחיל במדרש? אז יש לכם את הדפים? יש לי, יש לי עוד אחד אם אתה רוצה.

זה בטוח ? כי אם אין עוד שאלות אז תראו איך המדרש הוא פשוט מאוד, זהו?

זהו.

תחילת לימוד במדרש

בראשית רבה - פרשה ל"ט, ט'

אז, "אָמַר רַבִּי לֵוִי שְׁתֵּי פְּעָמִים כְּתִיב לֶךְ לְךָ".. שתי פעמים, פעם אחת בהתחלת פרשת לך-לך, פעם השנייה בסוף פרשת וירא... אז "אָמַר רַבִּי לֵוִי שְׁתֵּי פְּעָמִים כְּתִיב לֶךְ לְךָ וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִים אֵי זוֹ חֲבִיבָה אִם הַשְּׁנִיָּה או [אִם] הָרִאשׁוֹנָה" ^[15]

קודם כל, משמעות השאלה, "אֵין אָנוּ יוֹדְעִים אֵי זוֹ חֲבִיבָה" אז לפי ההסבר שהתחלתי להסביר כוונת המדרש היא פשוטה מאוד! מהו היעד , מה זה המושג הזה "איזו חביבה"? לפני הקב"ה , זה מהו התכלית הסופי היעד האמתי דבר שהוא חביב ויותר חביב זה הוא מגלה את עומק הרצון של מי שביקש את זה .

ברור שיציאה מאור כשדים זה חביבה , זה יציאה חביבה, זה פעם הראשונה, אבל יותר חביב מזה זה היעד. זה מובן? טוב.

"מִמַּה דִּכְתִיב: אֶל אֶרֶץ הַמּוֹרִיָּה, הֱוֵי הַשְּׁנִיָּה חֲבִיבָה מִן הָרִאשׁוֹנָה" זה לא מובן כן? מי יכול להסביר את פשט המדרש אחר כך נראה את הפירוש, אבל מיד מיד לפי הפשט , המשמעות של .. המשמע של המדרש הוא לא מובן כל כך: "מִמַּה דִּכְתִיב : אֶל אֶרֶץ הַמּוֹרִיָּה, הֱוֵי הַשְּׁנִיָּה חֲבִיבָה מִן הָרִאשׁוֹנָה"

שאלה מהקהל :....כי זה יותר מפורש...

הרב: זהו, כן זהו , מכיוון שזה יותר מפורש, אז הכוונה של הקב"ה זה היה ארץ המוריה לכן צריך להסביר למה כל העיכוב עד שאברהם אבינו מגלה את זה, שזה לא סתם ארץ כנען, חזרה לשורש, לארץ העברים! זה מה שצריך לזכור כן, זה נאמר במקרא וביוסף כן , כשהוא אומר למצרי, לשר המצרי " כִּי-גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי, מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים"^[16] ומדובר בארץ כנען , ללכת אל ארץ כנען, זה לחזור לארץ העברים.

זה פשוט כן? אבל זה לא כל כך היעד של הקב"ה אלא עקדת יצחק , ארץ המוריה.

שאלה מהקהל :.למה לא נאמר בלך-לך הראשון לך-לך אל ארץ המוריה ?

הרב: יפה, יפה אז הגענו לשאלה של המדרש , לכן צריך להסביר למה העיכוב עד שאנחנו מגיעים לסוף פרשת וירא. מיד, זה העיקרון של המדרש, מיד המדרש שואל את זה. זה מובן? אז מלשון המדרש אין אנו יודעים איזו היא חביבה , אנחנו מבינים מהו היעד האמתי. רק דקה אני רוצה להוסיף משהו, לפני שאני אשכח, אנחנו מכירים את אברהם אבינו כ-המאמין הראשון , הוא נקרא ראש המאמינים, כן, לפי הפסוק "והאמין בה' " אז הערך שלו, זה גילוי האמונה בה'.

עד לאברהם אבינו הייתה אמונה באלוקים בורא עולם, השם אלוקים מגדיר את הבורא ולכן היה דת אמתית דרך עמודי העולם מאדם הראשון דרך נח, שם ועבר וכל הצדיקים של העשרים הדורות האלו עד אברהם אבינו , אבל זה היה אמונה באלוקים וכשה' מגלה, ה' שהוא האלוקים, וה' מתגלה לאותם הצדיקים , הם שומעים דברי אלוקים, הם שומעים , מתייחסים, רק למידת אלוקים, דהיינו הבורא כבורא, זה דת אמתית זה עוד לא האמונה של אברהם אבינו.

החידוש בא בפסוק "וְהֶאֱמִן, בַּה'; וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ, צְדָקָה"^[17] זה חידוש גמור "והאמין בה'" עד כאן מה היה מאמין? ברור שהיה מאמין, היה מאמין באלוקים, בתור אברם, כשעוד לא קיבל את השם אברהם, אברם ,אב לארם, היה מאמין אמתי בייחוד הבורא כבורא. גילוי ה' כה' זה חידוש גמור. עד כי... הסכים להאמין לזה, היה צריך מאמץ, כמה פעמים הקב"ה מחזיר על ההבטחה שהוא מבטיח לו ,כן, והוא מתקשה לקבל את זה מכיוון, כי לפי חוקות הטבע, אברהם לא מוליד, אין לו בן. והוא שומע הבטחה שיהיה לו בן, עד שהבין שההבטחה באה מה' לא מה 'מידת אלוקים'. כי מידת אלוקים זה מידת בורא עולם, משגיח על עולמו דרך חוקות הטבע, אז דרך חוקות הטבע , תחת המזלות האלו לפי שלון המדרש, אין לאברהם בן. עד שמגלה את האמונה בה' למרות חוקות הטבע. אתם תופסים את ההבדל? אז הערך של חידוש האמונה באברהם אבינו זה אמונה בה'.

אבל ה.. מה שמתגלה בעקדת יצחק, נראה את זה אחר-כך , אולי לא כבר הערב, "ויאמר אלוקים..." וְהָאֱלֹהִים, נִסָּה אֶת-אַבְרָהָם"^[18] אנחנו חוזרים למידת אלוקים, עם עקדת יצחק " כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי-יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה" ^[19] .לא רק אמונה בה' אלא גם יראת אלוקים , זה התהליך של, מה שהגדרתי הערב כמחזור אברהם אב המאמינים, אז מתחיל באמונה בה' אבל הניסיון הסופי זה יראת אלוקים. אפשר אולי להגדיר את זה ככה, אעפ"י שאין לי   מקור למה שאני עתיד לומר "למרות האמונה בה' לא לשכוח יראת באלוקים" יש משנה באבות שדומה קצת לזה, " אַל תִּהְיוּ כַעֲבָדִים.." זה אלו מאהבה "... וִיהִי מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם"^[20] אל תשכחו את היראה. זה הניסיון הסופי של אברהם אבינו, שמתגלה כצדיק של יראת אלוקים, זה עקדת יצחק, וכשנגיע נראה את זה ביותר פרטים, זה מובן?

שאלה מהקהל :....בתיה לנצט: גם יצחק לא מוליד עד מועד מסוים, באופן טבעי גם יצחק לא מוליד?

הרב: לא, לזה ,זה , אנחנו נראה בהתחלת פרשת תולדות יש סיבות אחרות לגמרי, הוא.. הקושי ללידת ישראל אחרי יצחק, בא מצד רבקה, "רִבְקָה בַּת-בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי, מִפַּדַּן אֲרָם"^[21] . הקליפה של ארם מונעת לידת בנו של יצחק. לכן הוא צריך להתפלל כדי שבנו של יצחק יכול להיוולד. ומה שבא לעולם זה לא בן אחד, היה צריך להיות ישראל, אלא שני תאומים , ומיהו ישראל, זה בין עשיו ליעקב עד יציאת מצרים. כשאנחנו שומעים ביציאת מצרים "בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל"^[22], המדרש אומר אז ידענו שיעקב היה הבכור ולא עשיו, זה נושא אחר הסיבה היא אחרת לגמרי.

שאלה מהקהל :....אז איך אפשר להבין את ההתנהגות של אברהם ...

הרב:  כן.. רמזתי על זה, לפי תהליך של תפקוד עולם דרך חוקות העולם, אברם לפני שהיה אברהם, מכיר את עצמו כלא מסוגל, אין לו עתיד, זה סוף תקופה, הוא מכיר את עצמו כסוף תקופה, הוא מכיר את עצמו כבלי ...בלי הסגולה לקיים פרו ורבו, מכיוון שזה סוף תקופה של גלות של עם ישראל באור כשדים בהווה , אז דווקא האברם הזה, שומע הבטחה, אתה תהיה התחלה של תקופה " וְנִבְרְכוּ בְךָ, כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה." ^[23] תארו את ה...

שאלה מהקהל :..תדהמה

הרב:  תמיהה , תדהמה ,תדהמה אוקיי , זה מילה מהפסוק , הוא מכיר את עצמו כסוף עולם והוא מתחיל לשמוע , אתה תהיה ראשית העולם, זה המצב של עם ישראל בגלות, סוף-סוף לפי תפקוד חוקות העולם ,כל עם יש לו התחלה, שיא של ההיסטוריה שלו, אחר-כך ירידה ונעלם מהעולם. כן?

אז זה חוקות העולם על ההיסטוריה של כל עם ועם. אז לפי חוקות העולם, אין עתיד לאברהם, אין עתיד לישראל דאז. ודווקא, אותו ישראל מאז, שומע הבטחות ותקוות לעתיד, אז הוא היה מתקשה לקבל את זה, עד שהפסוק אומר "והאמין בה' " זה חידוש גדול כי כשאנחנו קוראים אותו פסוק "והאמין בה' " אז פשיטא, הוא היה מאמין , הוא לא היה מאמין? במה הוא היה מאמין? זה הוויכוח בין הרמב"ם ורש"י , הרמב"ן סליחה, הרמב"ן ב"נ" ורש"י על אותו פסוק. "והאמין בה' " איזה חידוש יש בזה? לכן אני רוצה לדייק "והאמין בה' " זה, זה החידוש. תפסתם את ההבדל בין אמונה באלוקים, הרבה צדיקים של אומות העולם מאמינים באלוקים כבורא העולם כן, אבל אמונה בה' זה חידוש של עם ישראל. וזה מתחיל באברהם. ה' הוא האלוקים זה החידוש של התורה.

שאלה מהקהל : .איך אברהם כאברם שמע בפסוק כתוב ה' ...

הרב: כן אבל מה אומר הפסוק בפרשת וארא בשמות "וָאֵרָא, אֶל-אַבְרָהָם אֶל-יִצְחָק וְאֶל-יַעֲקֹב--בְּאֵל שַׁדָּי; וּשְׁמִי ה', לֹא נוֹדַעְתִּי [לָהֶם]." ^[24] ה' נתגלה לאבות כאל שדי, אבל הוא האמין להבטחת ה' שנאמרה כל פעם באל שדי, "הבטחתים" אומר רש"י ^[25] כן? אבל הוא לא היה יודע ...רגע

שאלה מהקהל : זאת לא הייתה השאלה שלי ...

 הרב: רק דקה, רק דקה, אני אגמור, אבל הוא לא היה יודע גילוי ה' ,גילוי ה' למשה רבנו, כן, זה מה שאומר הפסוק, אני חוזר על הפסוק כדי שתבינו את השאלה "וָאֵרָא, אֶל-אַבְרָהָם אֶל-יִצְחָק וְאֶל-יַעֲקֹב"... וארא ..."בְּאֵל שַׁדָּי;" וּשְׁמִי ה'," ..לכן.." לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם." זה מה שאומר הקב"ה למשה . עידן הידיעה לה' מתחילה עם יציאת מצרים , ולכן האבות קיבלו את גילוי ה' כאל שדי. עכשיו מה השאלה שלך?

שאלה מהקהל : אז מכאן השאלה של המדרש ,אם כן מהי חביבה יותר, מצד אחד זה הבטחה מצד אחד... ...

הרב: תשמע, יתכן שאתה מסביר לנו חידוש עצום, אבל תסביר קצת יותר

שאלה מהקהל : טוב שאלתי שאלה מקודם

הרב: לא, לא, לא מה שאמרת עכשיו, תסביר.

שאלה מהקהל : אז מכיוון שאברהם הוא בתהליך של אמונה, עד שהוא יקבל שה' מתגלה אליו, אז השאלה של המדרש עכשיו יש לשנות את אברהם ..או שהצד הראשון ...פחות חביב מהצד השני עד שיתגלה אברהם ...

הרב: טוב עכשיו תפסתי את מה שרצית לומר, כשאמרת שזה מתקשר לשאלה הראשונה שלך : המראה או הרואה כן, טוב, צריך לנסח קצת אחרת, כן, לאמיתו של דבר , לפי השאלה שלך, שהקב"ה לא מגלה פתאום את היעד שלו מכיוון שדווקא פה, יענו כן, יש תהליך של התחדשות של זהות אברהם עד שיהיה מסוגל ליעד.

זה תהליך, זה מתחיל ביציאה מאור כשדים, בפסוק שלנו "אל הארץ אשר אראך" אבל אתה עוד לא מוכן לאותה התגלות ,ולכן אפשר לומר כפי שאתה אמרת וזה חידוש, כן? זה הכוונה של שאלת המדרש "איזוהי חביבה"

בלשון אחרת זה אותו תוכן ,תפסתם את העניין כן? טוב, כן, כן יש לך כאן שאלה.

שאלה מהקהל : מה שהמדרש אומר "איזוהי חביבה" הוא מתכוון חביבה לפני הקב"ה, או חביבה לאברהם..

הרב: כן, לא, להקב"ה , ברור.. זה מובן? אז מיד אחר-כך עכשיו שהבנו את התשובה של המדרש מכיוון שהמקרא מפרש לאיזה ארץ מדובר, ארץ כנען זה כולל כל ארץ כנען, ארץ המוריה זה הר-המוריה ואפשר להגדיר את זה ככה, זה קצת, קצת חידוש כי כל המשמעות של ארץ כנען זו דווקא ארץ המוריה, הר המוריה. כן. זה לא רבי סולומון שאמר את זה קודם .(צוחק )...אז אפשר להמשיך? כן.

טוב ..

אמר רבי יוחנן "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ" מארפכי שלך^[26], ארפכיה זה שכונה, סליחה זה..

קהל : סביבה, סביבה ...

הרב: אהה מדינה, מדינה , זה מדינה , מהמדינה שלך , "מארצך" זה המדינה, "וּמִמּוֹלַדְתְּךָ" זו שכונתך, אתם זוכרים? ממולדתך זה ארץ כנען, ולכן הפשט של " מִמּוֹלַדְתְּךָ " ,גם מאור כשדים זה שכונתך, מאיפה שאתה שוכן שמה, אוקיי? זה מובן? [סוף הקלטת]

שם במקרא אברם מוגדר כ-אב לארם, עד שנקרא אברהם, הוא מוגדר כאב לכל העולם כולו. שנאמר "... כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ." ^[27]     וזה סוד הגרים, מיד נגיע למדרש השני הערב, אני רוצה להסביר את זה כדי שיהיה ברור: אומות העולם מתיימרים לומר שאברהם אבינו הוא אביהם, מכיוון שכתוב "כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ." יש הרבה גוים שמראים את עצמם כאילו הם בני אברהם אבינו. וזה לא שאלה תיאורטית, המלחמה בין ישמעאל וישראל, מתבססת דווקא על הטעות ההיא , כן? אז ישמעאל הוא בנו של איברהים, לא של אברהם, וזה פשוט להבין כן, כשישמעאל נולד , אברהם היה עוד אברם, ולא היה מהול, כן? נראה את זה במקרא אחר-כך, ולכן הגמרא מסבירה, וזה הלכה, "אַב הֲמוֹן גּוֹיִם" זה עמים של הגרים שבאים מהמון גוים, ^[28] זה מובן? אנחנו לומדים את זה דווקא מהפרשה שלנו , נראה את זה אחר-כך.

אז "מִבֵּית אָבִיךָ" זה בית אביך , פשוטו כמשמעו, דהיינו בית האבא של אברהם, היה בית גלותי עברי גלותי באור-כשדים, דהיינו ארמי.

הוא היה צריך לנתק את עצמו מהבית אב שלו, זה מובן? טוב אז זה חידוש המדרש, כן, לכאורה זה סותר "כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ, וְאֶת-אִמֶּךָ"^[29] כן, ואנחנו יודעים שאברהם קיים את כיבוד אב ואם, נראה את זה אחר-כך כן? אם יש עוד זמן הערב אפשר לראות את זה, אברהם כיבד.. סליחה כן, קיים את כיבוד אב ואם גבי תרח, אף על פי שתרח היה גוי לגבי אברהם, אברהם כיבד אותו, וזה סימן שאברהם היה יהודי אמתי, אם אפשר לומר, כן? אבל לכאורה זה סותר כן? אבל זה לא סותר, הוא היה צריך לנתק את עצמו, מן הזהות המדומה שהייתה לו באור כשדים, זה מובן? זה הסבר של המדרש, אני חוזר על זה: "אמר רבי יוחנן: לך-לך מארצך", מהמדינה שלך, ארצך זה ארץ כנען, וממולדתך, זה שכונה שלך, מולדתך זה ארץ כנען, ומבית אביך, זו בית אביך.  זה מובן?

שאלה מהקהל : למה אתה אומר שתרח היה גוי? אתה אומר בגלל שלא היה מהול?

הרב: לא..

שאלה מהקהל : הוא בכל זאת עברי נכון?

הרב: לא.., הוא היה מבני בניו של עבר, אבל שהשתמד לזהות הארמית.

שאלה מהקהל : הוא השתמד!?

הרב: ברור! אחר-כך כשנדבר על לבן הארמי, אני יודע באיזה שנה נגיע ללבן הארמי חח.. לבן הארמי שהוא הדוד של יעקב, הוא גוי גמור! כן? צריך קצת.. לאט-לאט נגלה את כל זה כן? הזהות העברית של אברהם יוצאת מגלות ארמית, לכן הזהות של משפחת אברהם הייתה זהות הארמית, ואברהם הוא תחילה לגרים, הוא מגלה את עצמו כעברי, מי היו הארמים? העברים שהשתמדו לאור כשדים, זה מובן? בתלמוד כשאנחנו אומרים שהתבוללו לזהות הכשדית.

ולכן מה אומר המדרש על תרח? הוא היה עובד עבודה זרה, כן? אז.... זו תקופה שצריך לגלות את המשמעות שלה , מאדם הראשון הזהות העברית מתגלית לאט-לאט. סוף-סוף זה מתחיל דרך שם, ואחר כך זה מתגלה דרך עבר, עבר היה צדיק כן? זוכרים את הביטוי של הגמרא^[30] "בישיבת שם ועבר" בישיבת שם היו לומדים מצוות בין אדם למקום, ובישיבת עבר מצוות בין אדם לחברו. זה הדרך ארץ שקדמה לתורה כן?

והזהות העברית לפני אברהם אבינו לא הייתה ב.. לא הייתה גלויה כן, הייתה כמו עובר במעי האנושות, ועובר זה לשון עברי, עבר, כן, זה אותה משמעות זה אותו ביטוי. אז זה מתחיל להתגלות עם אברהם, ולכן צריך להבין שאברהם יצא ממשפחתו כגר ראשון שמתגייר לעבריות שלו שהייתה ..אה איך אומרים את זה. עמוקה ...

שאלה מהקהל : סמויה

הרב: כן.. בתוך תוכן ליבו, ממשפחה של גוים, ומי נשאר גוי מאותה משפחה? קודם כל לוט, חזר לגויות שלו כן? עם ניצוץ של קדושה שאחרי כמה דורות חוזר לנו עם רות, כן? אבל רות באה מגוים גמורים! מואב כן? ואחר כך לבן מאותה משפחה, אין גוי יותר גוי מלבן, כן? זה ברור? זה.. השונא של יעקב, " וְלָבָן בִּקֵּשׁ לַעֲקוֹר אֶת הַכֹּל"^[31] זה.. לפי ההגדה של פסח הוא היה יותר מסוכן מפרעה. "שֶׁפַּרְעֹה לֹא גָזַר אֶלָּא עַל הַזְּכָרִים וְלָבָן בִּקֵּשׁ לַעֲקוֹר אֶת הַכֹּל"^[32] צריך לגלות את זה אבל זה אותה משפחה! מאיפה יצא לבן? ממשפחת תרח! מאיפה יצא לוט? ממשפחת תרח! טוב, אחר כך נתייחס לסוד של האימהות שיצאו גם כן, הנשים הצדקניות, יצאו מאותה משפחה אבל זה סוד! זה סוד האימהות, נראה את זה אחר כך , טוב עד כאן זה ברור? כן? לא גמרתי ..כן?

שאלה מהקהל : בתיה לנצט...לכיבוד אב אבל הגדרה שהוא כאילו, כאילו מנתק, אפשר לומר שזו בריאה ? בריאה חדשה?

הרב: זה בריאה.. ברור שאפשר , לא רק שאפשר, הכתוב אומר ...העם נברא זה פסוק

שאלה מהקהל : האב נברא?

הרב:   העם נברא! זה פסוק ^[33]

שאלה מהקהל : העם נברא. מאברהם ...זה מבחינת יש מאין

הרב:   כן... לא.. כן

שאלה מהקהל : כי אצל רבקה נשאר...

הרב:   מבחינת הנשמה זה יש מאין, מבחינת הגוף זה יש מיש , ורק רציתי להוסיף משהו, ש...שכחתי מה הייתה התחלה של השאלה ? כן?

שאלה מהקהל : מבחינת כיבוד אב ואם...

הרב:   כן, למשל " עַל-כֵּן, יַעֲזָב-אִישׁ, אֶת-אָבִיו, וְאֶת-אִמּוֹ....." ^[34] יעזוב איש את אביו ואת אמו אבלהוא מכבד את אביו, יש כבוד, אין סתירה, אמרת הרגע אחרת. זה מובן כן?

זה אותו מצב, אברהם לפי המסכת חגיגה^[35], מוגדר כתחילה לגרים , ואין סתירה אברהם העברי מזה גר, כן? מה זה גר? מכל מקום אין סתירה, כי המשפחה שלו הגיעה להיות סוף-סוף ארמית, דהיינו מתבוללת לתרבות הכשדית, זה מובן?

שאלה מהקהל : זה בכל זאת תמוה שהם יצאו ארצה כנען...

הרב:   כשאברהם החליט שצריך לשים קץ לגרים , לגיהינום של אור כשדים, וידעו לאן לחזור, לארצם, למי שיש מדרש רבה, יש בעמוד.. תראו את זה ,זה בפרק ה של אותה פרשה, פרשה לט' פרק ה, "רבי עזריה פתח ...את בבל ולא נכפתה....איש לארצו" המדרש מסביר "ונלך איש לארצו", “ויאמר ה' לאברהם לך-לך" ... איש אל ארצו! ארצו האמתית כן? ולכן.. מה?

שאלה מהקהל : ....על מי מדובר?

הרב:   על אברהם! זה פסוק בירמיה , המדרש מסביר את הפסוק בירמיה על אברהם, הפסוק בירמיה יש לו ביטוי כזה "ונלך איש אל ארצו" המדרש מסביר [זה] "ויאמר ה' אל אברהם לך-לך" ... אני חוזר על זה כדי להבהיר את זה, כי לפי ההיסטוריונים, יש איזה מין טעות, של... דורות של היסטוריונים כן? שמדברים על אברהם כאילו הוא איש בבל שהתגייר באופן מסתורי לזהות של ישראל, זה מן ... באופן מאגי , פתאום אנחנו מוצאים שבבלי הופך להיות עברי, הוא היה ממשפחה של עברים מתבוללים לאור כשדים, וחוזר לזהות שלו, זה מאיר את פשט המקראות "ויצאו מאור כשדים, ללכת ארצה כנען" לפני שהקב"ה אמר לאברהם "לך-לך מארצך " זה יוזמה משלהם, יוזמה משלהם, פעם הסברתי, אני לא זוכר אם למדנו את זה השנה, אנחנו רואים אותו מצב עם משה רבנו ביציאה מארץ מצרים.

לפני שום נבואה, המדרש מגדיר את המצב של משה רבנו עד גיל ארבעים כטירון בנבואה, הוא לא שמע שום נבואה, הוא היה טירון בנבואה אומר המדרש, אז הוא מעצמו מחליט לצאת ממצרים, לשים קץ לגלות מצרים ולחזור לארץ ישראל, לפני שהקב"ה התגלה לו ארבעים שנה אחר-כך בשנה.

זה מובן? כן, אז אם כבר הגענו להבהיר את העניין הזה המדרש יהיה יותר פשוט... קודם כל , אחר-כך ...

שאלה מהקהל : ....???

הרב:   רק שאלה אחת, אחר כך שאלה שניה . אחר כך אני שוכח , תתרגלו לזה , אני שוכח פשוט , אז צריך להבין את זה, אף על פי שהחליט את העלייה מאור כשדים לארץ כנען, הוא צריך כמה שנים כדי לגמור עם המצב של עולה חדש , זה ברור, זה התשובה הראשונה, כן אע"פ שכבר החליט, הוא צריך לשמוע את זה, "תנתק את עצמך ממה שאתה רואה עוד קצת או יותר.. פחות או יותר עוד ארצך" התשובה השנייה שאני רגיל להזכיר, זה מה ששמענו מהרב צבי יהודה ז"ל כל פעם שהיינו באים, קבוצת סטודנטים ללימוד בירושלים היה רגיל להתחיל את השיעור הראשון על "שלום עליכם"^[36] הוא היה מסביר בשעתיים מה זה "שלום" מה זה "עליכם" מי אתם כדי שנאמר "שלום עליכם" אז הוא היה שואל סטודנט פלוני, מאיפה אתה בא? אהה אתם זוכרים את זה כן? הוא היה משיב "אני בא ממרוקו" אז הרב היה ממשיך "ולפני זה מאיפה באת?", "ממרוקו !", "לא לפני זה!" , "אה, מספרד. " , "ולפני זה?" , "מספרד!" , עד שהתלמיד היה מבין את השאלה ואמר לו "אני בא מירושלים", והוא אמר לו "אתה חוזר לביתך!" כן? "מה אתה אומר שאתה בא ממרוקו? אתה בא מירושלים, דרך מרוקו, לירושלים" או דרך הונגריה או דרך פולין, זה מובן , ואנחנו היהודים עולים וותיקים או חדשים , אנחנו עדים לאמיתות המדרש הזה: כדי לנתק את הזהות שלנו מהזהות הנוכרייה, צריך מאמץ. נכון? כשאתה פוגש איזה ישראלי, בארץ, מה תהיה השאלה? אתה אשכנזי או ספרדי? אבל אשכנז או ספרד זה גלות! כן? אתה צרפתי? אתה הונגרי? אתה.., הוא יהודי! אבל עד שנעזוב את זה, זה ייקח הרבה-הרבה מאמץ, תפסת?

עכשיו השאלה השנייה.

שאלה מהקהל : למה כתוב ארץ כנען , איך הוא יודע שזה ארץ כנען?

הרב:   לא הבנתי...

שאלה מהקהל : .ארץ כנען זה ארץ שם!

הרב:   אהה.. בינתיים, לא הם היו אנשי תרבות, בינתיים היו יודעים שכנען בא כפולש לארץ שם, זה מה שמגלה המדרש על פסוקים אחרים, כן? "והכנעני אז בארץ" זה לא ארצו , הוא היה אז בארץ, הוא היה פולש, זה במדרש רבה בהתחלת בראשית כן? "כַּפְתֹּרִים הַיֹּצְאִים מִכַּפְתּוֹר"^[37] לכן צריך לזכור את זה , אע"פ שכולם ידעו שזה ארץ העברים, פרעה ידע את זה , כנען היה בפלשתינה , אז היו אומרים הפלישתים, חח... כולם יודעים שזה ארץ ישראל . לפי הקבלה יש משמעות עמוקה מיוחדת למושג "ארץ כנען" כשם של ארץ ישראל, אבל זה קבלה , זה משהו אחר, אולי פעם אם אתם רוצים בעוד "ארבעים שנה .....אקוט בדור" חח.. כן..

שאלה מהקהל : .בסוף של פרשת נח, כשהם מתחילים ללכת, ממי היתה היוזמה ללכת?

הרב:   מאברהם.

שאלה מהקהל : .כתוב "ויקח תרח"

הרב:   כן, כדי לייחס כבוד לתרח, לכן, נחזור על פשט הפסוק "וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת-אַבְרָם בְּנוֹ, וְאֶת-לוֹט בֶּן-הָרָן בֶּן-בְּנוֹ, וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ, אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ; וַיֵּצְאוּ אִתָּם"^[38] מה זה איתם? אם זה תרח שלקח? איתם זה אברהם ותרח, זה החזקה ועוד אחד, לחרן..סליחה לתרח הפסוק אומר, זה עוד מדרש שמסביר את זה, היוזמה באה מאברהם, והוא החזיר בתשובה את תרח אביו. אנחנו רואים את זה, אנחנו בדור של אברהם, הבנים מחזירים בתשובה את אבותיהם. אבל תרח חזר בתשובה, עד ברית בין הבתרים, ואחר-כך חזר לחרן...

שאלה מהקהל : .חזר בשאלה ..

הרב:   מה?

שאלה מהקהל : .הוא חזר בשאלה ..

הרב:   לא הוא ירד, חח... חח... ויש אומרים ..חח.. ששמה היה הנשיא של הפדרציה הציונית חח חח...כן זה שייך לשאלה שלך זה לא קל, יציאה מאותה גלות, יש הרבה, הרבה, הרבה גלגולים, עד שמגיעים לארץ המוריה.

ורק זה מתחיל את השלב של יצחק אבינו, זה אינו הסוף, צריך להתחיל בשלב השלישי של יעקב, עד שמקבלים את השם ישראל. יש לנו כמה דורות עד...עד כניסת השבת...חח. טוב, אז נחזור חחח...

שאלה מהקהל : .מה הוא מוסיף כאן? ..

הרב:   מה?

שאלה מהקהל : .למה רק בסוף הוא מגלה את המיקום של העקדה[??]

הרב:   כן, מיד נראה את זה, זה, כפי שאמרנו כבר מקודם, לא השאלה פה, אנחנו מגיעים יש הגיון במדרש, אם כן למה כל התהליך הזה? למה לעכב מדרגות, מדרגות עד שנגיע לגילוי... זה מובן? אולי לא הבנתי בדיוק את השאלה שלך..

שאלה מהקהל : . [??]

הרב:   כן,כן .צריך לנתק מדרגות, מדרגות, מהזהות לפי המדינה, מהזהות לפי השכונה, ומהזהות לפי בית אבא.

זה חמור מה שאנחנו שומעים מהמדרש הזה, כדי שיהודי יחזור להיות עברי, צריך ניתוק אחרי ניתוק, להוציא את כל השכבות של הקליפות האלו, בלי להתנגד לאמיתות שהייתה ב.. הגחלת שהייתה בקליפה ההיא, תפסתם את הנושא כן?

אולי במילים יותר פשוטות: מה שקרה לעם היהודי, דרך אלפיים שנה, ששכח שהוא ממוצא עברי. מה שקורה בחברה הישראלית ,הבעיה, לא לשכוח שאנחנו ממוצא יהודי, תפסתם את העניין, כן? היהודים שכחו שהיו ממוצא עברי, עכשיו הסכנה לישראלים היא לשכוח שהם ממוצא יהודי, זה הבעיה של אברהם.

למרות הכול כיבוד אב ואם צריך....

שאלה מהקהל : בתיה לנצט זה דומה במשהו לברכת משה לשבט לוי, שמציינים את לוי שהוא, אני לא זוכרת את לשון הפסוק, שהוא כאילו ניתק ממשפחתו....

הרב:   " הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא רְאִיתִיו..... וְאֶת אֶחָיו לֹא הִכִּיר"^[39] ואת אחיו לא הכיר...זה דומה אבל זה לא אותו נושא.

שאלה מהקהל : זה לא אותו נושא, אבל מצב דומה...

הרב:   זה מצב דומה.

שאלה מהקהל : .....שבט לוי לא מחויב לכיבוד אב ואם?

הרב:   ברור, אבל זה מצב אחר, זה ה ?? של הקדושה בעבריות, זה שבט לוי, זה עוד לא, עד שנגיע ליעקב אבינו, הביטוי של "קדוש יעקב" .....למפרע זה מתגלה שאברהם ויצחק גם כן היו בעולם הקדושה אבל למפרע מיעקב וזה נגלה דווקא בשבט לוי, תראו את זה במוסף של יום הכיפורים, מאדם הראשון עד שבט לוי , אז מתחיל סדר העבודה, אז אנחנו רואים את כל השלבים.

שאלה מהקהל : .....[??]

הרב:   העבריות שלהם תהפוך להיות כנענות

שאלה מהקהל : ..מה היה כל כך טהור ב[??]

הרב:   עקדת יצחק, נראה את זה אחר-כך...חח .. זה קשור כן אבל זה נושא אחרי כמה שלבים.

טוב , הצורה הראשונה שצריך לזכור הערב כן שעברי בלי יהדות זה כנעני.

היהדות זה הקדושה של העברי שנתגלה בגלות, לפי מה שאומר הפסוק "וְהָיָה שְׁאֵרִית ישראל [יַעֲקֹב]" ^[40] , חזרנו כשארית, עזבנו את הקליפות שמה, אבל זה סוד כן? אף אחד לא יכול לדון, רק הקב"ה יודע איך זה מתפקד, אנחנו רואים את התוצאה.

שאלה מהקהל : .כשאומרים עקדת יצחק זה כמו להגיד מסירות נפש?

הרב:   מסירות נפש זה ממד אחד של עקידת יצחק, אבל פה, אולי, בקצרה, זה עוד לא הנושא. הניסיון היה לאברהם, לא ליצחק, "[וְהָאֱלֹהִים,] נִסָּה אֶת-אַבְרָהָם"^[41] אבל הנסיון של עקדת יצחק זה ליצחק זה לא לאברהם, כן, כל המדרשים מדברים על המידות של אברהם, ויצחק? עד כאן זה יצחק זה לא אברהם בעקדת יצחק, הוא היה בסכנה להיות קרבן, אז למה מגדירים את זה רק כלפי אברהם? מי יודע את התשובה?

שאלה מהקהל : .[??]

הרב:   זה השאלה , כן , הפסוק אומר "וְהָאֱלֹהִים, נִסָּה אֶת-אַבְרָהָם" ויצחק המסכן הוא העיקר בכל הפרשה, אין שום רמז! אז אנחנו משבחים את אברהם על אומץ ליבו, "כְּמוֹ שֶׁכָּבַשׁ אַבְרָהָם אָבִינוּ אֶת רַחֲמָיו"^[42] ויצחק? שום רמז, אבל, הבנתם את השאלה? התשובה היא פשוטה, לגבי יצחק שהוא ... סליחה ? לגבי יצחק שהוא צדיק של מידת החסד...

שאלה מהקהל : הדין!

הרב:   אז טעיתי ביצחק, על אברהם שהוא צדיק של מידת החסד זה ממש ניסיון, כן ? יצחק הוא צדיק של מידת הדין! הוא מחכה לזה!

צדיק של מידת הדין זה משהו שאי אפשר לתאר, כן, הוא מחכה כמו רבי עקיבא "כל ימיי חיכיתי עד שבא..." ^[43] אז לגבי יצחק זה לא ניסיון , דווקא זה עבודה שלו.

תפסתם את זה , למה דיברנו על זה?

שאלה מהקהל : מסירות נפש..

הרב:   מסירות נפש , טוב, אז אנחנו ממשיכים קצת במדרש.

שאלה מהקהל : אז זה מסירות נפש היא של אברהם או של יצחק?

הרב:   של אברהם! של יצחק אין צריך לומר, זה כל כולו, הוא כל כולו מסירות נפש , אבל מי יכול לתאר את עצמו צדיק כיצחק? כאברהם - טוב, כדי להגיע לזה, אבל כיצחק, זה משהו אחר.

תפסתם את זה? זה קשור למדרש שאומר "בראשונה הקב"ה רצה לברוא את העולם על פי מידת הדין וראה שלא יכול להתקיים, אז זה הכוונה הראשונה של הקב"ה הצדיק של מידת הדין בעולם הזה, אני מדגיש בעולם הזה, זה מידת הדין אבל מה ההבדל? עלמא הדין, (חה חה)זה בארמית ההבדל... תפסתם את זה .. אבל הוא ראה שאי אפשר להתקיים רק יצחק אבינו היה יכול, לכן הוא כל כולו מסירות נפש, זה מובן? טוב, אז עכשיו

[המשך קריאה במדרש]:

בראשית רבה פרשה לט, ט: אמר רבי יוחנן

"אל הארץ אשר אראך, ולמה לא גלה לו?", עכשיו יש לנו את התשובה "כדי לחבבה בעיניו, וליתן לו שכר על כל פסיעה ופסיעה" זה התשובה, צריך פסיעות, וכל פסיעות, לכל שלב של ניתוק, ושל קרבה ליעד, יש שכר משלו.

וכל אחד נמצא בשלב מיוחד.. מסוים של התהליך. שוב צריך לזכור שכל הסיפור מתחיל ביציאה של אור כשדים, עם אברם, ומסתיים בעקדת יצחק עם אברהם, כשזה הצליח הזהות עובר ליצחק . זה מובן? אבל כל פסיעה ופסיעה כל שלב ושלב יש לו את השכר שלו.

[המשך קריאה במדרש]

"הוא דעתיה דרבי יוחנן, דאמר ר' יוחנן: "וַיֹּאמֶר קַח-נָא אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ, אֶת-יִצְחָק"^[44] מיד אנחנו קופצים, דווקא בעקדת יצחק, מצב דומה "אמר לו: זה יחיד לאמו, וזה יחיד לאמו.  אמר לו: אשר אהבת.  אמר לו: ואית תחומין במעיא?! " ויש תחומים במעיים..."אשר אהבת" ?...יש עוד מדרש אחר בגרסה אחרת "זה בכור לאמו ,וזה בכור לאמו" אני אוהב את זה ואני אוהב את זה , אתם רואים שזה הבעיה שלנו עם שלום-עכשיו וכל ה... חחח "אמר לו: את יצחק. 
"ולמה לא גלה לו " מיד , זה אותה שאלה "כדי לחבבו בעיניו, ולתן לו שכר על כל דבור" [ודבור] עד כאן זה ברור. כן?

שאלה מהקהל : [??]..

הרב:   שיהיה חביב עליו

שאלה מהקהל : [??]..

הרב:   חח אני לא הבנתי את השאלה

שאלה מהקהל : [??]..

הרב:   כן, כי היה אוהב את ישמעאל, תחזרו על הפסוקים, הנטייה של אברהם לישמעאל. וזה הצרה שלנו בבחירות האלו כן? ...חחח ועד שאברהם אבינו, זה התחלת הזהות שלנו כן, אבל נגלה שהחביב זה לא ישמעאל אלא יצחק אעפ"י שהוא גם כן גם אהוב, אבל יש לו ברכות משלו, זה משהו אחר, כן "בֶּאֱרֹת חֵמָר"^[45] ועכשיו קוראים לזה נפט...כן, זה הברכות שלו...חחח

שאלה מהקהל : [??].......כי גם על אור כשדים כתוב "לחבבו"...

הרב:   אתה יכול להקיש מזה לזה, זה העיקרון של המדרש, זה לא קל לנתק את עצמו מאור כשדים כפי שאמרנו, הנה יש פסוק מלא על זה." וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן"^[46] מי יכול לתאר לעצמו שעליה מאור כשדים לארץ כנען זה דבר קל? זה מובן? למשל, אני למדתי את זה על יציאת מצרים, על העניין של יציאת מצרים, אנחנו מתייחסים למצרים של פרעה כפרימיטיביים, ברבריים, זה היה קל לצאת ממצרים , לצאת מהברבריות , מן תרבות שכזו, אבל היו ענקים בתרבות האנושית , התרבות המצרית דאז, היה משהו ענקי! זה מובן? כן. טוב עכשיו זה המצב גם באמריקה, זה קשה מאוד ליהודי אמריקאי לעזוב את אמריקה, מכיוון שאמריקה זה מצרים של היום. כן, זה לא סתם. אז גם כן, אור כשדים היה התרבות של אותו דור, של אותה תקופה. וצריך הרבה-הרבה זמן כדי ... דורות, כדי שצאצאי אברהם אבינו ייצאו מהקליפה של הגלות של אור כשדים, עד שמגיעים ל עבדות של המקדש זה מה שצריך להגיע

שאלה מהקהל : [??].......הדמות המרכזית בעקדת יצחק זה יצחק, גדולתו של יצחק, ויצחק עוד לא בקדושה? כיוון שאמרת פה...

הרב:   כן אני אמרתי שלמפרע זה נקרא קדושה, העניין של הקדושה כשנגיע ליעקב , למפרע זה נקרא קדושה, כי מידת החסד לחוד, לחוד! מנותקת מאיחוד המידות זה מידה מוחלטת, זה מידה מן המידות אבל זה לא קדושה. מידת הדין לחוד זה שוב אותו דבר, מידה מן המידות, אמתית , אבל זה לא קדושה. קדושה זה איחוד המידות, אז למפרע, כשאיחוד המידות מתגלה אז זה למפרע, אנחנו מגלים שמידתו של יצחק הייתה שייכת לקדושה.

שאלה מהקהל : [??].......לא, לא מבין...

הרב:   אני רק מוסיף מילה על המדרש "כדי לחבבו " -יותר מישמעאל, ...זה פשוט

"את בנך" - גם הוא בנו, "אשר אהבת" - גם הוא אוהב, "את יצחק" .

אז רק בסוף מתגלה לאברהם שיצחק הוא היעד, אז הקושי שלנו , זה בשבילנו זה פשיטא אחרי, אחרי כל כך זמן, אנחנו יודעים שיטה שהקב"ה בוחר בנו ולא בהם, כן, זה פשיטא אבל לאברהם זה לא פשיטא.

שאלה מהקהל : הוא קיווה שהוא יבין

הרב:   הוא עזר לו להבין, עד עכשיו רק שרה מבינה את זה. ולכן הקב"ה צריך לומר לאברהם "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ"^[47] דווקא על אותו עניין, שרה מבינה את זה.

שאלה מהקהל : אם הוא היה אומר לו, קח את יצחק

הרב:   לא, שכחנו כבר מה שלמדנו, יש פסיעות-פסיעות, יש מדרגות-מדרגות, יש שלבים, צריך להגיע עד הגילוי הזה

שאלה מהקהל : הוא מחכה, הוא מחכה שיהיה מוכן לזה

הרב:   ועוזר לו..

שאלה מהקהל : הוא עוזר לו

הרב:   הוא מגלה לו ש, מה צריך להבין. טוב תשמע, אנחנו חיים את אותו מצב, היהודים יודעים את זה, שארץ ישראל שייכת ליהודים, ואנחנו באותה בעיה: צריך לגלות את זה אעפ"י שיודעים את זה. כולם יודעים את זה, גם ישמעאל יודע את זה, אבל צריך לגלות את זה, כדי להגיע להאמין בזה. זה אותו תהליך. שיצחק הוא יצחק, ולא ישמעאל, אעפ"י שישמעאל הוא בנו, אעפ"י שהוא אוהב אותו, ושישמעאל יש לו ברכות משלו, לפי התורה, לא לפי ה.. לא לפי המתקדמת, לפי התורה. אבל זה... מה?

שאלה מהקהל : לפי מה שאומרת שרה, יש שני ביטויים, עם בני , עם יצחק

הרב:   גם כן, גם כן, אעפ"י שלפי הפשט אז יש, הסתירה זה בין ישמעאל שהיה "מצחק" לבין "יצחק" לשון עתיד, מצחק-לשון הווה, יצחק-לשון עתיד. ישמעאל נקרא מצחק בהווה, ו.. זהו, הבן האמתי של שרה הוא יצחק בעתיד, בלשון עתיד, כן זה הדיון. אז נמשיך, זה מובן? אולי דרך השאלות שלך, כדאי להבין את זה. בשבילנו אנחנו קוראים ספר. כאילו הכול מובן מאליו אבל הספר מגלה לנו שצריך ללחום כדי לגלות את הודאות של ה.. של כל שלב ושלב. אז ,בלי שום צרה, זה תהליך ממושך וקשה מאוד מאברם, להיות אברהם, לפי הסוכנות צריך שלוש שנים, כדי להיות עולה ותיק, אבל לפי התורה צריך דורות חחח.

אז נמשיך     "ליתן לו שכר על כל דבור ודבור דאמר רב הונא משם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי משהה הקדוש ברוך הוא ומתלה עיניהם של צדיקים ואח"כ הוא מגלה להם טעמו של דבר כך "אל הארץ אשר אראך"... "על אחד ההרים אשר אומר אליך" וִּקְרָא אֵלֶיהָ אֶת הַקְּרִיאָה אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר אֵלֶיךָ " ^[48] " קוּם צֵא אֶל-הַבִּקְעָה, וְשָׁם, אֲדַבֵּר אוֹתָךְ"^[49]   ,כמה פסוקים שמורים על זה, יש תהליך, עד שמגיעים ליעד הסופי. ו"סוף מעשה במחשבה תחילה"^[50] אבל בסוף זה במעשה, בתחילה זה רק במחשבה, אז הכוונה אל ארץ המוריה הייתה כבר בלך-לך אל הארץ אשר אראך. אבל במעשה צריך תהליך עד שזה מתגלה, והרב צבי יהודה ז"ל היה רגיל לומר "בכול יש מדרגות, וגם בקדושה יש מדרגות" צדיק - מאיזה מדרגה, ואותו צדיק עולה ממדרגה למדרגה, זה מובן כן?

שאלה מהקהל : מה אנחנו אומרים את הביטוי, במעבר בפסוקים האלה...מה הם..

הרב:   זה דוגמאות אחרים

שאלה מהקהל : אחרות...

הרב:   אחרות, ביונה, ביחזקאל, שיש איזה מסר , רק בסוף התהליך, המסר יתגלה לך. למשל הפסוק האחרון "קום צא אל הבקעה ושם אדבר אֹתְךָ":   למה לא פה? למה צריך להגיע שמה? זה תהליך

שאלה מהקהל : זאת אומרת אם היה אומר, אם היה כתוב "פה לך-לך אל הארץ שאתה פה" הוא לא מסוגל לעשות את זה?

הרב:   יפה, ברור, זה היה בלתי אפשרי , באור כשדים, בהתחלה הוא היה טירון בעבריות ,בנבואה , מיד אם היה שומע "אתה יודע מה זה הגורל שלך? המעלה שלך? עקדת יצחק" הוא היה נשאר באור כשדים, אולי. זה ברור .

שאלה מהקהל : [??] זה דומה למאמרות בבריאת העולם?

הרב:   זה מקביל, זה דומה זה לא אותו נושא, אבל ישנה משנה באבות " ומה תלמוד לומר, והלא במאמר אחד" ^[51] זה מקביל כן ,אלא כדי לתת... "ליתן שכר טוב לצדיקים" זה מקביל כן, שמה זה נושא אחר, לפי המהר"ל זה דווקא נושא הקדושה שמתגלה רק בסוף, רק במדרגה העשירית.

שאלה מהקהל : מה זה העניין של השכר? "ליתן לו שכר על כל דבור ודבור"

הרב:   אז, זה העניין של השכר, זה נושא רחב זה נושא אחר, "ודע, מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבוא." ^[52] אבל יש שכר, לצדיקים השכר הוא מתן, ויש לכאורה סתירה בין המושגים: זה מתנה או זה שכר? אם זה שכר, מגיע לו, אז למה אתה קורא לזה מתן? אבל בשביל הצדיקים ,לקבל שכר זה מתנה.אבל שכר יש, זה השכר בזהות, בכל מדרגה של ההתגלות של ההולדה, של התולדה של העובר הזה יש שכר בזהות, לכן אי אפשר לקפוץ מן המדרגה התחתונה למדרגה העליונה, לכל מדרגה יש הזכות השייך לאותה מדרגה, השכר השייך לאותה המדרגה אבל השכר של הצדיקים זה בזהות, זה לא באוצר של ה...תפסתם את זה?

שאלה מהקהל : הקב"ה רוצה לתת שכר לאברהם על כל דבר, למה הוא גילה לו שזה יצחק? למה אתה אומר לו שזה יצחק? היה אומר לו שייקח את בנו, ורק בסוף היה מגלה לו שזה יצחק. היה מקבל עוד שכר.

הרב:   כן, כן, זה אותו דבר, אין שאלה. זה אותו דבר, אתה מסביר את הפסוק, זה המדרגות, בכל מדרגה הוא מתעכב, כן? אפשר להסביר את זה ככה, אעפ"י שזה לא הפשט האמתי , הוא אומר לו קודם כל "קח את בנך", אחרי הרבה זמן יהיה על המדרגה את יחידך . טוב אז זה הקטע הראשון , עכשיו זה ברור כן?

אז ניקח מיד את הקטע השני, ו...כמה זמן נשאר? לא נישאר זמן!

שאלה מהקהל : שתי דקות.

הרב:   לא, אז אני מעדיף שתיקחו את הדפים, כן, ותלמדו כבר את הפשט, ונראה את זה בשבוע הבא. אז יש לכם פה את המדרש ד' ,ועל ,עוד דקה... על הפסוק " ואֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן" ^[53] כן? מה אומר המדרש על זה? ומה אומר הזוהר על זה? אז כל אחד ייקח דף [??]

אז השיעור בצרפתית יהיה ביום רביעי בשש ורבע.[סוף קלטת]

הערות

^[1] בראשית, פרק יב' פסוק א'

^[2] סוף פרשת נוח [דוד כהן]

^[3] בראשית, פרק יא' פסוק לא'

^[4] בראשית, פרק כב' פסוק יג'

^[5] יציאה ללכת של תרח [דוד כהן]

^[6] מלאכי, פרק ג' פסוק כב'

^[7] עיוורים

^[8] יחזקאל, מופיע הרבה...

^[9] לא מצאתי [דוד כהן]

^[10] ירושלמי, דף ז,ב פרק א הלכה ח

^[11] בבלי, ראש השנה כה, ע"ב

^[12] בבלי, נדרים כ, ע"א

^[13] בראשית, פרק יא' פסוק לא'

^[14] בראשית, פרק יד' פסוק יג'

^[15] בראשית רבה,סדר לך-לך פרשה ל"ט, ט'

^[16] בראשית,פרק מ', פסוק טו'

^[17] בראשית,פרק טו', פסוק ו'

^[18] בראשית,פרק כב', פסוק א'

^[19] בראשית,פרק כב', פסוק יב'

^[20] משנה מסכת אבות, פרק א', משנה ג'

^[21] בראשית,פרק כה', פסוק כ'

^[22] שמות,פרק ד', פסוק כב'

^[23] בראשית,פרק יב', פסוק ג'

^[24] שמות,פרק ו', פסוק ג'

^[25] רש"י  [שם] : וארא. אל האבות: באל שדי. הבטחתים הבטחות, ובכולן אמרתי להם אני אל שדי: ושמי ה' לא נודעתי להם. לא הודעתי אין כתיב כאן, אלא לא נודעתי, לא נכרתי להם במדת אמיתית שלי - שעליה נקרא שמי ה', נאמן לאמת דברי, שהרי הבטחתים - ולא קיימתי

^[26] בראשית רבה,סדר לך-לך פרשה ל"ט, פסוק ט'

^[27] בראשית,פרק יז', פסוק ה'

^[28] כמה מקורות ... תלמוד ירושלמי מסכת ביכורים פרק א דף סד טור א / הלכה ד,

תוספתא מסכת ברכות פרק א הלכה יב,

ברכות דף יג עמוד א, ו- מסכת שבת דף קה עמוד א.

^[29] שמות כ' י"ב.

^[30] בבלי,מסכת מגילה יז, ע"א

^[31] הגדה של פסח, מגיד,"צא ולמד"

^[32] שם

^[33] תהלים קב , יט : "תִּכָּתֶב זֹאת לְדוֹר אַחֲרוֹן וְעַם נִבְרָא יְהַלֶּל יָהּ"

^[34] בראשית, פרק ב', פסוק כד'

^[35] בבלי, חגיגה, פרק א', דף ג', ע"א

^[36]   הפיוט מבוסס על אגדת חז"ל בתלמוד הבבלי, מסכת שבת קיט ע"ב.

^[37] דברים פרק ב', פסוק כג'

^[38] בראשית, פרק יא' פסוק לא'

^[39] דברים, פרק לג' פסוק ט'

^[40] מיכה, פרק ה' פסוק ו'

^[41] בראשית, פרק כב' פסוק א'

^[42] תפילת שחרית לימות החול-פרשת העקידה

^[43] תלמוד בבלי,מסכת ברכות דף סא ע"א :

בשעה שהוציאו את רבי עקיבא להריגה - זמן קרית שמע היה, והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל והיה מקבל עליו עול מלכות שמים . אמרו לו תלמידיו: רבינו! עד כאן!? אמר להם: כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה: בכל נפשך - אפילו נוטל את נשמתך; אמרתי: מתי יבא לידי ואקיימנו! ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו?

^[44] בראשית פרק כב' פסוק ב'

^[45] בראשית פרק יד' פסוק י'

^[46] בראשית, פרק יא' פסוק לא'

^[47] בראשית פרק כא', פסוק יב'

^[48] יונה, פרק ג' פסוק ב'

^[49] יחזקאל, פרק ג', פסוק כב'

^[50] מתוך הפיוט לכה דודי של שלמה אלקבץ

וגם ביטוי נמצא בתקופה קדומה מלכה דודי ,בכוזרי של רבי יהודה הלוי, מאמר ג אות עג :תחילת המחשבה/הכוונה סוף המעשה.

^[51] משנה, מסכת אבות פרק ה', א'

^[52] משנה מסכת אבות פרק ב' , טז'

^[53] בראשית, פרק יב' פסוק ה'

תמלול, כותרות, ומקורות: דוד כהן
David.Cohen@barangroup.com‏

שיעור 2

מולדת אברהם : ארץ כנען

[חזרה על השיעור הקודם]:

בקצרה רוצה להזכיר את הנושא של השיעור הקודם, וגם להזכיר כי זה לא הרצאה אלא לימוד ביחד, ולכן אם יש צורך לחזור על כמה שאלות שנשארו או משהו, אם יש צורך לחזור על.. אולי שאלות שנשארו מהשיעור הקודם, אעפ"י ששבוע זה ארוך, בין לימוד ללימוד, מכיוון שוב אני חוזר על זה, אני רוצה להדגיש את זה, זה לא הרצאות, זה שיעור שמיועד להרגל של לימוד עצמי סוף-סוף, איך אומרים עצמי או עצמאי?

שאלה מהקהל : עצמי   

הרב: עצמי ברור, אבל עצמאי גם כן, זה לא 'חינוך עצמאי' אבל...(חה חה)

טוב, אז, מי היה נוכח בשיעור הקודם? על המדרש הראשון, על פרשת לך-לך? כן. יש שאלות שנשארו מהנושא? אז רק אני אזכיר בקצרה את הנושא, זה מדרש שנמצא במדרש רבה, זה פרק יג' בפרשה לט' , לא סליחה, זה פרק...איזה פרק זה היה... ט' , פרק ט' בפרשה לט' במדרש.

אנחנו מוצאים במקרא פעמיים את הביטוי "לך-לך" , פעם הראשונה זה בהתחלת פרשת לך-לך, "לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ" , והפעם השנייה זה בפרשת וירא "וְלֶךְ-לְךָ אֶל-אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה" הנושא של המדרש שלמדנו, זה הקשר בין שני הביטויים האלו, ומה שלמדנו בעיקר כי היעד של ה"לך-לך" הראשון, שלפי רוב המפרשים נאמר בחרן כבר, לא באור כשדים, לפי שאר המפרשים זה כבר נאמר באור כשדים, אבל מכל מקום, המקרא חוזר אחרי הסיפור של יציאה מאור כשדים ב. כשמשפחת אברהם אבינו הגיעה לחרן, המקרא חוזר בפסוק שלנו, "לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ" לכן מה שלמדנו, מה שלמדנו מנושא המדרש, שהביטוי "לך-לך" מהתחלת פרשת לך-לך, היעד שלו זה "וְלֶךְ-לְךָ אֶל-אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה".

זוכרים את זה? טוב. אבל היעד הזה, עכשיו אנחנו מגיעים לנושא של השיעור השני, היעד הזה, הוא מיועד דווקא לאברהם, ולא לשאר המשפחה שלו, לשאר האנשים שהיו אתו, זה בד"כ מה שלמדנו בעיקר בשיעור הקודם, זה מובן עכשיו כן?

אז אני רוצה קצת להסביר קצת, את הרקע של הנושא, לפי דעתי זה רקע חשוב מאוד זה מה שהמדרש מגלה כשמשפחת אברהם אבינו יצאה מאור כשדים, זה יוזמה של אברהם, מיוזמתו של האדם, לא היה שום, לא הייתה שום התגלות כדי לבקש ממשפחת אברהם לצאת מאור כשדים, לפי רצף המקראות. כן? זה בסוף פרשת נוח, "וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת-אַבְרָם בְּנוֹ, וְאֶת-לוֹט בֶּן-הָרָן בֶּן-בְּנוֹ, וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ, אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ; וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן"^[1] זה מלכתחילה של החזון או הנבואה של "לך-לך", שבא אחר-כך, טוב צריך לזכור עוד נקודה: מה שהמדרש לומד, אינני יודע אם נגיע למדרשים האלו עצמם, אבל מה שהמדרש לומד, מסוף פרשת נוח, זה כשתרח ומשפחתו, לאמיתו של דבר היוזם היה אברהם, כדי לחלוק כבוד לתרח הפסוק אומר "וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת-אַבְרָם בְּנוֹ" אבל היוזמה בא מאברהם עצמו ,כן. כשיצאו מאור כשדים ללכת ארצה כנען, נכנסו בארץ כנען. ומחזה של ברית בין הבתרים היה באותה נסיעה, ותרח היה נוכח, בארץ כנען, ואחר-כך, אחרי ברית בין הבתרים חזרו לחרן. זה מובן, כן?

אני רציתי דרך אגב לציין את זה, כי אחר כך נשתמש בזה, ובפסוק שלנו, התחלת פרק יב' "וַיֹּאמֶר ה' אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" ,היעד זה ארץ המוריה.

זה מובן? אין שאלות על זה? כן. ולכן פרט אחד של המדרש שלמדנו הוא חשוב מאוד, אם אתם זוכרים איך מפרש המדרש כל ביטוי וביטוי באותו פסוק, "וּמִמּוֹלַדְתְּךָ" זה שכונתך, לאמיתו של דבר, ארץ מולדת של משפחת העבריים, של אברהם העברי, שהיו מכמה דורות, היו בגלות באור כשדים, בכמה אזורים של אותו...אותה מדינה נאמר, יותר ממדינה, אימפריה שלמה, ארם נחור, ארם נהריים, אבל המולדת שלהם הייתה ארץ כנען. ולכן כשיצאו מאור כשדים חזרו מעצמם למקור מקומם שזה ארץ כנען, לפי פשט הפסוק. אני חוזר על הפסוק " וַיֵּצְאוּ [אִתָּם] מֵאוּר כַּשְׂדִּים, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן" זה בסוף פרשת נוח, כן. לכן בא המדרש ומדגיש שהביטוי "וּמִמּוֹלַדְתְּךָ" מהפסוק שלנו, המשמעות זה "שכונתך" , אתם זוכרים את זה, כן? ופה יש לנו כבר דוגמא של הדיוקים של המדרש, זה לא לחינם שהמדרש בא ונותן משמעות מדויקת של איזה ביטוי של המקרא שלכאורה הוא פשוט. כולם, כשקוראים את הפסוק הזה, " לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ" הכוונה זה אור כשדים...זה לא נכון, המדרש מדייק, מולדתם של העבריים זה ארץ כנען, ארץ העברים, לפי פסוק אחר של החומש, בסיפור יוסף הצדיק, "כִּי-גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי, מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים"^[2] כמה עברים היו בתקופה של יוסף: יעקב ובניו, וכולם ידעו שאותו ארץ שנקראת ארץ כנען, מכיוון שהכנעני אז היה פולש בארץ, כולם ידעו שאותו ארץ כנען זה ארץ העברים. זה מובן, כן.

אז פה יש לנו דוגמא של הדיוקים של המדרש שרציתי לציין. זה מובן? אבל אני מחכה לתגובות של שאלות, אין...

שאלה מהקהל : ??

הרב: כן, אז תגיבו קצת

שאלה מהקהל : ??

הרב: אנחנו לא צריכים מדרש, זה פשט המקרא! זה פשט המקרא, בסוף פרשת נוח, אחרי סיפור התולדות של משפחת שם, אנחנו מגיעים לעבר, "אֲחִי יֶפֶת הַגָּדוֹל"^[3], והוא הסבא של הסבא של אברהם העברי, השם עברי בא מעבר, זה הפשט של הביטוי עברי, יש הרבה צלילים של המדרש בביטוי הזה עברי, אם יש צורך אני אחזור על זה, כן, אבל הפשט: מבני בניו של עבר. זה רבי נחמיה במדרש רבה, ולמה רבי נחמיה ראה לצורך לציין פשט הכתוב? שאברהם הוא בנו של תרח, שהוא בן בנו של עבר, כן, זה מורה לנו שהיה עם שלם של עברים באותה גלות של אור כשדים, כולם נאבדו בשואה של נמרוד. מי יצא מאותה שואה של נמרוד? מאותה תקופה? משפחת אברהם אבינו.

כן, שאר העברים נאבדו, ולכן מציין רבי נחמיה, וזה פשט המדרש שלו, מי בני בניו של עבר. זה לא היה צריך, אנחנו קוראים את זה בפשט, בפשט של המקרא הם היו שארית הפלטה של בני בניו של עבר, מבני בניו של עבר, והכל נאבד חוץ מאותה משפחה, שהתורה מספרת עליה, זה מובן?

יציאת אור כשדים של העם העברי

כך אומר הפסוק "וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת-אַבְרָם בְּנוֹ," לפני "לך-לך" , כן. "וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת-אַבְרָם בְּנוֹ, וְאֶת-לוֹט בֶּן-הָרָן בֶּן-בְּנוֹ, וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ, אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ; וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן" רק אחר-כך אנחנו שומעים "וַיֹּאמֶר ה' אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ " וכו' זה מובן? טוב אני יודע שפה יש איזה, לא חידוש, אבל התחדשות של הפשט של המקרא, כן. כי אנחנו רגילים לחשוב על אברהם אבינו שמעיקרא היה עיראקי, איזה בבלי, שבאופן מאגי, פתאום מוצא את עצמו עברי, מה פתאום? היה עברי בגלות באור כשדים, ועברי בגלות באור כשדים נקרא ארמי, זה מובן? טוב.

זה מה שרציתי לציין, ולכן כשאתם מוצאים במדרש שלנו "וּמִמּוֹלַדְתְּךָ" זה שכונתך, זה כדי להוציא את המשמעות שהמולדת.. כי המולדת כביכול של אברהם הייתה אור כשדים, זה לא המולדת שלו. עכשיו זה מובן כן? כששואלים איזה ישראלי שעולה חדש או עולה ותיק, אפילו מכמה דורות, מהי מולדתך? אעפ"י שהגיע מפולין, מהונגריה, מרומניה, או מתימן הוא לא יכול לומר מולדתי זה אלג'יריה, מולדתי זה ארץ ישראל. ושכונתי כשהייתי בגלות זה היה אולי פריס, או מרסיי.

שאלה מהקהל : אבל מהפשט של המקרא, מולדת זה אור כשדים! זה ארץ המוצא ...

הרב: זה לא המולדת.

שאלה מהקהל : אבל אמרת בשיעור הקודם, ??

הרב: נכון! לא עכשיו אני מבין את השאלה, כן אבל פה הכוונה זה המולדת של עמו של אברהם, מולדתך כאיש שייך לעם העברי, אז זה ארץ כנען.

שאלה מהקהל : ??

הרב: הוא מאור כשדים, כן, אבל זה מארצך, לא ממולדתך, "לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ"

שאלה מהקהל : "וּמִמּוֹלַדְתְּךָ"

הרב: "וּמִמּוֹלַדְתְּךָ" כן, זה , אז בא המדרש ואומר, צריך להבין את הפשט של " וּמִמּוֹלַדְתְּךָ" במשמעות האמתית, לפי, ההיסטורית האמתית, אתה שוכן שמה, מולדתך אם זה אור כשדים, זה רק שכונתך, המולדת האמתית זה ארץ כנען. זה מה שרציתי להגיד וזה ברור.

שאלה מהקהל : יש פסוק אחר בחיי-שרה כשאברהם שולח את אליעזר "כִּי אֶל-אַרְצִי וְאֶל-מוֹלַדְתִּי, תֵּלֵךְ"^[4] מכאן אנחנו לומדים שמולדת וארצו זה ארץ כנען?

הרב:   לא גם שמה יש מדרש שמדגיש שזה לא ארם נהריים אלא ארץ כנען. גם שמה יש מדרש, נגיע אליו.

שאלה מהקהל : שם זה ארץ כנען?

הרב:   כן, כן גם שמה יש אותו דיוק של המדרש שזה לא המולדת האמתית אלא השכונה שלו, היה גר שמה.

שאלה מהקהל : אבל הוא שולח אותו מארץ כנען, איך ??

הרב:   נכון גם שמה, תראו את המחלוקת שיש בין רמב"ן ורש"י מהי ארץ מולדת של משפחת אברהם? יש מחלוקת בין המפרשים, אז סוף-סוף זה מבוסס על פסוק בישעיהו [ביחזקאל] "אביך ...אמך... "אָבִיךְ הָאֱמֹרִי, וְאִמֵּךְ חִתִּית"^[5] אתם זוכרים את הפסוק? כן "אָבִיךְ הָאֱמֹרִי, וְאִמֵּךְ חִתִּית" בישעיהו, ושמה מדייקים, שהיו מארץ כנען אבל גרו בארם נהריים, וזה נקרא שמה החיתי האמורי, אבל המוצא, דווקא דרך הביטויים האלה, האמורי והחיתי, זה ארץ כנען. וכי ניתן להדגים את זה, זה מה שקורה לנו, רמזתי כבר קצת על זה ... כששואלים מאיפה אתה בא לישראלי שנמצא בתקופה שלנו פה אז יש לו נטייה, יש לנו נטייה להגדיר את המוצא לפי ארץ הגלות שאנחנו באנו ממנה. לפי דעתי זה הדיוק שהמדרש רוצה לגלות, כן. בסוף חזרתי על הנקודה הזו, כדי שנבין שהמדרש לא בא סתם להוסיף משהו על המקרא, אלא לגלות איזה ממד עמוק של המשמעות של המקרא.

לפי...לכאורה, סוף-סוף הכניעה של העברים באור כשדים הייתה כל כך עמוקה, וההוכחה זה תרח עצמו, כן, שהיה עובד עבודה זרה באור כשדים, הייתה כל כך עמוקה, שנראים כשייכים לתרבות ולזהות של אור כשדים בסגנון הארמי, אבל מה שמתגלה פה, ולפי דעתי, שוב זה לא חידוש, אלא התחדשות של המשמעות דרך המדרש, זה לא חידוש, זה הפשט של המקרא, שהמוצא שלהם, המוצא שמי, עברי , ולאו דווקא בבלי, ארמי, כשדי, זה מה שרציתי לציין.

שאלה מהקהל : ??

הרב:   יפה , תפסתי, אפשר לדייק את זה ככה, פה אנחנו חוזרים, אנחנו חוזרים למה שלמדנו כבר בשיעור הקודם, יתכן שפה המדרש רוצה שנגלה משהו חשוב, זה תהליך ממושך עד שאברהם עצמו מגיע סוף-סוף לגלות את העבריות שלו, אברהם עצמו בשלב הראשון של החיים שלו היה רואה את עצמו כשייך לזהות הארמית, ולכן אפשר להסביר את זה ככה, לפי השאלה שלך, "לך-לך" ממה שאתה רואה מולדתך, זה גם כן שייך לפשט של המקרא. בא המדרש ומגלה את המשמעות האמתית, כשהקב"ה אמר לאברהם "ממולדתך" זה משכונתך, כי לאמיתו של דבר לפי הגדרה של אמיתות התורה, כי אין דברי שקר בתורה, כן, "ואין למו מכשול"^[6]   לפי אמיתות התורה, פה "מולדתך" המשמעות זה שכונתך, זה דברי המדרש.

חכמת המדרש

חכמת המדרש היא עמוקה מאוד, ואי אפשר להבין מדרש על בוריו אלא דרך הסוד, כי כל המבנה של המדרש בא מהסוד. אני רוצה שוב לחזור על כל הכללים הידועים לכאורה על הנושא, כשהתלמוד אומר "עברנו על כל הש"ס ולא ראינו פסוק.. מקרא יוצא מידי פשוטו"^[7] מה הכוונה? כל הש"ס זה רק מדרשים!? אז הכוונה היא עברנו על כל המדרשים של הש"ס, ובמדרשים לא ראינו, לא מצאנו מקרא יוצא מידי פשוטו, במדרש, אז רק כשנבין את המדרש, סליחה, את הפשט בדרש, אנחנו מבינים את כוונת המדרש על הפשט, אבל זה צריך דרך הסוד. יש איזה ... זה לא בדיחה, זה מסורת אצל הספרדים, שאתם מכירים את סוד הפרדס, כן, זה ממש סוד כי פרדס זה מילה פרסית זה לא מילה עברית, פרדס זה פרדיס ב...[פרסית] לכן צריך מדין, סליחה מדין , צריך מניין : part a dix [בצרפתית יוצא עם עשר] חחח... אז המבנה של הפרדס זה פשט, רמז, דרש, סוד, אבל כשמתחילים בסוד מופיע המילה ספרד, ... שמעתם על זה כן? לכן - זה הגר"א, הגאון מווילנה שמפרש את זה - הפשט האמתי זה הסוד, ולכן כדי להבין את הרמז ואת הדרש צריך לעבור דרך הסוד, ולכן חכמת המדרש זה לא סתם, זוהי חכמה עמוקה מאוד, והיא מגלה לנו את הסוד של הפשט, אם אפשר לומר את זה, מה ההבדל בין הרמז, דרש וסוד, וגם בין הפשט, זה נושא בפני עצמו. אם אתם מעוניינים לדעת את זה אפשר ללמוד את זה, כן, רק בקצרה, כש.. רמז מגלה את הקשר שיש בין איזהפסוק לפסוק אחר ולכמה פסוקים אחרים, הדרש מגלה את המשמעות של הפסוק כשלעצמו, והסוד מגלה את המבנה, את המבנה של ההתגלות הבורא כבורא וכמשגיח לנושא של הפסוק.

לא הבנתם כלום...חה חה, בכוונה, אבל העניין הוא שאנחנו נמצאים בעולם בתקופה של אחרי הנבואה, ולכן אין לנו שום קשר למשמעות האמתית של הפסוקים שנתגלו לנביאים בתקופה של העם היהודי, אנחנו לא יכולים ואין לנו אפשרות לזהות במה מדובר בעולם המקרא ברבד הזה של התגלות הנביא העברי בתקופת העברים שהיא הייתה תקופת נבואה, העולם היה אחר. ההתגלות, אם אנחנו מבינים את זה ברצינות, ההתגלות היה דבר נגלה, פשוטו כמשמעו, עכשיו אותה משמעות של הנגלה של העברים זה הנסתר בשבילנו, זה נסתר בשבילנו, כן, ולכן הרבנים של המדרש, של התלמוד, ואחריהם המפרשים, באים לגלות את המשמעות של הנגלה של העברים, ליהודים, שהם היורשים של העברים אבל בתקופה שאין נבואה, ושאי אפשר לזהות במה מדובר, רק בסוד יודעים את זה. הדוגמא הפשוטה שאני רגיל לתת, אתם מבינים את העומק של הדברים? כן? שזה עניין המלאכים, אנחנו יהודים מאמינים בהופעת המלאכים לפי המקרא, אבל מי יודע מה זה מלאך, מי זה מלאך? זה רציני, זה נושא רציני כשיהודי בא, מדבר על המלאכים, אצל איזה רב, או הרב מכיר את היהודי הזה כיהודי תמים, זה אמונה תמימה, פשוטה, אז הוא אומר אשרי המאמין, ואם הוא מכיר אותו שזה לא אדם תמים, אז הוא שולח אותו לרופא. מי שרואה מלאך בתקופה שאין מלאכים, זה מחלה. תפסתם את העניין? כן, זה לא אומר שאין מקרים נדירים מאוד, של בעל רוח הקודש, של מגידים, מלאכים, נשמות, רוחים, אני יכולתי להוסיף... מתגלים להם, אבל זה נדיר מאד, וזה דווקא אצל תלמידי חכמים שהם באמת מקובלים. מה זה מקובל? זה מי שמקבל איש מפי איש עד משה רבנו מפי הגבורה, צריך לשמוע את זה ברצינות, לא מי שקרא באיזה ספר, שכתוב דברים על הקבלה, ואף אחד לא מבין במה מדובר.

זה מובן? כשהביטויים האלו, כשתלמידי חכמים אומרים "אם הם היו מלאכים אז אנחנו בני אדם, ואם הם היו בני אדם, אנחנו חמורים"^[8] מי אמר את זה לעצמו? הרמב"ם אמר את זה, כשהוא היה מדבר על האמוראים ולמעלה מאמוראים זה התנאים, ולמעלה מהתנאים זה הנביאים, ולמעלה מהנביאים זה האבות, אז תתארו לעצמכם הרמב"ם היה אדם רציני, כשהוא אומר "ואם אנחנו...ואם הם, האמוראים היו בני אדם, אנחנו חמורים" מי מדבר? הרמב"ם. אז מה אנחנו? בני חיי... חחח צריך לגלות את זה כן, ולהבין את זה, ולכן ברור ש...אולי עוד בצורה אחרת, המפרש, אמתי, כשבא לפרש, זה כדי לכסות את סכנת אולי מישהו יכול להבין את הסוד והוא לא כבר מוכן, אז בא מפרש ומכסה את זה, זה הביטוי "מגלה טפח ומכסה טפחיים" ^[9] ,זה לא השיטה של המדרש שלקחתי דוגמאות עליה, השיטה פה של המדרש זה לגלות את המשמעות לגבי היהודים שהם מאמי,נים במקרא של הנביאים. שוב אני חוזר אולי רמזתי על זה בשיעור הקודם, יש איזה מין מעגל, מעגל קסמים אומרים, של הלימוד , כדי להבין את רש"י למשל צריך להבין את המקרא שרש"י מפרש. אז מי שלא מבין את המקרא שרש"י מפרש, לא יכול להבין מה דעתו של רש"י. אני זוכר כשהייתי קטן בתלמוד תורה, וזה בכל תלמודי תורה שבעולם, השאלה הראשונה שהרב היה מסביר לנו, זה מה קשה לו לרש"י? במה התקשה? צריך לגלות את השאלה של רש"י כדי להבין את התשובה שלו. וכדי להבין את השאלה של רש"י צריך להבין, את השאלה של רש"י, צריך לדעת את הפסוק על בוריו. הרב יודע את הפסוק, והתלמיד מקבל את ההסבר של רש"י אבל דרך הגילוי של הרב. זה מובן? ואם היינו בדורות כתיקונם, כסידרם, ברור שהאידאל נאמר, היה שרק המקובלים יכולים לפרש את המקרא לפשטנים. אבל פשטן שרוצה לפרש את המקרא שאי אפשר להבין אותו רק דרך הסוד, יוצא מה? ביקורת המקרה...במקרה אולי רואים משהו כן... טוב תפסתם את חומרת העניין. אז אולי נרד לאט-לאט ברבד שלנו כן, כן.

יצאנו ממולדתך שכונתך ויש השלכות פוליטיות ענקיות.

מעשה אבות, סימן לבנים

שאלה מהקהל : המקור של אברהם זה בא מארץ ישראל......

הרב:   ואתה שואל שאלה כזו כמה ימים לפני הבחירות, כן?

שאלה מהקהל : ???

הרב:   אה, יום אחד כן. חח.

שאלה מהקהל : ???

הרב:   יפה, יפה תפסתי את השאלה, ואני לא יודע עוד אם זה שאלה כדי לדעת תשובה או זה שאלה של אסטרטגיה פדגוגית, שאתה שואל אותה. איך מתחיל רש"י את הפירוש שלו בתורה? כן

" לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ"החודש הזה לכם^[10].."   זוכרים את רש"י? יש לכם את הספר, "שהיא מצוה ראשונה שנצטווו בה ישראל. ומה טעם פתח בבראשית?" ומה התשובה של רש"י? "משום: "כח מעשיו הגיד לעמו...." שזה פסוק של תהילים שאין לו פשט.. "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים"^[11] איזה פשט? "שאם יאמרו אומות העולם לישראל: לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גויים; הם אומרים להם: כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה וכו' ^[12] זה הבעיה של רש"י לפני אלף שנים! זה נבואה, הוא יודע כשישראל יוצא מהגלות לחזור לארצו, את השאלה של אברהם העברי, למי שייך, שייכת אותו ארץ? וצריך לדעת שאנחנו צאצאי אברהם העברי, אם לא כן אומות העולם, קרי האו"ם כן, אומר מה אתם פתאום באים כליסטים לארץ לא לכם? אתה תופס את זה? את חשיבות השאלה? ולכן ברור לכולם, שוב אני חוזר, שוב אני חוזר, הייתה תקופה, תקופה ארוכה מאוד, מעבר לצאצאי עבר עד אברהם אבינו שהעם העברי היה מחוץ לארצו בתרבות דאז שהייתה תרבות אור כשדים, ואותה זהות העברית הסתתרה דרך, מה שאנחנו קוראים קליפת ארם שהיא הקליפה של הגלות, עד כדי כך שתרח אבי אברהם מתפקד כעובד עבודה זרה באור כשדים. התבוללות נוראה, תמיהה! ורק מאברהם ואילך יש התעוררות של אותו ניצוץ של קדושה עברית טמונה בקליפה הארמית כדי לגלות, וזה לקח דורות, שלושה דורות עד יעקב אבינו שאותה זהות מתגלית ויוצאת לאור ואז שומעים את השם ישראל, יעקב שמקבל את השם ישראל. זה היה תאריך ממושך... תהליך ממושך, מה אמרתי? תאריך? תהליך ממושך!. וחכמי הסוד הסבירו את זה לפי המבנה המטאפיזי של נפש האדם. כן, ולכן אני לא רוצה להתייחס לסוד, חכמי המדרש, על בסיס של ההסברים של חכמי הסוד, אז מסבירים שאותה קליפת ארם היה צריך להוציא מאברהם העברי, כדי להגיע לזהות של ישראל. והקליפה החיצונית יוצאת עם ישמעאל, והקליפה הפנימית יוצאת עם עשיו. ואחרי ה.. איך אומרים, הניקוי הזה, אם אפשר לומר, אז אנחנו מגיעים לזהותו של יעקב אבינו שהיה מיטתו שלמה, זה הביטוי מהמדרש "מיטתו שלמה" , מיעקב ואילך כל צאצאי יעקב הם מישראל. אבל זה רק למפרע שיצחק הוא שייך לישראל, ואברהם הוא שייך לישראל. כשמתגלה שיצחק הוא- הוא, בנו של אברהם, אז אברהם הוא אברהם, כשמתגלה שיעקב הוא-הוא, בנו של יצחק ולא עשיו, אז יצחק הוא שייך לישראל, זה מובן? צריך להתרגל לזה. היה תהליך קשה מאוד, עד שאברהם אבינו מגיע כשלעצמו שלבים-שלבים לאמונה לה': "וְהֶאֱמִן, בַּיהוָה; וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ, צְדָקָה"^[13] , זה לא סתם. למפרע, אנחנו שואלים את עצמנו, איזה קושי היה לאברהם להאמין? הלא אברהם אבינו הוא ראש המאמין. כן, הוא היה צריך לבנות את עצמו כראש המאמין, הוא יצא מטומאת קליפת ארם שבאור כשדים. ואותו תהליך זה הדגם של מה שקורה לנו היהודים שיוצאים מגלות אדום וצריכים להתעלות על קליפת ארם של הגלות שלנו כדי לחזור לעבריות שלהם. אנחנו כל זה כדי לצורך ה.. לצורך המציאות, פשוטו כמשמעו. התורה, המקרא הזה הוא התעודת זהות שלנו, אנחנו חיים אותו תהליך, זה לא ככה סיפורים, כדי לדעת מה אבות אבותינו אכלו בארוחת בוקר, מה אמרו בארוחת הערב. זה, הזוהר אומר, זה גם בזוהר וגם בתיקוני הזוהר, "מי שרואה במקרא סיפורי דהדיוטי ", אתם מבינים מה זה בארמית, "סיפורי דהדיוטי" סיפורים של סתם הדיוט כן. "ראוי לו שלא התקרב לתורה", ראוי לו שלא ילמד, והזוהר מוסיף ביטוי חריף מאוד : "כי הוא הגורם של הגלות". כי הוא לא הבין מהי הזהות של, מהו הגורל, מהי הבעיה של אותו עם, להסתלק מקליפת ארם. במשך אלפיים שנה בגלות זה היה נסתר כל זה, יש לנו את המקורות, אבל חכמי ישראל ראו לנכון לחזק את עמם בגלות כדי להישאר בחיים, כן. אבל אנחנו כבר הגענו לתקופה שצריך לגלות את זה, הסיפור של אברהם אבינו ומשפחתו בהתחלת ההיסטוריה של עם ישראל, זה הסיפור שלנו באיזה שהוא רבד אחר. זה סיפור של שורש הזהות שלנו, שורש נפשנו, אומר המהר"ל. וכל מה שמתרחש בנו, ההתחלה זה בשורש הזהות שלנו, לכן כדי להבין מה קורה לנו צריך להבין מה המקרא ראה לנכון לספר על השורשים. אבל השורשים, זה דווקא אותו סיפור של דורות האבות, זה מובן? טוב.

שאלה מהקהל : ??

הרב:   זה מלימוד על מספר שנים של חיי אברהם שהפסוק מציין במקום זה או אחר. ובברית בין הבתרים, אברהם היה יותר צעיר מהגיל שהיה לו בלך-לך. לכן אני אמרתי את זה דרך אגב, זה שורה של מדרשים אחרים שמגלים את זה, ואם אתם נתקלים במפרשים עצמם על אותה מחלוקת, אז ראיתי לנכון שתשמעו את זה שזה קיים, כן. ואולי אני אדגים את זה באופן קצת חד.

באותו תהליך של יציאה מהגלות אנחנו רואים כמה אפשרויות, אז אני חוזר על השורש של משפחת אברהם אבינו, מעיקרא באותו אור כשדים בביתו של תרח היה תרח, אבי אברהם, ואבי נחור, יש אברהם, יש נחור והרן האבא של לוט, כן, הרן , לוט בן הרן, היו שלושה אחים. אחד מת שמה, זה הרן, לא היה מסוגל לצאת חי מאותה הרפ.. איך אומרים הרפתקא, .. איך אתם אומרים ?

שאלה מהקהל : הרפתקה

הרב:   זה לא יכול לצאת מגרוני ..חח .. אוונטור ( aventure) כן ,של יציאה מגלות אור כשדים, זה הרן. נשאר שמה אבל יש לו זכות, ממנו יצא לוט ולוט זה לא סתם, אעפ"י שחזר להיות טמא לגמרי, מלוט יצאה רות, ודוד המלך, השורש זה אותה משפחה, כן . שוב רות זה לא סתם גיורת, כן, זה חלק מנשמת אברהם שחוזרת ל....מקור שלה, טוב, ולכן היא ה.. גיורת של שבועות, של מתן תורה, זה קשור. כן, טוב. אז זה הרן, נחור נשאר שמה, נשאר כ.. עם הכוח להוליד את האימהות, האימהות באות מדווקא המשפחה של אחיו של אברהם שנשאר שמה, וגם זה בימינו אנו, יש איזה רזרבואר של אינדיאנים יהודים שאפשר לשלוח שמה ... חח.. טוב תפסתם את ה..

זה ממדים שונים של אותה זהות ומי יכול יותר, אז הרן מת שמה, אבל לוט יוצא. נחור נשאר שמה, אבל סוף-סוף מהטומאה של ארמיות ההיא של משפחת נחור, אביו של בתואל הארמי, אביו של לבן הארמי, אז יצא סוף-סוף אחרי שרי, יצא רבקה, יצא רחל, יצא לאה, עם השפחות ולוט יוצא עם אברהם, אבל אנחנו רואים כאן, תרח בא כתייר לארץ, ויורד ומייסד שמה את הסוכנות היהודית של חרן, את הפדרציה הציונית של חרן ... אנחנו רואים ממש את הדגם המדויק של מה שקורה לנו . עד כדי כך! אי אפשר להכחיש, זה פשט ה, זה פשט הפסוקים, ולכן יש צורך גבוה ללמוד את כל זה, וכך הגורל שלנו, ככה הזהות שלנו, זה עם שלנו, כך הוא מתפקד, אז כדאי להבין את זה כדי להבין מה קורה בחברה שלנו. כל מה שקורה בחברה שלנו, זה כבר נאמר באותו סיפור, שהוא הדגם של ההיסטוריה שלנו, מה ההבדל? מהי מהו מקום הבחירה האישי של כל אחד ואחד, הסיפור הזה זה סיפור של השורשים המדבר על האבות, כל אחד מהם היה לבד כל ישראל. אברהם זה כל ישראל במידתו של אברהם, אדם אחד, יצחק היה כל ישראל במידתו של יצחק, אדם אחד, וכן יעקב. אנחנו חברה, עם, כלל, אנחנו חיים כעם, ככלל את חיי האבות ולכן בא המדרש ואומר, עכשיו זה פשוט לגמרי , "מעשה אבות, סימן לבנים" ^[14] זה הנושא, מעשה אבות, סימן לבנים. אבל מעשה אבות כאבות, סימן לבנים כבנים , והבנים זה עם, זה כלל, זה אותה זהות אצל האבות אבל האבות היו צדיקים יחידים, יחידי סגולה. כן, סליחה.

שאלה מהקהל : יש לי שאלה בקשר לפסוק ל"א תרח לוקח את משפחתו כדי ללכת ארצה כנען...??

הרב:   סליחה, אני לא שומע, איזה פסוק?

שאלה מהקהל : פסוק ל"א , בעצם ...?? בפסוק י"ג , י"ב , ה' אומר לו אחרי שהוא התכוון ללכת..

הרב:   יפה, יפה, אז אני חוזר בהתחלת ההסברים, בקצרה, בפסוק ל"א התורה מספרת בד"כ איך זה התחיל, יצאו מאור כשדים ללכת ארצה כנען. אנחנו יודעים מהמשך הסיפורים שנכנסו לארץ כנען לברית בין הבתרים ואחר כך חזרו לחרן, אז לפי רוב המפרשים פסוק ראשון של פרק י"ב נאמר בחרן , "ויאמר ה' אל אברהם לך-לך מארצך", תנתק לגמרי, תמשיך, מה שהתחלתם לעשות זה מה שהיה צריך לעשות, הגילוי הזה בא לאמת את היוזמה של משפחת אברהם. יש לנו עוד דוגמא, אולי ראינו את זה בשיעור הקודם, ביציאת מצרים היוזמה בא ממשה רבינו, הוא רואה את המצב, והוא היה האיש החזק של מצרים כיורש של פרעה, ובפנימיות שלו, בן ראש שבט לוי , העברי "פר אקסלנס" אם אפשר לאמר את זה, והמצרי "פר אקסלנס", משה החליט שעתיד העולם יעבור דרך אחיו העבריים ולא דרך אחיו המצרים, זה היוזמה שלו, אז נתקל בתגובה שלילית גם של המצרים וגם של העבריים, ברח אצל יתרו. ארבעים שנה אחר-כך הקב"ה מתגלה אליו, אצל יתרו ואומר לו תחזור למצרים, זה מה שרצית לעשות, זה מה שהיה צריך לעשות, תחזור ותצליח.

זה אותו.. זה מקביל, יש הקבלה ברורה, היוזמה באה מהאדם, אחר-כך הקב"ה מאמת את זה, וגם זה חשוב לתקופה שלנו, כל הוויכוח על הלגיטימיות של הציונות, של הציונות, אצל ה.. אני לא רוצה לומר הדתיים, כי גם הישראלים הנורמליים הם דתיים, אצל הדתיים האנטי-ציונים, זה אותה פרובלמטיקה, כן, תחכו עד שתהיה התגלות, אנחנו לא שמענו את השופר הגדול של ביאת המשיח, ולכן מוטב להישאר בקפריסין. זה אותה פרובלמטיקה, כי בדרכם, וזה לא אומר שאינם מאמינים, אבל יש טעות באמונה, הם מאמינים חזקים, אבל יש טעות באמונה, בדרכם היוזמה צריכה לבוא מלמעלה, אבל אנחנו רואים שלפי המקרא כל פעם ההתעוררות בא למטה, ואחר-כך זה מאומת מלמעלה. זה מובן? כן. לכן כשיש לנו וויכוח עם התלמידי חכמים האנטי-ציונים, אנחנו מגלים שהם מאמינים, אבל אי אפשר להגדיר במה הם מאמינים, מאמינים בתורה כספר של מצוות, כל מה שמגלה המקרא על הזהות של אותו עם, של אותן מצוות זה חושך אפלה, לא תופסים , לא תופסים.

איך רש"י ראה לנכון להתחיל את הפירוש שלו ,תדעו שיבוא העת ואתם צריכים לחזור לאותה בעיה של אברהם אבינו, זה מובן? כן, כשאברהם חוזר לארצו אז כולם אומרים "מה פתאום? איזה עיראקי אברהם, בא לקחת את ארצות שבעם עמים " הליגה הערבית כן, כשעזבו את הליגה הערבית היו שבעה חח.. וזה אותו סיפור!

קהל: כלומר התשובה של רש"י ....

הרב:   לו אחרת ? אתה חושב? תסביר

קהל: ??

הרב:   לא ,טוב, אולי אני אסביר קצת יותר מה שאתה אמרת. הנה ככה, השאלה היא ככה, זאת שאלה עצומה, עצומה... איך רש"י נותן תשובה לשאלה שלו? אז אני חוזר שוב, אבל קצת לאט-לאט כדי שכולם יבינו את הכוונות של השאלה שלך אם אני הבנתי אותה.

יש שני חלקים בפירושו של רש"י, קודם כל השאלה שלו, השאלה שלו היא ככה: אם אנחנו מקבלים כהנחה כהגדרה של ספר תורה זה ספר המצוות, לא היה צריך להתחיל את התורה, כי הרי ספר המצוות אלא מ" הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים " שהיא מצווה ראשונה שנצטווו בה ישראל, עד כאן אני אסביר ואחר-כך נמשיך. יש ביטוי ברש"י שצריך לפענח אותו, מה הביטוי? "לא היה צריך להתחיל את התורה" איזה נושא זה? יש צורך להתחיל? ברור, אם אני כותב ספר אני מתחיל בהתחלה, הביטוי "צורך להתחיל" צריך להבין אותו, עמוק-עמוק ברש"י, כן, השאלה היא "אין מוקדם או מאוחר בתורה" ^[15] אז קודם כל נבין את הביטוי הזה, "אין מוקדם או מאוחר בתורה" התורה היא אמת, בעולם האמת אין התחלה וסוף הכל הוא נצחי בבת אחת, אין מוקדם או מאוחר בתורה, לפי הגאון מווילנה, מפרשים את זה ככה: בתורה, באמת של התורה, אין מוקדם או מאוחר, אבל בספר תורה יש מוקדם או מאוחר. תפסתם את ההבדל? אם אני מעמיד בכתב את התורה, תורת אמת, אז אני מוכרח להתחיל באיזה שהו מקום, הספר יש לו התחלה, התורה לא, ולכן מה היה, הצורך להתחיל בתורה? מכיוון שהיה צורך לכתוב אותה, והגרסה בזוהר בפרשת בא, אם אני זוכר, כן בפרשת בא, הגרסה היא בזוהר "לא היה צריך לכתוב את התורה אלא מהחודש הזה לכם"^[16] זה מובן? מכיוון שהיה צורך לכתוב אותה, אז היה צריך להתחיל באיזשהו פסוק, אעפ"י שבתורה אין התחלה "אין מוקדם או מאוחר" אבל בספר תורה יש "מוקדם או מאוחר" אבל הסדר ההגיוני זה התחלת התגלות המצוות, ואם נחזיק באותה הנחה, שעיקר התורה זה ספר המצוות, אז ההתחלה ההגיונית זה "החודש הזה לכם" כספר המצוות, מכיוון שזה הגילוי הראשון, תפסתם את זה ? טוב , אבל אותו פסוק "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים" זה פסוק שני בפרק י"ב בשמות, והפסוק הראשון אומר "וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר. הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם .." אנחנו צריכים לדעת מי הוא משה? מי הוא אהרון? מי הם ישראל? מה עושים במצרים? מיהו אלוהי העברים שמתגלה להם, לכן צריך פתיחה, היה צריך פתיחה כדי להבין במה מדובר, ולכן אני רוצה לסכם את זה ככה: לאמיתו של דבר, התורה כספר המצוות מתחילה ...

הפירוש הראשון של רש"י [המשך]

[לאמיתו של דבר, התורה, כספר המצוות מתחילה בפסוק "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים", הפתיחה הייתה צריכה להיות ככה]

אבל זה מסביר קודם כל את הקושי הראשון שיש ברש"י, השאלה של רש"י היא על כל המקרא מ"בראשית ברא" עד "החודש הזה לכם" והתשובה של רש"י זה רק על המילה "ברא" של הפסוק הראשון וכל אורך היריעה של המקרא הזה, מבראשית עד החודש הזה, לא נתן תשובה, עכשיו זה קצת יותר מובן, השאלה שלו זה לא על כל הטקסט , על כל המקרא, מבראשית עד החודש הזה לכם, אלא רק על מעשה בראשית, כי פתיחה היסטורית היה צריך להיות, אבל באותה פתיחה הייתה יכולה להתחיל בפרק השני של ספר בראשית, "אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם" ^[17] וזה סיפור ההיסטוריה של המין האנושי, עד אדם הראשון.., מאדם הראשון סליחה, עד נח, עד שם, עד עבר, עד אברהם, עד משה ואהרון.

תנו לי איזה אספר שמות, יש איזה חידה בספר שמות שמוצאת את הפתרון במה שאנחנו לומדים עכשיו ולכן הרבה שאלות היו מוצאות פתרון בזה, אתם זוכרים את השאלה של המדרש למה התורה לא מתחילה ב"אלף" ? אלא ב"בית" ? אם התורה הייתה מתחילה ב "אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ" הייתה מתחילה ב"אלף" אתם רואים איך זה, איך זה קשור, טוב , חוץ מזה בהתחלת ספר שמות, ראינו את זה, אני חושב, בשיעור אתמול דווקא, בהתחלת ספר שמות התורה מתחילה לספר את תולדות עם ישראל, אני רוצה למצוא את הפסוק, רק דקה.. זהו.. זה, אם אתם רוצים לרשום, זה בפרק ו' בשמות פסוק י"ד [י"ג], התורה אומרת את זה ככה: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם." זה הנושא שלנו, כן, זה המרכז של אותה פתיחה, היה צריך להגיע עד אותו פסוק כדי להרחיב הפתיחה על המצווה ראשונה שנצטווו עליה ישראל ביציאת מצרים, זה מובן? התורה מתחילה,[פסוק י"ד] "אֵלֶּה רָאשֵׁי בֵית אֲבֹתָם בְּנֵי רְאוּבֵן בְּכֹר יִשְׂרָאֵל חֲנוֹךְ וּפַלּוּא חֶצְרוֹן" וכן הלאה ..[פסוק ט"ז] "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי לֵוִי לְתֹלְדֹתָם גֵּרְשׁוֹן וּקְהָת וּמְרָרִי" והפרק מסתיים במשה ואהרון וזה לא ממשיך , אחרי לוי יש יהודה, אחרי יהודה יש כל השבטים?! זה [לא] ממשיך פה, כי היה צריך רק להסביר את הרקע של משה ואהרון, זה מובן? אני סוגר את הסוגריים האלו. תפסתם את זה? אצל המפרשים זה חידה למה התורה מתחילה בסיפור תולדות ישראל, ומפסיקה במשה ואהרון כי היא צריכה רק לפתוח את הפתיחה שלה עד משה ואהרון כדי להסביר מי הם משה ואהרון מי הם בני ישראל מה עושים שמה במצרים, אבל אותה פתיחה הייתה יכולה להתחיל "אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ" בפרק ב' בבראשית, לכן השאלה של רש"י, זה רק על מעשה בראשית, זה מובן? עכשיו התשובה של רש"י : ולמה היה צריך לעלות בכתב את מעשה בראשית? כי לפי התוכן שלו - וחוץ ממה שכולם יודעים, שאסור ללמוד מעשה בראשית ברבים, לכן זה לא מקומו בתורה שבכתב - היה צריך להיות בתורה שבעל פה בנסתר שלה, כן, אף אחד לא מבין מה קורה שמה באותו פרק של מעשה בראשית, ואסור ללמוד אותו ברבים, כן, אז התשובה של רש"י היא ככה: משום כוח מעשיו הגיד לעמו שאם יאמרו אומות העולם לישראל ליסטים אתם, בימינו אנו אומרים אימפריאליסטים אתם, אבל זה אותו דבר כן, שכבשתם ארצות שבע עמים , אז הם משיבים להם, יאמרו להם, ומדובר כמובן לפי שאלתך בגוים שמקבלים את סמכות המקרא. לכן זה נבואה של המדרש, יבוא יום ואומות העולם, דהיינו הנוצרים בעיקר, המוסלמים לפי דרכם, אבל הנוצרים בעיקר, יאמינו, לפי דעתם, לפי אמונתם במקרא הזה ואפשר לצטט את המקרא כדי לשכנע אותם, זה מובן? וזה פלא איך ראה המדרש, שאומות העולם יקבלו טענה שבאה מפסוק של המקרא, זה השאלה שלך כן? אז אם ככה, זה יותר פשוט לומר להם, אתם מאמינים באותו ספר? מה כתוב בחיי האבות? כמה פעמים שאותו ארץ זה שייך לישראל והם יודעים את זה!?

טענת אומות עולם על כיבוש ארץ ישראל.

אבל הטענה שלהם זה לא השייכות של הארץ לישראל, אלא ליסטים אתם שכבשתם, הייתם צריכים לחכות את זה על מגש של המשיח, ממש כפי שאומרים הדתיים האנטי-ציונים, כן, זו הטענה של אומות העולם, ליסטים אתם זה לא אומר שאותה ארץ זה לא ארץ ישראל, ברור שזה ארץ ישראל לפי התנ"ך, כן, הם יודעים את זה , מאמינים בזה, אבל מה הטענה שלהם? מה הטענה שאנחנו שומעים מאומות העולם, בכל העיתונות, בכל.. נכון? זאת הטענה, אתם כובשים, וזה אסור לכם, אם אתם באמת ישראל, תחכו ב.. כנחלה, שתנחילו ממתנה אלוקית, אלוהית , שתקבלו את זה. כך מפרשים את הנושא בבני-ברק, במאה-שערים, וגם בוותיקן, כן, וגם אצל הערבים.

כולם יודעים שזה שייך לישראל, אבל אתם לא ישראל, אתם ציונים כובשים. ישראל אמתי צריך לקבל את זה כנחלה, אז בא הפסוק של תהילים " כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים"^[18] מה שגויים רואים כנחלה. ורואים את זה כנחלה שלהם, כן? אז בא רש"י ואומר: היינו צריכים, אותו סיפור של מעשה בראשית, כדי שהגויים האלו שמאמינים בסמכות המקרא - לפי מה? לפי אמונה שלהם - ישמעו, יקראו, איך הקב"ה נותן את הארץ למי שנותן אותה. כי הטענה שלהם תיאולוגית, פוליטית, היא: ליסטים אתם שכבשתם. אז מה כתוב במעשה בראשית? כשהקב"ה נותן את הארץ לאדם הראשון?

שאלה מהקהל : "...מלאו הארץ, וכבשוה"           

הרב: אֶת-הָאָרֶץ , זה "מִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְכִבְשֻׁהָ"^[19] כדי שיראו את זה, "מִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְכִבְשֻׁהָ" זה התשובה לטענה שלהם. הטענה שלהם זה סוף-סוף, זה לא כי ארץ ישראל איננה ארץ ישראל, הטענה.. אתם רואים את הנבואה של רש"י פה? במה היא הנבואה של רש"י? במה שבחר מכל המדרשים על אותה שאלה זה, זה שבע פעמים בתורה שבעל פה, לא היה צריך להתחיל את התורה מ"החודש הזה" בצורות אחרות, הוא בחר דווקא את התשובה, זה ממש כוח מרוח הקודש לפני אלף שנה. אם אבא-אבן^[20] היה לומד רש"י ברצינות, היה אומר את זה לאומות העולם, הכול היה משתנה. אבל לא גמרתי, כן, ותראו איזה פלא, מה אומר הפסוק בתהילים? " כח מעשיו הגיד לעמו" זה מעשה בראשית, "הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים" מכיוון שכשבא היום עם הטענה של הגויים זה ליסטים אתם, כבשתם, אז כוח מעשיו הגיד לעמו, מעשה בראשית כדי שתהיה לנו פתחון פה של תשובה של הגויים ודווקא אותו פסוק, " מִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְכִבְשֻׁהָ" פסוק כ"ח של מעשה בראשית, 'כח מעשיו' בדיוק, תראו את הפסוק, כן. טוב זה כבר סוד, ואעפ"י שזה לא רגיל ללמוד ככה, זה ברור שזה כוונה של רש"י, שזה כוונת המדרש, במה עוסקים החכמים האלה? זה העולם של המדרש, הוא מגלה את הבסיס של המשמעות של הפשט כפשוטו כי... עד כאן רש"י. עד כאן יש לך תשובה לשאלה שלך, כן? טוב.

חכמי המדרש לא אמרו תסבירו להם, אתם מאמינים שאנחנו צאצאי האבות, אז מה כתוב בתורה? שאתם מאמינים בה, לפי אמונתכם? כתוב שארץ ישראל שייכת לישראל, אבל זה לא הטענה שלהם. הטענה שלהם היא אחרת לגמרי! וזה הטענה שאנחנו שומעים בכל העולם בתקופה שלנו ו.. אני אסיים ב.. מיד אחר-כך , מה הפלא , בא הרמב"ן , Nahmanide ,   ואומר: תיזהרו, תבינו את רש"י היטב, כי זה עולה בדעתכם שהגויים יכולים ל.. משהו נכתב במקרא כדי שהגויים ייקראו את זה , כן, יש פה פסוק מפורש האומר "לֹא עָשָׂה כֵן, לְכָל-גּוֹי--וּמִשְׁפָּטִים בַּל-יְדָעוּם:
הַלְלוּ-יָהּ." ^[21] בשר ודם יכול להבין סתרי תורה? אלא תחזרו על הפסוק של רש"י, "כח מעשיו הגיד לעמו, לתת להם נחלת גוים" צריך שיהודים יבינו את זה, זה ברור? כן, זה רמב"ן שמוסיף את זה, וברור כשמש בגבורתו שזה המצב בתקופה שלנו, היהודים לא מאמינים בזה, ולכן אין להם כוח נגד הגויים לגבי הבעיה של ארץ ישראל, זה הדיוק של רמב"ן, כח מעשיו הגיד לעמו, לתת להם נחלת גויים, זה ברור כן? יפה! ומה הייתה השאלה?

שאלה מהקהל : .. בקשר למה ששאלתי קודם ,אם אפשר לחזור ... , בפירוש של פסוק י"ד בפרק כ"ב של רש"י .

הרב: פרק כ"ב של בראשית?

שאלה מהקהל : של בראשית, בפעם השנייה שהוא מדבר , שהוא מדבר בהר המוריה, ואברהם לא יודע, לכאורה יוצא כאילו סתירה שהוא התכוון ללכת ארצה כנען, ורק בפסוק י"ד בפרק כ"ב שם מתגלה ה' לעם ישראל.

הרב: יפה, אז אני קורא, לא לעם ישראל, לאברהם בעקדת יצחק. לכן אמרתי בהתחלת השיעור, כי הלך-לך אל הר המוריה שייך רק לאברהם. ולא ללוט ולכל הנפש אשר עשו בחרן.

שאלה מהקהל : אבל כתוב " בהר זה יראה הקב"ה לעמו"

הרב: אז, איזה פסוק זה?

שאלה מהקהל : י"ד פרק כ"ב

הרב: י"ד, "וַיֹּאמֶר, אַל-תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל-הַנַּעַר" ?

שאלה מהקהל : "וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא.."

הרב: אז זה לא י"ב.

שאלה מהקהל : י"ד, י"ד

הרב: אהה י"ד, "וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא, ה' יִרְאֶה, אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם, בְּהַר ה' יֵרָאֶה." כן, התורה מסבירה את זה, אין שום שאלה, התורה מסבירה את זה: לדור יציאת מצרים, כהתגלות על הר סיני ובנין בית המקדש על הר המוריה, כן, וזה ההסבר של המדרש, אנחנו לומדים כשהקב"ה אמר לאברהם " לךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ... אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ." הכוונה זה הר מוריה, כשתגיע לארץ כנען, אני אראך לאן ללכת לעקדת יצחק. וזה התחלת הפרק כ"ב: "וַיַּרְא אֶת-הַמָּקוֹם--מֵרָחֹק." ^[22] וכן הלאה. כן, זהו? אז יש עוד שאלה על זה?

שאלה מהקהל : לי יש שאלה על הרש"י

הרב: איזה רש"י?

שאלה מהקהל : על הרש"י "לתת להם נחלת גויים" ..??

הרב: טוב. קודם כל, הסברתי את הפרק הזה כן, לפי המדרש עצמו, כי הטענה והוויכוח של הגויים נגד ישראל, זה קודם כל נושא של אמונה. אצל אומות העולם מאמינים כי כל מה שהקב"ה נותן לאדם, הוא נותן את זה בחסד. לפי דעת התורה, הקב"ה הוא נותן בחסד אבל צריך לזכות בזה, יש בא הביטוי "לכבוש את המלכה" את המלכות, "לכבוש את היצר" מה ההבדל בין אמונה של התורה, ואמונת הגויים? אמונת הגויים מאמינים שהכול בא בחסד, לא זוכים בזה, מיהו הצדיק? מי שקיבל! חסדי ה' , זהו הצדיק. אצל התורה, אצל היהדות, זה רק השלב הראשון, קודם כל מקבלים בחסד, אחר-כך מתחיל העניין של עקידת יצחק. צריך לפדות את זה, צריך לשלם את המחיר, צריך לזכות בזה, מיד כשיצחק, זה השלב השני, היה מוכן ,אברהם בעיקר, מוכן להקריב את יצחק, מה אומר הקב"ה?   זכית קנית ,כן ? אז יש הבדל מהותי מבחינה תיאולוגית בין הדעה של הגויים והדעה של החרדים, והדעה של התורה, כן? זה הפשט לפי המדרש של "כח מעשיו הגיד לעמו, לתת להם "..מה שהגויים מגדירים כנחלה, מה זה נחלה? כן, נחלה ירושה בלי לזכות בזה , מה אומרת התורה? "עֲלֵה רֵשׁ"^[23] איך? כיבוש! קודם כל צריך את יהושע אבל השורש זה כבר במעשה בראשית. "מִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְכִבְשֻׁהָ" תראו את הדיוק, במנהגו של העולם כשכובשים ארץ באים מחוץ לאותה ארץ , כובשים אותה ורק אחר-כך ממלאים אותה, פה זה התכנית של התנועה הציונית , מלאנו את הארץ ורק אחר-כך כבשנו אותה. אתם רואים עד היכן זה מגיע. והודות הערבים. כי מלחמה זה מבחוץ לבפנים מלחמה של כיבוש, כל המלחמות שלנו היו מבפנים לבחוץ , כדי להגיע לגבולות ישראל, ועוד לא הגענו. לבחוץ כן.

ו.. טוב .וחוץ מזה, זה פלא ואנחנו שוכחים את זה, כל העולם כולו, רואה את ארץ ישראל כנחלתו בתנאי שזה לא יהיה , שזו לא תהיה מולדת של היהודים. כל העולם כולו רואה את ירושלים כבירת העולם . אז זה הפשט של הפסוק של תהילים "לתת להם נחלת גויים" איזה פשט יש בפסוק הזה? כל הגויים כולם רואים את זה כנחלתם , זה פלא, חוץ מהחרדים חח.. טוב אז גמרנו עם כל הפתיחות האלו? ולכן יש לי נטייה לומר את זה , בלי תעמולה חח.. ה' בחר בנו כן, זה לפי המקורות, יש לי הרבה מקורות באותו מושג , חזרה מן הגלות לארצנו זה הסיפור של אברהם אבינו, זה הסיפור של משה רבינו, זה הסיפור של עזרא ונחמיה, וזה הסיפור של הדור שלנו , וזה ממש תחיה^[24] ...חח.. פשוטו כמשמעו חח.. כן.

שאלה מהקהל : היה בשיעור שעבר שאמרת אילו אברהם היה חי היום הוא היה שלום עכשיו

הרב: כן וזה היה הסוד

שאלה מהקהל : ולא העזתי לשאול מה הייתה שרה?

הרב: הייתה גוש אמונים חח... בלי שום ספק. תראו איזה פסוק נפלא יש בפרשת השבוע.

אתם יודעים את הכלל: כל מה שמתרחש בעולם זה נכתב בפרשת השבוע, יש תקופות שרואים את זה, ויש תקופות שלא רואים את זה, אנחנו בתקופה של גילוי, "גַּל-עֵינַי וְאַבִּיטָה--נִפְלָאוֹת, מִתּוֹרָתֶךָ" ^[25] כן, זה ברור מאוד, איזה מקרה שאינו מקרה, ככה אומרים בבחירות האלו דווקא מיד אחרי פרשת וירא, ומה אומרת שרה אימנו בפרשת וירא "גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת, וְאֶת-בְּנָהּ"^[26] .

שאלה מהקהל : ???

הרב: רגע כאן, אני רוצה למצוא את הפסוק הזה, כש...זה היה 'בלך-לך' אולי? איפה זה הבשורה ליצחק? כשצחקה שרה? אתם זוכרים את הפסוק? זה אחרי אבימלך כן? ... כן...לא, לא, לא...מה?

שאלה מהקהל : בפעם הראשונה או השנייה

הרב: השנייה

שאלה מהקהל : וירא

הרב: זה וירא, איזה פרק?

שאלה מהקהל : פרק י"ח

הרב: פרק י"ח , אז תיקחו פרק י"ח, ונראה מיד מה קורה פה, ...איפה זה כאן? כן, תיקחו פסוק י"ג בפרק י"ח, פרק י"ח "וַיֹּאמֶר ה', אֶל-אַבְרָהָם:  לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר, הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד--וַאֲנִי זָקַנְתִּי." ..לא זה לא אותו פסוק, כשאברהם צוחק, איפה זה?...

שאלה מהקהל : ??

הרב: זה אחר-כך, זה אחר-כך...מצאתם?

שאלה מהקהל : איך הפסוק?

הרב: " הלבן מאה שנה [...] ואם לבת תשעים שנה" זוכרים את זה? אה כן, כן, כן, לא, לא. רגע, מה?

שאלה מהקהל : פרק י"ח, פסוק י"א?

הרב: י"א , אה כן, כן, זהו: " וַתִּצְחַק שָׂרָה, בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר: אַחֲרֵי בְלֹתִי"... אה י"ח לא זה עוד לא, זה משהו אחר...

שאלה מהקהל : לפי דעתי זה בפרק י"ז, י"ז , "וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל-פָּנָיו, וַיִּצְחָק; וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ, הַלְּבֶן מֵאָה-שָׁנָה יִוָּלֵד, וְאִם-שָׂרָה, הֲבַת-תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד"

הרב: נכון, זהו, זהו, איזה פסוק ?

שאלה מהקהל : י"ז.

הרב: "וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל-פָּנָיו, וַיִּצְחָק; וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ," זה אברהם לא שרה, כן," הַלְּבֶן מֵאָה-שָׁנָה יִוָּלֵד, וְאִם-שָׂרָה, הֲבַת-תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד" וזה ממש מה שאומרים בשלום-עכשיו. זה לפי המציאות, לפי חוקות הטבע, צריך להיות ריאליסטי, זה בלתי אפשרי, נכון זה אברהם שאומר את זה. זה ברור? וזה מספרים , בגלל שזה דמוגרפיה בגיל חח.. לפי המציאות הריאליסטית זה בלתי אפשרי, וזה מה שקרה, ולכן מי שנוטה לומר את זה , אבל נכון אנחנו מאמינים אבל זה בלתי אפשרי, הוא מקטני אמנה^[27].זה פגם באמונה. זה מובן כן? זה ברור בעליל חח.. אבל אתם רואים איך שאני רגיל לומר השנה, רק הלימוד יכול^[28] חח...

הקהל : חח חח...

הרב: ומישהו הוסיף, כדי להגיע לאמת^[29], חח..

הקהל : חח חח...

הרב: אז אם אין עוד שאלות, (חה חה )אז בקצרה, נמשיך בעוד מדרש,

שאלה מהקהל : אחרי השעה שבע היום ??

הרב: בטלוויזיה! אבל נכון אנחנו עושים את זה אחורי הפרגוד, המסך,

חזרה ללימוד המדרש

אז אולי נקרא עכשיו את הפסוק, אני אקרא מהתחלת הפרק , פרק י"ב ונגיע לפסוק שנלמד "וַיֹּאמֶר ה' אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" לא צריך לחזור על כל זה, עכשיו זה מובן, כן? היעד הסופי זה ארץ המוריה אבל הוא מגלה את זה רק בסוף כדי להרבות שכרו, זה מה שלמדנו במדרש הקודם. "ואֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ; וֶהְיֵה, בְּרָכָה[.ג]וַאֲבָרְכָה, מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ, אָאֹר; וְנִבְרְכוּ בְךָ, כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה. [ד] וַיֵּלֶךְ אַבְרָם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה', וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ, לוֹט; וְאַבְרָם, בֶּן-חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה, בְּצֵאתוֹ, מֵחָרָן." מכאן אנחנו לומדים שהייתה איזה תחנת ביניים בחרן, כן, "וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת-שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת-לוֹט בֶּן-אָחִיו, וְאֶת-כָּל-רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ, וְאֶת-הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר-עָשׂוּ בְחָרָן; וַיֵּצְאוּ, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ, אַרְצָה כְּנָעַן" אז על הפסוק הזה נלמד נושא מסוים על הביטוי "וְאֶת-הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר-עָשׂוּ בְחָרָן" אז תיקחו קודם כל במדרש רבה, במדרש רבה, זה מתחיל בפרק י"ג בפרשה ל"ט ,כן? ...זה מובן? מצאתם? מה אומר המדרש?

בראשית רבה : פרשה ל"ט, י"ג

" וַיֵּלֶךְ אַבְרָם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה', וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ, לוֹט" מה אומר המדרש: " ולוט טפל לו" אז מה מחדש המדרש? אם לפי הפסוק, מיהו הנושא של ההליכה? "וַיֵּלֶךְ אַבְרָם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה'." טוב זה מובן, העיקר, מרכז ההתפתחות פה , זה אברהם..."וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ, לוֹט" מה אומר המדרש? שלוש מילים: "לוט טפל לו" אם אתם רוצים נראה את הפירוש שמודפס פה " " וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת-אַבְרָם בְּנוֹ, וְאֶת-לוֹט,[..] וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן"^[30] זה פסוק קודם, באותו פסוק, אני מוסיף ל'כאורה', העיקר הוא תרח, ואילו אברם ולוט שווים זה לזה ולפי זה היה צריך לומר כאן וילך אברם ולוט, כאשר דיבר אליהם ה', ואומר, בניגוד לזה הפסוק אומר "וַיֵּלֶךְ אַבְרָם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה' , וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ, לוֹט" אלא לוט לא היה בכלל הדיבור של לך-לך, אלא מעצמו הלך, טפל לאברהם, ולקמן "כעת היה לו להקב"ה ,כעס" זה כעס? כן, כן, במדרש כן, כעס היה לו הקב"ה בשעה שהיה מהלך לוט עם אברהם אבינו. אז פה זה הפירוש של המפרש פה ,כן? אבל נחזור למדרש כאן, אנחנו רואים שיש איזה מין זהות דומה מאוד בהתחלה לזהות אברהם שמלווה אותו. אבל זה לא מחזיק מעמד, אעפ"י שיש ?? להיות כאברהם זה לא מחזיק מעמד, זה מובן? זה מובן? לא להבין, וזה כוונת המדרש, שרק למפרע אנחנו רואים שלוט היה טפל, מלכתחילה היה טפל לו! אבל מכל מקום מה שחשוב ללמוד שכשאברהם מופיע בעולם יש עמו מי שדומה לו. אבל יש כברת דרך שנראים כזהים "כי אנשים אחים אנחנו"^[31] כן? ואחר-כך זה מתגלה. כי מלכתחילה , מלכתחילה היה טפל לו.

תיקחו עכשיו שני פסוקים בפרשת לך-לך, הפסוק קודם כל, הפסוק השביעי "וַיֵּרָא ה', אֶל-אַבְרָם, וַיֹּאמֶר, לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת" פסוק ז' בפרק י"ב , באותו פרק , ואחר-כך תיקחו את הפסוק ...י"ד בפסוק י"ג , בינתיים י"ד , סליחה י"ד בפרק י"ג כן? אז נראה מה קורה פה, אז נתחיל בפסוק י"ד בפרק י"ג , בינתיים לוט נפרד מאברהם, אז מה אומר הפסוק: "וה' אָמַר אֶל-אַבְרָם, אַחֲרֵי הִפָּרֶד-לוֹט מֵעִמּוֹ" , " אַחֲרֵי הִפָּרֶד-לוֹט מֵעִמּוֹ" זה מיותר כי אנחנו יודעים מהפסוקים הקודמים שנפרד ממנו. זה מובן? כן? זה פסוק י"ד מפרק י"ג מה אומר רש"י " אחרי הפרד לוט- כל זמן שהרשע עמו היה הדיבור פורש ממנו" מאברהם. כל זמן שהרשע היה עם אברהם, היה הדיבור פורש ממנו ולכן זה הפשט האמתי של הפסוק שלנו "וַיהוָה אָמַר אֶל-אַבְרָם, אַחֲרֵי הִפָּרֶד-לוֹט מֵעִמּוֹ" אבל סתירה עם הפסוק שלנו פסוק ז' "וַיֵּרָא ה', אֶל-אַבְרָם, וַיֹּאמֶר, לְזַרְעֲךָ..." הרי אמר לפני זה , אז מה מוסיף רש"י בפסוק י"ד , י"ג , ..י"ג בי"ד יש לכם בסוגריים ברש"י "ולעיל שהיה לוט אצלו וכתיב וירא ה' " פסוק ז' , "אל אברם באותה שעה כשר היה" באותה שעה, היה כשר, צדיק לכאורה, אבל רש"י אומר כשר. אז זה מסביר את הביטוי, הדיוק של המדרש. מה זה טפל לו ? אעפ"י שלכאורה הם זהים "באותה שעה כשר היה" יש כשר שהוא טפל, נראה ככשר אבל לעתיד מתגלה, שהוא לא באותה מדרגה , שהוא לא באותו כיוון , ושסוף-סוף מתפרד, זה מובן?

שאלה מהקהל : איפה הרש"י הזה?

הרב: הרש"י הזה זה בפסוק י"ד , פרק י"ג , אולי זה לא בספרים שלכם? כן יש את זה כאן, בסוגריים.

שאלה מהקהל : ??

הרב: פרק י"ג , פסוק י"ד .. פרק י"ג

שאלה מהקהל : ??

הרב: זהו, אולי שהיה לוט עמו , וירא ה' אל אברהם, באותה שעה , באותה שעה כשר היה, זה קל להבין.

שאלה מהקהל : זה לא בספר שלנו

הרב: כן זה ספרים expurgés   ..חח.. שעברו צנזורה ,טוב לכן הבאתי את המקור של הפסוק, אז זה מאיר את הכוונה של המדרש שלנו, זה מובן? דאם לא כן לא היה צריך למדרש להוציא לאור דבר פשוט " וַיֵּלֶךְ אַבְרָם... וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ, לוֹט" אתו , עמו, כן? אבל ברור שהפשט הוא שהוא היה טפל. בא המדרש ומדגיש , היה טפל לא רק בהחלטה של ההליכה, בזהות שלו. זה מתגלה אחר-כך , בהמשך הסיפור.

שאלה מהקהל : ??

הרב: מה? זהו, וכך הסבירו, זה כבר בזוהר וחכמי הקבלה בעיקר השל"ה^[32] , יש זהות שהניצוץ של הקדושה הוא טמון עמוק ,עמוק מאוד, ולכן הזכות של לוט לכל ההיסטוריה שלו , זה זכות עצום, היה חבר של אברהם, בהתחלת ההליכה כן? אבל לא נראה לעין, זה לא נראה לעין בתקופה שלו, בדור שלו, רק הקב"ה יודע שיש משהו בתוך תוכי לוט אבל זה כמו, סתום כן? וצריך הרבה תהליך היסטורי כדי שזה יתגלה , זה יתגלה עם רות. אבל ברוח הקודש אברהם היה יודע את זה . נראה את זה מיד, קצת לפני זה, וזה בפסוק ט' של פרק י"ג, ונראה איך מסביר רש"י , כשאברהם אומר ללוט, פסוק ח' " וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל-לוֹט, אַל-נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וּבֵין רֹעַי, וּבֵין רֹעֶיךָ:  כִּי-אֲנָשִׁים אַחִים, אֲנָחְנוּ." לא היו אחים , אחד היה אחיין של אברהם!? אבל זה כבר נושא בפני עצמו, הזהות של אח חוזרת לעולם עם אברהם ועם לוט, לכאורה באופן פורמאלי, חיצוני, לוט מסוגל להיות אח, יש לו רועים , אח זה רועה, אבל אברהם הוא אח עם ההורים שלו.. הרועים שלו. ויש מריבה בין הרועים של לוט והרועים של אברהם. מה הייתה סלע המחלוקת של אותה מריבה: שגם אנשי לוט היו רועים, אותה זהות של הבל בשורשה " וַיְהִי-הֶבֶל, רֹעֵה צֹאן" ^[33] מי היה הבל ? אחיו של קין "וַתֹּסֶף לָלֶדֶת, אֶת-אָחִיו"^[34] האח מסוגל להיות רועה, בכל סיפור המקרא מי מחפשים כדי לכרות ברית אתו? מי מסוגל להיות אח , אז יהיה מסוגל להיות רועה , זה יוסף, זה משה, זה האבות, אחר-כך זה יוסף, זה משה, מחפשים את הרועה , את האח זה מובן? כן אז יש אח אמתי ויש אח בטומאה, זה לעומת זה ברא אלוהים, אפשר לומר את זה ככה. אברהם הוא אח בקדושה " דרכיו אין בכם מוסר " לוט אח אבל הוא בטומאה , כל מה שעושה אברהם, לוט עושה אבל בטומאה. זה מובן? כן, אז כשזה מתגלה שהרועים של לוט היו רועים במרעה שלא שייך להם :חטא במוסר, אז הרועים של אברהם ריבו עם הרועים של לוט, רבו, רבו כן. ולכן זה מה שאומר אברהם בפסוק ט' "הֲלֹא כָל-הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ, הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי" מכיוון ש-"אֲנָשִׁים אַחִים, אֲנָחְנוּ " שרואים לוט, חושבים שרואים אברהם, כשרואים אברהם חושבים שרואים לוט, זה אח וזה אח, זה יהודי וזה יהודי. אבל מה אומר אברהם ליהודי הזה לוט, שהוא בחר את המסר של האחווה אבל בלי המוסר, ו-" יֶפה [תַלְמוּד] תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ"^[35] כן , ההבדל זה בדרך ארץ פה, אוקיי, אז אומר אנחנו דומים כי אנחנו אחים זה משהאומר המדרש , הם היו דומים כאחים, כשרואים את זה, חושבים שרואים את זה, לכן "היפרד נא מעליי" וזה מה שאנחנו צריכים להגיע, "אִם-הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה, וְאִם-הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה" זה מיותר ברור שאם אתה הולך לשמאל אז אברהם הולך ל.. הייתי אומר לתחיה.. לימין כן ..חח ואם לוט לא הולך לימין , ברור שאברהם היה הולך לשלום.. כן ,לך-לשלום ,חח.. לשמאל כן .זה מיותר , מה אומר רש"י? תראו מה שאומר רש"י, " בכל אשר תשב לא אתרחק ממך ואעמוד לך למגן ולעזר, וסוף דבר הוצרך לו שנאמר וישמע אברם כי נשבה אחיו וגו" אז זה הכוונה , אם אתה הולך לשמאל אני אהיה בימין של השמאל שלך לא רחוק, ואם אתה הולך לימין אני אהיה בשמאל של הימין שלך כי אברהם רוצה להגן על לוט, השל"ה מסביר מכיוון שאברהם ידע ברוח הקודש, שבתוך תוכי נשמתו של לוט, הייתה קדושה של רות, אבל סתומה, אהה.. איך אומרים, עמוקה, עמוק מאוד, זה העניין, בסוף-סוף דרך תהליך ?? זה הגיע , לוט זה לא סתם, אבל בדורו של לוט זה רשע, רשע שיש בו משהו שנקרא רות, בסוף הדרך "a la fin de la route" חחח... ורק נביא יכול להרגיש בזה, אברהם אהב את לוט , מה אהב בלוט, את רות. זה פשוט. טוב אז ...

שאלה מהקהל : מה עם ה.. "באותה שעה כשר היה".. הרי ה...

הרב: יש חוש, יש חוש הומור לרש"י, "כשר היה" אבל איזה כשר של בד"ץ? של.. חח..

קהל: לא אבל מבחינת הסבר המדרש שמה, המדרש היינו מחכים לו .. ??

הרב: לא, לא, ברור שרש"י מפרש , וטעמו ונימוקו עמו, אבל זה קשור לבעיה שמסביר המדרש. מה שאנחנו לומדים מהביטוי של רש"י היינו מחכים לצדיק, לא כשר, ופה אנחנו לומדים שיעור עמוק, אפשר כשר שאיננו צדיק. זה מובן כן? לכאורה זה כשר, אבל מה יש בתוכו? זהו, אז אני גומר את ה... יש כשר שזה מכסה את רות.. זה "הכש-רות"^[36] ..חחח...

אז זה נחזור על מדרש האחרון, פה יש לנו בפרק, בפסוק שלנו , זה הפסוק ...ח' "וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן." ^[37] כל פרט הוא חשוב, לא רק ויצאו, ויבואו, היה מאמץ כדי לצאת, אבל היה מאמץ כדי להגיע, שוב תהליך שזה לוקח שלב-שלב, וכן הלאה.

בראשית רבה : פרשה ל"ט, י"ד

אז נקרא את המדרש י"ד : " וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן" - "אמר רבי אלעזר בשם רבי יוסי בן זימרא" , בדף שלכם, "אם מתכנסין כל באי העולם לברוא אפילו יתוש אחד, אינן יכולין לזרוק בו נשמה, ואת אמר" ואתה אומר "ואת הנפש אשר עשו בחרן? "  השאלה של המדרש, מה זה? אברם ושרי הם בני אדם. כשמולידים בנים, עושים נפש, כן, אבל מה זה הנפש אשר עשו בחרן? שזה לא הבנים שלהם, לפי המדרש זה ידוע זה הגרים שעשו, כן?

"אלא, אלו הגרים שגיירו, אם כן, שגיירו, למה אמר עשו?  את הנפש אשר גיירו בחרן" למה המקרא אמר "אשר עשו בחרן"? במקום "גיירו"? "אלא ללמדך" סליחה "ללמדך, שכל מי שהוא מקרב את העובד כוכבים ומגיירו כאילו בראו. ויאמר אשר עשה, למה נאמר אשר עשו? אמר רב הונא: אברהם היה מגייר את האנשים, ושרה מגיירת את הנשים:" אז אנחנו לומדים שני דברים מתוך המדרש ש.. ויש גם בגמרא נושא קרוב מאוד .."מי שמלמד תורה לבן חברו כאילו בראו.. כאילו הולידו , כאילו הולידו." ^[38] ואת הנפש אשר עשו, מכיוון שהמקרא אמר "עשו" זה עשו ממש, אחר-כך נראה מה אומר הזוהר, על אותו דיוק, אבל קודם כל המדרש כן, עשו ממש ולכן כאילו בראו, יש הבדל בין עשו ובראו, אתם מבינים? המקרא לא אמר אשר.. ברו, בראו . והדבר השני אנחנו לומדים את הזכות של שרה שהוא מקביל לזכותו של אברהם , ולמה היה צריך אברהם כדי לגייר את הגרים?  ושרה כדי לגייר את הנשים? זה השאלה לפי המדרש, גילוי חידוש, כן? אברהם היה עוסק עם האנשים, זה דיוק המדרש, ושרה עם הנשים, למי יש רעיון על זה?

קהל: גם במאה שערים ....

הרב: לא, לא, זה לא עניין של מחיצות, זה עניין יותר עמוק. אנחנו לומדים שיש תהליך של אברהם כדי לחזור להיות ישראל, ותהליך של שרי כדי לחזור להיות שרה. אברם, אברהם , שרי, שרה. זה לא רק ש.. חיקוי , של שרה לאברהם יש תהליך של זכר ותהליך של נקבה, ותהליך של אנשים, ויש תהליך של נשים. אולי במילים אחרות, הזיקה לאמיתות של התורה דרך ציר האנשים היא שונה מהזיקה של הנשים, זה זהות אחרת ולכן בשורש עמנו יש אברהם ושרה זה נביא , הוא נביא והיא נביאה, זה תיקון נפש הזכר ותיקון נפש ה.. ונפש ה.. וזה אנחנו שוכחים ,כן, יש אבות ואימהות והתורה מספרת את הדרך של האבות והדרך של האימהות, היה צריך לתקן את נפש האדם, אבל " זָכָר וּנְקֵבָה, בְּרָאָם"^[39] ולכן יש תיקון לזכר ותיקון לנקבה, טוב זה לא אומר שמחזיר בתשובה לא יכול להחזיר אנשים ונשים וטף, כן, ברור, אבל זה הכוון, זה הדרך, זה השיטה, הבעיה שצריך לפתור היא אחרת, אז, כשמדובר בזכר, הדגם זה אברהם, כשמדובר בנקבה, הדגם זה שרה, הדגם זה שרה פה. אסור לגייר אישה כדי להיות אברהם, ואסור לגייר איש כדי להיות שרה, זה לא בדיחה מה שאני אמר פה כן, תפסתם את ה.. טוב.

קהל: זה דומה מאוד ליחס הסיפור עם ישמעאל? ....

הרב: דהיינו? דהיינו ? תסבירי קצת, תסבירי את השאלה.

קהל: ישמעאל תמיד, בשיעור שעבר....

הרב: יחס של שרה לישמעאל?

קהל: כן

הרב: נכון, יפה, נכון, יפה, יפה , אם אברהם היה לבד לא היינו ישראל, צריך שרה , ואם שרה לבד גם כן, צריך אברהם.

קהל: למה?

הרב: כי אברהם, מידתו חסד, אברהם מידתו חסד. לא, בלי בדיחה , זה הגאווה של עם ישראל הוא שיש בחברה הישראלית נטייה של אברהם, לא מוצאים את זה אצל ישמעאל. לא מוצאים "שלום-עכשיו" בישראל , אבל בתנאי שלא יהיה בשלטון ,כן.

קהל: חכמת נשים ..

הרב: יפה, אבל לא שמעת מה שאמרתי עכשיו, עכשיו זה גאווה של עם ישראל אבל בתנאי שלא יהיו שרים. שרים זה שרה, טוב , אז אולי נגמור עם ה.. עם הזוהר , יש קצת נימה אחרת כן, תיקחו פה ס"א , ב..הקטע האחרון בדף של הזוהר ^[40] , אז נקרא בארמית כן, כדי להתרגל קצת לארמית, יש לכם את התרגום למטה, זה הפירוש של הסולם, אז ס"א : " א"ל רבי אבא," אמר לו רבי אבא,   זה וויכוח לא מחלוקת עם מנ שלמדנו מקודם."אי הוה כתיב" אילו היה כתוב, "והנפש אשר עשו בחרן," מה כתוב במקרא שלנו "ואת הנפש אשר עשו בחרן" ה"את" הזה למדנו, אילו היה כתוב "והנפש אשר עשו בחרן, הוה אמינא הכי," הייתי אומר זה אותו דבר, אלא הייתי אומר כפי שאתה מסביר למעלה, אבל צריך להוסיף עוד הסבר "אלא "ואת הנפש" כתיב, את לאסגאה" את, זה לרבות "זכותא דכלהו נפשאן" את הזכות של כל הנפשות האלו "דהוו אזלי עמיה" שהיו הולכים איתו "דכל מאן דמזכה לאחרא" כל מי שמזכה מישהו אחר "ההוא זכותא תלייא ביה" הזכות של השני, תלוי בו, במזכה. זה מובן? כן, "ולא אעדי מניה, מנלן דכתיב ואת הנפש אשר עשו בחרן" זה לא מתנתק ממנו, ואת הנפש , מה שיש עם הנפש..

... זה המילה "את" של הפסוק , "  זכותא דאינון נפשן הוה אזיל עמיה דאברהם." ^[41]   , הזכות של אותן נפשות היה הולך עם אברהם, אז אברהם היה הולך: עם שרה, עם לוט טפל לו עם רכושם , עם הגרים והגיורות ועם הזכות של אותם גרים וגיורות. זה קשור לאברהם הזכות הזה, כבר בהתחלת ההיסטוריה שלנו , אנחנו מתחילים את ההיסטוריה שלנו עם זכות עצמנו, זכות אברהם ושרה, ואת זכות הגרים שעשו אברהם ושרה. דהיינו מהתחלת ההיסטוריה שלנו יש מימד אוניברסלי בזכות אברהם. אם היה רק מזכה את עצמו, היינו אומרים: טוב זה דת בין הדתות, יש דת של אומה זו, אומה אחרת, יש דת ישראלית, את היוצאים מן הכלל של התורה אנחנו לא היינו מוצאים אותם , היוצא מן הכלל של התורה, שזה שייך גם לישראל וגם לעולם כולו. וזה הגילוי בשינוי השם של אברהם " אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ." ^[42]   ולפי ההלכה "אב המון גוים" זה לא שאברהם הוא גם כן האבא, האב של אומות העולם , אלא הוא האב של הגרים שבאים מאומות העולם. זה מובן? אז הקשר הזה לכלליות של המין האנושי, זה דרך הגרים של אברהם ושרה. ואחר-כך הגמרא מסבירה שהיה איזה אזלת יד באותו מעמץ לגייר גרים, אצל אברהם דווקא ולכן זה בגמרא בגיטין כשאמר " בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה." אז הקב"ה משיב לו "יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם" ^[43].... זה נגיע אחר-כך לאותו נושא.

מהי הסיבה של גלות מצרים? אז הגמרא מגלה , אנחנו נלמד את הסבר המהר"ל על זה, הגמרא מגלה שבשורש השורשים שלנו היה איזה פגם, .. חולשה, לא פגם. אברהם לא היה עושה מספיק גרים, וזה לכאורה סותר את מה שאנחנו לומדים פה. דווקא אברהם הוא מוכר כמי שהיה מגרר..., מגייר , מגרר גם כן חח , מגייר גרים , הדיוק של המדרש פה הוא חשוב "ואת הנפש אשר עשו בחרן" אז הגמרא מגלה שהוא לא היה עושה מספיק, ולכן זה מסביר שהקשר עם הכלליות של האנושות צריך להיות חזק מאוד כדי לחזק את ישראל כשלעצמו הרי זה גם כן בעיה אקטואלית אם אפשר לומר, כן, התרגלנו לזה ש "קשים גרים לישראל כספחת"^[44] , אבל אני רוצה להסביר את זה מכיוון שהבאתי את המאמר הזה. מצד אחד אנחנו מוצאים בגמרא שיש יוצא מן הכלל על אהבת הגר, אהבת הבריות זה " וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ "^[45]  עם "למד" , אהבת הגר "ואהבת נפש.. את הגר"^[46] כמו "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקיךָ "^[47]  יש מצווה מיוחדת לגר, זה יראוך?? אין סתירה בין אהבת הגר, ו"קשים גרים כספחת לישראל" ההסבר הוא פשוט מאוד אבל לפי דעתי לא כל כך מוכר, אסור לגייר אומה שלמה כגרים , אסור לגייר רבים כגרים, צריך לגייר כל אחד ואחד , אהבת הגר בלשון יחיד, קשים גרים בלשון רבים, כספחת. ולכן לפי ההלכה זה אסור, כשבא שבט שלם ומבקש גיור זה אסור, אז כל אחד כשלעצמו זכר- זכר, נקבה –נקבה , כל נפש , זה לחוד. גרים זה כ.. בצוותא אם אפשר לומר את זה , יש במשך ההיסטוריה שלנו הרבה אומות העולם, הרבה עמים באו מאומות העולם, הרבה שבטים ביקשו את הגיור ככה , איך אומרים בסיטונאות , כן? והחכמים לא רצו את זה, והיום הבעיות עם האתיופים זה קצת קשור לאותו עניין, כן , לכן ... טוב אני לא רוצה להרחיב את ה...דיבור כי זה עלול ללכת לרבנות הראשית. ולכן הרבנות הראשית מצאה פתרון, להגדיר את הטבילה לחתונה כטבילה לגיור , כדי לגייר כל אחד ואחד. והמפ"ם^[48] לא רצה, המפ"ם , אני אומר את הדברים כמו שהם , טוב זה עוד סיפור אחר.

אבל למשל כשהייתי בקמרון לפני לא הרבה זמן, שוב ביקשו ממני, יש לנו כמה מיליונים שרוצים להיות יהודים , אני אמרתי אסור לפי ההלכה, טיפין, טיפין, טיפין כל אחד, יש כבר טיפים, טיפים , לא רק מקמרון , מגאנה , מ.. אבל זה איפה לשים אותם? במרכזי קליטה של היהודים? לא יהיה מקום ליהודים, חח , טוב אני סוגר את ה.. וזה הנושא.

^[1] בראשית, פרק יא' פסוק לא'

^[2] בראשית, פרק מ', פסוק טו'.

^[3] בראשית, פרק י', פסוק כא'.

^[4] בראשית, פרק כד', פסוק ד'.

^[5] יחזקאל, פרק טז', פסוק ג'.

^[6] תהלים קיט קסה'.

^[7] תלמוד בבלי, מסכת שבת דף ס"ג. "דרב כהנא גמר לכל הש"ס ולא ידע הדבר דאין מקרא יוצא מידי פשוטו"

^[8] בתלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קי"ב, עמוד ב' " אם ראשונים בני מלאכים - אנחנו בני אנשים. ואם ראשונים בני אנשים - אנו כחמורים, ולא כחמורו של רבי חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר, אלא כשאר חמורים"

^[9] בבלי, נדרים כ, ע"א

^[10] ספר שמות פרק יב , פסוק ב'

^[11] תהלים, קיא, ו

^[12] "....לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו"

^[13] ספר בראשית פרק טו , פסוק ו'

^[14] בראשית רבה: "אמר לו הקב"ה (לאברהם): שב, אתה סימן לבניך!". , הרמב"ן בפרושו על ספר בראשית מרחיב את עקרון זה לכלל, שעל פיו מפרש את כל מעשי האבות שבתורה‏, שם כותב: "כל מה שאירע לאבות - סימן לבנים"

^[15] בתלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ו', עמוד ב' דנה הגמרא בשאלה ממתי דורשים בהלכות הפסח, ומביאה הגמרא כי הפסוק ממנו לומדים שמשה דרש בהלכות פסח בראש חודש ניסן מופיע לאחר מאורע שקרה בר"ח אייר, ועל כן מוכיח רב ש"אין מוקדם ומאוחר בתורה" . וגם מופיע בעוד הרבה מקומות.

^[16] זוהר פרשת בא ל"ט, ע"ב, עפ"י תרגום הסולם [לא היה התורה צריך לכתוב אלא מ"החדש הזה לכם]

^[17] בראשית, פרק ב' פסוק ד'

^[18] תהלים, קיא, ו

^[19] בראשית, פרק א', פסוק כ"ח.

^[20] אַבָּא אֶבֶן  1915 -2002 דיפלומט ומדינאי ישראלי. נודע כבעל כושר ביטוי מבריק ויוצא דופן ונחשב "הדיפלומט מספר אחת" של מדינת ישראל

^[21] תהילים, קמז

^[22] בראשית, פרק כ"ב, פסוק ד'

^[23] דברים, פרק א, פסוק כ"א

^[24] התחיה הייתה מפלגת ימין בישראל שהוקמה באוקטובר 1979 והתפרקה בשנת 1992 ,השיעור של הרב מתקיים יום לפני הבחירות לכנסת ה-12 , שנערכו ב-1 בנובמבר 1988 אז זכתה התחיה לשלושה מנדטים.

^[25] תהילים ,קיט

^[26] בראשית, פרק כ"א, פסוק י'

^[27] המשמיע קולו בתפלתו הרי זה מקטני אמנה. (ברכות כד ב)

^[28] סיסמא למפלגת הליכוד בשנת 1988 הייתה "רק הליכוד יכול"

^[29] צירוף אותיות של מפלגת המערך בהובלת שמעון פרס.

^[30] בראשית, פרק י"א, פסוק ל"א

^[31] כִּי-אֲנָשִׁים אַחִים, אֲנָחְנוּ-   בראשית, פרק י"ג, פסוק ח'

^[32] רבי ישעיה הלוי הורוויץ, מכונה השל"ה (או השל"ה הקדוש ,על שם חיבורו "שנילוחותהברית"  :ה'שי"ח, 1558 – י"א בניסן ה'ש"צ , 24 במרץ 1630 ) היה מגדולי רבני אשכנז במאה ה-17.

^[33]  בראשית, פרק ד', פסוק ב'

^[34]  שם

^[35]  משנה, מסכת אבות, פרק ב', משנה ב'

^[36]  Cache Ruth   בצרפתית – להסתיר\לכסות את רות..

^[37]  בראשית, פרק י"ב, פסוק ה'.

^[38]  תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף י"ט, עמוד ב'   "אמר רבי שמואל בר נחמני א"ר יונתן: כל המלמד בן חברו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו, שנאמר "ואלה תולדות אהרן ומשה" וכתיב "ואלה שמות בני אהרן" לומר לך אהרן ילד ומשה לימד לפיכך נקראו על שמו"

^[39]  בראשית, פרק ה', פסוק ב'.

^[40]  זוהר חלק א דף עט/ב

^[41] זהר חלק א עט ב

^[42] בראשית,פרק יז', פסוק ה'

^[43] בראשית,פרק טו', פסוק י"ג

^[44] תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ע' : אמר רבי חלבו: קשים גרים לישראל כספחת, שנאמר: 'ונלווה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב' (ישעיהו י"ד, א)

^[45] ספר ויקרא, פרק יח',פסוק יט'.

^[46] כמה מקורות קרובים מצאתי : ספר דברים, פרק י, פסוק י"ט -"וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם."

או ספר שמות, פרק כ"ג,פסוק ט' - "וְגֵר לֹא תִלְחָץ וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת נֶפֶשׁ הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם."

^[47] ספר דברים, פרק ו',פסוק ה'.

^[48] מַפָּ"ם : מפלגת הפועלים המאוחדת, הייתה מפלגה ציונית סוציאליסטית ישראלית אשר הוקמה בינואר 1948 כאיחוד בין "מפלגת פועלים השומר הצעיר" ובין "התנועה לאחדות העבודה פועלי ציון". ניתן לזהות בתנועת מרצ את ממשיכתה של מפ"ם.

תמלול, כותרות, ומקורות: דוד כהן
David.Cohen@barangroup.com‏

שיעור 3

[ הדקות הראשונות של תחילת השיעור כנראה לא הוקלטו, הרב פותח עם ספר מבוא התלמוד שמודפס בסוף מסכת ברכות שבתלמוד הבבלי]

תכלית בריאת העולם

הרב:   טוב... distribue a tous le monde ^[1]..כן

זהו בשיעור הקודם הגענו לפסוק י"א בפרק י"ב , אולי כדאי לחזור על הפסקה, ומיד נמשיך, אז נתחיל בפסוק י' "וַיְהִי רָעָב, בָּאָרֶץ; וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם," ואם אני זוכר למדנו את ההבדל בין לגור ולדור באותו הקשר כן? טוב, "כִּי-כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ.[ י"א] וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה; וַיֹּאמֶר, אֶל-שָׂרַי אִשְׁתּוֹ, הִנֵּה-נָא יָדַעְתִּי, כִּי אִשָּׁה יְפַת-מַרְאֶה אָתְּ" זה היה נושא של המדרש הקודם, מכיוון זה היה לפני שבועיים כן, אז אני לא זוכר אם נשארו שאלות על זה?

והדיוק של המדרש היה על " הִנֵּה-נָא יָדַעְתִּי" האם לא ידע לפני זה , הם היו בגיל מבוגר מאוד , כל זה למדנו כבר, כן? לא נשאר שאלות על זה ? [י"ב] " וְהָיָה, כִּי-יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים, וְאָמְרוּ, אִשְׁתּוֹ זֹאת; וְהָרְגוּ אֹתִי, וְאֹתָךְ יְחַיּוּ.  [י"ג] אִמְרִי-נָא, אֲחֹתִי אָתְּ--לְמַעַן יִיטַב-לך בעבורך" סליחה " לְמַעַן יִיטַב-לִי בַעֲבוּרֵךְ, וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ." אם אני זוכר היטב הגענו עד לנקודה ההיא, אז נחזור להתחלה של הדף שלכם ,יש סוף של מדרש. לא נלמד את כולו אלא רק השורות האחרונות, של הקטע הראשון למעלה מהדף במדרש רבה. "וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת-שָׂרַי אִשְׁתּוֹ " סליחה לא לא נתחיל בשורה השלישית לפני הסוף. אין לכם דפים? אז תיקחו לכל הפחות ספרים.

Hanna, donnes leur des Bereshit s’il en reste, sinon, sinon tu leur donnes des tanachim . ^[2]

יש עוד דפים? זהו! אברהם היה עיקר מכיוון שבפסוק הוא הנושא "וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה " מהתחלת הפרק אברהם הוא הנושא של כל העניין. "וַיְהִי רָעָב, בָּאָרֶץ; וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה" ואנחנו מבינים שהוא לקח את שרה אתו, זה מתברר מיד "וַיֹּאמֶר, אֶל-שָׂרַי אִשְׁתּוֹ," אבל כך מדייק המדרש, אברהם היה עיקר דכתיב "וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת-שָׂרַי אִשְׁתּוֹ" מהתחלת העניין, כן, "וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת-שָׂרַי אִשְׁתּוֹ" זה מ.. כשהוא יצא מאור כשדים כבר,כן , אז הוא היה עיקר של כל התהליך הזה , כן , אבל בכל זאת הוא אומר "אִמְרִי-נָא, אֲחֹתִי אָתְּ--לְמַעַן יִיטַב-לִי בַעֲבוּרֵךְ" עשה עצמו טפילה דהיינו, פה יש לפי המדרש , נושא שצריך להדגיש אותו, איזה מין שינוי של חשיבות היחסית בין אברהם ושרה, לפני שנראה מה אומר המדרש. צריך להבין את זה, בכל התהליך של התולדות שהתורה מספרת לנו בחיי האבות , בסיפורים של חיי האבות, היעד זה להגיע לזהות של ישראל. הזהות של ישראל בסוגריים , ישראל כשם שסוף-סוף יעקב קיבל, כשם לעם שייצא ממנו ושיקבל את התורה, כי כל הסיפורים האלו זה הקדמה לתורה כתורה, לתורה כספר של המצוות .מי מקבל את התורה זה ישראל , אז מהתחלת הסדר הסיפורים , למעשה מאדם הראשון , למעשה לפי המדרש מבריאת העולם, העולם נברא כדי שישראל יקבלו את התורה , זה נושא של המדרש, ואפשר ללמוד אותו לגופו. אבל נניח שהכול הובן , שכבר למדנו את זה, אני לא זוכר אם למדנו את זה באותה מסגרת אבל המקורות הם ברורים, כן, כששואלים את השאלה, לכאורה פילוסופית אבל זה שאלה של הבנה במקרא, כן, "בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ" מהו היעד של הבריאה? מיד מהתחלה, לפי תוכן כל המקרא, מהתחלה עד הסוף, אז מתברר שיש איזה יעד. מהו היעד? זה מעמד הר סיני. זה למדנו , ההקשר בזה בלך-לך מאור כשדים, המשמעות של לך-לך מאור כשדים זה מתגלה בלך-לך אל הר המוריה. כן? ויש הרבה מקורות במדרש שהיעד של בראשית " בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ" מוצא את משמעותו במעמד הר-סיני . אולי בקצרה אני אזכיר את הפירוש של בעל הטורים^[3] ,כדאי, זה עוד דוגמא של השיטה של המדרש. אני לא יודע אם אתם רגילים ללמוד את בעל הטורים , אבל כדאי לפעמים לראות איך הוא מאיר לפי השיטה שלו, והשיטה שלו זה נושא בפני עצמו, הוא מאיר את תוכן המדרשים דרך נוטריקון, דרך גימטרייה, דרך איזה רמז לפי צורת הסגנון של הדברים, כן? אז יש לו מיד בהתחלת פירושו איזה דיוק ששייך לנושא שלנו, מהו היעד של " בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ" אז מביא את הנוטריקון , נוטריקון, בראשונה, התחיל לכתוב, לא צריך , בראשונה ,בראשית נוטריקון: "ב" בראשונה "ר" ראה "א" אלוקים "ש" שיקבלו "י" ישראל "ת" תורה. "בראשונה ראה אלוקים שיקבלו ישראל תורה" ולכן לפי המדרש, עכשיו אנחנו במסגרת המדרש, עולם המדרש, כן, וכל השאלות צריכות להיות שייכות לנושא כפרשנות המדרשים ולכאורה אפשר לומר, זה סתם משחק מילים, כן, זה הגאווה של עם ישראל, שבשבילו נברא העולם, זה הגאווה של הדתיים בישראל שבשביל מעמד הר סיני.. חח.. נברא ישראל שבשבילו נברא העולם. אז מהו התוכן של הדיוק הזה של בעל הטורים? אם יש משמעות להיסטוריה של העולם אנחנו צריכים למצוא אותה באיזה שהוא תהליך של התפתחות ההיסטוריה שנותן משמעות לבריאה עצמה. אז בשביל איזשהו ישראל שיקבל את התורה שהיא נותנת את הערך של בריאת העולם, וכל זה, זה אותו נושא, כן, אז סוף-סוף אנחנו מבינים שיש סיבה, שיש עילה, שיש תכלית, יעד לבריאת העולם. התשובה שייכת לשאלה, צריך להבין את השאלה, האם יש איזה משמעות למציאות של העולם שלנו? לפי הקטגוריות של המקרא, זה העולם נברא, יש לו בורא, לכן צריך להבין איפה אנחנו יכולים למצוא את המשמעות של יעד הבורא? טוב, אף אחד לא נמצא בסוד הבורא, אבל מכיוון שהעולם קיים, זה סימן שיש איזה סיבה, איזה יעד שמסביר את.., אם אנחנו מניחים הנחה שיש משמעות של העולם, אותה המשמעות. זה למשל המדרש שאומר שכשברא את העולם הקב"ה היה מסתכל בתורה ובורא את העולם, אתם זוכרים זה בהתחלת מדרש רבה גם כן.

האם ישראל חייב להיות ישראל?

טוב, פה אני רוצה רק לדייק את הדוגמא ההיא, זה לא אומר שיש החלטה קדומה, איך אומרים את זה בעברית ... הכרחיות, שישראל יהיה ישראל וזה רק ישראל שיש לו את הסגולה לקבל את התורה. הדיוק של בעל הטורים יש לו משמעות יותר עמוקה מזה, "בראשונה ראה אלוקים שיקבלו ישראל את תורה", אנחנו עוד לא יודעים מי זה ישראל. לכן בא הסיפור כדי לגלות מיהו הישראל ההוא שבשבילו נברא העולם. וסוף-סוף, יש התחלת ההסבר באברהם ואחר-כך השלב של יצחק ואחר-כך השלב של יעקב, בירור הזהות העברית, כשיעקב מגיע למדרגה שהיא מסוגלת, ראויה לשם ישראל, אז אנחנו יודעים שעכשיו יש כתובת. יעקב הוא ישראל. מזה צריך ללמוד לפי דעתי אעפ"י שיש מחלוקת בין החכמים, שמאדם הראשון מעיקרא, כל אומה ואומה הייתה יכולה לכאורה להיות ישראל, מה קרה, וזה בלתי הפיך, שמאדם הראשון עד שם, עבר, אברהם, יעקב, זה אותה אומה שהיא ישראל. זה מובן עד עכשיו? כן? טוב ולכן כשבעל הטורים אומר "בראשונה ראה אלוקים שיקבלו ישראל תורה" זה התחלת ההסבר למה יש בסיס לבריאת העולם, למה יש משמעות לאותו עולם מכיוון שזה בטוח שאיזה שהוא ישראל יקבל את התורה שהיא נותנת את הערך, את המשמעות לעולם. כן. אתם זוכרים את ההתחלה של פירושו של רש"י גם כן, כשהוא מפרש את המילה בראשית לפי הדרש, לפי המדרש, אז הוא מסביר שלמילה בראשית אין פשט, באותו פסוק, וצריך לפרש אותה לפי מה שמסביר המדרש, אין ראשית אלא תורה ואין ראשית אלא ישראל^[4], לכן פה יש נושא מה קודם למה? מה יותר חשוב למה ,ישראל או התורה? זה נושא אחר אבל מכל מקום אנחנו לומדים מזה, שישראל הוא ישראל של התורה , והתורה היא התורה של ישראל. אז מה שאומר בעל הטורים, לא שהקב"ה ברא עולם עם כמה מיני צורות אדם אחד מהם מלכתחילה באופן הכרחי הוא ישראל ולא השאר וה'ישראל' ההוא מקבל את התורה ולא השאר, את התורה ולא השאר, זה עניין אחר לגמרי. צריך להבין את זה ככה, שלבים-שלבים, בראשונה ראה הקב"ה שאיזה אדם, בן אדם, יקבל את התורה, והתורה מספרת מיהו הבן אדם הזה שזכה להגיע לאותה מדרגה שנקראת ישראל ואז התורה ניתנה לעולם ואז יש משמעות לעולם וזה בלתי הפיך, ממעמד הר סיני, זה מובן? כן? עם ישראל נולד כיעקב, בן יצחק, בן אברהם, בן עבר, בן שם, בן נוח, בן אדם. כן, ואותו יעקב זכה לאותה סגולה שנקראת ישראל ושהיא סגולת התורה. שהיא התורה המשמעות, התכלית של בריאת העולם. מכיוון שיש כבר זהות מוגדרת, ישראל, אעפ"י שלאמיתו של דבר, זה המושג אולי הכי קשה להגדיר, ישראל, מיהו ישראל? ומכל מקום, עכשיו יש כתובת. מיהו ישראל זה עם צאצאי יעקב כשזוכה לממדים של תורה וארץ, הוא ישראל. זה עוד דיוק בתוך הדיוקים, זה למדנו פעם את זה, זה דיוק של הבן איש חי כן, אנחנו לומדים, סליחה ,בפרשת וישלח, כן בבן איש חי , אנחנו נולדים כיעקב, כשיעקב מקבל את הממד של התורה זה משה רבנו, של הארץ זה דוד המלך, אז הוא נקרא ישראל. זה תוכן המדרשים השייכים לסיפור חיי יעקב אם נגיע לאותו שלב בעוד כמה שנים אני לא יודע ..חח.. אז וכך הוא מסביר הבן איש חי, אני מזכיר לכם, הגימטרייה של יעקב זה? כמה זה עולה הגימטרייה של יעקב? 182 , הגימטרייה של משה: 345, גימטרייה של דוד: 14 אם אני זוכר כן? אז סה"כ זה גימטרייה של ישראל^[5], הממדים של הזהות הנקראת ישראל, זה יעקב העם, משה התורה, ודוד הארץ. טוב זה מובן, כן. ולכן זה יעקב עם התנאים של משה ודוד שנקרא ישראל, לכן יש כתובת לכל מי, כל מי שרוצה להיות ישראל יודע את הכתובת, אפשר להיכנס לישראל, ומעניין מאוד, זה מה שלמדנו במדרשים הקודמים, שבהתחלת סיפורי חיי אברהם יש העניין של הגרים, "וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן" אתם זוכרים? אבל יש, יש , איך אומרים? המשפטנים, יש תנאים יורידים [-Juridiquesחוקיים] לזה, יש, מגדירים את זה גיור כהלכה, יתכן, ושמה למדנו, שהנושא הוא לא כל כך פשוט מכיוון שבהמשך ההיסטוריה שלנו בגלות שכחנו שלפי התורה, לפי ההלכה, לפי ההלכה היו כמה מדרגות של גרים. למשל , יש דיוק חשוב מאוד על הפסוק הזה "וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן" שאולי ניקח את הפסוק שזה היה גיור בלי ברית מילה, מכיוון שעוד אברהם אבינו בעצמו לא קיבל את המצווה של הברית מילה זה מן מדרגה של גיור.

אולי נחזור לאותו פסוק כדי לראות את הדיוק הזה אחר-כך, אני חוזר על ההבדל של מדרגות, של רמות בין מידתו של אברהם, מידתו של שרה, בחיפוש הזה שמתחיל מהתחלת סיפור חיי האבות של הזהות ישראל. ואני אחר-כך אחזור לזה. זה הנושא הראשון במדרש שלנו, אז נחזור קצת .

רק דקה... כן , פסוק ה' בפרק י"ב , ונראה מה רש"י מה הוא אומר... כן פסוק ה' באותו פרק כן, בפרק י"ב.

אז חוזרים לזה: " וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת-שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת-לוֹט בֶּן-אָחִיו, וְאֶת-כָּל-רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ, וְאֶת-הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר-עָשׂוּ בְחָרָן;"^[6] זה רמז לגרים שהיו. אברהם היה מגייר אנשים ושרה הייתה מגיירת נשים , בכל זאת תזכרו את זה , זה מן רמה של גיור, עכשיו כן, למדנו את זה בשיעור הקודם, עכשיו אנחנו יודעים רק את ההגדרה של "גר צדק", כן, אבל היו כמה סוגים, היו כמה, יתכן שאם נחזור לתורה האמתית, הרבה בעיות, לכאורה פוליטיות, ימצאו פתרונם לפי התורה.

אז מה אומר רש"י " הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר-עָשׂוּ בְחָרן "שהכניסן תחת כנפי השכינה, אברהם מגייר את האנשים ושרי מגיירת הנשים, ומעלה עליהם הכתוב כאילו עשאו...עשאו" זה מה שלמדנו לפני חודש, אם אני.. או לפני הנסיעה שלי אם אני זוכר.. אבל למדנו את זה ,כן? במקום הנדרש, "לכך כתיב אשר עשו. " ולא אשר.. מה אמרנו? אשר... ?

שאלה מהקהל :   ... ??

הרב : לא, לא, לא, מכיוון שאנחנו מבינים לפי המדרש ש"אשר עשו" זה סימן שגיירו אותם אז המדרש לומד שמי שמלמד תורה לחברו כאילו עשאו^[7] ולכן זה אשר המילה היא עשאו ולא ?

שאלה מהקהל :   בראו?

הרב : לא, לא, זה עניין של מושגים של קבלה, זה לא העניין פה, אתה מבין את ההבדל כן? זה לא העניין פה.

אשר היו איתם, או אשר קנו, מכיוון שרכשו זה כבר נאמר. כן? נמשיך ברש"י ותראו מיד.

"ופשוטו של מקרא, עבדים" לעשות נפש בלשון של המקרא, זה לקנות עבדים. את הרכוש, זה הדמים, והנפש, זה הנפש. את הרכוש רכשו, הנפש עשו, אבל לפי פשט המקרא, זה דיוק של רש"י לפי פשוטו, זה העבדים והשפחות. המדרש מסביר שזה הגרים, שאלו הגרים, אתם תופסים את ההבדל? כן, אז השאלה על רש"י זה למה התחיל במדרש ולא בפשט? אני חוזר על זה: פשוטו של מקרא –עבדים ושפחות שקנו - זה מה שחיפשתי 'שקנו' - ,כן, "להם, כמו עשה את כל הכבוד הזה" [שם ל"א, א'] "וישראל עושה חיל [במדבר כ"ד, י"ח] לשון קונה וכונס", כן? אז לפי הפשט את כל רכושם אשר רכשו, המילה רכוש יש לה חשיבות רבה, כן, היעד של הזהות הנקראת ישראל וזה מתחיל באברהם, זה לכנס את הרכוש שנמצא מחוץ למקום הקדושה. איפה יש אותו רכוש אז אברהם צריך ללכת, כדי להציל אותו. זה סוד הרכוש, כן, ואתם זוכרים, ביציאת מצרים, את ההבטחה לאברהם "ואַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" ^[8] , מה למדנו ? מה אנחנו לומדים לפי המקורות על זה? למה היה צריך להבטיח לאברהם שאחרי השעבוד של מצרים, הגלות שנהפכה לשעבוד, מכיוון שהמצרים אינם מלאכים. כבר כמה דורות עם ישראל רצה להיות במצרים אבל להישאר שונים מהמצרים, אז זה גורם את השנאה של המצרים , ולכן וזה הצרה של הגלות , זה מתחיל בכבוד, וזה מסתיים בשעבוד, כן, מכיוון שהגויים אינם מלאכים, וצריך להבין את זה. הגויים הם בני-אדם! ולכן יש איזה מצב שגורם שסתם גלות תיהפך לשעבוד. זה מה שקרה במצרים, באופן מצומצם מאוד, הפסוק, אני מתכוון להסבר של הרמב"ם בשמונה פרקים, באופן, בתמצית, הפסוק אומר מיד לאברהם "וַעֲבָדוּם, וְעִנּוּ אֹתָם-" מדרגות של שעבוד " -אַרְבַּע מֵאוֹת, שָׁנָה"^[9] , טוב זה נושא לחוד , אבל מכיוון שבנושא אחר בחיי אברהם, הוא עזב איזה רכוש, כשאמר למלך סדום "וְהָרְכֻשׁ קַח-לָךְ"^[10] אתם זוכרים את זה? , כן, שלא יאמרו, לא, שלא תאמר "וְלֹא תֹאמַר, אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת-אַבְרָם"^[11] ויש הסבר שההבטחה מכיוון שההבטחה לאברהם זה ויהיה ברכה שהקב"ה יברך את אברהם, אבל שהברכה לא תבוא מהגויים אלא מהקב"ה, זה מידה מופרזת של חסד אברהם. זה ההסבר של המהר"ל ,כן, היה צריך לקחת את אותו רכוש כדי להציל אותו, לקדש אותו, כן, כי זה התפקיד של אותה זהות שנקראת ישראל, וזה מתחיל באברהם כפי שאמרנו, כן? אז מכיוון שאברהם עזב את הרכוש, הרכוש נפל איפה שנפל, ולכן גזירה על צאצאי אברהם להיות בגלות איפה שהרכוש נפל כדי להוציא אותו מהטומאה. "ואַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל", אתם רואים את הקשר, כן? ופה כתוב רכוש 'מלא' , לא לפי הקבלה יש פה איזה סוד , הרכוש הזה היה לו חשיבות רבה מאוד, זה רכוש כתוב ב "ויו" כן, כתוב במקרא אם אתם רוצים, ברוב המקומות רכוש כתוב בלי "ויו" אבל פה זה רכוש מלא, אני רק רוצה לציין , עם ישראל הוציא ממצרים ערכים מכל המדרגות, כן, מאותם הערכים בנו את הכלים לקדושה של הקדושה של עם ישראל. יש במדרשים שתי שיטות, מאיפה לקחו את כל הכלים כדי לבנות, כדי לבנות את המשכן, כן, השיטה הראשונה זה רכוש שקיבלו מהמצרים, כן, שיטה שנייה זה בריאה יש מאין, הקב"ה המציא את זה מהמדבר, כן, אנחנו רואים את זה מה'עורות תחשים' , עורות תחשים. איזה מן בהמה זה התחש? כן, אז המדרש מסביר, אין בהמה כזה. אלא לצורך בניין המשכן, אז הקב"ה ברא בריאה חדשה, איזה מן בהמה שנקראת תחשים, כן, אבל מכל מקום אנחנו רואים את ה.. את שביל הזהב של הסבר המדרש איפה שנפל הרכוש איפה שנפלו אותן נפשות, שצריך להציל מהטומאה, וזה מתחיל מאז בריאת העולם, מאז חטא הקדמון, אם אפשר לומר את זה, זה גם נושא אחר, אז אברהם, ישראל, צריכים לרדת כדי להציל אותן. זה, זוכרים את זה כן? טוב, אז השאלה שלנו זה למה רש"י מסביר את הדרש לפני הפשט?

שאלה מהקהל :   ... ?? התרגום אונקלוס גם לפי הדרש..

הרב : לא, לא, ...רק דקה אני אבדוק את זה .. כן "דְּשַׁעֲבִידוּ לְאוֹרָיְתָא בְּחָרָן"^[12] ,נכון, דהיינו אנחנו צריכים להבין למה לפי הפשט זה ברור שהכוונה של הכתוב "וְאֶת-הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר-עָשׂוּ בְחָרָן" זה גרים ולא עבדים, כן, ההסבר הוא פשוט מאוד, אם זה היו סתם עבדים לפי הפשט הרגיל, ורש"י מסביר את זה בסוף פירושו, אז זה כבר נכלל בכל רכושם אשר רכשו ,כן, יש לנו עוד מקורות שעבדים ושפחות זה בתוך הרכוש, אבל מדרגת הנפש זה משהו אחר.

אם כן, "וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן" אז המשמעות של המדרש קודמת למשמעות של הפשט. זה לא סתם עבדים ושפחות, אתם יודעים אצל האבות , העבדים ושפחות זה לא סתם עבדים ושפחות, זה תלמידי חכמים, תלמידים של האבות. אתם יודעים אפילו שהיו, הייתי אומר גרים, אבל זה לא המקום לומר גרים פה, היו בני אומות אחרות, כן? אתם זוכים את העיקר " יפה שיחתן של עבדי בתי אבות מתורתן של בנים." ^[13] יודעים את זה? זוכרים את זה? זה נאמר על ידי התפילה של אליעזר, כן, כי התורה חוזרת פעמיים על הסיפור של אותה תפילה של אליעזר ואז המדרש אומר, אנחנו רואים שהרבה מצוות חמורות בתורה, לומדים אותן רק באיזה רמז, תלוי באוויר כאילו, ומה שקרה לאליעזר שהוא עבד אברהם, והוא לא יהודי הוא לא עברי, כן? היה דמשק אליעזר, איזה מן סורי כזה, כן, ואז התורה נותנת לו כבוד של פרקים ארוכים מאוד, אז המדרש אומר בפשטות כדבר המובן מאליו, ואנחנו צריכים להבין אותו " יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים." כי הדרך ארץ של האבות, זה העיקר כהקדמה לתורה, קדמה דרך ארץ לתורה , איזה דרך ארץ? זה הדרך ארץ של האבות , זה ברור כן, מי שאין לו דרך.. אותו דרך ארץ של האבות, התורה שלו היא לא תורת משה, כי תורת משה זה תורת ישראל, כשתורת משה תהיה תורת ישראל, צריך שישראל יהיה ישראל, איך ישראל יהיה ישראל בלי הדרך ארץ של האבות!? אז הדיוק , כן, אז עבדי אבות היו יותר קרובים לשורש אותו דרך ארץ של התורה מהבנים, שאחר-כך שוכחים אותו דרך ארץ ויש בידיהם תורה, אבל זה לא תורת ישראל, למשל צדוקים.

הצדוקים היו מדקדקים בתורה, כן? אבל מכיוון שהדרך ארץ שלהם הייתה דרך ארץ יווני , ולא דרך ארץ של האבות, נאבדו מהעולם. זה כבר בעיה של השיטה 'תורה עם דרך-ארץ'. כן, שאנחנו מכירים אותה. אם זה דרך ארץ של התורה, איזו היא דרך ארץ של התורה? זה דרך ארץ של האבות והחכמה של אותו דרך ארץ נקרא פרקי-אבות ולא סתם לא בחינם, כן, וזה לא דרך ארץ של תרבות זו או אחרת, כל אומה וכל תרבות יש לה דרך ארץ משלה. אבל יש דרך ארץ שייכת לתורה, וזה הדרך ארץ של האבות. איפה לומדים את זה? דווקא במדרש על סיפור חיי האבות. זה מובן? כן, אתם זוכרים מה שלמדנו פעם ביציאת מצרים בפרשת בשלח, "וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים"^[14] פה הפשט זה דרך של ארץ פלשתים, אבל לפי הנושא שלנו ולא נחם אלוקים , המדרש אומר, ייתכן שרש"י אומר אותו מדרש , אפשר לבדוק, ולא נהגם לפי דרך-ארץ פלשתים^[15] כי לפלשתים יש דרך-ארץ שלהם. עפ"י קרוב הוא כי עם ישראל הוא קרוב לה', ולכן הדרך-ארץ שלו, הדרך-ארץ של ישראל, זה דרך ארץ אחר לגמרי. יש דרך ארץ פלשתי ויש דרך ארץ ישראל, או זה ,או זה, זה מובן? כן, טוב חח.., אנחנו נחזור לעניין שלנו. מה שרציתי להזכיר שמהתחלה הנושא הוא איך להגיע לאותה זהות שנקראת ישראל והיא הזהות של איחוד המידות, אז מהתחלה אנחנו רואים כל הכוחות של אותן המידות שנאצלו, שנגאלו מגלות ארם , שההשגחה מנסה לטהר אותן, לקדש אותן, כדי שיגיעו לזהות הנקראת ישראל וזה מתחיל באברהם ושרה.

אז מידתו של אברהם זה מידתו של אברהם וזה העיקר, לפי הנושא שלנו, מידתו של שרה זה מידתו של שרה ואנחנו רואים לפי המדרש שלנו שמהתחלה אברהם עושה את עצמו טפל לשרה. זה הכוונה של המדרש, זה מובן? אולי דוגמא אחרת כדי להבין את זה, כיוון שהזכרנו תפילת אליעזר, כן, אתם זוכרים כשלמדנו את ההתחלה זה היה לפני הבחירות, ראינו באופן ברור, שאברהם היה שייך ל"שלום-עכשיו" זוכרים את זה? ושרה אימנו דווקא, הייתי אומר ל"גוש-אמונים" זה יותר חמור, הייתה שייכת ל"מולדת" כן, והלכה כשרה! חח... טוב זה לפי התורה, זה פשוט, חח.. אז חוזרים ל.. אתם רואים מה זה תורה עם דרך-ארץ? לפי התורה כן? טוב, אז חוזרים, חוזרים לנושא חח..

אז אתם רואים בתפילתו של אליעזר השאלה היא: הוא לא מבקש שהקב"ה ייתן לו סימנים כדי להכיר איזה אישה יכולה להיות שייכת ליצחק, הוא יודע. רק הוא מתפלל כדי שאישה כזו תהיה במציאות, הנס הזה, אבל הוא יודע איזה מידה הוא צריך למצוא. כיוון שיצחק אבינו היה צדיק של מידת הדין, כדי להגיע לאיחוד המידות, אשתו צריכה להיות צדקת של מידת החסד הגמור, ולכן הוא יודע את הסימנים, אם אני אבוא ואני אמצא אישה בעלת גמילות חסדים, כן עם הגמלים, גמילות חסדים ... חח.. ואז אני יודע שהיא היא האישה. רק התפילה שלו שתהיה אישה כזו, ושהיא תקבל לעזוב את הגלות של המשפחה של אברהם, היא מצאצאי נחור, שלא רצה לעזוב את הגלות, כן, והוא ראה שתקבל את המשימה היא וזה לא סתם, כן, היא הייתה יכולה להיות נסיכה של היהודים של בבל דאז, כן, ושהיא תקבל את יצחק, כן, ואליעזר לפי המדרש היה חושב על זה, ואם היא לא עם יצחק ואם זה לא מסתדר אני אקח אותה, אתם זוכרים את המדרש? כן, זה אליעזר ש.. אז יש לנו מידתו של יצחק, וזה מידת הגבורה, הדין הגמור, אם נגיע למדרשים של פרשת יצחק, נלמד את זה ביותר פרטים, ורבקה זה החסד הגמור. אבל שרה מתגלית כשייכת לאיזה מידה ?

מידת הצדק, מידת הדין, כן? מידה מיוחדת לגמרי אבל זה עניינים של לימוד הקבלה, מכיוון שיש בה גם את אותה מידה של הגבורה, אבל יש גם את היופי, את היופי המיוחד שאברהם מגלה בה   "הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי... [אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ]"^[16] זהו.. ולכן אעפ"י שמהלך,, בהתחלה מהלך התהליך אברהם היה צריך להיות העיקר, פתאום אנחנו רואים שהעיקר זה שרה, כן, ו"למען ייטב לי בעבורך" אז נמשיך במדרש...

המשך במדרש – פרשה מ' ,ד'

" ונעשה טפילה לה"   "עשה עצמו טפילה ונעשה", סוף-סוף, " טפילה לה, שנאמר " וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ " זה מובן? ולכן כשיש בעיה של, אני לדעתי זה דרך-ארץ, כן, איך להחליט לפי התורה, דהיינו, לפי הדרך-ארץ של האבות , לפי התורה האמתית, לפי תורת ישראל, אז הלכה כשרה. ואנחנו רואים את זה כבר במדרש, זה הנושא של המדרש. אני חוזר על זה, אברהם היה עיקר וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת-שָׂרַי אִשְׁתּוֹ עשה עצמו טפילה "אִמְרִי-נָא, אֲחֹתִי אָתְּ--לְמַעַן יִיטַב-לִי בַעֲבוּרֵךְ" ונעשה טפילה לה " וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ". אחר-כך נראה את ההמשך, יש שאלות על זה?

אפשר אולי להוסיף משהו כדי להאיר את העניין: יש פרצוף ישראל מבחינת זכר, ובשלב הראשון זה אברהם, ופרצוף ישראל מבחינת נקבה, ופה בשלב הראשון זה שרה. פרצוף ישראל כעם מבחינת זכר, ופרצוף ישראל ככנסת ישראל, נוקבא,  כנסת ישראל, זה בבחינת שרה, וצריך להגיע לאיחוד של שתי המידות האלו וסוף-סוף זה מה שההיסטוריה מחפשת דרך ההיסטוריה של יעקב שסוף-סוף מקבל את השם ישראל, "ואלה שמות בני ישראל", אז מתחילה ההיסטוריה של ישראל כעם, ישראל ככנסת ישראל, אבל יש שתי בחינות, הבחינה של ישראל זכר פה זה אברהם...

העם זה עם של ישראל ככנסת ישראל, תפסתם קצת את ה...

קהל: ??

הרב: חסד גמור.

קהל: ??

הרב: זהו, זהו , אני שומע את השאלה, זה לא ביולוגי, זה עניין הלכתי ,כן.

טוב, לפי דעתי כדאי רק לגלות את הנושא, כן, כדי להתקרב קצת לפי דרך לימוד המדרש לתפיסה של הקבלה. כן , יש מעמד של ישראל מבחינת זכר, יש מעמד של ישראל מבחינת נקבה, מה ההבדל? ישראל כעם זה בבחינת זכר, ישראל ככנסת ישראל זה בחינת נקבה.

זה מסביר הרבה דיוקים במקרא, הוא , היא , היא , הוא ... התיקון פה, זה התיקון שמתחיל באברהם, אבל מיד אנחנו רואים שהעיקר זה התיקון של שרה. טוב יש עוד שאלות?

קהל: ??

הרב: איזה מילים?

קהל: ??

הרב: כן, זה עניין של פשט. כדי להגיע למדרגה של המדרש, צריך כבר לעבור את כל ליבון הבעיות של הפשט אז כן, זהו.

קהל: זה ברור

הרב: הסיפור מתחיל ככה: בפסוק ה' של פרק י"ב " וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו" אז העיקר זה אברהם, כן? ואחר-כך בנושא שלנו " הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ. וְהָיָה כִּי וכו' ... " אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ" אז 'למען ייטב לי בעבורך' זה סימן שהעיקר זה שרה , הברכה תבוא דרך שרה. כן. פה צריך לחזור לנקודה מסוימת כשאברהם לא רצה לקבל את הרכוש של מלך סדום, אתם זוכרים את זה, כן? ופה ציינתי: זה אם זהותו של אברהם הייתה כבר זהותו של ישראל, היה לוקח ולוקח אותו רכוש היה חוסך מאתנו את צאצאנו המון גלויות, כן, זה סוד כורש , כי כורש זה אותיות רכוש, כן, ו.. אבל מבחינת אברהם הוא אמר שלא תאמר אני העשרתי את אברהם , כן מכיוון ששמע את ההבטחה של הקב"ה "אני אתן לך את הברכה" אז חלילה וחס, שיאמרו שמלך סדום נתן לי את הברכה, אותו רכוש כן, זה נקרא לפי ההסבר של המהר"ל "מידה מופרזת" , וזה שייך לפרצוף של ישראל כעם, ישראל כעם, מוכן להקריב את עצמו בהיסטוריה. אבל ישראל ככנסת ישראל, והשורש זה כמידת שרה אמנו, אומרת לא, ההלכה זה לא ככה, כן. ההלכה של ישראל זה לא הלכה של אברהם , כן, זה מובן? כן , והתיקון נעשה פה בעם דרך נשים צדקניות בכל שלב ושלב של ההיסטוריה של עם ישראל התיקון נעשה דרך נשים צדקניות. טוב, מי היא האישה הצדקנית בדור שלנו , לא יודע, חח .. אבל בכל זאת נחזור לעניין. שאותו דבר, כשאחר-כך נראה איך זה התגלה "וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ" איזה פסוק זה? בהמשך "וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ" .

קהל: ט"ז .

הרב: מה?

קהל: פסוק ט"ז .

מידתו המופרזת של אברהם

הרב: פרק , באותו פרק כן? כן "וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ" . מה אמר אברהם ? " לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ" אז הפסוק אומר : "וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ" מה אומר רש"י? "ולאברם היטיב - פרעה", מהו הדיוק של רש"י פה? ולאברהם... פרעה היטיב לאברהם בעבור שרה , זה ההסבר של רש"י, כן, תראו ברש"י,טוב, אז מה הוא רוצה להסביר לנו?

קהל: ??

הרב: יפה , אבל זה לא ההסבר, כן.

קהל: שלא הקב"ה, אלא פרעה...

הרב: זהו, זהו, אתם רואים? איך זה שייך, אבל צריך לדייק, הכוונה של רש"י היא שאברהם לא תפס ולכן כך הוא הסגנון של המקרא שדרך פרעה זה הקב"ה שמברך אותו, זה משהו אחר לגמרי. כן, דאם לא כן מה בא ללמדנו כי זה הפשט מי הטיב בעבור אברהם , זה פרעה, אז אנחנו לא צריכים את הדיוק של רש"י, אז רש"י מדייק "פרעה היטיב בעבורו .. לאברהם" וזה בסדר, פרעה הוא כלי של הקב"ה, זה מה שצריך לגלות. זה מובן? כן.

וכמוכן אצל מלך סדום, כי זה הצרה מה שהמהר"ל מגדיר כמידה מופרזת ,בשם האידאל הורסים את המציאות, זה, זה הדוגמא כן. דאם לא כן למה התורה מספרת לנו פרטים אנקדוטיים כאלו? כן, אלא זה מה שמגלה המדרש, זה מובן? טוב..

קהל: ??

הרב: זה אותו נושא, זה מידה מופרזת אומר המהר"ל, על אותו פסוק " בַּמָּה אֵדַע " כי זה לא ספק, אין לו שום ספק שהקב"ה יכול בעתיד לקיים את הבטחתו והוא שואל " בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה" ^[17] ? הקב"ה אמר לו בפסוק הקודם " זרעך יירש את הארץ הזו" ^[18] ואברהם שואל במה אדע? אז מאיפה השאלה ההיא? זה לא שיש לו ספק, הוא מאמין, והוא המאמין הגדול, אבל יש לו ספק בזכות שלו. וזה הספק הכי חמור! כן, הקב"ה אומר לישראל "אתה ישראל" איך ישראל מגיב? ואתה הקב"ה, אתה בטוח שאני ישראל? כן? האם יש לי מספיק זכות כדי להיות ישראל? הקב"ה גזר "אתה ישראל" אז באים ה ... חחח   ואומרים "אין לנו מספיק זכות כדי להיות ישראל" ..."צריך עוד זכות" זה, זה הצרה! מידה מופרזת, זה גם מה שאומרת הגמרא שהפריז במידותיו של הקב"ה, הוא הפריז במידותיו של הקב"ה, אתה כבר, אתה הקב"ה, אתה חושב שאני מספיק צדיק "ועמך כולם צדיקים" אולי צריך להיות קצת יותר קיצוני בצדקות? כן, במה אדע שזה מספיק? וזה מחלה שלנו, כן.

קהל: של הגברים

הרב: מה?

קהל: חחח..

הרב: של מה? לא הבנתי

קהל: של הגברים.. חח

הרב: נכון! נכון! וזה שייך למידת זכר, כן? ולכן אוי ואבוי כשהנשים מתחילות באותה מידה חח..

אבל זה נכון, יש איזה מן גנדרנות של הזכרים, "תראו אותי איך אני דתי".

טוב זה מובן כן? אז אצל אברהם אין שום חטא, זה מידתו, מכיוון שהזהות שלו זה להיות צדיק של מידת החסד, וזהו זה צדיק אמתי של מידת החסד אמתית, זה מידה מופרזת. אם מידת החסד איננה מוחלטת, איננה חסד. כן, ולכן אברהם הוא אברהם, אבל מחפשים ישראל –איחוד המידות, כשישראל מתנהג כאברהם זה חטא. זה ההסבר של העניין שלו "בַּמָּה אֵדַע".

ולכן השאלה של הגמרא היא איזה חטא, חטא אברהם, שצאצאיו נגלו ארבע מאות שנה? כן? אצל אברהם אין שום חטא, אבל אצל הצאצאים שמשחקים את המידה של אברהם והם ישראל, אז זה חטא.

זה מובן? כן? זה מה שקורה, אצל הצאצאים, זה כבר ספק, " בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה" אצל אברהם זה מידה, מידה מופרזת אבל זה מידה טובה, כן, זה ענווה, כי זה נושא עמוק מאוד, זה החרדה של היהודי כשהוא מגלה שהוא יהודי, דהיינו בשבילך נברא העולם. זה חרדה, זה אחריות, זה נותן חלחלה, כן, אז מנסים לברוח מזה, זה יונה, כן, מנסים לברוח מזה. אז יש הבדל בין אותה תגובה של ענווה ולפי כל חכמי המוסר אסור להפריז בכל המידות חוץ מענווה "מְאֹד מְאֹד הֱוֵי שְׁפַל רוּחַ"^[19] זה יוצא מן הכלל. רק הקב"ה רשאי להיות בגאווה. "ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ" ^[20] כן.

אבל אצל הבריאה ענווה מופרזת זה ענווה אמתית כן, זה מובן כן? אז את הפחד הזה מאותה גאווה - בשבילי נברא העולם, אני יהודי, כל העולם כולו אומר, אתה ישראל, אתה ישראל, אתה ישראל. אז כשזה ענווה זה ענווה, זה חסידות ,כן, אז נותנים השלטון לשרה, אבל כשזה ספק, אז זה אשמה גמורה , מאמין שהוא בספק זה נקרא מקטני אמנה, מאמין ולא מאמין, אז זה חולשה באמונה, אם זה ספק. וזה מחלת הצדיקים, דווקא, הטעות: לכאורה מתפקד כענווה לאמיתו של דבר זה ספק. זה חמור מה שאני מסביר פה, כן, זה בגמרא בסוף גמרא סוטה^[21] צדיקים שאינם מאמינים, יש דבר כזה, כן, זה מובן? אם אתם רוצים אפשר למצוא את המקור, צדיקים שאינם מאמינים, קטני אמנה, וצדיקים, אבל שאינם מאמינים. אבל אצל אברהם לא, זה מידה חיובית אמתית. אברהם הוא עניו, אעפ"י שבשבילו נברא העולם, אתם זוכרים את הדיוק במדרש, "אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם – אל תקרי בהבראם אלא באברהם, בזכות אברהם" ^[22], כן.

והוא אברהם, שואל "בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה" ,כן, לכן לפי דעתי זה גדלות ההסבר של המהר"ל, אצל המהר"ל בשורש אין שום חטא. אבל אצל אברהם כשורש של ישראל, אם זה מתגלה בישראל אז החט היה בשורש ואיזה חטא? מידה מופרזת. זה מובן? כן.

קהל: ??

הרב: כן, איזה דיוק?

קהל: ??

הרב: יפה, יפה, זה שאלה טובה, אבל מה שצריך לגלות, שמה שאברהם היה צריך לגלות, וזה שאלה חמורה בטעויות באמונה, שכשבא ממקום אחר, זה מהקב"ה שבא, אבל לא זכינו ממקום אחר, רק אותו מקום, כן. כשבא דרך מלך סדום, זה בא דרך ההשגחה. וכשבא דרך פרעה, זה בא דרך ההשגחה, אז פה יש איך אומרים, התפתחות. מסדום לא קיבל אבל מפרעה מקבל, הוא כבר למד את הלקח. זה מובן?

קהל: כתוב שהיה רעב בארץ

הרב: כן, זה למדנו בשיעור הקודם, זה שייך לנושא, יש התפתחות, הוא כבר שונה, כן. העניין של סדום זה אחר-כך, כן, אבל כשהוא מתמודד עם סדום אז אולי זה לא דרך ההשגחה. כשהוא מתמודד עם פרעה ,כן זה דרך ההשגחה, תפסתם את זה?

קהל: מה שיש אצל מלך סדום זה אותו דבר שהיה אצל פרעה?

הרב: זה אותו עניין, זה עניין של הרכוש, היה הרכוש שהיה צריך לקחת אותו להוציא מהטומאה ולקדש אותו, אברהם עזב את הרכוש. אז אחר-כך כשהקב"ה מגלה את סוד הגלות לאברהם, הוא אומר לו בפירוש. "וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל." ^[23] , איזה רכוש? הרכוש שהיה צריך להציל.

אתם רואים שאי אפשר להבין את פשט המדרש בלי רמזים בקבלה, זה מובן כן? זה העניין שהניצוצות שהם מחוץ למקומם, למקומם זה בית המקדש, ויש מחוץ לבית המקדש ניצוצות של הקודש שנפלו בטומאה , וצריך להציל אותן. וזה נקרא רכוש. טוב תפסתם את זה? כן.

קהל: הרכוש שאנחנו כל הזמן מדברים עליו, הוא ממון ממש? או איזה מידות או משהו כזה?

הרב: זהו, בכל המדרגות, בכל המדרגות.

קהל: בכל המדרגות?

הרב: בכל המדרגות, זה בכל המדרגות של המציאות, כן. יש לנו, אם מדובר על מידה, אותה מידה בכל המדרגות של המציאות, כל אחד לפי המדרגה שלו, כן.

למשל, לימוד התורה, יש שם המדרגה של הפשט, יש המדרגה של הדרש, המדרגה של הרמז, המדרגה של הסוד, זה אותה תורה כל אחד לפי עולמו, הוא שייך לפשט, לדרש, לרמז, לסוד... "ארבע נכנסו לפרדס"^[24], זוכרים את הסוגיה? מי שנכנס בשלום, יצא בשלום. אז מי שנכנס רק בפשט, לא יצא מהסוד, מי שנכנס רק ... רק מי שנכנס בסוד יצא בשלום, זה רבי עקיבא, כן.

זה מובן? טוב זה לא דרש על הגמרא, זה הפשט שלה, חח.. אמרתי את זה רק ברמז אבל זה סוד חח..

קהל: הרב, בטומאה יש גם כן מדרגות נכון? אולי מדרגת הטומאה של סדום הייתה יותר נמוכה מהטומאה של פרעה ?

הרב: לא, דווקא הטומאה של סדום הייתה יותר ..כן , ולכן אפשר להבין את הפחד של הצדיק, כן. אבל סוף-סוף אני נזכר לפי השאלה, מה שאומר המדרש כשרבקה .. כשהפסוק אומר " וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ"^[25] הייתה מעוברת מיעקב ועשיו כשרבקה הייתה עוברת דרך בתי כנסיות, יעקב רצה לצאת, כשהייתה עוברת דרך דיסקוטק חח.. , זה עשיו שרצה לצאת, טוב. בוא נאמר, בית הכנסת וכנסת סתם, כן חח... אבל שמעתי שזה קרקס כבר, אז זה משהו דומה חח... אז חח...

אז המדרש מסביר " וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ " טוב אז לפי הפשט הרשע רצה ללכת למקום הרע והצדיק רצה ללכת למקום הטוב, אבל החסידים הסבירו את זה באופן עמוק מאוד, כן, זה השיטה של החסידות במדרש, כן, כשבכל בוקר אנחנו אומרים "הוי עז כנמר"^[26] כן, אנחנו יודעים שעז, "עז פנים לגיהינום ובושת פנים לגן-עדן"^[27] אז מי שהוא רק מבחינת בושת פנים, יכול להיות צדיק רק בגן-עדן, אבל מי שהוא עז כנמר, הוא יכול להיות צדיק גם בגיהינום. זהו. אז יעקב אבינו שהוא היה איש תם בבושת פנים, היה יכול להיות צדיק רק בבית הכנסת, עשיו היה יכול להיות צדיק גם בכנסת חח.. , אבל נכשל כן, תפסת את ההסבר כן, כי מעיקרא שניהם היו יכולים .. צריכים, להיות ישראל. אחד בבחינה, ואחד בבחינה שלו , זה עוד נושא אחר, אבל לא היה כתוב שאחד היה צריך להיות רשע, ואחד היה צריך להיות צדיק, אלא המשימות של כל אחד ואחד היו שונות, המשימה של עשיו זה עולם הזה, מלך, המשימה של יעקב, עולם הבא, כהן, אבל יש מלך צדיק, יש מלך רשע, יש כהן צדיק, ויש כהן צדוק חח.. זהו...

טוב, עכשיו אפשר להמשיך במדרש, אני רק אראה את השעה, לא יש לנו עוד חצי שעה, כן..

קהל: (בתיה לנצט)אם לא היה החטא של אדם הראשון, הפרויקט של בריאת העולם, ומתן תורה והר סיני, גם כן הייתה אותה תכנית? החטא של אדם הראשון לא.. לא

הרב : הוא קלקל את הדברים, ולכן אנחנו צריכים את משמעות של אותה תורה בממד הכפרה, ומשמעות בממד התיקון. אבל מלכתחילה כול היה צריך להיות תיקון , זה בדיעבד של החטא שיש ממד בתורה שמתגלה ככפרה, זה הנושא שלמדנו אולי פעם, אני חוזר רק בקצרה כי זה נושא חשוב.

דגש תורת ישראל בתיקון העולם

אנחנו יודעים מהמדרש דווקא, כי משה ואהרון הם שווים בתורה, תורת משה, תורת אהרון.

כן, שניהם קיבלו אותה תורה, והמדרש מוכיח את זה לפי הפסוקים כן? השכינה מדברת מתוך הלימוד המשותף של משה ואהרון, יודעים אותו מדרש כן? הדיבור היה יוצא מביניהם, אבל אנחנו רגילים למושג של תורת משה, למה אנחנו לא רגילים למושג של תורת אהרון? מה ההבדל? תורת אהרון זה , זה תורת הכפרה, ותורת משה זה תורת התיקון , ולכן תורת ישראל הדגש זה בצד התיקון של התורה, בנצרות זה דווקא ההיפך, הדגש זה בכפרה, ולכן יש הבדל תהומי בין שתי הדתות האלה. כן, אז כשה.. ביהדות מתגלה את הנטייה לכפרה עיקר ותיקון טפל, זה מסוכן מאוד , זה כבר התבוללות, כן, זה מובן מה שאני אומר? ולדאבוננו אנחנו רואים את זה, שיש את הפרופיל הזה שעבד התורה זה אדם שהוא באבל, זה נוצרי, זה לא יהודי, איפה שמחת התורה? זה מובן? כן , אז אם יש חטאים צריך לכפר, אבל לא כדי שיהיו חטאים כדי שיהיו כפרות שנברא העולם. זה, שנברא העולם כדי שהאדם יזכה בו, בעולמו, דרך התיקון של העולם "אשר ברא אלוקים לעשות" זה מובן כן? אז באותו תפקיד של מתקן העולם שהוא התפקיד של העבד ה', יש , איך אומרים פנצ'רים, חטאים, אז צריך לכפר, אבל זה בפנים! מכיוון שיש כל כך חטאים , אנחנו רואים כל כך כפרות, אבל זה לא היעד. אני יכול לקבל ספר ירמיה? אה, יש לי תנ"ך פה. תכף אני אקרא לכם איזה פסוק בירמיה על אותו נושא. אם אני זוכר זה פרק שביעי אבל אני לא יודע בדיוק, רק דקה.

כן זה בפרק שביעי " כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:  עֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ עַל-זִבְחֵיכֶם, וְאִכְלוּ בָשָׂר.   כִּי לֹא-דִבַּרְתִּי אֶת-אֲבוֹתֵיכֶם, וְלֹא צִוִּיתִים, בְּיוֹם הוציא (הוֹצִיאִי) אוֹתָם, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם--עַל-דִּבְרֵי עוֹלָה, וָזָבַח." כפרות   "  כִּי אִם-אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה צִוִּיתִי אוֹתָם לֵאמֹר, שִׁמְעוּ בְקוֹלִי--וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים, וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי לְעָם; וַהֲלַכְתֶּם, בְּכָל-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אֶתְכֶם, לְמַעַן, יִיטַב לָכֶם." ^[28]

וזה הנושא שלנו, תיקון. מי שמתקן ייטב לו בעבור התיקון, והתיקון זה שרה כן? אז זה סלע המחלוקת בין התאולוגים הנוצרים והיהדות, אתם רואים מה אומר ירמיהו? הקב"ה ביציאת מצרים לא ביקש קרבנות, כן, ואתם זוכרים שירמיהו היה כהן, מקריב קרבנות, כן, אז הפשט, לא יודעים לקרוא את הפשט, הפשט הוא ברור מאוד. כי מה הקב"ה ביקש זה לא כפרות, מעיקרא, כי כפרות באים לכפר על החטאים. הוא לא ביקש חטאים, רק תהיו בסדר, ואם יש אי-סדר צריך לכפר את האי-סדר אבל היעד זה לא בכפרות, זה התיקון , זה מובן ההבדל? ולכן העיקר זה תורת משה, ולכן המדרש מסביר. כל המצוות שהיו שייכות לבית המקדש ככפרה משה היה לומד ושוכח זה לא שייך לו. זוכרים אותו מדרש? זה בפרשת תצווה כן? זה לא שייך לו כי לא בא לשם כך, אה מה הייתה השאלה? אה כן, כן, כן, זה בדיעבד שהעבודה של הקרבנות מתגלית כעבודת כפרה, אבל מלכתחילה הייתה עבודת הודיה. כן. ולכן זה לכל הדעות, לעתיד לבוא כל הקרבנות מתבטלים, חוץ מקרבן עולה, מקרבן הודיה. זה, זה קשור זה, זה המשמעות.

אני חוזר בקצרה, התהליך בעולם הזה, זה לתקן את העולם הזה, והתהליך של התיקון, יש קלקול, צריך לכפר על הקלקול ולתקן את הקלקול, אבל העיקר זה התיקון, זה לא הכפרה. כי זה עולם ממש .. ואני לא תופס את הנפש הדתית של דת כמו הנצרות למשל. עיקר הדת זה אבל וכפרה, כן, זה עולם של מפלצת , מובן? אבל אצלם זה ברור, זה, זה הדת. הם אינם תופסים את שמחת המצווה. אז כשכבר מתפשט אותו נגע צרעת , מתפשטת בישראל בקהילה היהודית זה צרה צרורה. כן?

קהל: אני לא כל כך מבין מה זה התיקון כל עוד שאין חטא? מה.. מה צריך לתקן?

הרב: יפה, זה השאלה, טוב, טוב ששאלת. כן, העולם נברא ומיד העולם נמצא במצב של תוהו ובוהו, ויש סיבות לזה טוב? זה עניין של קבלה , מכל מקום זה פשט המקרא " בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ.  וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ" קוראים ולא רואים מה שקוראים כן? אז צריך לתקן את התוהו ובוהו, אז הקב"ה שהוא המאציל הוא הבורא הוא היוצר, כיוצר, תיקן את התוהו ובוהו עד שלב של יום השישי ומסר את העולם לאדם שישלים את התיקון "  אֲשֶׁר-בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת " כן, מי הנושא של לעשות? ברור שזה ה' אבל דרך האדם. כן? וזה דיוק המדרש, כל מקום שבמקרא יש עשייה, המשמעות זה תיקון. תראו את זה בפרשת כי תצא, למשל,   " וְעָשְׂתָה, אֶת-צִפָּרְנֶיהָ." לשון תיקון אומר רש"י. כן. יש מחלוקת מהו התיקון אם צריך , איך אומרים, להגדיל את הציפורניים או לקצץ אותם , זה מחלוקת בין החכמים חח..

אבל מכל מקום, כל המוסיף גורע.. חח.. אבל עשה זה לתקן.

תפסתם? לכן כשאנחנו שומעים את התאולוגים אומרים שהעולם נברא מושלם והתקלקל, מי קלקל אותו? כן? זה לא מה שאומר פשט המקרא. כן, תפשתם את השאלה? כן? אז באים כל ההסברים מיתולוגיים, מאגיים של התאולוגים הללו, כן שמסבירים ש .. טוב אני לא זוכר מה מסבירים אבל אין הסבר ... לאמיתו של דבר העולם מבחינת בריאה הוא שלם, במדרגה שנקראת בריאה, זה מחשבת הבורא, הוא כבר ברא, מבחינת ברואו את העולם הבא, וצמצם אותו לממדים של העולם הזה, זה עניין התוהו ובוהו. כן, ולכן אנחנו מתחילים בהיסטוריה של האדם לא עם עולם שלם. עם עולם של תוהו ובוהו, בשלב שצריך לסיים בתיקון של התוהו ובוהו אבל הקב"ה שם את האדם בגן-עדן, כדי שיכול להכין את עצמו, עבודת בית כן, כדי לדעת איך לתקן את העולם מחוץ לגן-עדן ולזכות בגן-עדן שנקרא עולם הבא. תפסתם את זה? כן? אז הוא רצה לצאת מההכנה כדי לראות מה קורה בחוץ אז גורש מהגן-עדן. זה, זה העניין שם כן. הוא היה בתלמוד תורה שנקרא גן-עדן, כדי להכין את עצמו. דור המדבר טעם, טעם של העולם הבא , מבחינת גן-עדן, כן, וזהו אבל שמה החטא הוא הפוך, הם לא רצו לצאת מהתלמוד תורה, שהיה המדבר. כן. רצו להישאר בישיבה של משה רבינו במדבר, איזה מחנה עם מדריך שנקרא משה רבינו ואתה רוצה שאני אלך לקיבוץ ? חח..

זה מה שקרה לדור המדבר ,כן, טוב אז אם אין עוד שאלות אפשר להמשיך .

אז עכשיו אנחנו מגיעים לאותו פסוק , סליחה איזה פסוק זה? כן זהו.

המשך לימוד המדרש פרשה מ' פסיקא ה'

" וַיְהִי, כְּבוֹא אַבְרָם מִצְרָיְמָה;" פסוק י"ד   "וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים" לא, לא זהו "וַיְהִי, כְּבוֹא אַבְרָם מִצְרָיְמָה; וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים אֶת-הָאִשָּׁה, כִּי-יָפָה הִוא מְאֹד."   אז נלמד את המדרש על זה , אולי מישהו רוצה לקרוא את המדרש? ... כי בבית המדרש זה התלמידים שלומדים , ולא..

טוב, אם אין איש , אני אשתדל .. אז " ושרה היכן הייתה ? " אז השאלה של המדרש לפי פשט המקרא היא "וַיְהִי, כְּבוֹא אַבְרָם מִצְרָיְמָה;" כבוא אברהם מצרימה, תראו בפירוש של המדרש היה צריך לכאורה לומר "ויהי כבואם מצרימה" מכיוון שאנחנו יודעים שפה יש שני דמויות, שתי דמויות, גם אברם וגם שרה, כן? אז כאילו שרה נעלמה, "וַיְהִי, כְּבוֹא אַבְרָם מִצְרָיְמָה;" מזה המדרש מגלה את כל התהליכים שסוף-סוף צריכים לבוא להבין לא רק בסיפור של חיי האבות מבחינת מעשה אבות - סימן לבנים, אלא להבין את המשמעות איך ישראל חי כצאצאי אברהם ושרה. איך זה מתגלה כשאנחנו כעם כישראל, כנסת ישראל אנחנו חיים את אותם החיים של חיי האבות. כי זה הזהות שלנו. זה אם אני זוכר למדנו באותה שיטה את העניין של "אמרי-נא אחותי את" זוכרים את זה? במדרש הקודם. זה הכיוון של המדרש, הוא מגלה מה קורה באותו מצב של אברהם ושרה במצרים בצורה שנוכל להבין מה קורה לנו כשאנחנו נמצאים באותו, באותו מצב .

תראו אולי בדף שלכם יש כבר בסוף, המדרש האחרון "ולאברם היטיב בעבורה ויהי לו צאן ובקר וגו' "   ו' , מדרש ו'   "ר' פנחס בשם רבי הושעיא רבה אמר: אמר הקב"ה לאברהם אבינו צא וכבוש את הדרך לפני בניך. "   כי אברהם הוא הדגם של מה צריך לעשות הבנים שלו "צא וכבוש את הדרך לפני בניך." איזה מן חיל , איך אומרים את זה ? נחשונים, איך אומרים את זה בצבא, חיל חלוץ, כן חיל חלוץ , זהו , זה מובן כן? אז זה השיטה של המדרש .  "ושרה היכן הייתה ? נתנה בתיבה ונעל בפניה" שוב אותה תמיהה ,כן, אם הוא מרגיש כל כך סכנה, למה הוא מכניס את עצמו לאותה סכנה? אין לו הבטחה בבורא , אין לו בטחון בבורא כן, אין לו אמונה, אעפ"י שנאמר כפי שציינתם "ויהי רעב בארץ" אז אין בורא עולם? אי אפשר לבקש רחמים? צריך לעבור את כל הצרות האלו את כל הסכנות האלו , הוא יודע מיד ,ראיתי שעם כל ההסברים שלמדנו, את יפה בצורה כל כך מיוחדת שאני בטוח שזה סכנה אם יגלו שאת נשואה איתי, אז הוא שם אותה בתיבה , מה המשמעות של זה? למה המדרש מוצא דווקא שצריך להסביר ככה? על השאלה של עצמו "ושרה היכן הייתה ?" הייתה אבל לא הייתה , הייתה מבחינת נסתר, לכן ההסבר הוא פשוט, איך הייתה בלי להיות? הייתה בארון כמו התורה שאנחנו שמים בארון וסוגרים את הארון , כדי שהמצרים לא ייראו את יופי שרה. זהו, ונעל בפניה . אז כל פרט הוא .. יש לו את החשיבות שלו , "כיון דמטא למכסא אמרין ליה" אז בעלי המכס, אנשי במכס ,שאלו את אברהם "הב מכסא" אתה צריך לשלם את המכס של מה שיש בתיבה , " אמר אנא יהיב מכסא" אמר, אני מוכן לשלם את המכס "אמרין ליה מאנין את טעין" האם זה כלים שאתה נושא בתיבה? "אמר אנא יהיב דמאנין" לא צריך לפתוח , אתם רוצים כלים אני משלם, כמה צריך לשלם בשביל כלים וכן הלאה.. כן "אמרין ליה דהב את טעין אמר אנא יהיב מן דדהב אמרו ליה מטכסין" זה משי לפי התרגום, כן, זה מדרגות, שוב זה דומה לשאלה שלך כן "טעין אמר דמטכסי אנא יהיב מרגלין את טעון אמר אנא יהיב דמרגלין אמרין ליה לא אפשר אלא דפתחת וחמית" ונראה , לא, ותראה "לן מה בגוה" מה יש בתוכה של התיבה "כיון שפתחה הבהיקה כל ארץ מצרים מזיוה" של שרה , זהו מה שמגלה המדרש מהסגנון של הפסוק עצמו דהיינו "וַיְהִי, כְּבוֹא אַבְרָם מִצְרָיְמָה ; וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים   אֶת-הָאִשָּׁה, כִּי-יָפָה הִוא מְאֹד." אז זה כל המילים של הפשט, עכשיו לוקחים את המשמעות במדרש , אז ניתן לפענח את הסגנון, אז נמשיך "ר' עזריה ור' יונתן בר חגי משם רבי יצחק אמרי" על הביטוי "כִּי-יָפָה הִוא מְאֹד "איקונין של חוה נמסרו לראשי הדורות "   זה כבר, זה שוב שייך למה שלמדנו מקודם, בשיעור הקודם שיש למצרים, איזה ידיעה, מה היא מה הוא היופי, אותו יופי מיוחד שרק שייך למלכות , זה היופי של ה , שמתגלה , אנחנו מגדירים את זה כקדושה , והם מגדירים את זה כאלקות, כן היופי שמתגלה באדם האמתי, ופה מגלה לנו המדרש שאיקונין של חווה נמסרו לראשי הדורות ,ומדובר בראשי הדורות במצרים, ראשי מצרים ידעו מה זה יופייה של אישה אמתית דהיינו חווה, בת-חווה. וגילו את זה , אז נלמד איך המדרש לומד את זה מהביטוי "יפה היא מאוד" זה מובן ההסבר? כן? כשהמקרא , כשהפסוק אומר יפה, זה לא סתם יופי במשמעות הרגילה, זה יופי מיוחד ששייך לנושא שהתורה רוצה לגלות לנו, ולא רק יפה, אלא מאוד. "להלן כתיב ו"ְהַנַּעֲרָה יָפָה עַד מְאֹד "^[29]   זה ב.. סליחה

קהל: ??

הרב : כן, "וְהַנַּעֲרָה יָפָה עַד מְאֹד", יש הבדל, אותה נערה יפה עד מאוד , פחות ממאוד, אבל שרה יפה מאוד, "והנערה יפה עד מאוד מגעת עד איקונין של חוה ברם הכא כי יפה היא מאד, מאד מאיקונין של חוה." זה מובן ההבדל ? אז זהו, הכוונה של המדרש היא ברורה מאוד. כן, מה שמתגלה דרך שרה, זה הרחם של המין האנושות של העולם הבא. והמדרש מגלה עוד ממד חשוב מאוד, שאותה תרבות של המצרים, היו מחכים לגילוי כזה, ופתאום זה מתגלה . אז מכיוון שאברהם ושרה מגיעים במצרים עם אותה מדרגה , אז אברהם תופס את הסכנות שיש בזה, צריך לכסות את זה, לנסות לכסות את זה ,אבל כשסוף-סוף זה מתגלה , אז מתגלית התקווה של העולם , שאברהם נושא באותה תיבה את התקווה של העולם, אז זה מסביר את כל התהליך של הסיפור.

תורה שבעל פה , התורה שבכתב

אז אתם רואים איך, באיזה מדרגה של משמעות, המדרש מגלה את הפשט של המקרא. כן ושוב אני חוזר לשיטה של המדרש כפי שראינו במדרש ו' פה, זה מה שקורה לעם ישראל בהיסטוריה שלו מבחינת מעשה אבות-סימן לבנים. אני רוצה .. מכיוון שיש לנו עוד כמה דקות כן, אני רוצה להראות לכם מקור בגמרא שכך היה דעת חכמי הגמרא בהגדרה של המושג "תורה" .

הצורך ללמוד תורה כדי להבין את הדרך ארץ של האבות, כדי לדעת איך להתנהג בהיסטוריה של עם ישראל. אי אפשר רק עם תורה, בבחינת קיום המצוות, הלכה. אלא המושג של תורה, באותה משמעות המדרש. כן. אז אולי מישהו יכול לקחת מהמשרד שלי מסכת ברכות , ונגמור עם זה .כן תביא מסכת ברכות..

יש שאלות בינתיים?

קהל: ??

הרב : יפה! זה אותו עניין, מחמת הפחד מה יקרה..

זה סוד הנסתר שבתורה, זה שייך לעניין של אסתר המלכה הכול רק בנסתר.

[מביאים לרב את מסכת ברכות]

תודה. הנה רק בקצרה ,מכיוון שהזכרנו בלימוד אחר את המקור, תראו את הדיוק של חכמי הגמרא. זה במסכת ברכות פרק ראשון, דף ה', אם אתם רוצים לרשום את המקור...זהו " א"ר לוי בר חמא אמר ר' שמעון בן לקיש מאי דכתיב  וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם. ^[30]  " זה פסוק מספר שמות. אני חוזר על הפסוק "   וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם. " אז הנה ההסבר של הגמרא "לוחות אלו עשרת הדברות, תורה זה מקרא, והמצווה זו משנה, אשר כתבתי אלו נביאים וכתובים, להורותם זה גמרא. מלמד שכולם נתנו למשה מסיני"     טוב אנחנו יודעים שכל התורה שבעל פה היא בתורה שבכתב וכל התורה שבכתב היא בעשרת הדיברות. כל התורה כולה זה התפתחות של עשרת הדיברות ולכן הפסוק אומר   "וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם" אבל פה יש דיוק של המימרא פה, בין תורה למצווה, לפי מה שאומר הפסוק אז ההסבר של הגמרא, מצווה זה משנה, כדי להבין את הצד של ההלכה שיש בפסוקים שנותנים לנו את המצוות במקרא צריך משנה. ולכן יש לימוד של התורה בבחינת ההלכה זה הגמרא, זה התלמוד, כן צריך משנה ויש לימוד של התורה כתורה וזה מקרא, תפסתם את ההבדל? תורה זה מקרא אומרת הגמרא, מצווה זה משנה .

למשל, דוגמא פשוטה, יש פסוק שאומר "ואהבת לרעך כמוך" אז איך מתנהגים לפי אותו פסוק? צריך משנה שלמה. לפי פשט הפסוק אי אפשר להבין את השולחן ערוך של אותה המצווה, צריך משנה, מצווה זו משנה, אבל יש גם כן את המשמעות של אותו פסוק כתורה, כמקרא ,זה מובן? אז זה התשובה, רש"י מסביר את זה ככה "תורה זה מקרא, חומש שמצווה לקרוא בתורה", מהו החידוש של רש"י? חוץ מהמצווה ללמוד תורה בגמרא , ולימוד תורה זה גמרא, זה תלמוד כן, אי אפשר להבין את התורה כמצווה בלי ללמוד תלמוד. חוץ מזה יש עוד מצווה אחרת, מצווה לקרוא בתורה כמקרא, מה לומדים בתורה כמקרא? מה שאנחנו לומדים במדרש, זה מובן? אז אם כן למדנו פה דף הגמרא.. מה השאלה?

קהל: מה משמעות לסדר לימודים שמה? , ז"א זה שהמשנה באה אחרי נביאים-כתובים , זה דבר מעניין : לוחות הברית, תורה, משנה נביאים כתובים וגמרא, לפי הסדר זה היה צריך להיות נביאים וכתובים לפני המשנה לא?

הרב : לא, יפה, השאלה שלך היא יפה מאוד, זה כמעט חידוש גמור , אבל כבר החכמים שאלו את השאלה הזו, כן, אבל זה לא .. זה...

[סוף שיעור 3]

^[1] בצרפתית : תחלק לכולם

^[2] בצרפתית : "חנה תני להם ספרי בראשית אם נשאר, אחרת תני להם תנכ"ים "

^[3] רבנו יעקב בן אשר1269-1343,פוסק הלכה, מכונה על פי רוב "בעל הטורים" על שם ספר ההלכה שכתב " ארבעה טורים".

^[4] רש"י , ספר בראשית, פרק א', פסוק א': "בראשית ברא" – אין המקרא הזה אומר אלא דרשני [פירשו אותי שלא לפי הפשט], כמו שדרשוהו רבותינו ז"ל: בשביל התורה שנקראת "ראשית דרכו" [משלי ח', כ"ב] ובשביל ישראל שנקראו "ראשית תבואתו" [ירמיהו ב', ג']

^[5] בן איש חי - הלכות שנה ראשונה – פרשת וישלח – בריאות הגוף והנפש: "ויאמר לו אלהים שמך יעקב, לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך, ויקרא את שמו ישראל" [בראשית ל"ה, י'], נראה לי בסייעתא דשמיא טעם ליתרון שם ישראל אשר נתן לו, והוא כי ישראל [541] הוא מספר "יעקב, משה, דוד [סה"כ 541]", דשלשה צדיקים אלו צריכין להיות בחיבור אחד, כי הם בחינת ו"ה שבשם ברוך הוא, והיינו יעקב באות וא"ו וכן משה רבנו עליו השלום, אלא שיעקב מלבר ומשה מלגאו כנזכר בזוהר הקדוש ובדברי רבינו האר"י ז"ל, ודוד הוא בחינת ה"א אחרונה. ולכן אמר לו השם יתברך "ומלכים מחלציך יצאו" (שם פסוק יא) רמז לו על משה רבנו עליו השלום דכתיב ביה "ויהי בישורון מלך" (דברים ל"ג ה'), ועל דוד המלך עליו השלום שהוא ראש המלכים שזכה ונטל המלכות. ונרמזו שלשתם בשם ישראל כי צריך לחבר אותיות ו"ה תמיד ביחד שלא יתפרדו חס ושלום. ולכן ישראל שיצאו נשמותיהם מן חיבור בחינת ו"ה גם כן זכו לשם זה של ישראל שנקראו בו.

^[6] בראשית פרק י"ב, פסוק ה'.

^[7] תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין צ"ט, ב : אמר ריש לקיש כל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו שנאמר [בראשית י"ב, ה] " ואת הנפש אשר עשו בחרן" ר' (אליעזר) אומר כאילו עשאן לדברי תורה שנאמר [ דברים כ"ט, ח] "ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם" רבא אמר כאילו עשאו לעצמו שנאמר ועשיתם אותם אל תקרי אותם אלא אתם אמר רבי אבהו כל המעשה את חבירו לדבר מצוה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה שנאמר [ שמות י"ז, ה] "ומטך אשר הכית בו את היאר" וכי משה הכהו והלא אהרן הכהו אלא לומר לך כל המעשה את חבירו לדבר מצוה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה:

^[8] בראשית פרק ט"ו, פסוק י"ד.

^[9] בראשית פרק ט"ו, פסוק י"ג. " וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם, יָדֹעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם, וְעִנּוּ אֹתָם--אַרְבַּע מֵאוֹת, שָׁנָה"

^[10] בראשית פרק י"ד, פסוק כ"א.

^[11] שם, כ"ג.

^[12] תרגום אונקלוס, בראשית פרק י"ב, פסוק ה'.

^[13] בראשית רבה , פרשה ס' , חיי-שרה, ח' " אמר רבי אחא: יפה שיחתן של עבדי בתי אבות מתורתן של בנים"

^[14] ספר שמות, פרק י"ג, פסוק י"ז.

^[15] רש"י , שם , "ולא נהגם כמו ( שמות ל"ב) "לך נחה את העם " (משלי ו') "בהתהלכך תנחה אותך"

^[16] ספר בראשית, פרק י"ב, פסוק י"א.

^[17] בראשית, פרק ט"ו פסוק ח'

^[18] "וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה' אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ"

^[19] משנה אבות, פרק ד', משנה ד' : "רַבִּי לְוִיטָס אִישׁ יַבְנֶה אוֹמֵר, מְאֹד מְאֹד הֱוֵי שְׁפַל רוּחַ, שֶׁתִּקְוַת אֱנוֹשׁ רִמָּה. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא אוֹמֵר, כָּל הַמְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בַּסֵּתֶר, נִפְרָעִין מִמֶּנּוּ בַגָּלוּי.אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד בְּחִלּוּל הַשֵּׁם:

^[20] תהילים צג .

^[21] מסכת סוטה דף מ"ט, ע"ב

^[22] בראשית רבה, פרשה י"ב ,פסקה ט' :" אמר רבי יהושע בן קרחה: בהבראם, באברהם, בזכותו של אברהם."

^[23] בראשית ,פרק ט"ו, פסוק י"ד.

^[24] תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף י"ד , ע"ב.

^[25] בראשית, פרק כ"ה, פסוק כ"ב.

^[26] מסכת אבות, פרק ה' ,משנה כ'.

^[27] שם.

^[28] ירמיהו, פרק ז', פסוק כ"א ,כ"ב, כ"ג.

^[29] ספר מלכים א', פרק א', פסוק ד'.

^[30] ספר שמות, פרק כ"ד, פסוק י"ב.

תמלול, כותרות, ומקורות: דוד כהן
David.Cohen@barangroup.com‏

שיעור 4

טוב לפעם הבאה תזכיר לי ניקח את המדרש ואת הזוהר כי יש משהו נוסף בזוהר, שלא נמצא במדרש .. המדרש הראשון שלמדנו זה היה על לך-לך, כן? אחר-כך למדתם את העניין של "ויהי רעב בארץ", אם אני זוכר.

קהל:

הרב: זה איתי, עמי כן? אבל אחר-כך, היו כמה שיעורים על עניין הרעב, ופה.. אז נמשיך קצת, סליחה דקה.. כן, אז נקרא את הפסוק י"א טוב, עניין הרעב אני מסכם רק בקצרה.

[ משימת עם ישראל – להביא דבר ה' לאומות]

לפי הפשט זה רעב של אוכל, אבל לפי המדרש צריך להבין את זה, יש רעב מדבר ה' . זה מה שלמדתם, ולכן כשיש רעב מדבר ה' , אתם זוכרים את כל הפסוקים שמביאים את הרעיון הזה, אז יש משימה על ישראל לספק את ה.. את מה שצריך. וזה מסביר לנו כבר מהתחלת ההיסטוריה של עם ישראל, כבר מאברהם אבינו שזה המשימה של עם ישראל. את זה נלמד ביתר דיוק אצל יוסף, זה היעד של יוסף הצדיק, הוא המשביר לכל העולם כולו, לכן הוא יודע לתת לאכול כשיש רעב.

וצריך להבין את זה גם במישור הפשט רעב, פשוטו כמשמעו, והאוכל זה אוכל נפש, גם האוכל החומרי זה אוכל נפש. וזה, לפי הקבלה ,זה הכלי הראשון של הנשמה, זה הגוף. הכלי התחתון נאמר, הראשון אבל במובן של תחתון. ולכן גם כבר באכילה יש משהו ששייך לנשמה עצמה, אוכל, זה אוכל נפש. אם אין אוכל לנפש, דהיינו הנשמה עצמה, הנפש לא מתקיימת בעולם המציאות. לכן יש הקבלה בין העניין של רעב של אוכל ורעב של דבר ה', "לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם"^[1] זה הנושא של המדרש הזה על הרעב ולכן כשהפסוק אומר "ויהי רעב בארץ" אז צריך להבין מיד שיש עניין של גלות שמתחיל.

מכיוון שיש רעב, אז צריך לרדת איפה שיש אוכל, כדי להוציא את האוכל הזה, כדי לתת לאכול לכל העולם כולו, זה נלמד שנגיע אל יוסף הצדיק, זה ביותר פרטים שם.

אתם רואים את ההקבלה בין הנושאים, כן? טוב, אז נמשיך קצת ונתחיל בפסוק י"א.

קודם כל אני חוזר על הפסוק י' "וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ" ולפי פשט הפסוק ,אנחנו רואים שיש חכמה גלויה בתורה, ולפי החכמה של התורה שבעל פה, זה מובן מאליו, מכיוון ש "וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה " אנחנו מיד מבינים שמשהו מתרחש במצרים, ולכן מכיוון שיש רעב צריך לרדת למצרים...רק דקה, מה זה מצרים ? זה, באותה תקופה, זה הנוף התרבותי, שבו נמצא האדם.

המושג 'אדם' זה גבי ישראל, "אתם קרויין אדם" ^[2] המושג "האדם" זה אומות העולם, אז ההיסטוריה של אומות העולם עוברת דרך אומה זו או אחרת לפי התקופות, באותה תקופה ההיסטוריה של "האדם", אומות העולם, הייתה בעיקר במצרים , בתקופה הקודמת זה היה בבבל, באור כשדים, באותה תקופה זה היה במצרים . ולכן בלי שום הסבר נוסף , זה המדרש שמחזיר את כל הממדים של הנסתר שבפשט הזה, בלי שום הסבר נוסף, ויהי רעב בארץ, אז וירד אברהם מצרימה, מכיוון שמצד אחר אנחנו יודעים שהתרבות האנושית מתפתחת שמה דווקא במצרים.

ולכן זה במצרים. זה מובן כן?

"לגור שם" ,פה מיד אנחנו צריכים להבין את פשט המקרא, "לגור" ולא "לדור", לגור, כי אברהם , כשיצא מאור כשדים, חזר הביתה. חוץ מארץ כנען הוא בגלות ,לכן המילה פה זה לגור, ולא לדור, מלמד שלא ירדו אבותינו להשתקע שם, זה נאמר על יעקב אבינו." וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט"^[3] מלמד שלא ירד יעקב אבינו להשתקע שם , להשתקע, אלא לגור שם^[4] . אתם זוכרים את הברייתא במסכת כתובות , "כל הדר בחוץ לארץ, כאילו עובד עבודה זרה"^[5] אבל כתוב שמה "כל הדר" דלת-ריש ,ולא כל הגר. מי שמגדיר את עצמו כגר בחוץ לארץ אז הוא לא כאילו עובד עבודה זרה, יש גרסה אחרת במסכת אחרת , במסכת יומא אם אני זוכר, אז הוא נקרא עובד עבודה זרה בטהרה^[6] , מי שמרגיש את עצמו כגר כן. מי שנמצא בקורות החיים ,נמצא בחוץ לארץ מאיזה סיבה שהיא, מאיזה סיבה שהיא, יש לפי ההלכות סיבות שאפשר, למשל כדי להתחתן, אתם יודעים את זה, בשביל מה אני אמרתי את זה , יש חתונה בדרך ..חח.. לא נמצאת פה, ולכן אמרתי ..אבל מי שנמצא בחוץ לארץ אבל הוא מרגיש את עצמו, לא רק מרגיש, מכיר את עצמו כגר, בארץ נוכרייה, אז הוא לא נקרא "כאילו עובד עבודה זרה", הוא נמצא בנוף תרבותי נאמר, של עבודה זרה אבל הוא נמצא בטהרה, זה המושג של מקדש מעט, אבל מקדש, זה מובן. אז פה זה פשט הפסוק, " לָגוּר שָׁם כִּי כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ" , טוב יהיו לנו עוד הזדמנויות על הנושא הזה של רעב בארץ. אז אני ממשיך.

"וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרַי אִשְׁתּוֹ" אז צריך לזכור שעוד לא נשתנה השם של שרה, וגם של אברם כן, אנחנו עוד באותה תקופה של הזהות הארמית שהביאו איתם מאור כשדים, והם, גם אברם וגם שרי, באותו מאמץ להסתלק מהקליפה הארמית ולהגיע לתוך תוכי הזהות העברית.

אני מסכם ככה, כל מה שלמדנו מקודם, אבל זה מובן לכולם כן? אנחנו עוד באותו שלב של הזהות הארמית ונראה את זה עוד במדרש. "וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרַי אִשְׁתּוֹ הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ". השאלה לפי הפשט, האם גילה את זה רק באותה שעה, שהיא יפת מראה או לפי פשט יותר מדויק , וזה ההסבר של המדרש , זה לשון עבר, " הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי " כבר , שאת יפת מראה. מה אמרתי יפת תואר? יפת מראה, כן. " וְהָיָה כִּי יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים וְאָמְרוּ אִשְׁתּוֹ זֹאת וְהָרְגוּ אֹתִי וְאֹתָךְ יְחַיּוּ."

[ למה אברהם מביא את שרה ליטול סכנה במצרים?]

טוב פה יש נושא רחב מאוד ואולי כדאי להתעכב קצת בנושא, כי יש מחלוקת גדולה בין המפרשים, איך אברהם אבינו יכול להביא את שרה אשתו ליטול סכנה שכזה, שכזו, אם הוא מפחד שיהרגו אותי כשהמצריים ישמעו שזה אשתו, אז לא יירד למצרים. זה, יש כלל כזה, זה לנסות את ה'.

האם ה' יעשה נס בשבילו? זה פגם באמונה, ולכן יש מחלוקת בין המפרשים, איך להסביר את זה שאברהם, בכבודו ובעצמו, מביא אשתו ליטול סכנה שכזו, כן, לכן צריכים אנחנו להבין הרבה דברים שהתורה שהתורה שבעל פה מסבירה אותם, שידוע בחכמת ישראל, ולפי ההנחות של הפשט זה כבר ידוע, כבר לא צריך להסביר את זה. זה המשימה של המדרש להחזיר לנו את כל המידע הזה. איך להבין שאצל המצרים, הנוהל היה כשרואים אישה יפה , יפת מראה, נשואה, אז הורגים את הבעל כדי לקחת את האישה, זה לא סתם, צריך להבין את זה, איזה מין תרבות שכזו. אבל לא לשכוח הגיל שלהם, אברהם היה בן מאה שנה, ושרה הייתה בן.. בת סליחה, בת תשעים שנה, לכן צריך להבין את הנושא לפי כל הנתונים כן, יש דברים בגו. זה לא סיפור אנקדוטי ככה סתם, שפחד.. , יש משהו אחר לגמרי בעומק הדברים, רציתי להזכיר את זה, אז מכל מקום נלמד לפי המדרש מה הדיוק של המדרש, אם יש צורך אז נרחיב את הנושא כדי להבין, יש הפתעה נוראה.

שתי שאלות: אם אברהם יודע את זה, איך להסביר כי למרות הסכנה הוא הביא את שרה ליטול סכנה? וכשהוא אומר שהיא אחותו, מכל מקום היא אשתו, ואם המצרים ייקחו אותה, יהיה גם כן עבירה, לכן זה לא מובן. מאברהם נכון?

ולכן קודם כל צריך לומר שאנחנו לא מבינים כלל את כל הסיפור הזה, רק לפי דעתי , צריך להזכיר את זה, שהוא היה בן מאה שנה, והיא היית הבת תשעים שנה, במה מדובר? האם פרעה או איזה מצרי, איזה שר של מצרים רוצה לקחת אישה שהיא בת תשעים שנה?

זה לא מובן. ברור?

קהל: כתוב " וְהָרְגוּ אֹתִי וְאֹתָךְ יְחַיּוּ"

הרב: " וְאֹתָךְ יְחַיּוּ " וייקחו אותך.

קהל: והיא נשארת בחיים

הרב: היא נשארת בחיים כן, אבל אולי מוטב שהיא נשארת בחיים בלי עבירה, ושיסכים להיהרג? זה העניינים של ייהרג ובל יעבור זה נכון, זה עוד מחזק את הקושיה. ולכן אנחנו צריכים להבין עד כדי-כך להסביר: העניין של הרעב כל-כך חמור שאברהם אבינו לוקח על עצמו כל הסיכונים האלה. זה מובן?

טוב .. " אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ " לפי דעתי את ההסבר של כל העניין, נמצא בסוף הפסוק. " וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ " ... וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ, זה לא סתם הגדרה של "ואני נשאר בחיים" , היה אפשר לומר את זה אחרת לגמרי, כן, וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ , צריכים להבין שעד שלא, לא אמרה שרה שהיא אחותו, הוא, הנפש של אברהם לא הייתה בחיים.

תפסתם את הנושא כן? פה מתרחש דבר מאחורי כל מה שאנחנו רואים במבט ראשון כאילו ואני חוזר על כל הקושיה, לא צריך לחזור על כל הקושיות שראינו, כן, וחוץ מזה, נראה אחר-כך שהסיפור הזה חוזר על עצמו, עוד פעם אחרת בחיי אברהם, אחרי הניסיון הזה, ושב הוא מכניס את עצמו באותה סכנה עם אבימלך, ואחר-כך זה חוזר על עצמו על יצחק אבינו ורבקה, אצל עוד אותו אבימלך. ולכן צריך לגלות מיד, לא צריך לקחת הרבה זמן בשביל זה, לגלות, כי פה יש איזה תורה, איזה מסר של התורה, צריך להבין אותו לעומקו ולא סתם איזה סיפור של עבירה לכאורה של האבות. חוץ מזה יש לנו כלל, של הדרש, כלל של הדרשות, כל מעשה צדיק הוא מעשה צדיק אעפ"י שלכאורה זה נראה כעבירה, צריך להבין אותו כמעשה צדיק. כל עוד לא נגיע להבנה איזה ערך יש במה שמתרחש פה, במעשה אבות, אז זה סימן שלא הבנו כלום. ולכן אני אמרתי יש דברים בגו, אפשר לומר יש סוד בדבר אבל בלי להגיע לסוד צריך להבין את הפשט דרך המדרש כדי להבין מה קורה פה. חוץ מזה יש, ברור כפי שיש, כמו שיש בכל הנושאים שבמקרא, יש סודות , אבל פה אין לנו עסק בנסתרות, זה מובן כן? אחר-כך וזה עבודה אחרת לגמרי, אם יש צורך אז אפשר לשאול מה אומרים חכמי הקבלה בלשונם הם, על העניינים הסתומים של הנושא, אבל עכשיו צריך להבין את זה לפי סגנון הנגלה, תורת הנגלה, במציאות .. אבל במדרגה של האבות. אני אתן עוד דוגמא, פה אנחנו קצת מתעכבים על עניין של שיטת הלימוד, כן. אני אתן דוגמא: חטא העגל, אז זה גם כן מפתיע, איזה עם, ארבעים יום אחרי התגלות של הר סיני, חטא כזה, כן, ולכן בא הכוזרי ומסביר, צריך להבין את החטא באותה מדרגה של גדלות של אותו עם. ובמה מדובר? אנחנו לא יודעים במה מדובר, כל עוד שלא נרד לעומק הדברים. תפסתם את.. הבנתם את הדוגמא? רגילים לומר איזה עם יש לנו, עם קשה עורף, ארבעים יום אחרי מעמד הר סיני , עושים פסל כזה? אז זה לא סתם, צריך לדעת מה קרה שמה, ומה באמת , אם יש חטא, איזה חטא יש. אז הריה"ל, הכוזרי נותן את ההסבר שלו, והוא אומר: לאמיתו של דבר זה לא היה חטא. איפה היה החטא? זה צורה לעבודת ה' שהתורה לא ביקשה. אבל אם התורה הייתה מבקשת זה היה כשר. זה ההסבר של הריה"ל. תפסתם את זה? טוב, שוב אנחנו חוזרים לעניין של עקב ענווה יראה, צריך הרבה ענווה כדי לנסות להבין מה כתוב בסיפורים האלה.

קודם כל נודה בזה שזה לא מובן, זה ממש לא מובן, אילו מדובר באיזה מן סתם בן-אדם ככה, מהרחוב, ואנחנו קוראים במעריב או ידיעות אחרונות, איזה מין סיפור, דברי הוואי, כן, אולי בחדשות, אני לא יודע מה אתם קוראים, ככה הזוהר מגדיר את זה "סיפורי דהדיוטי", זה לא סיפורים של הדיוטים ...חח אם אפשר לומר את זה ככה, הדיוט זה סתם בן-אדם...

אז אני חוזר רק על הדיוק הזה, לפני שנלמד את המדרש, "וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ", צריך להבין את הסגנון , כל עוד ששרה לא אמרה , אחי הוא, אחותו אני, הנפש של אברהם לא חי. זה מה שצריך לדעת, זה מובן? מכל מקום אפשר להתחיל בזה, מכל מקום אברהם לקח על עצמו סיכון חמור והביא את שרי לכלל סכנה. עם כל ה.. איך אומרים את זה בעברית? עם כל הזהירות שנהג בה, ונראה לפי המדרש מיד, מכל מקום לקח על עצמו סיכון. אז זה מגלה לנו שהמשימה שלו, היעד שלו הייתה חשובה מאוד, גדולה מאוד, כדי להתחיל בסיפור כזה. ועוד מה שאני רוצה להוסיף, זה לא סתם מה שקרה פעם, זה קורה לו פעמיים, ונראה שזה עוד לא הצליח, אז זה חוזר על יצחק, ואצל יצחק זה מצליח אז זה נגמר. ואנחנו יודעים שהאישה היא האחות. זה ניסיון אחד פה עם אברהם במצרים, ניסיון שני עם אברהם ואבימלך וניסיון שלישי יצחק עם אבימלך, ופה נגמר העניין. כשנגיע שמה, סיפור של יצחק בהיכנס אל אבימלך, הפסוק מגלה משהו חשוב מאוד,    "וַיַּשְׁקֵף אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים בְּעַד הַחַלּוֹן" אתם זוכרים את הפסוק? "וַיַּרְא וְהִנֵּה יִצְחָק מְצַחֵק אֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ" ^[7] יצחק, לשון עתיד, מצחק, לשון הווה. איזה מין מומנט [רגע] של עולם הבא בחיי יצחק. יצחק , זה עתיד לבוא, אסור להיות בצחוק עד לעתיד לבוא, והנה מה שקרה שמה, יש רשות ליצחק לצחוק. אם מצחק ,זה ישמעאל , זה נקרא רשע, כן, אז יצחק מצחק אז שוב זה רמז שצריך להבין את העניין לפי הפנימיות שלו, ולא סתם לפי הסיפור שמבחינת סיפורי דהדיוטא, כפי שאומר הזוהר. זה מובן? לכן אני אמרתי את כל זה כהקדמה כי אני יודע לפי הניסיון של הלימוד, שיש המון שאלות שאין להם מקום פה. צריך להוציא את השאלות האלו, חבל על הזמן, כן, ננסה להבין מה קורה ואחר-כך אם יהיו שאלות, נשאל אותם, אבל מכל מקום לא שאלות מאותו , מאותה רמה, כי אברהם זה אברהם, שרה, זה שרה, פרעה זה פרעה. ומה קורה פה? זה מובן? טוב.

קהל: אפשר לשאול שאלה?

הרב: כן, חחח...זה שאלה או זה..?

קהל: נראה כאן ...

הרב: לא הבנתי, מה בדיוק אתה רוצה לומר?

קהל: האם הנפש של אברהם צריכה להתקיים באיזה מימד של קיום .... עכשיו השאלה היא האם אותו תנאי היה קיים אצל אדם הראשון שהוא, נאמר עליו " וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה "^[8]   הרב: יפה, יפה, אתה צריך לכתוב את זה, לא, ממש, זה חידוש אמתי. לפי מה שאני יודע מהנושא, זה חידוש אמתי. פשוטו כמשמעו, אומרים קל ונקי, תפסתם מה הוא אמר? זה פשט פשוט, " וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה " אני אוסיף משהו, מכיוון באמת שחווה הייתה אחותו. זה ברור, ונראה את זה בצורה אחרת במדרש, "נפש חיה" פשוטו כמשמעו, יפה.

טוב, זה נקראה לימוד בצוותא , אז יש עוד שאלות? אפילו לא מאותה מדרגה חחח..

ואחר-כך נראה מה שהפסוק מוסיף על הפסוק הזה, "וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ " ^[9] אתם רואים את , שומעים את ההקבלה. " וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ" ... "וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ " כן, ונראה מה אומר המדרש על זה אם נגיע עוד הערב. מה שרציתי לדעת זה אם יש שאלות על הפשט של הפסוקים? אם אין שאלות ...

קהל: יש לי מה להוסיף על הקושיה, ...רש"י על "למען ייטב לי בעבורך" - "   יתנו לי ממון " ..

הרב: מתנות, לא ממון, "עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶּׁבִי לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם"^[10] זה עניין של דברי תורה , משה רבינו בסיני, לקחת מתנות באדם, מתנות, אתם רואים שרש"י הוא מחכמי הקבלה. או זה סתם שאברהם יש לו צורך של, מה זה? סוכריות הוא רוצה מה? מתנות , לא נשכח שאנחנו לומדים מקרא , ולא סתם ..טוב.

יש ויכוח בין המפרשים בעיקר סביב מה מסביר הרמב"ן על זה, אם אתם רוצים, פעם הבא נחזור על המפרשים , על אותו עניין, אולי בסוף המדרשים, נחזור על הפירושים של המפרשים עצמם. כדי לפתח את העניין.

המשך לימוד המדרש – מ', ד'

אז אולי ניקח עכשיו את המדרש עצמו, יש לכם פה ...

"וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבֹא מִצְרַיְמָה" כל השנים הללו הוא עמה ועכשיו הוא אומר לה "הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת תואר...מַרְאֶה אָתְּ"   אני לא יודע מה יש לי עם יפת תואר, דווקא אני יודע חח..

"אלא שע"י הדרך אדם מתבזה וזו עמדה ביפיה". זה הלימוד הראשון, כן, אז מה רוצה להגיד לנו המדרש? איזה קושיה הוא רוצה לתרץ?

קהל: הפשט של הפסוק זה שעכשיו הוא מגלה

הרב: כן, וזה לא הפשט, לכאורה זה לא הפשט, "הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי..." אז הוא מפרש " נָא " כן? כאילו "נא" זה עכשיו, "הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי..." לפי דעתי יש דיוק קצת אחר, מה שכבר ידעתי, אני רואה עכשיו שזה באמת כך. כי את אישה יפת מראה, זה מה שהמדרש לפי דעתי מוסיף כן, אעפ"י שידע כבר שהיא הייתה אישה יפת מראה, ואחר-כך המדרש מצדיק את זה, איך הוא ידע שהיא לא סתם הייתה יפה. אלא יפת מראה ומה זה יפת מראה? עכשיו אחרי הדרך , דרך כל העולם, הדרך מבזה את היופי, אבל היא עמדה ביופייה. אז הנה נא ידעתי, עכשיו זה מתגלה כאמתי ממש, זה מובן? הדיוק הזה? כן? "הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ"   לפי הסבר המדרש, אני חוזר על זה,

" אלא שע"י הדרך אדם מתבזה וזו עמדה ביפיה" עכשיו צריך להבין את המשמעות של " ע"י הדרך". יש שני מצבים בחיי האדם, " בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ" זה שני מצבים שונים לגמרי, לא צריך להסביר יותר, זה מובן כן? זה שתי עולמות. ולפי הסיפור שלנו, לפי הנושא שלנו "בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ" זה בארץ ישראל," וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ" זה הגלות. זה מובן? טוב.

כל פעם שיש לנו דרך, יש משהו לדרוש על זה, אז מה קורה פה? שכוחו של אברהם, לא רק שהוא יפה, בארץ כנען, ושל שרה גם כן, אלא גם בגלות. מה שהם צריכים לגלות לאומות העולם, אז הוא מגלה. עכשיו אברהם אבינו מגלה ששרה היא מסוגלת לגילוי הזה. זה הדיוק של המדרש, כן, כשהוא אומר שעל ידי הדרך האדם יתבזה, כל מי שמחוץ מהנוף הטבעי שלו, אני מתכוון להסברים של המהר"ל על הגלות אצל הגויים. הגויים לא מחזיקים מעמד בגלות, הגלות לישראל זה אפשרות להישאר ב.. אני לא רוצה לומר בחיים, כי זה לא חיים, אבל להישאר בהיסטוריה למרות ש לאמיתו של דבר, היה צריך להיות הסוף שלהם. אני חוזר אל תוכן הנושא הזה.

אתם זוכרים מה שלמדנו פעם, " וַיְהִי יְמֵי יַעֲקֹב שְׁנֵי חַיָּיו שֶׁבַע שָׁנִים וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה. וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת." ^[11] ימי ישרא, לא ישראל , כן , כשיעקב נמצא בגלות במצרים, אז ימי ישראל מתקרבים למות, לא ישראל, זה סוף של דברי הימים של ישראל. הוא נכנס לדברי הלילות , זה ביטוי של פרופ' נהר ז"ל , הוא נכנס לדברי הלילות, כן, וזה סגולה של עם ישראל, להתקיים דרך הממד הזה של הגלות, אצל כל אומות העולם, סוף דברי הימים , זה סוף ההיסטוריה שלהם, אבל אצל ישראל זה מין ארכה, פסק זמן, כדי לחזור לחיים, כדי לחזור למציאות.

אתם מכירים את הנושא, כן? למה משה רבינו לא נכנס לארץ ישראל? תפסתם למה אני מתכוון? למה משה רבינו לא נכנס לארץ ישראל, אחת מהסיבות שנתנו החכמים שאם משה היה נכנס לארץ ישראל, היה בונה בית המקדש, הבית המקדש לא היה יכול להיות נחרב, העם היה נחרב, ולכן כדי להציל את העם, משה רבינו לא נכנס, כדי שחמתו של הבורא דרך מידת הדין, תהיה על עצים ועל אבנים של בית המקדש ולא על עם ישראל. כי התורה היא תנאי לקיום עם ישראל, אם עם ישראל נכשל, זה הסוף שלו, אז כדי שזה לא יהיה הסוף, נצח ישראל לא ישקר, אז יש הממד של הגלות , זה ההמשך של המציאות עד ... קריאת שמע של שחרית, עד יבוא שילה, עד ... תפסתם את ה.. זה דומה. שבכל אומות העולם, היופי, אני חוזר לנושא, היה נגמר בדרך אבל מה אברהם מגלה ששרה , היא אותה סגולה לגלות מה שצריך לגלות בדרך , אני חוזר עכשיו למדרש     " אלא שע"י הדרך אדם מתבזה וזו עמדה ביפיה" ומה זה הדרך? אפילו בחוץ למקומה היא כמות שהיא. זה הנימוק שרציתי ללמוד על המילה "הדרך" דרך זה גלות . כן , מה יש?

קהל: מה כוונה במתבזה?

הרב: מתבזה , זה מתקלקל, מתקלקל, נראה בזוי, שפל, se flétrir   en francais^[12]

זה מובן ? יפה, אז זה הלימוד הראשון. אז שוב אני חוזר על הדיוק, מה המדרש רוצה לפרש, את המילה "הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי" והוא רוצה לפרש למה דווקא באותה הזדמנות, אברהם אמר את זה לשרה, כל עוד שלא הגיעו לכלל גלות לא היה צריך לומר את זה, ברור שהיה יודע שהיא הייתה יפה מראה, אבל כשהיא רואה , כשהוא רואה אותה בגלות מצרים נשארת ביופייה אז הוא יודע שבאמת מדובר בשרה שהיא מבחינת חווה כמו שנראה אחר-כך במדרש ההוא כן.זה מובן? אז אתם רואים מיד כשאנחנו מתחילים ללמוד את המדרש ברצינות, הפשט עצמו לוקח ממדים אחרים לגמרי. זה מובן? זה לא סתם סיפורים, זה משהו אחר, שוב אני חוזר על מרכז הנושא. היה רעב , לכן היה צריך לגלות דבר ה' בעולם כדי לשים קץ לאותו רעב, ואז היה לאברהם ולשרה , היה משהו לגלות, מה? היא האישה היא האחות, כל עוד הדבר תורה הזה לא נאמר, אז היה חסר משהו, זה המשימה שלהם, אברהם לא היה יכול לומר את זה אלא אם כן שרה עומדת ביופייה גם בחוץ לארץ. זה מובן? אחר-כך המדרש יסביר מה זה ה'יפת מראה', יופי של המראה הנאמר פה. וצריך לגלות את זה מאדם הראשון עד אברהם, לא היה שום, לא הייתה שום התקדמות באותו נושא, וזה מעניין מאוד, מיד נגיע למדרש , המדרש משווה את שרה לחווה, כן.

באדם הראשון וחווה, יש איזה מין חידוש לגמרי בעניין של זכר ונקבה, אצל כל שאר בעלי חיים, כן יש רק זכר ונקבה, ואצל אדם וחווה, מתגלה משהו אחר, איש ואישה, וזה נשאר באותו מישור. איש ואישה, פנים אל פנים, זה סוד המילה, אחד מול השני, זה נושא אחר, אבל קשור. וזה הכוונה של המדרש, אדם נולד מהול ומילה, זה גם המשמעות של דיבור, וגם המשמעות של ברית-מילה, פשוטו כמשמעו, זה קשור, אז כשהמדרש אומר, אדם נולד מהול אז זה מגלה שהיחס בין אדם לאשתו הוא שונה לגמרי מסתם יחס זכר ונקבה אצל בעלי חיים. זה כבר המישור של חי המדבר . אז מישור של חי המדבר, הקשר בין איש ואשתו, הוא אחר לגמרי מסתם קשר בין זכר ונקבה, זה המעלה של אדם גבי הבעל-חיים. כן, לשון המדרש : אדם מזדווג פנים אל פנים , זה לא הסגולה של שאר בעלי חיים, פנים אל פנים, זה דיבור, זה מילה וכו'.. לפי אותו נושא, כן.

וזה נפסק, ההתקדמות ההיא נפסקה, בתקופה של אדם וחווה, כשאברהם אבינו שוב לוקח על עצמו את המשימה של הבורא, אז הוא מתחיל, איפה שאדם סיים. זה לא מספיק בשביל אישה, צריך עוד מדרגה, אח ואחות. זה מה שצריך לגלות לעולם, לכן הוא אומר "וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ " .

אז זה ההסבר של החפץ חיים, אחר-כך אחרי הדיוקים על המדרש, נחזור על ההסבר של החפץ חיים, איך החפץ חיים הסביר את זה, מה הבסיס שלו, אבל מכל מקום, צריך לגלות את זה, מה היה לו לומר למצרים, מה זה המצריים? באותו סיפור? התרבות האנושית דאז, אז אברהם מתחיל מחדש את העניין האלוקי. שנפסק באדם הראשון , כן, אז מה יש לומר לו? " אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ " אני זוכר, אני נזכר עכשיו, זה מדרש על "נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ" ^[13]   אז המדרש מסביר, זה במדרש רבה, כשמשה רבינו שמע מפי הקב"ה מפי הגבורה, אותו "נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ" אז הוא שאל ואמר הטענות הם פתחון פה למינים, הם יאמרו כמה אלוקות יש, נעשה, לשון רבים, אז הקב"ה השיב לו ,זה במדרש , כתוב, מי שרוצה לטעות, יטעה.

מי שרוצה לטעות ,שיטעה. כן? אז זה אותו עניין, כתוב "ִאמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ " שמא בא התורגמן יווני, או צרפתי, ויטיל דופי על אברהם כפי שאמרנו בהתחלה, כן, איזה מין מוסר אצל אברהם, שהוא מוסר את שרה לכלל סכנה שכזו, כן. אז אפשר לומר מה שאמר המדרש על נעשה אדם, כתוב : מי שרוצה לטעות יטעה. כן, זה מובן? זה, תוכן הדברים זה עניין אחר לגמרי, טוב , כבר אמרנו הרבה, אמרנו הרבה דברים על זה, אבל זה מובן ?

קהל: כשכתוב רעב בארץ זה ארץ כנען?

הרב: ארץ כנען , כן

קהל: ??

הרב: יפה, זה אותו דבר, אם תפסתי את השאלה. כשיש רעב בארץ, זה סימן שצריך לגלות משהו בעולם, אז יורדים בגלות כדי להוציא את זה. ודווקא זה במצרים שיצא את העניין של אברהם ושרה, אח- אחות. בסיפור של יוסף, כן, ויהי רעב בארץ, מכיוון ש.. אולי אני אשתמש קצת במושגים של קבלה זה יותר קל. כן, מההתחלה של ההיסטוריה של כל העולם כולו מבריאת העולם, זה העניין של שבירת הכלים, אני לא רוצה להתייחס לזה, אבל יש מוקד של הקדושה, מחוץ למוקד של הקדושה, יש ניצוצות קודש שהם בחוץ, וצריך לגלות אותן ולהביא אותם למוקד של הקדושה. זה אחד מההסברים של הצד ההכרחי של הגלות אצל האבות, כי כשנוצר האדם, הוא נוצר כמוקד של הקדושה, עניין האלוקי, אבל, אפשר לומר את זה, זה דומה מאוד ל-בחיפזון של יציאת מצרים, בחיפזון נשאר שם משהו בחוץ. וכן במשך כל ההיסטוריה עד ימות המשיח, צריך ללכת להוציא את ניצוצות הקודש האלו, איפה שהן...

[....] הקדושה של פנים זה בישראל, אבל יש קדושה בחוץ , הקדושה בחוץ היא בבחינת ניצוצות הקודש שהם כלואים בקליפה וצריך לגלות, אז כשמגיע הזמן לגלות אותן ולגאול אותן , אז הסימן, זה רעב בארץ.

כדי להכריח את הצדיקים, להכריח לא להכריע, לרדת כדי לגלות ולגאול את אותן ניצוצות הקודש, אז זה המסר שיש שבר במצרים. צריך שמה, יש קדושה בתוך הקליפות, וצריך לשאוב את הקליפות כדי להוציא את הסולת מהפסולת. זה הנושא.

זה מקביל מאוד , אפשר עכשיו להסביר את זה בנקל , לאברהם היה מסר, למסור , כן .

מסר אברהם לאומות העולם- האישה היא אחות

האישה היא האחות, וכל המשתמע מזה, נלמד את זה אחר-כך. כן, כי זה מאחורי המדרש, זה היה המסר שלו, והיו לו סיבות לדעת, שזה במצרים שצריך לגלות את זה. אז זה מקביל למה שקרה בתקופה של יוסף הצדיק, יש שבר במצרים, דווקא שמה. כן, ולא במקום אחר, זה, מה שהוא המסר שהוא רוצה לגלות, מקומו במצרים. הוא היה יודע את זה, בגלל שהיה איש תרבותי של אותה תקופה, זה מובן? כן.

טוב , רק צריך לזכור מה הסביר המדרש על התחלת הפסוק י' "ויהי רעב בארץ" שלא תחשוב שזה סתם רעב של אוכל, זה רעב של דבר ה'. אז זה מכריח את אברהם לרדת למצרים לגלות מה שהיה לגלות. הוא לא ירד למצרים כדי לאכול, אלא הוא היה עשיר מאוד, אברהם, אלא יש לו מסר לגלות כמו יוסף הצדיק, וזה הממד של תקופה של יוצאת, של יוסף סליחה, יוסף הוא הצדיק. בתקופה של משה , משה הוא הנביא. אז לכן השאלה זה לא מי צודק, יוסף או משה, יוסף-לרדת לגלות, היהודים קוראים לזה עכשיו דיאספורה, או משה, הציוני הזה, שרוצה שנחזור לארץ ישראל.

השאלה היא באיזה תקופה אנחנו חיים. אם אנחנו חיים בתקופה של יוסף, יוסף הוא הצדיק, ואז יהודה שותק, אבל בתקופה של יהודה זה יוסף ששותק. "בצאת ישראל ממצרים, בית יעקב מעם לועז, הייתה יהודה לקדשו..." ^[14]   זה סוף התקופה של יוסף, לכן בפסוק שמה בתהילים כתוב "עדות ביהוסף שמו" ^[15] , כתוב יהוסף, זה יוד-קה, וו- קה, אבל במקום ה- ה' האחרון , זה סוף. סוף של יוסף. זה גאולה כן, זה מובן כן, טוב. אז נחזור לתפוח-עץ זה פשט חח..

מדרש בראשית רבה – פרשה מ'- פיסקא ד'

נחזור לעניין, אז זה הלימוד הראשון. הסבר שני, " ר' זעירא בשם רבי סימון אמר הלכנו בארם " רבי זעירא, זה השם של הרחוב פה, במקרה או שלא במקרה, חח.. אז " ר' זעירא בשם רבי סימון אמר הלכנו בארם נהרים ובארם נחור ולא מצאנו אשה נאה כמותך " זה ההסבר של "ידעתי" ידעתי כבר.

כשהיינו בארם נהריים, ובארם נחור, זה בבל, זה בבל של ההיסטוריה שלנו, כן, ואנחנו יודעים שבבל זה לא ארץ ישראל, אבל בבבל יש קדושה מיוחדת. יש שלושה תחומים: ארץ ישראל- ארץ הקודש, ובבל וחוץ לארץ. בבל זה בין חוץ לארץ וארץ ישראל, יודעים את זה?

קהל: סוריה שבמשנה?

הרב: כן, זה קשור לזה, כן זה חלק, זה ארם נהריים וארם נחור, זה קצת יותר רחב מסוריה, קצת עיראק ואולי קצת יותר. ובכל הדינים הנוגעים לחוץ לארץ, המעמד של בבל זה מעמד בינוני, בין ארץ ישראל, בין קדושת ארץ ישראל וחוץ לארץ פשוטו כמשמעו.

ולכן למשל במסכת כתובות בכל העניין של הגירושין, אם אחד מהם לא רוצה לעבור, אז המעמד של הקהילות שבסוריה, מעמד מיוחד כן, וגם כן בסוד השבועות במסכת כתובות, הפסוק זה " בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פוקדי אותם." ^[16] בבל זה משהו מיוחד. האיסור לעלות מבבל לארץ ישראל, זה איסור לעלות מבבל דווקא, לא מחוץ לארץ. בבל, זה בבל כן עכשיו זה מובן? זה היה האזור של אותה זהות הארמית. אבותינו העבריים היו בבחינת עובדי עבודה זרה מעבר לנהר, כן, היו מבחינת עובדי עבודה זרה, אני נזכר עכשיו ששמעתי איזה שאלה על זה בשיעור קודם, כן, זה היה פה? כשהיו בארם היו עובדי עבודה זרה, פשוטו כמשמעו. מִתְּחִלָּה עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הָיוּ אֲבוֹתֵינוּ, וְעַכְשָׁיו קֵרְבָנוּ הַמָּקוֹם לַעֲבֹדָתוֹ ^[17] , והמקום זה ארץ ישראל.

ו ..אבל עובדי עבודה זרה בטהרה, כפי שאמרנו מקודם, זה כאילו דומה לעבודה זרה.

קהל: ??

הרב: ברור, זה העניין של שת, של שת, זה מתחיל בשת, אנחנו מגיעים לכישלון של אותה שושלת של שת, ורק נוח ניצל מזה, כן, ואחרי נוח זה דרך שם, ולכן אבות העולם היו מאדם הראשון עד אברהם אבינו היו אבות העולם, ואחר-כך אבות ישראל , זה אברהם, יצחק ויעקב.

למשל שם ועבר, שם ועבר היו מיחידי עולם, זה לא סתם שהתורה רצתה , לא רק להשאיר את שמם ולא לספר בשמך , יש פסוק שאומר, רש"י מביא את זה על נוח," זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב" ^[18] זה סוף הפסוק, ולכן כל השמות שהשאיר התורה זה שמות של גדולים, מה אנחנו צריכים לדעת, מי היה מחויאל מי היה מתושלח, מי היה שם, מי היה עבר, מי היה חם, כן, היו גדולים ומה שהתורה מספרת זה נחות לנו להבין באיזה עולם אנחנו חיים. אז מאדם הראשון היו גדולי עולם , יחידי סגולה, ואז הגיע לתקופה של עבודה זרה, על תרח בעיקר, אבל מכל מקום, ארם נהריים זה כמין ארץ ישראל של בבל, כפי שהיהודים אמרו בהיסטוריה שלנו , ארץ ישראל של.. ירושלים של ליטא, של ווילנה, או ירושלים של אלג'יריה או טלמסן, או ירושלים של מרוקו זה אני לא יודע איפה זה אולי פאס, אולי מרקש אולי קזבלנקה נדמה לי, כן, חח.. יש הרבה ירושלים של מרוקו, ועכשיו בצרפת, ירושלים של צרפת איפה זה? טוב.. שמעתם על ... טוב אני לא רוצה ל...להתחיל בזה כן , אני חוזר מהגיהינום הזה. טוב אז יש מדרגה, מעמד מיוחד לארם נחור וארם נהריים. אז גם שמה זה היה בולט, ששרה הייתה היפה שביפות, מיד, מיד נראה טיב היופי הזה.

אז פה המדרש מגלה לנו, שאברהם ושרה זה לא סתם. מכל אלו צאצאי בניו של עבר, צאצאי העבריים , הם היו היותר קרובים לזהות האמתית של מחשבת הבורא כשברא האדם, אדם וחווה, של העניין האלוקי. הם, הן אברהם ושרי, אז אברהם אומר לשרה במדרש, כבר שמה הייתה היפה בבנות, כפי שאומרים את זה. זה היה בולט כבר שמה, כל שכן כשנרד למצרים שיהיה בולט, זה מובן? כן. אז נמשיך

קהל: האם אפשר לומר ש"הנה נא ידעתי" זה ....?

הרב: מכיוון שזה היה שמן של תמרוקים חח.. יסכה זה רומז ו.. זה מה שאתה מתכוון כן? זה נכון .

קהל: ??

הרב: לא , יש לשרי , לשרי היה שם אחר, יסכה, והמשמעות זה נסך, זה שייך לעבודת הקטורת.

אז מתגלה פה כבר ש אברהם ושרי היו ידועים כבר, כיוצאים מן הכלל באותה זהות של ארם נחור וארם נהריים, נהריים.

נחזור למדרש " הלכנו בארם" כשיצאו מאור כשדים כן? " הלכנו בארם נהריים ובארם נחור ולא מצאנו אישה נאה כמותך. עכשיו שאנו נכנסים למקום כעורים ושחורים" כל שכן, אתם תופסים את ההסבר של המדרש? כבר שמה שכל הנשים היו יפות, מכיוון שהיו יהודיות ,כן, ארמי זה יהודי. שמה כבר ידענו שאת היפה, אז כל שכן, כשאנחנו נרד למצרים , שמה הם שחורים , היו גם כן, המצרים אמתיים היו שחורים, ואצל השחורים היופי היה ערך מכובד, כושי בעברית זה יפה, כן, כן כושי זה יפה "כִּי-אִשָּׁה כֻשִׁית, לָקָח." ^[19] זה אישה יפה , ודווקא השחורים האמתיים הם יפים מאוד. הם היפים מבני אדם, גם הגברים וגם הנשים, זה ידוע כן. אבל היו גם כן כמה עמים שהיו כעורים, יש פה שני דיוקים, אצל הכעורים, ברור שהיופי של שרה יהיה בולט. כן, אצל השחורים, שהם יודעים מה זה יופי, כל שכן, זה מובן?

אז "אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך" שוב אנחנו חוזרים לאותה קושייה.

"וחיית נפשי בגללך" כאילו זה סותר את הפסוק הקודם. חוזרים אנחנו למקרא , "וְהָיָה כִּי יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים וְאָמְרוּ 'אִשְׁתּוֹ זֹאת', וְהָרְגוּ אֹתִי וְאֹתָךְ יְחַיּוּ.  אִמְרִי נָא 'אֲחֹתִי אָתְּ', לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ, וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ " יש אי- התאמה בין הפסוקים אתם רואים את זה? כן . מכל מקום , מה אכפת להם? אם רוצים לגזול את שרי, מי זה בעלה או אחיה, מה ההבדל? ולכן צריך להבין את זה , יש כמה מהמפרשים , בעיקר אם אני זוכר מוצאים את זה במלבי"ם^[20]   שמסביר את זה ככה. כי אצל המצרים באותה תקופה יופי כמו היופי הזה, זה היה אלוקי. ולכן אסור להדיוט להיות בעל אישה בעלת יופי כזה, זה גידוף כן.

נותנים, היופי הזה, נותנים דווקא למלך, ולא להדיוט ולכן אם הוא נראה כאח של שרי, אין פה אשמה, בעיני המצרים. אלא אם הוא היה בעל, רק המלך יש לו רשות להיות בעל של אישה יפה.

אז אתם רואים שלאט-לאט אנחנו עולים מדרגה בנושא הזה, זה ההסבר של המלבי"ם, רק דקה אני רוצה להוסיף משהו חשוב פה. זה מה שצריך לגלות, הנוהג אצל הפרעונים, הם היו לוקחים את אחותם כדי, איך אומרים את זה, לקדש אותן, להינשא . ההיפך: לוקחים את האחות, כדי לעשות מהאחות האישה, פה אברהם מגלה משהו אחר לגמרי, ההיפך כן, כי האישה צריכה להיות אחות. כי הלוקח את האחות כאישה, זה חטא, לפי התורה, חסד הוא, זה חטא של גילוי עריות, זה חטא של אהבה. והיה צריך לתקן את החטא הזה, ומה שקורה פה זה התיקון של מה שקרה אצל אדם וחווה. דווקא אצל אדם וחווה זה היה כמו אצל הפרעונים האחות הייתה לאישה, נכון? ומסבירים את זה בפסוק שאומר "עולם חסד יבנה" ^[21]

"עולם חסד יבנה" בהתחלת העולם היה חטא חמור מאוד, לקחת את האחות ולהזדווג אתה , אז בא אברהם ותיקן את זה , זה ההיפך. אז אנחנו מגלים לאט-לאט מה מסתתר מאחורי כל הסיפור הזה.

קהל: ??

הרב: כן, בספר ויקרא, איסור להתחתן עם אחות או עם האח , זה נקרא חסד. אז זה-זה חסד של סטרא אחרא, חסד זה אהבה, כן, מידת חסד, אבל אהבה של הסטרא אחרא נקרא חסד, זה טומאה.

זה חסד בטומאה, מה קורה פה? זה טעות באהבה, זה מידת החסד מחוץ לאיחוד המידות, מחוץ למידת הדין, אז פה מתחיל התיקון של אותו חסד של העולם חסד יבנה. לפי הפשט המילה חסד בפסוק הזה "עולם חסד יבנה" ,זה דווקא הבריאה היא מעשה של חסד, לתת מציאות לזולת, זה חסד, זה בריאה. אז "עולם חסד יבנה" . לפי סדר המידות, המידה הראשונה זה חסד, אלוקי אברהם זה חסד, מה זה אלוקי אברהם? הבורא המשגיח כולו חסד. כן. אז עולם חסד יבנה, כדי לבנות מחדש את העולם צריך להתחיל במידת החסד, בניין, הבניין של העולם, ששת ימי המעשה זה נקרא אצל חכמי הקבלה "ימי הבניין", הבניין מתחיל ב "יהי אור" חסד, כן, בהיסטוריה בניין מתחיל באברהם, "עולם חסד יבנה" אבל בא המדרש ומסביר שיש עוד משמעות למילה חסד, מאיפה? של חטא, של טומאה, כן, חסד של הסטרא אחרא , איפה אנחנו מוצאים את זה? בזיווג הראשון של אדם הראשון וחווה, של קין והבל, זה היה חסד, לצורך בניין העולם. אז הפרעונים ממשיכים ככה, ואצל כל ממלכות העולם היה הנוהג הזה, מתחתנים רק עם בני מלך, מאותו דם , "הדם הכחול" שלהם חח.. כן כאילו הם ממשיכים אותו חסד, שצריך להינשא לאותה זהות ולא..., זה מובן כן? אז בא אברהם ותיקן את זה , כי האמת היא אחרת לגמרי ! החפץ חיים מסביר את זה כך: יש אהבת פנים ואהבת חוץ. כמו שיש קדושת פנים וקדושת חוץ , אז אהבת פנים, זה אהבה בין איש לאישה וזה מותר בבית, אסור בחוץ. אסור, האהבה של איש ואשתו זה אסור בחוץ, זה מותר בבית. ויש אהבת חוץ בין אח ולאחותו, זה מותר בחוץ, אסור בפנים וצריך לתקן את שתי המדרגות האלה, זהו החפץ חיים מביא פסוק משיר השירים "מִי יִתֶּנְךָ כְּאָח לִי, יוֹנֵק שְׁדֵי אִמִּי; אֶמְצָאֲךָ בַחוּץ אֶשָּׁקְךָ, גַּם לֹא-יָבֻזוּ לִי " ^[22] אז זה מה שהיה צריך לתקן, כל עוד שאנחנו עוד במישור של אהבת פנים בין איש לאשתו, התיקון של העולם נגמר, כן, היחס בין אדם וחברו זה עוד לא תוקן, זה מתחיל באדם הראשון, איש- אישה, אבל זה עוד לא תוקן, צריך להגיע לעוד מדרגה נוספת, של אח ואחות, זה אהבה אמתית שכוללת גם אהבת פנים וגם אהבת חוץ. כשהבעל והאישה מתחילים להידמות כאח-ואחות זה סימן של הצלחת הזיווג , מבינים את זה? כן? לא צריך להגיע לאותו גיל, לאותו .. זה לא עניין של גיל , זה לא אותה מדרגה כדי לתפוס את זה. ברם אנחנו מוצאים את זה גם כן אצל אומות העולם , בחכמת אומות העולם, וזה שאיפה לאותה מדרגה, לאו דווקא זכר ונקבה, לאו דווקא איש ואשתו, אלא גם להגיע לאותה אהבה של אח ואחות, אז זה סימן של הצלחת הזיווג, זה מובן? כן, אז זה מה שקורה פה. מכיוון שיש לה אח, זה מה שאומר אברהם לשרה, יש לה אותו יופי אז התחיל העסק, צריך לגלות את זה, "אימרי נא אחותי את, וחיית נפשי בגללך" סוף התיקון, נגמר התיקון. זה לא האינטרס של מתנות חח.. תפסתם את זה, אז זה ההסבר של החפץ חיים.

ואפשר להרחיב את ההסבר הזה, וזה היחס שבין עם ישראל והתורה. כן, כי יש פסוק שאומר " אֱמֹר לַחָכְמָה אֲחֹתִי אָתְּ " ^[23]   אז יש חכמה מבחינת אישה, יש חכמה מבחינת אחות, והחכמה מבחינת אישה, זה מקביל לאיש ואישה, זה מותר בפנים אסור בחוץ, זה חכמת הנסתר, זה התורה כאישה בעלת בית, כן. החכמה , אותה חכמה כאחות, זה חכמת הנגלה, זה שייך גם כן לחוץ , אז כשעם ישראל בא לעולם עם התורה שלו עם החכמה שלו , אז שואלים אותו זה אחותך או אשתך? אם זה אשתך, נהרוג אותך כדי לקחת אותה.. חח.. ואם זה אחותך, אז תקבל מתנות, כן, לא קיבלנו עוד את המתנות חח.. וזה מעניין, המדרש אומר את זה, זה עניין , נראה במדרש, זה סימן של מעשה אבות- סימן לבנים. וישראל כעם לקח על עצמו את אותה סכנה , יש לו אישה , התורה, ואחר-כך אני אביא את המדרש איפה שמסבירים שהתורה היא באמת האישה של עם ישראל. כן, ואז באים העולם ואומרים, תראו איזה יופי של חכמה, משהו למופת , זה אחותך או אשתך? העולם כולו לקח את התורה של עם ישראל והורג את עם ישראל כדי לקחת את התורה שלו, זה אותו סיפור, כן, וזה אותו סיכון, זה אותו גילוי, כן, אז יש חוכמות חוץ, וחוכמות פנים, יש פסוק " חָכְמוֹת בַּחוּץ תָּרֹנָּה "^[24] חוכמות חוץ, זה חוכמות הטבע, חוכמת פנים זה התורה.

ובתורה יש צד של חוץ וצד של פנים, זה מובן? אז כשאומרים, ספרים החיצוניים , חוכמות חיצוניות , זה אותו נושא, כן. אז זה מקביל למה שקורה פה כבר. זה קצת מובן, כן? מה קורה עם אברהם ושרה.

טוב אז ".  אִמְרִי נָא 'אֲחֹתִי אָתְּ', לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ, וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ " אז נמשיך במדרש.

אבל אתם צריכים להחזיק בדפים האלה לשיעור הבא, מה השעה כבר?

הקהל 9:00 :

הרב: 9:00 , ויש לנו עד 9:30 ? יש עוד זמן כן? אז נמשיך. " הלכנו בארם נהריים..."   כן,כן.

קהל: אם מדובר על נושא פנימי , למה משתמשים במילה יופי

אז צריך ל.. תיקחו את הדף שלכם, צריך להגיע עד הסוף , אפשר לראות את הדף? כן, בסוף הפרק ה' ,כן, יש לך

מדרש בראשית רבה – פרשה מ'- ה'

" עזריה ור' יונתן בר חגי משם רבי יצחק אמרי " שורה לפני השורה האחרונה "איקונין של חוה נמסרו לראשי הדורות להלן כתיב מ"א א, ד: "והנערה יפה עד מאד" מגעת עד איקונין של חוה ברם הכא כי יפה היא מאד מאד מאיקונין של חוה." זה אותו יופי, זה היופי של חווה, זה היופי של פרצוף של אדם אמתי, כן, יש הרבה מקומות עוד בגמרא שאיקונין, הפנים של האבות היו דומים לפנים של אדם הראשון, ואדם הראשון כדומה למלאכים בפנים.. נפסיק פה. ומה אומר המדרש? איקונין של חווה נמסרו לראשי הדורות, מאדם הראשון ואילך ראשי הדורות , חכמי הדור היו יודעים את הקריטריונים של היופי האמתי של האדם, וכשנפגשים עם מישהו שדומה לזה, אז יודעים שזהו זה, זה הצלם האלוקי. ואנשי מצריים ידעו מה זה צלם האלוקי, כן, כשרואים את הצלם האלוקי על פני שרה, כן, אז מתחיל הסיפור. תפסת את השאלה? זה במדרש כבר. זה מובן כן? אז נמשיך.

קהל: יש לי שאלה ..

הרב: נוספת.. שומע

קהל: פה זה מדרש ולפי המדרש יש פירוש...

הרב: לא.. פעם הייתי עוד צעיר מאוד, והסברתי משהו אני לא זוכר , זה היה לפני הרבה זמן, ולפני איזה קהל שלמד בתלמוד תורה רגיל, כן , אז אחד אמר לי: תשמע מה שאתה מסביר זה יפה , אבל זה לא בטקסט, זה אתה ממציא את זה . אז אני אמרתי : אתם מייחסים לי כבוד מיותר חח... זה, תפסת? זה הפשט של המקרא, מה רוצה המדרש להסביר? מה צריך לדעת כדי להבין פשט המקרא ולכן כל פעם , הלימוד הרגיל הוא קודם כל לגלות את הקושי שיש במקרא, והמדרש בא לפרש הקושי שיש במקרא כדי להבין את פשט של המקרא, ולכן כל מה שלמדנו במדרש נמצא בפשט.

טוב זה מה שעשינו בלימוד , כל מה שלמדנו במדרש נמצא במדרש, זה אותו דבר, תפסת? זה עניין התורה שבעל פה כן, ויש מימרא בגמרא "עברנו על כל הש"ס ולא מצאנו מקרא יוצא מידי פשוטו" ^[25] יודעים את המימרא ההיא כן? באים הפשטניים ואומרים: המדרש אין לו ערך. מה אומרת הגמרא? עברנו על כל הש"ס , וצריך להחזיק רק בפשט , עברנו על כל הש"ס ולא מצאנו מקרא יוצא מידי פשוטו , דבר טיפשי שבעולם, כל התלמוד כולו זה דרש על המקרא, ועברנו על כל הדרש ולא מצאנו מכל הדרשות שמקרא יוצא מידי פשוטו , זה הפשט, תפסתם את זה? חח..

זאת אומרת , מדרש שבו המקרא יוצא מידי פשוטו ,זה לא דרש, זה לא מדרש, זה דברי הבאי, כן זה דברים שבדו מליבם, המדרש האמתי מסביר את הפשט. בלי המדרש אי אפשר להבין את הפשט, זה מה שקורה בלימוד של המדרש . כל עוד שאני לא תופס איך המדרש מסביר הצורה של הפשט, לא הבנתי את המדרש, אז בא מישהו שלמד, אומר: אבל מה שאומר המדרש זה לא הפשט , דווקא הגענו לראות שבלי המדרש לא רואים מה שיש בפשט, אז המדרש זה הפשט, וכן הלאה חח..

טוב כדאי , אם זה ייקח יותר זמן , כדאי לקחת כל הזמן כדי שתלמדו את זה, זה חכמת ישראל! זה לא סתם סופר אחד שהיו לו רעיונות על ה-  BIBLE וכתב איזה רשימות חח.. זה משהו אחר , זה חז"ל, ולכן איך חז"ל מסבירים לנו את משמעות הפשט, כי בלי הדרש הפשט הוא סתום לגמרי, אין לו שום הבנה . אני חוזר על זה , איך מתחיל רש"י? הפירוש של על התורה " אין המקרא הזה אומר אלא דרשני" כך הוא מתחיל , דהיינו, המדרש הזה .. המקרא הזה לא אומר כלום אין לו שום פשט. הוא אומר רק דבר אחד: דרשני. אבל זה הפשט של רש"י כן? "אין המקרא הזה אומר אלא דרשני. (נקודה) כמו שדרשו רבותינו ז"ל" והוא מביא דוגמאות במדרש "אין ראשית אלא ישראל .." אבל פעם למדנו את זה קצת אחרת "אין המקרא הזה אומר אלא דרשני כמו שדרשו רבותינו ז"ל " נקודה. ולמה? כי אין ראשית אלא תורה ואין ראשית אלא ישראל, אין תורה אלא תורת ישראל ואין ישראל אלא ישראל של התורה. ולכן אין המקרא הזה אלא של חכמי ישראל , אין לו פשט אחר. בא מישהו אחר ומוציא מזה את הנצרות. בא מישהו אחר ומוציא מזה את האסלאם, בא מישהו אחר מוציא מזה את ביקורת המקרה חח.. אבל רק חכמי ישראל יודעים מה כתוב פה, אין המקרא הזה אומר אלא דרשני כמו שדרשו חז"ל. נקודה. וזה הוכחה, אין לא שום פשט הסיפור הזה. זה מלא קושיות, מלא סתירות, לפי הפשט שאני מגדיר את זה כאינפרה-פשט. כי הפשט האמתי זה הסוד, זה ברור? זה מובן? טוב . עכשיו תפסת את העניין?

קהל: ??

הרב: זה מה שמתגלה כאמתי, בלתי הפיך, זה ממש, זה גילוי הפשוט המוחלט "הנה נא ידעתי " עכשיו זה מתגלה כאמתי כיוון שגם בדרך נשארת ביופייך, זה השאלה?

שאלה מהקהל : לא, שאלתי איך אפשר להגיע להבין את זה לבד?

הרב: זה נקרא לשון לימודים, זה ברור, זה הפשט, זה העניין, כל עוד שלא מגיעים לפשט , זה סימן שלא מבינים כלום. השאלה שלך אני רוצה לשאול אותה אחרת. בלי הפשט האמתי אי אפשר להבין שום דבר. זה מה שאמרת , מה שאני אמרתי לכם, ניסיתי לעזור לכם להבין את הפשט בעברית, של לשון הקודש, לכן כדי להגיע לזה צריך הרבה-הרבה לימוד של מקורות התורה שבעל פה. כי המתרגם הוא משליך את חכמת השפה שלו על העברית, באה תושב"ע ומגלה את ההיפך. מה משמעות העברית אפילו בשפה זרה. אנחנו קוראים מקרא של העם העברי עם שכל של יוונים, רומאים, צרפתים, איטלקים אז יוצא שלא מבינים כלום. אז מה שצריך זה לגלות את המשמעות העברית של העברית, זה מה שרש"י מגדיר כלשון הקודש. דיברנו כבר על זה .

קהל: סליחה

הרב : כן, אז אולי נמשיך

קהל: אפשר להבין מכל מה שדיברנו ש ..??

הרב: לפי דעתי כן. זה סוד הפרד"ס , כן, פשט-רמז-דרש-סוד. אבל כמתחילים מהסוד זה ספרד.. זה הקבלה, אותה מילה כן, סוד-פשט-רמז-דרש. אז יש.. אפשר לקבל פה מסכת ברכות? אבל בהוצאה הגדולה של התלמוד , אני עשיתי לכם , מה אמרו החכמים הגדולים על מה זה הגדה ? לא-לא שמה, במשרד שלי. על מה זה הגדה, כן , אני רוצה להסביר את השאלה שלך , יש לכם בינתיים שאלה אחרת?

קהל: יש לי שאלה על הרש"י הראשון , כשהוא אומר אין המקרא הזה אומר אלא דרשני... אז מה זאת אומרת פתאום יש פשט חוץ מהמדרש? או זה אותו דבר?

הרב: לא, לא , אם אתה זוכר את הרש"י הז, צריך לשנות מילה אחת כדי שתהיה פשט , אז כך אתה בא לפרש, בראשית ברוא אלוקים את השמיים ואת הארץ, ולא ברא. לכן הפשט שלנו אין לו משמעות, כך אומר רש"י , אתה רוצה למצוא פשט , אז תשנה מילה אחת , ברור כן?

קהל: ??בנושא האישה האחות

הרב : כדי לתקן את זה

קהל: לתקן.. זה אומר לנו שרק במקום של אותו דבר בגלגולו אפשר לעשות ...

הרב: רק במקום שיש אפשרות שיקבלו את זה , שיבינו את זה , שיגלו..

קהל: זה נושא..

הרב: זה כפי שאמרת כבר, במקום שיש שבר, שמה צריך לרדת לשבור את השבר. יש שבר במצרים , בצרפתית אומרים "Il y a de la mise en bouteille au chateau, alors faut y aller au chateau " ^[26]   חח..

קהל: איפה השבר בארץ? איפה השבר עכשיו?

הרב: עכשיו נפסק הרעב בארץ, נפסק, הארץ נתנה יבולה. נפסק. אין לנו מה לעשות בחו"ל , ואלפיים שנה לא נתנה את יבולה, פתאום היא נותנת. נתנה לנו את הקדושות האלה חח.. זה נפסק, כי מציון תצא תורה, ודבר ה' מירושלים , לא צריך להוציא מן הטומאה את ה... אני אספר לכם סיפור אחר, דומה מאוד אבל זה אותו העניין. פעם היה לי וויכוח עם יהודי שומר .., לא רק שומר מצוות אלא .. אבל אנטי-ציוני בחו"ל כן, הוא אמר לי ככה : "אתם הישראלים, אתם בונים את הבית,יפה , אבל אנחנו מכינים את המזוזה, זה יהיה בית עם מזוזה" אז אני אמרתי לו: תשמע , אנחנו בונים את הבית, כשהבית יהיה נגמר, תהיה מזוזה משלנו, אנחנו לא צריכים את המזוזה שלכם.. חחח... הוא כבר הבין חח..

כי זה פשוט, כן, שוב אני חוזר על מה שאמרנו מקודם. בתקופת יוסף, הוא הצדיק, הוא המשביר, כי יש שבר במצרים, מה יש לנו לגלות מהקדושה אצל הגויים עכשיו? מתמטיקה , קיבלנו כבר, פיזיקה, קיבלנו כבר, אינפורמטיקה^[27] , קיבלנו כבר, כל זה קיבלנו , זה חוכמות חוץ. אנחנו צריכים מה? לגלות תורה מחו"ל? מה זאת אומרת תורה מחו"ל? תורה מבוסטון, תורה מברוקלין תורה מסרסל^[28] , תורה ממרסיי ,תורה מקורסיקה, נפסק! באלפיים שנה, אבל ההרגל עושה משהו אנחנו ממשיכים כאילו לא קרה דבר, השכינה חזרה למקומה, גמרנו, זה פרהיסטוריה כבר זה משהו אחר לגמרי. יצאנו מפרה-היסטוריה של ...., זה מה שרציתי לדייק.

בתקופת יוסף , יוסף הוא הצדיק, אבל אנחנו התחלנו כבר בתקופה אחרת לגמרי, של משה רבינו.

שאלה מהקהל : כל ה ?? מבינים כל זה ?

הרב: צריך לשאול אותם חח.. למה אתם שואלים אותי? חח.. אז אני לא יודע , תשמע פעם שמעתי ממורי ורבי, ההגדרה מה זה דחליל, מה זה דחליל? מרחוק מפחדים, מתקרבים צוחקים , זה דחליל.

אתה מסכים? זה חמור מה שאני אמרתי , אז מכיוון שאתם שצוחקים, בוכים .

קהל: ??

הרב: מה ?

קהל: ??

הרב: סיפור מצחיק חח..

וזה.. זה צריך לומר את זה בצער, לכן אני צוחק, כן, צריך להצטער עליהם ??

קרה משהו וכאילו לא קרה דבר, אז צריך לזכור יש במסכת ברכות, סוגיה אולי .. אם יהיה זמן נחזור על זה, מי שלא זוכר מה זה היה גלות לא יכול לדעת מה זה גאולה. זהו אז ההיפך גם כן, מי ששקוע בגלות, לא רואה את הגאולה ,כן. " ותחזינה עינינו בשובך לציון " זה הפשט, בשובך לציון – תחזינה עינינו. מה הפשט? שנראה כשאתה תחזור, אז רק הדור שכשהשכינה חוזרת יכול להתפלל כזה, ככה. והפשט הוא קצת אחר, כשזה יגיע, שנראה את זה , יש הרבה ש "עיניים להם ולא רואים" אז "ותחזינה עינינו " זה תפילה, זה תפילה חשובה

שאלה מהקהל : ??

הרב : מכיוון שבדת שלהם, שהיא דומה מאוד ליהדות , אגב חח.. , בדת שלהם, יש מצווה לבוא ארצה, עליה לרגל חח.. אז באים באווירון לא ברגל חח... אבל כתוב "ועַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ "^[29] חח..

קהל: ??

הרב: לא, לא , המצב הוא חמור מאוד

קהל: ??

הרב : מה אומרת הגמרא "אין תורה כתורת ארץ ישראל"^[30]   וזה פשט.

קהל: ??

הרב: אבל מכיוון שזה.. לפי דעתי, וזה מה שאנחנו לומדים , זה כבר שנים , אותה תקופה של אברהם של יצחק ויעקב אנחנו חיים אותה, מבחינת כלל ישראל, זה אותה תקופה , חוזרים מאור כשדים, זה לא קל כדי להאמין , ועד ש עד שיעקב מקבל שם ישראל זה לא קל, צריך מאמץ ויש הרבה-הרבה בעיות, וצריך להבין מי זה ישמעאל, מי זה עשיו , מי זה לבן, מי זה אבימלך, מי זה עמלק סוף-סוף , כן כי אנחנו חיים את כל המאורעות האלו מבחינת כלל, מה שהם חיו מבחינת יחיד, יחידי סגולה, אנחנו חיים את זה "מעשה אבות סימן לבנים" ממש פשוטו כמשמעו. צריך לזהות במי מדובר .

פעם , אני לא זוכר אם דיברנו על זה, השונא הכי אכזר ליעקב זה דווקא לבן, לפי שנקרא בפסוק לבן הארמי , מי שרוצה להישאר ארמי ולא להיות כמו אברהם העברי, אז זה השונא ה הכי אכזר . זה חמור מאוד מה שאני אומר פה ,כן , אתם תופסים את חומרת העניין .

קהל: שאלה, כשכתוב "וחיית נפשי בגללך " סיום השלמת התיקונים , מה יש לנו צורך במקרה כמו בניסיון של אבימלך?

הרב: מכיוון שזה עוד לא הצליח,זה התחלה, בסיפור הראשון הזה כן , "אימרי נא אחותי את" הפשט היה צריך לאומר : אימרי נא "אחי הוא" נכון? אז זה שלבים , זה מצליח עם יצחק ורבקה , יש שלבים כדי להגיע לגמר התיקונים , זה ההתחלה , זה עוד לא הצליח , כי הבורים האלה במצרים לא תפשו שום דבר כן, אבל אתה אמרת שהיא האחות , אבל אחר-כך אברהם מסביר , היא גם כן אחותי אבל אתה לא יכול להבין , טוב ננסה עוד פעם , כן , זוכרים את ה..

וגם, כן?

קהל: ??

הרב: כן, שמה זה מושלם כן, אבל יש איזה שלב שצריך להסביר, כי גם כן אחותי בת אבי אבל לא בת אמי , היא גם כן אחותי , אבל אתה לא מסוגל להבין במה מדובר עד שסוף-סוף זה יתגלה .

תפסתם כבר את העניין כן? אז אני רוצה רק להשיב לאותה שאלה , שצריך הסוד כדי להבין את המדרש , זה השאלה שלך, אז הנה , רק דקה, ואחר כך -נמשיך בפעם הבאה.

רק דקה אני אמצא את זה.. זה בשמואל הנגיד ,איפה זה.. זהו יש לכם ..

ספר מבוא התלמוד לרבי שמואל הנגיד ז"ל - הגדרת ההגדה בתלמוד

... לפני כמה שנים, אני לא זוכר איפה, רק דקה, איפה זה? הוא מסביר מה זה שמעתתא, סוגיה, והגדה , תוספתא , ברייתא, זה מילון כן? עוד מעט אני מגיע, הרבה זמן שלא עבדתי עם זה. כן.

" והגדה - הוא כל פירוש שיבוא בתלמוד על שום ענין שלא יהיה מצוה, זו היא הגדה, ואין לך ללמוד ממנה אלא מה שיעלה על הדעת. ויש לך לדעת שכל מה שקיימו חז"ל הלכה בעניין מצוה שהיא מפי משה רבינו עליו השלום, שקבל מפי הגבורה, אין לך להוסיף עליו ולא לגרוע ממנו, אבל מה שפירשו בפסוקים כל אחד כפי מה שנזדמן לו ומה שראה בדעתו ולפי מה שיעלה על הדעת מן הפירושים האלו לומדים אותם, והשאר - אין סומכין עליהם." ^[31]  

לכאורה הוא אומר כל דבר הלכה זה משה רבנו על פי הגבורה, הגדה, מדרש, כן, המדרש מה שיעלה על הדעת תקבל, מה שלא יעלה על הדעת לא תקבל. אבל זה קשה מאוד, כן מכיוון שאותם חכמים, רבי עקיבא, רבי ישמעאל, רפי טרפון, שהסבירו הלכה, מה זה הלכה, זה ממשה רבנו מפי הגבורה, אותם החכמים כשמסביריםהגדה, דרש, אם זה עולה על דעתך תקבל, אם לא, אסור.

מי יכול לפרש את הקושי הזה? כן? כי הוא מהישיבות הליטאיות , אבל הוא היה ספרדי, מזכיר...

שאלה מהקהל : הגדה היא לפי רמה של השומע, רמת השומע כלומר זה לפי רמתו של השומע ...

הרב: כן, וצריך להוסיף עוד דבר, כן תפסתם את זה , אם אתה מסוגל להבין תשתמש בזה, אם אתה לא מסוגל להבין, אסור לך. אבל אל תעשה ככה להלכה, הלכה, תבין, לא תבין זה הלכה, כן.

תפסתם את זה? אבל יש דיוק יותר, יותר פשוט ,כן, מה הוא רצה לומר "מבוא לתלמוד" והוא מסביר דברים פשוטים לכאורה, מה זה ברייתא ,מה זה משנה, מה זה הגדה, מה זה הלכה, למי כתב את המבוא הזה? לעם הארץ גמור, ברור כן, למי שאין לו רב. אז מי שאין לו רב, צריך להשתמש במילונים, אז בא החכם ואומר, תדע לך, מה שאתה רואה שתבין, תבין. מה שאתה לא מבין , אסור לך לנגוע, כי המשנה אומרת "עֲשֵׂה לְךָ רַב, וְהִסְתַּלֵּק מִן הַסָּפֵק"^[32] , אם אין לך רב קח מילון.

אבל אסור לך עם הדרש, כן, זה מובן? אבל זה פשוט, תפסתם את זה?

שאלה מהקהל :   ... ??

הרב:   זה לא מדויק, אין מגלים, כן, אלא ראשי פרקים למי שמבין מדעתו, וככה אנחנו נוהגים, כן, וזה שייך לתורת הנסתר, אין מגלים ואסור לרווקים , רווקות מותר, אבל רווק אסור. חח..

כי דווקא לפי מה שלמדנו, התורה היא האישה, ולכן אישה יכולה להבין אישה, אבל איש בלי אישה לא יכול להבין אישה, לכן רווק אסור ללמוד נסתר, זה מובן ? חח.. גם זה מהנסתר.

טוב, אז הנה דוגמא, כן, אז בא חכם ואומר, מי שלא מקבל מרב אסור לו להתייחס ל.. ואנחנו מוצאים בתלמוד ירושלמי שנתנו רשות להביא בכתב את ההלכות ואסרו את ההגדות. רק אחר-כך נתנו להביא בכתב את ההגדה כי זה היה אסור להעלות בכתב מה שבעל-פה ולכן ההגדה היא נמסרת יותר בע"פ מההלכה. זה מובן את זה?

שאלה מהקהל : ??

חיוניות לימוד המדרש

הרב:   ברור , זה ברור! לא? מלמד תינוקות לא צריך להיות רב, הוא מלמד תינוקות, אז כשמגיעים לרמה שנקרא תלמוד תורה, צריך רב. ו.. אז הסדר הוא ככה: אצל הרב שמלמד ואצל התלמיד שלומד, התלמיד שלומד לא צריך להתחיל בסוד, אבל הרב שמלמד, עד שגמר הסוד הוא מלמד פשט. הסדר הוא הפוך. זה מובן? אז לכן רמזתי ככה, זה לא לחינם, שהקבלה היא ספרדית, כן, זה מסתורי כי פרדס זה לא מילה עברית, וספרד זה לא מילה עברית, אז זה מתחיל בסוד, רמז, דרש, פשט... לא, לא סליחה, סוד, פשט, רמז, דרש. וזה התשובה של השאלה שלך וכי, ואם לא כן, אם אין אמונה חזקה, אז זה הופך להיות צדוקיות, מי שלא מאמין באמונה שלמה, ומחזיק באותה דעה, שהיה לחז"ל על הגדה, כל אחד מה שעולה על דעתו, זה נופל בצדוקיות. יש מדרש שמסביר את זה, זה לא מדרש זה ברייתא, "מי שלא למד הלכה אף פעם לא טעם, טעם חכמה"^[33], לא יודע מה זה חכמה, כי לא למד הלכה. "מי שלא למד מדרש, הוא לא מכיר מי שאמר והיה העולם" המדרש זה מביא לחכמת האמונה, ולכן למי שיש אמונה פשוטה אז יש לו אמונה שלמה, למי שאין אמונה שלמה, אם הוא לא לומד מדרש, הוא כופר בעיקר, הוא לא יודע בפני מי הוא עומד. אמונה לוקה. זה הסגנון של הברייתא. באבות דרבי נתן, רצונך לדעת מי שאמר והיה העולם, תלמד הגדה. ולכן זה לא סתם, אז במרוצת הגלות קרה מה שקרה, ורואים את התורה סתם כקודקס של צדוקים, ואמונת ישראל מהי? לא יודעים. מחפשים אצל פילוסוף זה או אחר, איזה קאנט שמלמד חכמת ישראל, אמונת ישראל, או זה היידגר, או זה... חכמים, אבל חכמי אומות העולם, זה לא חכמי ישראל.

חכמי ישראל זה חכמי המדרש, זה מובן העניין? לכן צריך לצאת מהגלות ההיא. טוב, אז יש עוד סוגיה אבל אין לנו זמן עכשיו, שצריך להבין את זה, שיש תקופת הגלות ויש המשימה שלה, והמצב שלה, והאמת שלה, ויש תקופת הגאולה, אז מי שלא היה יודע מה זה היה הגלות לפני תקומת מדינת ישראל, מי ששוכח מה זה היה גלות, בלי שום אפשרות לבוא פה לכנסים האלו ולבוא להתפלל לכותל ולבוא לומר קדיש בבני-ברק, וכן הלאה, מי ששכח את זה הוא כופר בעיקר. זה פשוט מאוד, או זה מעשה שטן או זה מעשה ה' , אם זה מעשה ה' צריך להסיק מסקנות, אם זה מעשה שטן צריך להסיק מסקנות, מי אומר שזה מעשה שטן? דווקא הערבים הישמעאלים ואלו שאומרים ש... תפסתם את זה? טוב ...  

[סוף שיעור 4]

^[1] "דברים , פרק ח', פסוק ג'.

^[2] תלמוד בבלי, מסכת יבמות דף סא.

^[3] דברים, פרק כ"ו, פסוק ה'.

^[4] ספרי על דברים, פרק כ"ו, פסוק ה'.

^[5] תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ק"י,ע"ב.

^[6] תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה ,דף ח' ע"ב

^[7] בראשית, פרק כ"ו, פסוק ח'.

^[8] בראשית, פרק ב', פסוק ז'.

^[9] בראשית, פרק י"ב, פסוק טז'.

^[10] תהילים, ס"ח, י"ט.

^[11] בראשית , מ"ז, כ"ח.

^[12] בצרפתית לקמול, לנבול

^[13] בראשית , א', כ"ו.

^[14] "תהילים קי"ד.

^[15] "תהילים פ"א.

^[16] מסכת כתובות ק"י:

^[17] מתוך ההגדה של פסח

^[18] משלי, פרק י' , פסוק י"ז.

^[19] במדבר, פרק י"ב, פסוק א'.

^[20] פירוש המלבי"ם: (יד - טז) "ויראו המצרים", ר"ל וכשבקש איש לקחתה לא יכול לתת מה ששאל אברהם מחירה, עד "שראו אותה שרי פרעה", וגם הם לא השיגה ידם לתת המחיר שבקש עד "שהללו אותה אל פרעה", שהוא היה בכחו לתת מהר ומתן כיד המלך. ותקח האשה בית פרעה ר"ל שלקחה לארמונו ע"מ לקחתה לאשה, כמ"ש ואקח אותה לי לאשה, "ולאברם היטיב בעבורה" שנתן לו מחירה כל מה שבקש עד שהיה לו צאן ובקר וכו' ואברם היה מוכרח לקחת אחר שנתנו לו כפי מה ששאל: גם יל"פ עפ"י הנודע בספורי ימי קדם שכל אשה שראו בה יופי מופלגת למעלה מן הרגיל היו מיחסים לה אלהות והיו מהבילים שהיא בת אלוה פלוני ושהאלהים חושקים אותה, והיה אסור לאיש הדיוט ליגע בה וכ"ש שיקחנה לאשה, שהיה חייב מיתה שמועל בקודש, לבד המלך שהיה ג"כ אלוה אצלם היה מותר לקחתה. וע"כ חשש אברהם שכשיראו אותה המצריים יאמרו איך יתכן שאשתו זאת. והלא פגם בכבוד אלהות ויתחייב מיתה בנימוסיהם, ועי"כ יהרגו אותי. משא"כ כשתאמר אחותי את ייטיבו לי כשאני אח לאלוה. וע"כ הללו אותה אל פרעה ואמרו לו זו ראויה למלך, שהוא ג"כ אלהים. רק ע"י שנגע אותו אלהים היה ירא מאברהם שראה שאלהים רב ריבו והיא ראויה אליו:

^[21] תהילים פ"ט, ג'. " כִּי אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה שָׁמַיִם תָּכִן אֱמוּנָתְךָ בָהֶם"

^[22] שיר השירים, פרק ח', פסוק א'

^[23] משלי, פרק ז', פסוק ד'

^[24] משלי, פרק א', פסוק כ'

^[25] תלמוד בבלי, מסכת שבת דף ס"ג. "דרב כהנא גמר לכל הש"ס ולא ידע הדבר דאין מקרא יוצא מידי פשוטו"

^[26] "מכינים את הבקבוקים בארמון... אז צריך ללכת לארמון " ביטוי בצרפתית , בעולם היין, כאשר יין מופק ע"י בעל הכרם מהתחלה ועד הסוף וגם כולל הכנת הבקבוקים אומרים "מכינים בקבוקים בארמון" הרב מוסיף שמה איפה שמכינים את היין, צריך ללכת.

^[27] מדעי המחשב.

^[28] סרסל- עיר בפרבר הצפוני של פריס בצרפת עם קהילה יהודית גדולה.

^[29] בראשית פרק ג', י"ד.

^[30] ויקרא רבה פרשה יג פיסקא ה'

^[31] קיצור כללי התלמוד , מ"ה ,ע"ב.

^[32] משנה מסכת אבות, פרק א', משנה ט"ז   "רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה אוֹמֵר, עֲשֵׂה לְךָ רַב, וְהִסְתַּלֵּק מִן הַסָּפֵק, וְאַל תַּרְבֶּה לְעַשֵּׂר אדמות"

^[33] מסכתות קטנות, מסכת אבות דרבי נתן, נוסחא א' ,פרק כ"ט ,הלכה ז'.

"רבי יצחק בן פנחס אומר: כל מי שיש בידו מדרש ואין בידו הלכות, לא טעם טעם של חכמה. כל מי שיש בידו הלכות ואין בידו מדרש, לא טעם טעם של יראת חטא."

תמלול, כותרות, ומקורות: דוד כהן
David.Cohen@barangroup.com‏

שיעור 5

אברהם נפרד מלוט

[..המשך משיעור קודם ]   היה יכול להיות צדיק, אלא מה? הוא בחר את הכוון, את הדרך ה..הכי, יותר מסוכן לכאורה, אלא, אלא אפשר להוסיף גם-כן ה-הכי מתאים לו. ואי אפשר לדעת מה באמת רצה. להיות שוב איש חזק של האמת האמתית בסדום, ורק איש עז יכול להחזיק מעמד וסוף-סוף מתברר שלאמיתו של דבר היה מתנהג כמו במידת סדום כן.

מכל מקום הניצוץ של הקדושה שהיה בנפשו, נשאר בקדושה שלו עד לאחרית הימים, עם רות המואבייה, וכן הלאה. זה מובן. כן.

אז אנחנו חוזרים ליעקב ועשיו, כן... רצית להגיד משהו?

קהל: הייתי רוצה לומר בבקשה שיש ללוט ..זהות יוסף לפני הזמן.

הרב: תראה, אפשר להגדיר את זה ככה, אבל מכל מקום, לא לשכוח שמדובר בבני משפחת אברהם שמאותו שורש של הזהות העברית שהתורה מספרת את ההתגלות שלה באותם הסיפורים.

מה שרציתי להסביר שמה שמתגלה שזה, רק בדיעבד זה מתגלה, שבשורשו, אעפ"י ששורשו היה דומה מאוד משורש אברהם, שורשו היה רשע. זה לא הֶכְרֵחַ מלכתחילה. זה ההתנהגות שלו שמגלה את זה, זה מה שלמדנו בפסוקים הקודמים. כי ההחלטה באה, שצריך להיפרד ואחר-כך אברהם מסביר, מכיוון שצריך להיפרד, אז זה מובן שהגורל שלו יהיה, להיות בשמאל והגורל של אברהם בימין. זה מובן? אני רק רוצה לחזור לדוגמא של יעקב ועשיו. זה מה שמסביר רש"י .

אני חוזר על רש"י. "מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ" ^[1]   –"מן המעיים הם נפרדים, זה לרשעו, וזה לתומו" ה"וו" שרש"י מוסיף זה לרשעות שלו וזה לתמימות שלו. כל אחד מלכתחילה, גם עשיו כשלעצמו, גם יעקב כשלעצמו, היה יכול להיות או צדיק או רשע, מה שבחר עשיו בכוון שלו, זה סוף-סוף להיות רשע בכוון שלו ומה שבחר יעקב זה להיות צדיק בכוון שלו. אלא ההבדל הוא, שיעקב מטבעו היה מיועד לרוחניות ועשיו מטבעו היה מיוחד.. מיועד, דווקא לגשמיות, כפי שאנחנו אומרים בלשון החסידים. זה מובן כן. לו שיצחק היה צריך לפתור את הבעיה של האדם כצדיק, אבל לאדם יש שתי משימות, לפתור את הבעיות של הרוח ואת הבעיות של החומר. כן. אז מכיוון שעשיו בחר בחומריות אז יש גם כן כוון להיות עבד ה' בחומריות, דהיינו השופט בעיר, דהיינו כפי שאתה אמרת מה שעשה יוסף במצרים. כן, אבל בלהיות צדיק. הוא בחר בצד של רשעו שלו ובמקביל, יעקב בחר בתמימות שלו.

להיות איש רוח זה לא אומר שזה זהה להיות צדיק. איש רוח יכול להיות אט צדיק או רשע. להיות איש חומר זה לא אומר להיות רשע , איש חומר יכול להיות או רשע א צדיק. אבל זה בחר ברשעו שלו, וזה בחר בתומו שלו. זה מובן? אז אנחנו רואים מצב דומה מאוד בין יעקב ועשיו.. סליחה, יעקב ועשיו מצד אחד, ואברהם ולוט מצד שני.

מישהו רצה לשאול? טוב, אז עכשיו אנחנו מגיעים למדרש שאני רוצה ללמוד אתכם, זה פסוק י"ד " וַיהוָה אָמַר אֶל אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד לוֹט מֵעִמּוֹ שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה. כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם." ^[2] החידוש של אותם הפסוקים זה " לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם" תזכרו את זה, וזה יעזור לנו להבין את כוונת המדרש. בפסוק הקודם, תראו בפרק י"ב, פסוק ז', הפסוק אומר "וַיֵּרָא ה' אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיהוָה הַנִּרְאֶה אֵלָיו." פה באותו פסוק ז' בפרק י"ב לא נרמז, לא נאמר " לְךָ אֶתְּנֶנָּה " אלא רק " לְזַרְעֲךָ " זה מובן? זה מה שנתן ללוט ולרועי לוט לחשוב שמכיוון שההבטחה הייתה לזרע אברהם, ולאברהם אין זרע, אז הארץ שייכת לצאצאי לוט. אתם זוכרים את העניין של הריב בין רועי לוט ורועי אברהם, את הטענה של רועי לוט, מכיוון שהארץ ניתנה לזרע של אברהם בהבטחה, ולאברהם אין זרע, אז זה שייך לזרעו של לוט. זה מובן? ולכן הם אומרים שהארץ שלהם ואין גזל ללכת לקחת את השדות של הכנענים ושל הפריזים, אתם זוכרים את זה כן? אז פה יש הבדל בין שני הפסוקים האלה, אני חוזר על זה. קודם כל יש הבטחה לאברהם "לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת" אבל רק אז אחרי היפרד לוט מעמו, מה אומר הקב"ה לאברהם? " לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם" ולכן יש הבדל כשאברהם הוא עם לוט או ההיפך.

כשלוט הוא עודנו עם אברהם ההבטחה לא יכולה להיות כה ברורה, אחרי שנפרדו אחד מהשני, אז ההבטחה ניתנה לאברהם באופן יותר ברור. " לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם" זה מובן?

טוב, קודם כול נקרא את מה אומר רש"י על אותו פסוק "כל זמן שהרשע עמו היה הדבור פורש ממנו" ופה יש לנו שאלה על רש"י, מכיוון שלמעלה כבר כשלוט היה עם אברהם היה גם כן הדיבור לאברהם , תראו את זה דווקא בפסוק ז' שבפרק י"ב " וַיֵּרָא ה' אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר" ופה באותו מצב לוט היה אתו, ולכן רש"י מוסיף "ולעיל שהי' לוט אצלו וכתיב וירא ה' אל אברם באותה שעה כשר היה וק"ל " כן, זה עוד לא התגלה, הרשעות שלו עוד לא התגלתה, אבל בינתיים זה מתגלה שהוא אכן מאותו שורש של זהות, אבל מצד הטומאה. וכל עוד שהיה קשור עם אברהם, הדיבור של הקב"ה אל אברהם לא היה כל כך ברור, לא היה כל כך מדויק, זה רק זה לעתיד לבוא רחוק מאוד, "לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת". אני רוצה להוסיף קצת הסבר, כאילו הפסוק רוצה לרמוז, צריך עוד בירור, עד שההבטחה יכולה להתקיים. זה דומה מאוד להבטחה של היהודים כלפי ירושלים "לשנה הבא בירושלים", זה לא ברור מתי, מכיוון שזה לא כבר התברר אם הגיע הזמן או לא, אז שוב, ההבטחה היא לעתיד לבוא. אז זה דומה מאוד. צריך בירור וכשהבירור מגיע, אברהם הוא באמת אברהם, ולא אברם עם לוט, אז הבירור הוא ברור. " לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם"

אתם רואים את החידוש בפסוק? כבר כן? אז ניקח את המדרש.

בראשית רבה- פרשה מ"א–ח'

" וַיהוָה אָמַר אֶל אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד לוֹט מֵעִמּוֹ" יש לכם את הדפים פה אני חושב, כן? "ר' יודה אומר: כעס היה לאבינו אברהם, בשעה שפירש לוט בן אחיו מעמו.." מה רוצה לומר המדרש? בשעה שפירש בן אחיו מעמו, מאברהם, אברהם היה בכעס, כן? או הקב"ה כעס על אברהם ? מה הפשט של המדרש? מה שאמרנו מקודם או בפעם השנייה " כעס היה לאבינו אברהם, בשעה שפירש לוט בן אחיו מעמו." הוא ביקש את זה, למה הוא כועס?

קהל: בגלל שהוא הסכים?

הרב: לא, לא הבנתי מה שאמרת

קהל: בגלל שלוט הסכים להיפרד?

הרב: לא, אעפ"י שהיה צורך שלוט ייפרד ממנו, כאב לאברהם , את הפירוד הזה. יש מצב דומה, דווקא כששרה החליטה שצריך לגרש את ישמעאל "וַיֵּרַע [הַדָּבָר מְאֹד] בְּעֵינֵי אַבְרָהָם"^[3] אעפ"י שהיה צריך, היה הכרחי לעשות את זה, אברהם היה לו .. אנחנו רואים מצבים דומים מאוד, שמידתו של אברהם זה החסד הגמור, זה החסד המוחלט, אעפ"י שצריך לזרוק מעמו את לוט, הוא בכעס, גורם לו כאב, כן. אז " אמר הקב"ה: לכל הוא מדביק וללוט אחיו אינו מדביק?! " מה המשמעות?

קהל: משפיע?

הרב: משפיע, כן , אז הקב"ה מסביר לאברהם, שהוא מסוגל להשפיע על הכול, שהם חניכיו, והם "את הנפש אשר עשו בחרן" למשל, ולוט שהוא בן אחיו, אינו יכול להשפיע עליו, לכן צריך שייפרדו. כאילו יש איזה קושי מסוים בלוט שאברהם לא יכול להתגבר עליו, לכן כדאי שייפרדו אעפ"י שיש באברהם נטייה אצל לוט שהוא בן אחיו. זה מובן כן.

קהל: ??

הרב: אני , אני מבין את השאלה

קהל: ??

הרב: לא, כאילו.... אינני יודע, מכיוון שאני למדתי בספר אחר, ..שאין לו נקודות.. אבל מכל מקום , אפשר להסביר את זה ככה אם אני הבנתי , כאילו, למי ששואל ,ולמה כעס, לאברהם, זה לא יפה, לוט היה רשע , אז הקב"ה מסביר: אברהם מסוגל להתייחס לכל באי עולם וללוט הקרוב שלו, בן אחים, לא יהיה לו אהבה לו? ולכן כאילו המדרש רוצה להסביר לנו, למה יש באמת כעס לאברהם מן הפרידה ההיא, וזה מובן כן, אפשר להסביר את זה ככה אבל מכל מקום ,לפי הפשט, נראה לי שזה הקריאה הראשונה שקראנו, דהיינו ההסבר, הקב"ה משיב לאברהם שהכעס שלו, אעפ"י שהוא מובן, אינו במקומו. טוב זה נראה לי. אבל מכל מקום ההסבר השני גם כן נראה לפי, לפי הפשט.

מכל מקום, אנחנו רואים בהמשך "רבי נחמיה אמר: כעס היה לו להקדוש ברוך הוא, בשעה שהיה מהלך לוט עם אברהם אבינו. אמר הקב"ה: אני אמרתי לו [לאברהם]: לזרעך נתתי את הארץ הזאת, והוא מדביק את לוט בן אחיו, כדי לירשו?!  " זה מובן, כן. מה רוצה המדרש? זה להסביר את הצורך על מה שאמר הפסוק " אַחֲרֵי הִפָּרֶד לוֹט מֵעִמּוֹ" כל עוד שלא נפרד לוט מעמו , הדיבור לא היה יכול להתגלות לאברהם באופן כה ברור, וזה מסביר לנו הרבה דברים, כן , קשה לאברהם להיפרד מלוט, אבל זה צריך, זה מוכרח, ואחר-כך מה מתגלה? כי כל עוד שאברהם מתנהג, לפי הביטוי של הגמרא, במידה מופרזת, אז זה אסון להיסטוריה של עם ישראל, כן, זה אסון לצאצאיו, מכיוון שנטבע כבר בשורש הזהות של עם ישראל את הנטייה של המידה מופרזת. אצל אברהם זה לא חטא, אצל אברהם זה רק מידה טובה דווקא. כי אברהם הוא הצדיק של אותה מידה טובה של החסד המופרזת, חסד שאינו חסד מוחלט, זה לא חסד. זה מובן? אבל אצל צאצאי בני ישראל שאינם סתם בני אברהם, אלא בני ישראל, בני ישראל שהוא הצדיק של מידת האמת שהוא בנו של יצחק, בנו של אברהם. כשאותה נטייה מתגלית אצל בני ישראל, אז זה חטא והעונש זה הגלות. זה ההסבר של הגמרא, זה מובן? כן, מה השאלה?

קהל: האם יש משהו דומה לזה שמשה רוצה להוציא את היהודים ממצרים, בטענה שגאולה שאינה גאולה ....

הרב: לא, לאו דווקא , אני חשבתי קצת על השאלה, זה עניין אחר לגמרי. כי בתקופה של משה רבינו, הזהות של עם ישראל כישראל כבר התגלתה, יש כבר כתובת, בני ישראל - זה קיים , עם בני ישראל זה קיים. ולכן יש צורך דווקא להוציא את הערב רב ממצרים, כדי להשלים את תיקון, את תיקון הגלויות כן, אבל פה זה עניין אחר לגמרי, צריך לגלות, להוליד את הזהות של ישראל, אנחנו כל כך רגילים לפי הפשט הפשוט, הייתי אומר האינפרה-פשט כן, שאברהם זה ישראל, יצחק זה ישראל, אז אנחנו לא רואים את השלבים במהלך ההתגלות של הסיפור עצמו, כן? למפרע מיעקב , יצחק הוא ישראל, למפרע מיעקב ויצחק, אברהם הוא ישראל. ושוב ההתפשטות ההתגלות של אותה זהות שנקראת ישראל מתחילה מאברהם, צריך להיות קודם כל אברהם, אבל אם מסתפקים בשלב של אברהם, לא מגיעים אל הזהות של ישראל. מה שרציתי לדייק, שאברהם כאברהם צודק, כשמידת החסד שלו היא מופרזת, לא רק שאין לו חטא, הוא צודק. זה זהותו של אברהם, להיות אוהב של לוט, להיות אוהב של ישמעאל וכן הלאה, כן, ואני לא יכול לתאר לעצמי אדם שיהיה כאברהם, זה אדם, לפי ההגדרה של המקרא, ענק, איך אומר הפסוק? "גדול בענקים" כן בריאה חדשה לגמרי. אברהם אוהבי, יוצא מן הכלל, כן. ולכן כשבני ישראל לוקחים את הדמות של אברהם כתורת משה, אז מתגלה את החולשה שהמדרש רוצה להסביר לנו. ברור שאברהם היה צדיק גמור והוא היה יודע שלוט היה רשע גמור. זה הוא עצמו אומר " הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי " [...] " כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ" אבל מכל מקום צריך להבין שחובה על אברהם להיות על יד לוט כדי להציל אותו בשעת סכנה מכיוון שלאמיתו של דבר הוא מציל את רות, הוא מציל את דוד ולא את לוט רק.

אני מצאתי בספר נפש חיים של הרב חיים מוואלוז'ין, פרק שלם על זה, כן , אסור לבני ישראל לקחת כמודל, אם אפשר לומר, את סיפורי האבות , כי אנחנו צריכים להתנהג לפי השולחן ערוך של תורת משה, כי אנחנו בני-ישראל , מי שמתיימר לומר מכיוון שאברהם עשה ככה, גם אני אעשה ככה וכן-הלאה אז הוא טועה. זה מובן כן. אבל חוץ מזה , צריך להבין את הזהות של ישראל, של עם ישראל, ואי-אפשר להבין אותו אלא בלימוד, את הסיפורים של המקרא. מזה נובע החשיבות של לימוד המדרש שהיא דרך חכמת חכמי ישראל שגילו לנו את כל המצבים שאנחנו חיים, בדומה למה שחיו האבות. "מעשה אבות, סימן לבנים" זה מובן. אבל שמה זה עניין אחר לגמרי. אולי אני אסביר את זה בקצרה, מה היה הוויכוח בין הקב"ה למשה על אותו פסוק , כש.. זה בפרשת כי תישא כשמשה רבנו שומע את זה " לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ" ^[4] ורש"י מסביר "[שחת] העם לא נאמר אלא עמך" מה זה העם של משה? זה הערב-רב שאתה הוצאת ממצרים "וערב רב שקבלת מעצמך וגיירתם ולא נמלכת בי ואמרת טוב שידבקו גרים בשכינה " טוב . בתפילה של משה הוא מתפלל לא על הערב-רב, אלא על עם ישראל, כן, וההסבר הוא ככה , וזה נותן לנו להבין את זה, אם הערב-רב לא יוצא ממצרים בשעת יציאת ישראל ממצרים, צריך בתקופה אחרת לחזור עוד לגלות כדי להוציא את הקדושה של הערב-רב כן. אבל מה ההבדל מה היה חסר? שמכיוון שמבחינת ההגדרה של האמונה, זה אותה אמונה, האמונה של עם ישראל זה אמונה בה', דהיינו האמונה של הגאולה, למדנו את זה פעם, כן. ואותו ערב-רב, האמין באותה אמונה, הם סבלו את הסבל של הגלות והם רצו להשתתף בגאולה של עם ישראל, וזה הדגם שמה שהיה אחר-כך בכל ההיסטוריה שלנו . מכל אומות העולם באים מבחינת ערב-רב אלו שרואים באמונת ישראל את האמונה של הגאולה כולה , זה מובן כן? אבל מה היה חסר , מה היה ההבדל? שעם ישראל ידעו, וזה החינוך של האבות, את הדרך-ארץ של האבות השייך לתורה ואותו ערב רב רצה לקבל את התורה בלי הדרך-ארץ של כל הדורות, מאברהם עד משה רבנו. היה חסר להם את הדרך-ארץ העברי ששייך לתורת משה. בביטוים שלנו זה גיור שלא כהלכה, זה מובן כן? אז ברור שהיה צורך, והכרח להוציא את הערב-רב ממצרים, אבל זה היה בחיפזון , זה שמגלה את ה... ולכן מה קרה? אחר-כך זה מתגלה בחטא העגל ואחר-כך בחטא דור המדבר, אבל בקצרה זה דבר חשוב מאוד להבין, כן. שסוף-סוף חטא העגל, זה בהשפעת הערב-רב ואם חטא כזה, חטא העגל, זה היה בהשפעה של הערב-רב כפי שאנחנו רואים לפי הפשט , כי מה אמרו. אמרו " אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" ^[5] כל פעם שמדובר על הערב רב זה הביטוי עליה מארץ מצרים כל פעם שמדובר על ישראל זה יציאה ממצרים. זה מובן? כן. זה ברור לפי המקרא. ולכן מי אומר למי " אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" זה הערב-רב שאומר לישראל, אז מיד אחר-כך משה מתפלל גם על בני ישראל צריך להציל את עם ישראל, וכדי להציל את עם ישראל צריך לסלוח על הערב-רב זה מובן? אחר-כך יש תפילה שניה כשהקב"ה סלח, מחל על הערב-רב אז הם עכשיו הם ישראל, ולכן עכשיו יש חטא לאותו ערב-רב מכיוון שהם נידונים לפי תורת ישראל. ולכן יש תפילה שנייה על הערב-רב. אתם תלמדו את זה בפרשת כי תישא. אבל זה רק באחרית הימים שהגיור של אותו ערב-רב יהיה מושלם. לכן, למה שאני אומר עכשיו אין לי מקור, אבל כדאי לחשוב על זה, מה היה חטא של דור המדבר, חטא המרגלים? שלא רצו להיכנס לארץ ישראל ולכן אני ממשיך את אותו הסבר, כמו שחטא העגל זה היה בהשפעת הערב-רב , זה היה התנהגות שלהם בעבודת הבורא , ההתנהלות שלהם בעבודת הבורא הייתה עבודה אבל זרה. לא עבודה של העם העברי, לא עבודת ה' אלא דרך המזלות. זה לא אומר שזה היה עבודת אלילים, אלא עבודה אשר לא ביקשה התורה גבי ישראל, הם המשיכו להתנהג כמו הדתיים הגויים והם היו מוכנים לקבל תורת משה אבל את החינוך של האבות לא קיבלו. זה מובן . לא צריך להסביר עוד, כן? תראו בכוזרי, כי לאמיתו של דבר לא רצו להחליף את הקב"ה בעגל אלא משה רבנו כן? זה זוכרים את זה כן.

ובלשון הקבלה זה, חטא העגל, זה שייך להגדרה של הספירות כעיגולים , הם בחרו בעיגולים, דהיינו בצד הטבעי של הכוחות האלוקות בעולם. חטא העגל זה העיגולים, טוב אני סוגר את העניין ולכן אני ממשיך: כשהדור, דור המדבר, לא רצה להיכנס לארץ ישראל, זה שוב השפעה של הערב-רב ומה שאני רוצה לומר עכשיו זה קצת דבר חמור מאוד, קצת מאוד כן? חח..זהו זה מכיוון שארץ ישראל זה ההבטחה לעם ישראל, לבני ישראל ,לשבטים של צאצאי האבות, זה הארץ שלהם , זה שייך לעם העברי , ארץ ישראל זה לא שייך לערב-רב ולכן אין ציונות בתורת הערב-רב. יש תורת משה שלמה חוץ מציון. מכיוון שציון    זה שייך לעם העברי ולא לערב-רב , זה מובן? ולכן לא אמרתי שאלו שקיבלו תורת משה בלי הציונות הם צאצאי הערב-רב , אני לא יודע , יתכן שזה יותר חמור מזה, מכיוון שערב-רב אפשר להבין , אבל אם הם יהודים ממוצא יהודי זה חמור, זה, זה מובן? אבל זה דומה מאוד ופה יש לנו הסבר ברור כן. כי כשמדובר בארץ ישראל זה לא אומר להם כלום! תורת משה? זה תורת משה! ארץ ישראל ... ואני מרגיש בתגובה של אלו שמקבלים תורת משה וארץ ישראל של מטה זה לא אומר להם שום דבר כן, "ארץ הקודש, ירושלים של מעלה , ארץ ישראל של מעלה , מיסטיקה כזו עמוקה מאוד" , כל זה מובן כן? ומקפידים במצוות תורת משה בחוץ לארץ אבל ארץ ישראל ? לא שייך ליהודים , טוב זה .. חח... זה מובן ? זה מפתיע אבל אי אפשר להסביר אחרת כן. טוב זה הזוהמה של אותו נחש כן שממשיך לתפקד . ואז אני חוזר לנושא.

ולכן ברור שמשה רבנו צדק, כשרצה להוציא את הקדושה הנסתרת שהיה בערב-רב אבל צריך זמן ויש צורך של בירור , מי שחטא, טוב, מי שלא חטא זה יתברר אחר-כך, מאיפה לומדים את זה ? על חטא העגל כן , ודווקא העונש של חטא העגל הוא התגלה בהזדמנות של חטא המרגלים , זה מובן ? זה אותו חטא, אולי אני אזכיר בקצרה מה שלמדנו פעם, זה מסיים את הנושא פחות או יותר, שיש בגמרא שבת, יש אגדה שמסבירה על פסוק של פרשת יתרו " וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר." : שהקדוש ברוך הוא כפה עליהם הר כגיגית, ואמר להם: "אם אתם מקבלים את התורה – מוטב, ואם לאו – שם תהא קבורתכם"  ^[6]   אתם זוכרים את הפסוק . אבל סוף-סוף אנחנו רואים שסוף-סוף קיבלו את התורה אבל למה נקברו במדבר והסיבה,לפי הפשט של המקרא, שהם נקברו במדבר זה מכיוון שלא רצו להיכנס לארץ ישראל, זה מובן? ולכן קבלת התורה והכניסה לארץ זה אותו דבר לפי אותו מדרש, כן .

אני חוזר על הפשט של המדרש. " אם אתם מקבלים את התורה – מוטב, ואם לאו – שם תהא קבורתכם" אחר-כך שם היה קבורתם, כל הדור הזה, חוץ מכלב בן יפונה ויהושע בן-נון. אתם זוכרים את הדיוקים, כן? ולכן , זה מגלה כי, אעפ"י שקיבלו את התורה, נקברו במדבר מכיוון שלא רצו להיכנס לארץ ישראל. טוב זה נושא בפני עצמו פה זה אותו עניין. מי שמקבל את המשימה להיות עבד ה' אבל בצד הטומאה. אעפ"י שמלכתחילה היה בכוחו להיות הצדיק בגיהינום , בגלל שלאמיתו של דבר, הוא היה שייך לרשות של הגיהינם. זה אותו דבר אז ממשיכים?

קהל: ??.... ניתן להבין שהקב"ה רצה להתחיל מחדש, אלא עם משה, זה סכנה גדולה!

הרב: לא ... כן ,כן, אני מבין את הנושא. אתם זוכרים מה אמר המדרש, כשמשה שבר את הלוחות.

המדרש אומר על הפסוק "את הלוחות אשר שיברת" : יישר כוחך ששיברת.

זה לשון המדרש, כן. דהיינו הקב"ה היה מחכה שמשה ישבור את הלוחות ולכן הוא שמח כשמשה שבר את הלוחות, מכיוון שהציל את העם. היה צריך או להשמיד את העם או לשבור את הלוחות, כי גבי הלוחות, העם היה רשע, כן. ולכן אם הלוחות נשברו כאילו התורה לא נתגלתה מעולם ולכן יש ארך אפיים לעם, זה מובן כן?

אז אנחנו רואים שהשאיפה של הקב"ה היה לשבור את הלוחות , אבל הוא חיכה שמשה רבנו ישבור את הלוחות , למה? מכיוון שברמה המוחלטת של האמת , אי אפשר לשבור את הלוחות. כי הלוחות הן לוחות האמת. ולכן בלשון קצת שונה, לפי מידת הדין היה צריך להשמיד את העם , אבל לפי מידת הרחמים היה צריך לשבור את הלוחות. אבל הקב"ה לא יכול לשבור את הלוחות, כי הלוחות זה האמת. ולכן זה זכותו של משה שהוא הבין את רצון הקב"ה שהיה צריך לשבור את הלוחות ולכן הוא אומר לו : יישר כוחך ששיברת, זה העומק של המדרש.

אז זה אותו עניין. לפי מידת הדין , הניסיון לגלות זהות ישראל כעם, כצאצאי האבות, נכשל לכאורה, אז ניסיון אחר, אולי נוציא ממשה רבנו עם אחר לגמרי, שיהיה כמין כנסייה של ישראל.

מכיון שהשאלה על אותו עניין, שעם שיוצא ממשה, זה עם שיוצא גם כן מאברהם, יצחק ויעקב מכיוון שמשה הוא צאצאי אברהם, יצחק ויעקב . מבינים את השאלה?

לאמיתו של דבר, התפקיד של משה והתפקיד של האבות הוא שונה לגמרי, הם שונים לגמרי, התפקיד של האבות זה להוליד אומה. התפקיד של משה זה להיות רב של בית-מדרש.

זה "משה רבנו" , והאבות זה אברהם, יצחק ויעקב "אבינו" זה תפקיד אחר לגמרי, לאבות יש בנים, אין תלמידים. למשה יש תלמידים, אין בנים. בנים של משה לא יודעים מיהם, תלמידים של אברהם לא יודעים מיהם, רק באחרית הימים ,חוזרים את הנפש אשר עשו בחרן.

זה מובן? זה קצת סכמתי כן, אבל זה מובן? ולכן להקים עם ישראל ממשה, זה להקים כנסייה, ולא אומה, ולכן משה בעצמו יודע שזה לא רצון הבורא.

אבל לפי מידת הדין זה מתגלה, שאם האסטרטגיה הראשונה עם ישראל נכשל אז אולי יש אסטרטגיה שניה, הנצרות. אבל כמייסד, משה רבנו. תפסתם את העניין? משה רבנו יודע את זה, לכן הוא אומר זכור לאברהם, ליצחק וליעקב עבדך , מובן?

מדרש בראשית רבה – פרשה מ"א –ח'

טוב, אז אנחנו חוזרים למדרש " [אמר הקב"ה:] אני אמרתי לו: לזרעך נתתי את הארץ הזאת, והוא מדביק את לוט בן אחיו, כדי לירשו?! " אז מה שרציתי להסביר לפי פשט של המדרש לכאורה המצב של אברהם זה לא כל-כך טוב, כן, הקב"ה כאילו, איך אומרים את זה? מוכיח אותו, אומר לו, אתה לא מתנהג יפה, אתה חבר של טמא כזה. כן, אז לכן רציתי להסביר כי מידתו של אברהם , היא מידתו של אברהם, כשאחר-כך במרוצת הזמן אותו מצב מתגלה אצל צאצאי אברהם אז זה חטא.

"אוֹי לָרָשָׁע אוֹי לִשְׁכֵנוֹ." ^[7]   "וְאַל תִּתְחַבֵּר לָרָשָׁע," ^[8] לוט - צריך להיפרד ממנו, אבל אברהם, מתפרד מלוט, אבל זה כואב לו. כמין כעס, זה אותו דבר עם ישמעאל , זה מובן כן? טוב נמשיך.

"א"כ ילך ויביא לו שני פרסתקין " פרסתיקים לפי הפרוש זה טפילים , פרזיטים , כן

" מן השוק, ויורישם את שלו, כמו שהוא רוצה בן אחיו?! הה"ד: (משלי כב) גרש לץ ויצא מדון. גרש לץ, זה לוט. ויצא מדון, ויהי ריב בין רועי אברם וגו'. וישבות דין וקלון."   זה המדון זה הריב ויש בו דין וכבוד, אתה מגרש לץ, אז ישבות דין וכבוד זה ההמשך של הפסוק במשלי.

" ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה וגו'   (שם) אהב טהר לב וחן שפתיו רעהו מלך.

הקדוש ברוך הוא אוהב כל מי שהוא טהר לב, ומי שיש לו חן בשפתיו.מלך הוא. רעהו, זה אברהם, שהיה תמים וטהר לבב, ונעשה אוהבו של מקום, שנאמר: זרע אברהם אוהביו," שנאמר זרע אברהם אוהבי, צריך להבין הפשט, לא כתוב זרע אברהם , לא כתוב פה זרע אברהם אהובי, אלא אוהבי .

" ולפי שהיה לו חן בשפתיו, שנאמר: (איוב מא)' נעשה לו הקב"ה כרע, שמתוך אהבה שאהבו המקום

אמר לו: לזרעך נתתי את הארץ הזאת. "

אז בלי שום ספק הכוונה של החלק השני של המדרש, זה להודיע לנו ששיעור קומה של אברהם הוא מיוחד לגמרי, יוצא מן הכלל, כפי שניסיתי להסביר מקודם שהוא הצדיק האמתי, יוצא מן הכלל בכל ההיסטוריה של העם האנושי, ושהוא ההתחלה של התגלות המידות של הזהות העברית . והמידה הראשונה לפי הסדר זה מידת החסד , וחסד מוחלט , אבל שוב, צאצאי ישראל וישראל מבחינת הנושא של מעשה האבות סימן לבנים, הם שייכים לאותם בעיות, לאותם המצבים אבל הם צריכים ל.. איך אומרים, אני רוצה לומ, להתנהג כן, שוב אני חוזר , והדברים הם מדויקים , לפי השולחן ערוך של תורת משה, ולא לפי מידה זו או מידה אחרת נפרדת. זה מובן כן?

כי הפירוד באיחוד המידות זה מגלה טעות בתורה. ולכן המדרש מסביר המצב של אברהם אבינו הוא יוצא מן הכלל לגמרי, הוא אוהבו של הבורא.

טוב אנחנו נסיים פה הערב וכבר כשנגיע ל לפרקים הבאים נראה כי היעד התכלית של סוף התולדות זה התכלית המשיחי של התולדות, זה כשאנחנו מוצאים את התשובה לפסוק הראשון של פרשת תולדות " וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק." ^[9]   אתם זוכרים את כל הדיוקים של המפרשים, כל זה אנחנו יודעים כבר שיצחק הוא בן אברהם ושאברהם הוליד את יצחק, יש שם הרבה דיוקים של המפרשים וכדאי לזכור אותם, אבל צריכים לזכור שאנחנו מגיעים להבנה של הפסוק, מה אנחנו מחכים? עד כאן זה אחרית הימים, אברהם הוליד את יצחק, הצדיק של מידת החסד הוליד את הצדיק של מידת הדין. כל עוד שאנחנו לא שומעים יצחק הוליד את אברהם לא יעברו לספר תולדות, התולדות. דהיינו כשהצדיק של מידת הדין יוליד את הצדיק של מידת החסד, אז זה האמת של מידת הרחמים, לכן אנחנו מחכים את הביטוי "יצחק הוליד את אברהם" וזהו הוא ישראל, מה שהיה בהתחלה, אברהם , אנחנו מוצאים את זה בסוף ישראל, טוב אז אני חושב שאי אפשר להמשיך.

^[1] בראשית כה כג

^[2] בראשית יג יד

^[3] בראשית כא יא

^[4] שמות פרק ל"ב, פסוק ז'.

^[5] שמות פרק ל"ב, פסוק ד'.

^[6] תלמוד בבלי, מסכת שבת – דף פח, עמוד א

^[7] משנה , מסכת נגעים, פרק י"ב משנה ו'

^[8] משנה , מסכת אבות, פרק א' משנה ז'

^[9] בראשית, פרק כ"ה ,י"ט

תמלול, כותרות, ומקורות: דוד כהן
David.Cohen@barangroup.com‏

שיעור 6

דמותו של מלכי צדק

...י"ח...אז גמרנו פחות או ...... גמרנו פחות או יותר את נושא של הקשר בין אברהם לבין לוט, והניתוק ביניהם. לא ראינו את כל תוכן המדרשים על... מכל מקום ניפגש אתו, עם לוט עוד בשיעור הבא.

אז נתחיל בקטע שמדבר על מלכי צדק שזו דמות המופיעה במקרא וכדאי אולי שנלמד קצת מה אומרים המדרשים על מלכי צדק מלך שלם.

קהל: אפשר לסגור את הדלת?

הרב: אפשר לסגור את הדלת, כן.

וזה בפרק י"ד, נספר את המלחמה שהיו בין המלכים באזור שלוט היה יושב שמה, ואברהם הלך ללחום כדי להציל את לוט מאותה מלחמה. זוכרים את זה, אז לפי המדרשים הקודמים, נתחיל בעניין של מלכי צדק, אבל בקצרה לפני, מה שמסופר לפני זה, זה אמרפל, אמרפל שתראו בפסוק הראשון כבר " וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל" לפי המדרש זה נמרוד עצמו. לכן זה ההמשך של העימות, שהיה בין נמרוד ואברהם בהתחלת הסיפור של חיי האבות.

ואתם זוכרים שבכל שלבים של ההתפתחות של הזהות העברית שמתחילה עם אברהם, יש מתחרים לאברהם ליצחק וליעקב ויש גם אויבים שרוצים להשמיד את הזהות, אותה זהות של ישראל, במשך התולדות, בחיי האבות ויש כמה מדרשים שמסבירים את העיקר, השנאה, של נמרוד שנקרא באותו פרק אמרפל, לפי המדרש, אתם יכולים לראות את הפרטים במקורות ^[1] שהעיקר של אותו עימות עם נמרוד, אתם זוכרים מי היה נמרוד, כן, מלך בבל! הוא היה הרודן הראשון שמתעורר במקביל דווקא, לתופעה של הזהות של ישראל. בכל תקופה שיש גילוי הופעתו, הופעתה של הזהות של ישראל, קם בעולם איזה נמרוד, בכל התקופות. טוב.

וזה קשור למה שאנחנו נמצא אחר-כך, כשאברהם ירד למצרים עם כל הסיפור, כשאחר-כך כשירד לארץ פלישתים ואחר-כך אצל יצחק, שפרעה רצה לקחת את שרה, זוכרים את זה, כן? וזה חוזר גם כן, אחר-כך בעימות בין יהודה ליוסף, בהתחלת פרשת ויגש, למדנו את זה בשיעורים אחרים.

אז המדרש מסביר שמטרתו של נמרוד הייתה להרוג את אברהם ולקחת את שרה.

זה מה שמסופר במדרשים, בהקדמה של העניין שמה. אתם זוכרים את המשמעות של אותו עניין, כן? שמלך בבל ואחר-כך פרעה, וזה דומה למה שקורה בכל התקופות, רוצה לקחת את המקור של החיות של עם ישראל. זה אותו עניין, ולכן זה לא רק, אעפ"י שזה העיקר, לא רק להציל את לוט מהמלחמה, אלא שהייתה עוד הזדמנות של אותו עימות בין אברהם ונמרוד.

לאמיתו של דבר זה נמרוד שבא להילחם, אבל מכל מקום אנחנו רואים שזו תקופה חשובה מאוד בחיי אברהם.

ומה יוצא מזה? אברהם, אחר-כך, ניצח במלחמה ואנחנו רואים, נתחיל בפסוק י"ח , את המפגש בין מלכי צדק ואברהם. אז אני מתחיל, ונראה מיד מה אומר רש"י ואחר-כך נתחיל במדרשים.

"וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם " לפי ההסבר הרגיל מבינים את זה ככה: היה איזה מלך של עיר ששמה שלם, זה הפשט הרגיל, כן? ואנחנו יודעים ממקום אחר, שזה השם הראשון של ירושלים, אבל נראה שהמדרש משנה שקצת את אותה משמעות. אני ממשיך "וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן, וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן", אז פה מופיעה דמות מסוימת של מלך, שנקרא מלכי צדק לכאורה, אחר-כך נראה נדייק לפי המדרש, שהוא מלך באותו מקום שאחר-כך ייקרא ירושלים, ושהוא גם כן כהן, אז מלך שהוא כהן ושמו לכאורה: צדק.

ולכן יש נטייה להגדיר אותו כצדיק גדול מאוד, מאיפה הוא בא? אז מיד נראה מה שאומר רש"י :

"וּמַלְכִּי צֶדֶק" מדרש אגדה, לפי מדרש אגדה, הוא שם בן נח [נדרים לב] וצריך להבין מאיפה המדרש שמביא רש"י, הוא אומר שמלכי צדק הוא שם בן נח. אני ממשיך ברש"י: " לֶחֶם וָיָיִן" כך עושים ליגיעי מלחמה והראה לו שאין בלבו עליו על שהרג את בניו ומ"א רמז לו על המנחות ועל הנסכים שיקריבו שם בניו של אברהם, אז החלק הראשון של רש"י פה מסביר את הפסוק לפי הפשט, הוציא לחם ויין, כסימן שהוא שלם אתו. אעפ"י שהמקום נקרא שלם אבל זה לא באותה משמעות. שהוא בשלום אתו. אעפ"י שהייתה מלחמה, המלך של אותו מקום בא והקדים בברכה את אברהם ולהביאו לחם ויין, לפי פירושו של רש"י, זה היה מנהג אחרי מלחמה עושים שלום ואוכלים בצוותא.

אני אמשיך בפסוקים, וצריך להסביר את זה, מי הוא מלכי צדק, למה רש"י מסביר אותו לפי המדרש כשם בן נח, ומה הרמז של לחם ויין ומיד אנחנו שומעים שהוא כהן, וכהן לאל עליון, במה מדובר?

טוב נמשיך, " וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר:" אז מלכי צדק ברך את אברהם, ואמר בברכתו:   "בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ." אז צריך שוב להבין איזה אמונה הייתה להם, למה מגדירים את הקב"ה את הבורא עולם כפי שאומר " קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ" כ- אל-עליון, מה משמעות הביטוי הזה, ועוד פסוק: " וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ" אשר הסגיר את צריך בידך, " וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל." פה רש"י מדייק מי נתן למי, זה אברהם, שנתן מעשר מכל שקיבל ב... איך מגדירים את זה? אחרי המלחמה, שקיבל הרכוש הזה איך נקרא? ... השלל, כן, ורש"י מסביר מכיוון שמלכי צדק היה כהן, אז היה מן הראוי שאברהם יביא לו את המעשר ממה שיש לו. אז אתם רואים שפה יש איזה נושא חשוב מאוד ואני מקווה שנגמר להבין אותו עוד היום, אם לא נמשיך בשיעור הבא.

טוב, אז לפני שנתחיל. על הפשט עצמו, יש לכם שאלות? לפני שאני אקח את זה ברבד אחר.

קהל: שאלה על רש"י

הרב: איזה רש"י?

קהל: ??

הרב: לא... מכיוון כן, מכיוון ש... אפשר להסביר את זה ככה, מזה, מהערתו של רש"י אנחנו לומדים שהוא היה גם כן שייך לאותו מחנה שאברהם בא ללחום נגדו . אחר-כך נראה, אני רוצה ללכת לאט-לאט כי זה נושא חדש לגמרי, והקור לא נותן לנו לדבר במהירות ...

יש נטייה להבין שאותו מלכי צדק, שהוא לפי רש"י, שם בן נח, הוא היה צדיק מעצמו, כשהמילה צדק מגדירה את מלכי צדק. אפשר להסביר את זה ככה, הנתינים שלו היו קוראים לו מלכי שהוא צדק.

המדרש משנה את זה לגמרי, זה המקום שהיה מלך של אותו מקום, אותו מקום נקרא צדק. עד כאן הפשט שלנו שהמקום נקרא שלם, נראה מיד אחרי המדרש שהמשמעות האמתית היא קצת אחרת, המקום נקרא צדק וזה ירושלים, ואותו מלך היה שלם. נראה מיד, המדרש אומר היה מהול. היה בשלמותו, דהיינו מהול. לפני שאני אמשיך יש איזו נקודה פה שמפרשי המדרש מסבירים את זה ככה: מזה אנחנו לומדים שמלכי צדק היה שם בן נח. כי יש כלל, זה במדרש תהילים, על פרק תהילים מסוים, אחר-כך נראה את המקורות, שכל מי שנאמר שמו פעמיים במקרא, למשל נח נח, שם שם, יעקב יעקב, משה משה, נולד מהול. ולכן הפשט של מלך שלם, זה מלך שהיה שלם דהיינו מהול, ומיהו? זה שם בן נח. וזה צריך עוד הסבר, ולמה שם בן נח? מכיוון שאם מלכי צדק מוגדר ככהן, זה סימן שהוא הקריב קרבנות ומנח עד תקופתו של אברהם, לא מצאנו במקרא אף אחד שהקריב קרבנות, ולכן נאמר, הכוח, הסגולה, הזהות של אותו מלך שנקרא מלכי צדק מלך שלם, זה להיות כהן ולהקריב קרבנות, ממי קיבל את זה ? מנוח . ולכן זה שמו, זה הגדרתו. שם בן נח.

זה שם של זהות, זה מובן? טוב. ולכן אנחנו מבינים שיש פה איזו מהפכה בהתפתחות הדורות. עד אותו שם בן נח של אותה תקופה שהוא מלכי צדק מלך שלם, הייתה תקופה מסוימת ואחר-כך זה סוף אותה תקופה, אחר-כך מתחיל משהו אחר לגמרי, עם אברהם. כשנגיע לפסוק י"ט, נראה שאחר-כך, שכל המפרשים ציינו את זה שהיה חטא אצל מלכי צדק, במה שבירך את אברהם לפני שבירך את ה', אני לא רוצה לומר בבירור שכאילו כבר יצא מהאמונה האמתית, מכיוון שהוא רואה אברהם לפני אל עליון . ולכן זה בבחינת צדיק אבל הפשט זה לא ששמו היה צדיק אלא שהמקום שהוא היה מלך, הוא היה מקום שנקרא צדק, ונראה את זה מיד לפי המדרש.

זה מובן ? טוב. יש עוד שאלות ? לפני שנתחיל, כדאי לסלק את כל המכשולים .

קהל: שאלה על הפסוק: התורה אומרת שמלכי צדק הוא היה כהן, השם שלו שיהיה ניגוד כלשהוא, על פי התורה כהן איננו יכול להיות מלך, ואיך התורה קוראת לו "מלכי צדק" ?

הרב: זהו, וזה עוד סימן, שהמילה מלך, לא שייכת לאותו מלך. המילה של מלכי צדק, אלא המילה של מלך שלם זה אותו דין כן? אבל התשובה היא כי זה לפני מתן תורה, הסגולה של הכהונה של המלוכה ושל התורה הייתה אותה סגולה וזה יחזור בביאת המשיח, בזהותו של המשיח, המשיח עצמו יהיו לו כמה כתרים, כתר תורה, כתר מלוכה, כתר כהונה וכתר של תורה. ואני אגיד לך לפני שנראה את המדרש, מה שאומרת הגמרא על החלק של הפסוק " וְהוּא כֹהֵן " נלמד את זה מיד. אבל בכל זאת צריך ל... טוב נקרא את זה "אמר ר' זכריה משום ר' ישמעאל ביקש הקב"ה להוציא כהונה משם" ^[2], זה עוד רמז שאותו מלכי צדק הוא הזהות של שם בן נח, זה מובן? איך אני הסברתי את זה, זה לא בדיוק הפשט הרגיל של המקורות כן, אולי אני אתן דוגמא. כי השאלה היא, ויש ויכוח בין מפרשי רש"י בעיקר בין לבוש האורה וגור אריה, כבר על העניין של ההגדרה מיהו אותו פליט ויבוא הפליט, תראו בפסוק י"ג : "וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי" אברהם העברי, כבר למדנו את זה בשיעור אחר, כן, אני לא רוצה לחזור, אם יש צורך נחזור למה רש"י מסביר את המילה "העברי" לא צאצאי עבר בן שם, אלא שהוא היה מעבר לנהר. זו נקודה שלמדנו כבר, אבל אני חוזר על הפסוק "וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי וְהוּא שֹׁכֵן בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא הָאֱמֹרִי אֲחִי אֶשְׁכֹּל וַאֲחִי עָנֵר וְהֵם בַּעֲלֵי בְרִית אַבְרָם. וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו" מי זה אחיו? זה לוט. אז פה עוד אנחנו רואים את ההבדל בין העברי שחוזר לזהות של העבריות, ישראל, והוא בכיוון של תולדות של ישראל אמתי ואחיו שהיה משורש אותה זהות אבל הוא נשאר לוט הארמי. אבל פה מי זה הפליט הזה? תראו רש"י : "ויבא הפליט" - לפי פשוטו זה עוג שפלט מן המלחמה", פה זה קצת קשה, כי היה צריך לומר: לפי מדרשו זה עוג, למה? מכיוון שעוג מיד אחר-כך אנחנו לומדים שעוג היה מפליטים של המבול ומפרשי רש"י מסבירים את זה ככה :מכיוון שכתוב " וַיָּבֹא הַפָּלִיט " ב-ה הידיעה זה פליט ידוע, שהיה כבר ידוע כפליט, מאיפה בא כפליט? מהמבול, זהו. אז פה יש ויכוח בין מפרשי רש"י איך להבין שאחד שהיה חי בימי נח, אנחנו מוצאים אותו בימי אברהם, באותה תקופה. אבל בקשר לאותה מחלוקת ויש הרבה דוגמאות במקרא, אז אני רוצה להסביר דרך דוגמא אחת. כל הפרעונים יש להם שם אחד: פרעה.

ולכן כל פרעה הוא פרעה. זה מובן? אעפ"י שהיו חיים בתקופות שונות, אבל זה אותו פרעה שחי בתקופות שונות. אז לפי הפשט זה בלתי מובן. לפי הקבלה זה פשוט מאוד, מהו הסבר הקבלה?

קהל: ??

הרב: יפה, אתם רואים שזה פשוט. אז זהו, למשל המחלוקת שיש, זה אותה זהות ולכן בעולם המדרש אין שום קושיה. בעולם הפשט יש קושיה ולכן כשהמפרשים מבינים את המקורות של המדרש, הם רגילים לומר "לפי מדרשו" אבל פה דווקא רש"י אומר "לפי פשוטו" אז זה קצת קשה. איך להסביר? ההסבר הוא קל מאוד : אותו עוג היה עוג של אותה תקופה של אותה מלחמה והוא היה פליט של אותה מלחמה והמדרש בא ואמר, מכיוון שכתוב הפליט, הוא היה ידוע כבר כפליט של המבול. לפי מדרשו היה פליט מהמבול, ולפי פשוטו הוא היה פליט של אותה מלחמה, זה מובן כן?

[ממשיכים ברש"י על ויבא הפליט]

והוא שכתוב כי רק עוג נשאר מיתר הרפאים, זה בפסוק אחר, וזהו נשאר שלא הרגוהו אמרפל וחבריו, ואמרפל זה נמרוד, כשהכו הרפאים בעשתרות קרנים, באותה מלחמה, וזה בא במדרש תנחומא. אז הבנתם מה אמר רש"י, אפילו שהוא מביא את מדרש תנחומא, הוא אומר לפי פשוטו, מכיוון שפה פליט צריך להבין את המילה כפשוטה פליט מאותה מלחמה, זה מובן כן. אבל לפי מדרשו ..., מדרש ב"ר זה עוג שפלט מדור המבול וזהו מיתר הרפאים שנאמר הנפילים היו בארץ וגו' ורפאים, נפילים זה שם חופף. הוא התכוון שהזהות, זה מה שאמרנו מקודם, והיה מתכוין שיהרג אברם וישא את שרה, זה נאמר על עוג וזה נאמר במקומות אחרים על נמרוד עצמו, אתם רואים מה הייתה המגמה של אויבי אברהם, להרוג את אברהם שהוא הדמות, הסמל, הזהות של ישראל כעם מבחינת זכר. ולקחת את הכוח של ישראל כעם מבחינת נקבה כדי להכניס את מקור החיים, את הרחם של החיים, דווקא לאומתם. זה מה שעשה פרעה, ברור, מה שרצה לעשות פרעה בסוף-סוף, זה מובן כי למדנו את זה, טוב. אז זה אותו עניין. דהיינו אנחנו רואים שיש תקופה שמסתיימת באותה מלחמה אבל עם כל הגורמים של התחרות שמתחילה מאדם הראשון בין הנחש לאדם הראשון.

בפרצופים שונים, בגלגולים שונים, בתקופות שונות, ואחר-כך השיא של אותה מלחמה אותו עימות בין הנחש לבין אדם הראשון, מיהו? איזה תקופה זה? למדנו את זה ... לא, זה לפני זה, מה?

לא, אולי זה לא היה באותו שיעור. זה עשו ויעקב, כן, הגמרא, גם המדרשים, מגדירה את יעקב כשופריה דאדם הראשון ^[3] ויש פסוק שאומר "כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב ..." ^[4] מכיוון שעשו הוא כולו נחש. והמדרש מסביר שהיה לו נחש קעקוע בירך שלו. אני זוכר שלמדנו את הנושא הזה, אולי אני אחזור בקצרה.

תורה ומדע

מהתחלת הסיפור של המקרא בהיסטוריה של אדם ובני האדם, אנחנו רואים כי מההתחלה יש איזה מן מלחמה, עימות בין שני יצורים, שלכאורה בהתחלה דומים מאוד אחד לשני, זה אדם הראשון והנחש. כי כשאנחנו קוראים נחש, אעפ"י שזה קצת קשור לסתרי תורה ואין לנו עסק בנסתרות עכשיו, אז אני משתדל להסביר לפי הקשור לנגלה כי זה חשוב שנבין את העניין. כי שוב זה אותו עניין בצורה אחרת ואחר-כך אני אגיע ליעקב ועשו. כי אותו נחש לפי המקרא, וכל שכן על פי המדרשים, הוא היה מדבר, ולא ראינו שום בהמה מדברת חוץ מ..

קהל: האתון של בלעם?

הרב: יפה, זה לא יוצא מן הכלל. פעם שמעתי מהרב ז"ל ששאלו אותו איזה הסבר על האתון של בלעם, [היה אומר] מה פתאום, חמור שמדבר, אז הוא אמר, אתם חושבים שהחמור הזה, האתון זה לא חמורה, אתון זה סוג של חמור, זה לשון זכר, אתון כן, אתונות, יש גם כן אתון זכר, אתון נקבה, כי בכל מין יש זכר ונקבה, אבל זה מין חמור, והוא היה מסביר לנו, אתם חושבים שאותו חמור היה יוצא מן הכלל מכיוון שהיה מדבר, לאמיתו של דבר, זה כל חמורים האחרים כל בעלי החיים האחרים לא רק כל הבהמות האחרות, שהם יוצאים מן הכלל, באותה הזדמנות התגלה את הזהות האמתית של החי, ש כל חי היה מיועד להיות חי מדבר ולא הצליח, אז פה זה התגלה שאעפ"י שאנחנו לא מרגישים בזה, כל חי מדבר, אבל אנחנו לא שומעים, "אֵין אֹמֶר וְאֵין דְּבָרִים בְּלִי נִשְׁמָע קוֹלָם"^[5] אבל קול יש . כן, זה מובן? אולי אני אסביר את זה ככה, בהקשר לעוד נושא אחר קשור, כן, כי בהרבה הזדמנויות יש מורים ששואלים אותי ורק אותי, איך לספר תכניות של לימודי יהדות לבתי ספר יהודיים, ולאו דווקא בחוץ לארץ, גם בארץ, כדי שהתלמידים, הילדים, לא יהיו ככה מחולקים בין התרבות הכללית מצד אחד ולימודי יהדות, קודש מצד שני, ויש סתירות. ויש הרבה דוגמאות לדרמה לתלמיד בגיל שלו, גם לתלמידה, זה אותו דבר, כן, כשהוא לא יודע לאן ללכת.

למי להאמין? למורה שאומר לו שהעולם, יש לו כמה מיליונים ועוד מיליונים [שנים] או לרב שאומר לו שזה לפי המספר הידוע, ופה למשל יש את כל העניין של תורת האבולוציה. ושזה עיקר כאילו יוצא מן הכלל בתרבות הנוכחית, שברור שהאדם הוא רק בהמה שהתפתחה עד המדרגה של האדם. זה עיקר אם זה למארק, אם זה דרווין אם זה מישהו אחר, זה הולך לפי אותה הגדרה, באה התורה ואומרת הפוך לגמרי, בהמה זה בהמה, אדם זה אדם. טוב מי יכול להסביר איך לפתור אותה סתירה? לפי התורה כמובן. מצד אחד יש לנו את ההוכחות של המדע, מוצאים כל מיני אמצעים, בין כל מין בהמה למין בהמה אחרת, ובין הבהמה הכי מפותחת לשלבים של האדם הכי קדמון כן, וקוראים את ההוכחות של המדע, באה התורה ואומרת לכאורה עניין אחר לגמרי, יש בהמות ואחר-כך יש בריאת האדם ואין שום שייכות ומה ההבדל? אני חוזר לנושא שלנו, להגדרה של ריה"ל בכוזרי, חי שאינו מדבר וחי המדבר^[6] , זה הקשר עם הנושא שלנו, אולי מישהו כבר שמע את ההסבר? כן, זה מכל מקום זה דוגמא אחת של המצב של הלימודים בבתי ספר כלליים. ואפילו ממלכתי-דתיים זה קושייה.

איך להסביר שאעפ"י שלכאורה בין חכמי הגויים וחכמי ישראל יש סתירה, לפי התורה זה לא ייתכן שתהיה סתירה. מכיוון שבורא אחד ברא את העולם וגילה את התורה. אז אם ברא את העולם הוא ברא את העולם כמות שהוא ודווקא המדענים מגלים איך המצב של העולם, ואת המציאות בעולם . ומי שברא את העולם כמות שהוא ומגלה בתורה מה שהוא רוצה לומר לעמו, זה, אין שום קשר בין בהמה והאדם, אז לכאורה יש סתירה בדתות אחרות ייתכן שיהיו סתירות, כי בדתות אחרות זה לא הבורא עולם שהוא האל שלהם, כן, מבינים למה אני מתכוון? אבל דווקא בתורה לא יכולה להיות סתירה כזאת. ואתם יודעים כלל של התלמוד, אין מחלוקת במציאות, אז התורה עצמה היא לא יכולה לחלוק על המציאות, זה מובן כן? הקושי הוא דווקא ביהדות, דווקא לפי התורה מכיוון שהתורה אומרת שהבורא עולם גילה את התורה, ולא מישהו אחר. זה מובן? טוב אז מהו, מהי התשובה? אני משוכנע שחשבתם כבר על אותו נושא, טוב זה ייתן לי קצת פסק זמן עד תחשבו, תפסתם את השאלה? כן ? תזכירו לי למה אנחנו מדברים על זה ?

הקהל: הנחש שמדבר

הרב: כן, כן, הנחש היה מדבר, הנחש היה נביא, הקב"ה היה מדבר אתו, והמדרש מוסיף עוד נקודות, היה מזדווג פנים אל פנים כמו הבן אדם, כן, ולא רק שהיה מדבר, היה חכם, איזה סוג של חכמה שנקראת ערמה, חכמה מצד הרעה, והנחש היה ערום, אעפ"י שערום זה כפשוטו, מכל מקום המשמעות של המילה במקרא זה ערום מלשון ערמה. פה לפני שנתקדם בנושא, פה יש נקודה חשובה מאוד, אנשי המדע העוסקים באותם התחומים גילו את ההגדרה אולי הכי ברורה אני רוצה לומר האמתית - לפי המדע יש התקדמות כל פעם וה- הכי ברורה של מה ההבדל בין בהמה ואדם, מה יכול לגלות את ההבדל? לפי התורה זה ברור, הבהמה היא חי, והאדם הוא חי מדבר, כן זה לפי התורה. והיוצא מן הכלל זה לכאורה האתון ההיא, ההוא... אבל לאמיתו של דבר קיבלנו את ההסבר של הרב, וזה מה שאני רוצה להגיע, דווקא הבהמות לא הגיעו לאותה מדרגה רצויה של היעד של הבורא " תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה" ^[7] כשהתורה אמרה " תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה" היה מדובר על כל נפש חיה, ומה זה ההגדרה של נפש חיה? חי המדבר .זהו, זה ידוע לכל, כן? או אתם רוצים לראות את המקור? " וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה " ^[8]   תראו רש"י : כל החיות הן נפש חיה, אבל אותה של האדם היא החיה שבכולם שהיא הייתה מדברת, ^[9] והמקור הוא באונקלוס. " רוּחַ מְמַלְּלָא "^[10] "נפש חיה" , והפשט של המילה נפש, זה לפני שנגיע להגדרה של נשמה, החלק של הנשמה, הפשט זה הנשימה, הנפש בערבית [تنفس] והרוח זה הרוח שנכנס לאדם, הנפש זה הרוח שיוצא מן האדם. זה הנפש. אז כשהרוח יוצא מן הפה הוא נותן לדבר, זה מובן. זה הקשר בין שתי, שני המשמעויות האלו של נפש, טוב, יש עוד משמעויות של המילה אבל זה לא בנושא שלנו. אז היעד של אמירת הבורא ושהסתיימה במעשה זה " תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ " תראו, תראו את הפסוק, זה פרק חשוב, נראה את זה בקצרה פרק 26 אם אני זוכר, לא זה פרק 24, סליחה פסוק 24, פרק ראשון, פסוק 24 : " וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ"^[11] זה היעד של בעלי חיים של היום השישי. ובעלי חיים של היום השישי זה גם הבהמות וגם האדם שנבראו ביום השישי, זה מובן? טוב אז מה אומר הפסוק "תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ אֶרֶץ לְמִינָהּ וַיְהִי כֵן." למדנו פעם שכל פעם שבמעשה בראשית נכתב ויהי כן, זה סימן שזה לא בדיוק מה שרצה הבורא שהיה, אלא משהו דומה. וַיְהִי כֵן, הכן של הדבר, כי ביום הראשון כתוב "יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר", האור המציאות של האור היא אמתית מבחינה מטאפיזית,   כן, האור כי האור שלנו זה האור, אעפ"י שזה רק אחד משישים של האור של מחשבת הבורא יהי אור אומר המדרש, זה בזוהר, יהי אור, אור של עולם הבא. מה קרה, ויהי, בצמצום אור של עולם הזה, אבל זה אור, אעפ"י שזה אחד משישים של האור שגנוז מהצדיקים, זוכרים את כל המדרשים האלו, כן, מכל מקום האור שלנו הוא אור. בכל שאר הבריאות נאמר, בכל שאר השלבים של היצירה כתוב ויהי כן, לכן יש רק דבר אחד בעולם השפל שהוא מציאות האמתית, אונטולוגית, מטפיזית, זה האור, וזה מסביר למה המקובלים כשרוצים לרמוז לדבר ממשי אומרים אור. אור של הפה, אור של האוזן, אור של החוטם אור של העיניים, אתם מבינים למה זה דווקא אותו ביטוי. כן טוב, כל השאר זה רק משהו דומה, בלטיני זה המילה QUASI, משהו דומה מאוד אבל זה לא אותו דבר, וזהו שייך לעולם הזה ובהתחדשות העולם לעולם הבא זה נאבד לגמרי, כל זה יילך כצללים יש הרבה פסוקים על זה, שמיים החדשים הארץ החדשה, זה כולו אור, כן, עולם שכולו אור אנחנו מתפללים, טוב זה נושא בפני עצמו.

אבל יש חכם אחד ששמו רבי חייא הנשיא^[12], שהיה חכם גדול של ימי הביניים מדרום צרפת וצפון ספרד. נקרא גם כן רבי חייא הספרדי אבל רגילים לומר רבי חייא הנשיא, והוא הסביר את זה ככה, כל פעם שבמעשה בראשית כתוב וַיְהִי עם אותו השם של המחשבת הבורא, ויהי אור למשל זה נצחי גם בעולם הזה וגם בעולם הבא, והאור הוא נצחי גם בעולם הזה ויהיה נצחי בעולם הבא, כל פעם שנכתב וַיְהִי כֵן, זה לא נצחי לא בעולם הזה, ולא בעולם הבא, זה מובן? טוב, וההסבר שלו הוא קצת יותר מורכב אבל אני לוקח רק מה ששייך לנושא שלנו. אבל בפסוק שלנו וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ ולא יְהִי, כי כשכתוב יְהִי זה נצחי בעולם הזה, ולא בעולם הבא, אבל כשלא כתוב יְהִי

כי יְהִי זה בא משם הוויה, יהיה דברים בהווייתם יהיו, זה הנצחיות, אבל מכיוון שכתוב תּוֹצֵא הָאָרֶץ אין יעד של נצחיות בעולם הזה, וכל הנבראים האלו הם בני תמותה, אבל מיד אני אגיע להסבר שלו על האדם, וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ, אני חוזר על אותו פסוק, בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ אֶרֶץ לְמִינָהּ וַיְהִי כֵן, מה זה ויהי כן? היה משהו דומה, ולא בדיוק מה שרצה הבורא. זה מה שאומר הפסוק כ"ה: וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת חַיַּת הָאָרֶץ, דהיינו חיתו הארץ, כן, רואים? לְמִינָהּ, וְאֶת הַבְּהֵמָה, זה הבהמה לְמִינָהּ, וְאֵת כָּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה זה הרמש לְמִינֵהוּ, מה חסר? נפש חיה! אתם רואים, אנחנו צריכים לחכות עד האדם ותיקחו את הפסוק שביעי בפרק ב', פרק ב' – פסוק ז' אם אני זוכר היטב, רואים את הפסוק? " וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים, וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה" זה, דהיינו כי האדם הוא לא נצחי בעולם הזה אלא יהיה נצחי בעולם הבא, לפי ההסבר של החכם הזה, כן? וזה ברור כשמש כתוב תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה, האדמה, הארץ לא הצליחה להוציא נפש חיה, הצליחה להוציא כל שאר המינים של בהמה ורמש וחיות הארץ והנחש היה ערום מכל חית השדה, מה שדומה יותר ליעד של הבורא דהיינו האדם, נפש חיה, ולכן אני מגדיר, זה הלשון שלי, אבל, כי לא מצאתי מקורות לנקודה ההיא אבל זה הרעיון, אני מגדיר את הנחש כאדם הטבעי, כהאדם שיצא מהאדמה לפי סברת האבולוציה, כי יש דבר כזה לפי התורה. כן, אבל זה נקרא נחש לא אדם. זה מובן? כן? עכשיו זה מסביר אולי יותר מקצת את הקושיה שלנו, איזה מן בריה היה אותו נחש. היה דווקא איזה מין אדם טבעי, שהארץ הצליחה להוציא ממנה לפי צו הבורא תּוֹצֵא הָאָרֶץ אבל היא לא הגיעה לנפש חיה, הגיעה לאיזה חיה ערומה שבכולם שהוא הנחש, ושהיה מדבר אז אני לא יודע אם זה האדם של קרו-מניון או האדם של שכחתי על ה'מקומות הקדושים' האלה... ניאנדרטלי או משהו כזה כן, אבל אני זוכר כשלמדתי את כל הנושאים האלו במעבדה שמה בצרפת, היו כמה גולגולות של "אדמים" קדמוניים והייתי ממש נוגע בזה ברעדה, אולי זה הנחש חח..

טוב אז אני חוזר לעניין, אתם רואים את ההתקדמות של ההגדרה אז מכיוון שהאדמה, שהארץ לא הצליחה להוציא ממנה נפש חיה לפי צו הבורא ואני רוצה שתבינו את זה באופן ברור לפי צו הבורא ולפי ההסבר של אנשי האבולוציה, לא הצליחה להוציא ממנה את הנפש חיה האמתי, הוציאה רק את הנחש, אז מה אמר הקב"ה נעשה אדם, פסוק כ"ו בפרק ראשון, מיד אחר-כך " נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ" כן, מכיוון שהארץ לא הצליחה אז אני אעשה את זה. אתם רואים את הסמיכות.

ולכן מה ההבדל בין בהמות והאדם? לא שהאדם, לא שהאדם הוא בהמה קצת יותר מפותחת, אלא שהבהמה היא אדם שלא הצליח להיות אדם, זה מובן? טוב, זה ההיפך לגמרי כן. אז אם זה מספיק ברור אפשר להמשיך. אם ככה אז כל בעלי חיים היו צריכים לדבר ולא הצליחו אז בסייעתא דשמיא התגלה נס אחד אבל נס שהוא תואם את הטבע לפי הבורא, שהחומר, הכלי החומרי של בלעם, הצליח לדבר, אבל כל הכלים החומריים של כל בעלי החיים יש בכוחם, או בכוח כוחם את הסגולה של נפש חיה אבל לא הגיע לאותה מדרגה. זה מובן?

אז אני סוגר את ה.. אני לא שומע אם תפסתם את הענין.. אני רק רוצה לסכם בקצרה כדי שזה יהיה ברור.

לפי המדע אדם זה בהמה קצת יותר מפותחת כן, ואנחנו רואים את זה, אין לי את הביטויים בעברית אבל תעזרו לי, בחיי העובר אנחנו רואים שהעובר עובר את כל השלבים של אותה התפתחות במעי אמו כן, זה מובן מה שאני אומר, כן? אז זה לפי אנשי האבולוציה זה הוכחה שדווקא היינו קודם כל בהמה וקצת יותר מפותחת משלב לשלב ואחר-כך בן-אדם, אבל לאמיתו של דבר זה ההיפך, כן, כי זה הוכחה שהארץ הייתה צריכה להוציא ממנה שלבים-שלבים עד האדם את כל השלבים של תוצא הארץ עד הנפש חיה, ומהן הבהמות הן שהסתפקו עד איזה רמה מסוימת, לא יכלו, לא היה להם סגולה, כוח, אומץ להגיע ליעד האמתי שזה סוף-סוף הברכה של יעקב אבינו שנראה את זה מיד שנקראת כול. הן הסתפקו ברב דהיינו במועט. זה מה שאומר עשו, יש לי רב, ויעקב אומר לו: יש לי כול. זה העניין כן, ולכן אנחנו רואים בכל התקופות מהתחלת הגילוי של ההיסטוריה לפי התורה, הקבלה בין אדם ואומות העולם. זה העניין של אתם קרויין אדם ואין אומות העולם קרויין אדם^[13] למדנו את זה לפי הגמרא הם נקראים האדם ורק ישראל נקרא אדם, הם אדם אבל אדם טבעי, מסתפקים בחיי הטבע זה מה שנקרא בתיאולוגיה של התורה: עבודה זרה. אדם של עבודה זרה הוא אדם טבעי, כל כולו הוא טבע, אז הדוגמא לפי סיפור התורה זה הנחש ואחר-כך אנחנו רואים איך באמונה של התורה איך סוף-סוף זה מתגלה מאותו רחם יצאו עשו ויעקב לפי הכוח המוסרי הרוחני של יעקב, הוא אדם, אבל עשו לא הצליח בזה, הם דומים כתאומים, הם תאומים כן, אחד סוף-סוף רשע אחד סוף-סוף צדיק, מה ההבדל? אז לפי הקריטריונים של התורה ההגדרה של אותה נשמה, שמבדילה את האדם מהנחש זה מה שאנחנו קוראים בתרבות הנוכחית, זה המידות המוסריות. שכל? יש לו שכל. תרבות? יש לו תרבות, זה נקרא תרבות רעה אבל זה תרבות. עבודה? יש לו עבודה, זה עבודה זרה אבל זה עבודה. וכו' דיבור? יש לו דיבור, כן אבל זה, נביאים? יש להם נביאים, אבל זה נביאי שקר, מה ההבדל סוף-סוף? זה לא עניין של התפתחות ביולוגית גרידה או דווקא, ההבדל זה המוסר. זה התורה. ולכן יש הרבה מדרשים על זה, מאיזה אומה שהם באים גוי שמקבל את התורה נקרא יהודי, אז נקרא אדם כן, ולפני זה מה היה בהמה? לא היה בהמה, היה האדם, דהיינו האדם הטבעי. טוב אז זה פחות או יותר את הנושא. תפסתם את זה? טוב .

אז נחזור לנושא שלנו.

איזה שלב, באותו שלב, השיא של ההתפתחות, זה איזה זהות, איזה דמות שפה נקראת שם בן נח, פה נקראת מלכי צדק, אבל סוף-סוף זה סוף תקופה, נכשל. אבל כל עוד שלא נכשל הוא הצדיק, לכאורה, הוא המלך, הוא האדם, אבל כשמופיע אברהם, הוא מעביר לו את הערך של האדם החדש. זה מובן ? אז זה דומה מאוד למה שקורה בין הנחש והאדם, הנחש נכשל כשאדם מופיע.

כל התקופה שקדמה לאברהם הגיעה לסיום ההיסטוריה שלה ולסוף שלה, כשמופיע אברהם, אז אנחנו מבינים למה יש תחרות, למה יש מלחמה. זה דומה מאוד למה שאומר המדרש, כשהקב"ה רצה לברוא את העולם, מי מתנגד? המלאכים. כל עוד שאין אדם, המלאכים זה השיא של מחשבת הבורא אז בא האדם והמלאכים הם גדולים פי כמה מהתחלת השיעור קומה של האדם, אז מתנגדים, מכיוון שהם רואים מיד את המתחרה שיצליח לעתיד. שהמלאכים בבחינת עולם הזה, ופה מופיע זהות אחרת שהיא פניה לעולם הבא, זה האדם. ביציאת מצרים כשהקב"ה רצה לגלות את התורה לעם ישראל מי מתנגד? אומות העולם . המלאכים גם כן, אבל מי מתנגד? אומות העולם, ויש מדרש שאתם מכירים ש-למה הר-סיני נקרא הר סיני ? ששמה מתחילה את השנאה של אומות העולם. כן? עד יציאת מצרים גדולי הדור היו הגויים, אותם הגויים, כן, ואנחנו רואים משהו דומה מאוד באותה תקופה מיהו הצדיק, מיהו האדם, הכהן, המלך, מלכי צדק מלך שלם שהוא שם בן נח. כן, בא אברהם ולוקח את הכתר ממנו, זה מובן ? אז כל זה נמצא ברמיזה או לא ברמיזה במה שאמר רש"י, מי זה מלכי צדק? זה שם בן נח. זה מובן?

קהל:                   ??

הרב: כן, העובר, במעי אמו, אז רואים בגיל של שבוע, שבועיים, חודש, אז רואים יש לו צורה של כל מיני חיות, יותר מפותחות ויותר מפותחות . באיזה שלב הוא כמין ..אני לא יודע ...כלב ואחר-כך כמין פרה, ואחר-כך, טוב זה ידוע, כן, ואחר-כך כמין קוף, ופסיק אחד יותר יש לו פני אדם. אז....

...מדרש הראשון בדף של המדרש, איזה דף זה?

הָיָה צֹאן וּבָקָר וְאֹהָלִים. אז המדרש בא להסביר את המילה 'גם' : וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת אַבְרָם הָיָה צֹאן וּבָקָר וְאֹהָלִים. לפי הפשט, אם הפסוק אומר וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת אַבְרָם הָיָה צֹאן וּבָקָר וְאֹהָלִים. זה משמע שלאברהם היה גם כן צאן ובקר ואהלים. כן?

אז גבי מה שהתורה אומרת בקשר לעושר של אברהם אנחנו לא מוצאים אוהלים.

לכן המדרש בא ומגדיר מהם האוהלים האלה, תפסתם את העניין?

אז נחזור קצת אחורה ב... פסוק ב' : וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב. ואין שום רמז לאהלים, לכן עיקר, מה שאנחנו נגיע במדרש, עיקר החידוש זה על ייתור הברכה היתירה שקיבל לוט מבחינת אהלים, ונלמד מה זה אהלים, בא בזכותו של אברהם. זה הקשר בין שני הפסוקים: וַיִּקְרָא שָׁם אַבְרָם בְּשֵׁם ה'. אז : וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת אַבְרָם הָיָה צֹאן וּבָקָר וְאֹהָלִים. והכתוב מדגיש: אהלים. לכן זה בא בזכותו של אברהם, אבל זה בא דרך לוט. האהלים האלו מתגלים .... אוהל זה נקבה או זכר?

קהל: זכר

הרב: זכר, האוהלים האלו מתגלים או לא ... נראה מיד שזה נקבה ...אבל זה מתגלה דרך לוט. אז נראה את המדרש, מי רוצה לקרוא את המדרש? אתם זוכרים שזה לימוד ולא הרצאה. מי מתנדב להיות המתנדב? אז אולי אתה תקרא? הָיָה צֹאן וּבָקָר וְאֹהָלִים.

פרשה מא – ד'

קהל: "היה צאן ובקר ואהלים -- רבי טוביה בר יצחק אמר: שני אהלים: רות המואבייה ונעמה העמונית. ^[14] "

הרב: עד כאן. אז תסביר לנו מה המשמע של המשנה...של המדרש. מאיפה הוא לומד שזה רות ונעמה? מהמילה אהלים ?

קהל : כי האוהלים זה נקבות

הרב : לא, לא, רות ונעמה הן האוהלים, תפסת? השאלה היא אחרת, איך המדרש לומד מהמילה אוהלים שזה שייך לנשים. יש כמה מקורות במקרא כי האוהל זה רמז לאישה, זה קשור בגמרא, בגמרא לא קוראים אישה אלא בית. לא שואלים על שלום האישה, מה עם אשתך כן, אז שואלים מה שלום ביתך? יש פה איזה משמעות ל- מה מצב שלום-בית אצלך?

גם כן הערבים היו רגילים לומר ככה, כן, עם האורחים, כן, אז יש כמה מקורות, יש פסוק באיוב: וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אָהֳלֶךָ, והפשט זה וידעת כי שלום אשתך, ו'אוהלה' של שרה.

רגע, מיד אמצא את ה... פרק י"ב : וַיֵּט אָהֳלֹה פרק י"ב רק דקה, דקה, כן, פסוק ח': וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה, מִקֶּדֶם לְבֵית-אֵל וַיֵּט אָהֳלֹה, ויט אהלה, נטע את האוהל שלו עד בית-אל, וכתוב אהלה ב-ה, תראו בפסוק, כן? אנחנו קוראים אהלו, אבל כתוב אהלה. כי האוהל שייך לאישה. ולכן האוהלים אצלינו כאן הם האהלים של לוט,

זה רמז לשתי נקבות, שתי נשים צדקניות שעתידים להתעורר מזרעו של לוט, אבל באחרית הימים. מי הן? זה רות המואבייה, ונעמה העמונית, אז פה עכשיו הנושא הוא ברור כן? הקדושה של לוט היא קדושה נסתרת לגמרי. מבחוץ, זה טומאה גמורה, כל עוד שזה טומאה גמורה, אז צריך הפרדה בין אותה טומאה של לוט לקדושה של אברהם. אבל אותה הפרדה זה לא בשביל תקווה של מקדש. מיד נראה במדרשים הבאים שאברהם אומר ללוט, אם אתה בוחר ללכת לימין, אני אהיה בשמאל של הימין שלך, לא רחוק, כדי לבוא אליך אם אתה צריך. תראו את הפירוש של רש"י בסוף, לוט הוצרך מגן ^[15] אם אתה הולך בשמאל, אלך מימין, מכל מקום כמובן היה צריך ללכת לימין, ואם אני אלך לימין אז תדע שאתה תהיה השמאל שלי. ויתכן מאוד שאנחנו חיים את הדברים האלה, זה הנושא מהתחלת המדרשים האלון, זה הנושא, אנחנו חיים את כל הבירור הקדושה מתוך הקליפה הארמית במשפחה של אברהם אבינו. סוף סוף, הימין בישראל, זה לא כמו הימין בצרפת. השמאל בישראל, זה לא כמו השמאל ברוסיה. אעפ"י שזה ימין ושזה שמאל, אבל יש איזה קרבה לקדושה של אברהם. תפסתם מה שרציתי לרמוז, אני חוזר על העיקרון שיש ניצוצות של קדושה, של קדושה עברית שהייתה דמות נסתרת בתוך הקליפה הארמית במשפחת אברהם. החלק הארמי, הטומאה לקח לוט, כן, אבל בתוך, בעומק הטומאה של לוט היו ניצוצות קודש, שהן מעיקרן מזכותו של אברהם אבינו, זה הכוונה של המדרש. תפסתם?

האם יש לגוי נשמה?

קהל: ??

הרב: כן, נכון, אפשר לחדש את הדבר הזה.

ולפי הקבלה, לוט בגימטרייה? כמה זה גימטרייה של לוט?

קהל: 45

הרב: מה זה 45? אדם, כן, ואדם בלי ה' ... יש איזה הרמז ש... אולי אנחנו נראה קצת את הנושא, מה ההבדל בין ישראל מבחינת אדם, ואומות העולם מבחינת אדם?

כן, אז הגמרא אומרת אתם קרויין אדם, ואין אומות העולם קרויין אדם. אבל אנחנו יודעים שלפי המקרא אומות העולם, זה בני-אדם. ולכן כשבא איזה מין יהודי מאמין, צריך לשאול במה הוא מאמין מכיוון שהוא עם הארץ ולא למד אפילו את המקרא, והוא אומר שגוי הוא בהמה, לא יודע מה הוא אומר!

זה סותר את המקרא! זה מובן כן, זה אסון!   כי אנחנו שומעים דברים כאלה, בלי הסבר ובלי בירור, איזה מין יהודי אורתודוקסי שאמר ככה, שאומר הגויים האלה הם בהמות.

אז איפה זה כתוב? אז אומרים בגמרא, בגמרא כתוב אתם קרויין אדם, ואין אומות העולם קרויין אדם^[16] אבל הם קרויים בני-אדם! אז מה פשר הפשט הזה? צריך להבין, והרב חרל"פ יש לו פרק שלם על זה, אבל כל הרבנים יודעים את זה, יש הבדל בין אדם ל-האדם. אומות העולם נקראים האדם, ישראל נקרא אדם לפי הפסוק שמביא הגמרא צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם^[17] צאן מרעיתי זה אדם של ישראל, אבל אומות העולם זה האדם. מבחינת כלל. ולאומות העולם יש השגחה כללית, ולישראל יש השגחה פרטית, לכל אחד ואחד. אבל לפי החסידות, לכל בן-אדם יש השגחה פרטית, ולישראל יש השגחה פרטית יתירה. בסוד נשמה יתירה, ואם זה בסוד נשמה יתירה, רק לישראל שיש לו קדושה וחכמה, יש לו השגחה פרטית יתירה. סוד נשמה יתירה, זה ידוע, זה בכל ימות השבוע, יש לנו נשמה, כל אחד במדרגה שלו. לא אמרו שזה אותו חלק, כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא^[18]   אבל לא אמרו שזה אותו חלק לכל אחד ואחד. כל אחד יש לו חלק לו, אֵיזֶהוּ עָשִׁיר? הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ ^[19] ולא בחלק של האחר. ואז בשבת, אנחנו מקבלים נשמה יתירה, אבל תלמיד חכם בכל השבוע יש לו נשמה יתירה, בשבת הוא מקבל נשמה יתירה יותר. זה ידוע! ולכן כל אחד לפי זכותו, כל אחד לפי מדרגתו יש לו אותה בחינה של השגחה פרטית פלוס, אבל סוף-סוף המסקנה של אותו עניין, זה כל אדם הוא אדם, כל אדם הוא בן-אדם, בבחינת האדם. אבל יש יוצא מן הכלל, של מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ^[20] , צֹאן מַרְעִיתִי אומר הפסוק בגמרא, שמביא הגמרא, זה ישראל כשהוא צאן מרעיתו, אבל כשישראל הוא צאן מרעיתו אז נקרא אדם, ולא האדם, מהו ההבדל? זה העניין של ההשגחה פרטית והשגחה כללית. כל אומה ואומה יש לה שר משלה, אבל כל יהודי ויהודי יש לו מלאך משלו כל אחד לפי זכותו ולפי מדרגתו. זה מובן? זה ההבדל. לכן אסור להמשיך לומר, אני לא רוצה לומר לשמוע, דברים כאלה מלמדנים כביכול שהגויים הן בהמות.

זה לא נמצא באף מקום, אלא יש כמין רעים, רשעים שהם יותר, פחות מבהמות, אבל זה עניין אחר. אבל זה לא אומר שהם לא בני-אדם, הם בני-אדם מסוכנים כאלו שהן חיות רעות, אבל מבחינת אדם, זה יותר מסוכן מחיה רעה, אז ההבדל הוא: האדם זה מי שמסתפק להיות אדם לפי הטבע, אדם הטבעי, זה הגויים. אבל הם אדם, לפי הטבע. ישראל הוא אדם שלא מסתפק בלהיות לפי הטבע, הוא צריך ברכה מיוחדת, שפע ה' כן, אז נקרא אדם, אדם למעלה מן הטבע.

אבל באופן חיצוני, זה דומה מאוד, עשיו ויעקב זה דומה, כמו שני אחים תאומים, אבל אחד שהוא טבעי ואחד הוא קדוש, אעפ"י שהם אחים והם יצאו מאותו רחם. זה ההבדל בין היהודי של הקדושה בתורה, ובין הגוי שהוא, שוב, אני מדגיש את זה, שהוא בן-אדם, אבל בן-אדם טבעי, והוא מתפקד כמו כל בעלי החיים שהם בטבע ורק בטבע, אבל הוא אדם והם בהמות. ולכן גבי הקדושה שבישראל, אין שום הבדל, זה טבע וזה למעלה מהטבע. זה מובן? לכן, הרב קוק, הראי"ה ז"ל, זצ"ל, דייק את זה: יש יותר הבדל, ההבדל בין יהודי לגוי הוא יותר גדול מההבדל בין אדם לבהמה, זה מובן כי אדם הוא בהמה, יש הבדל, אבל, אם שניהם הם מבחינה טבעית, זה סוג אחד של בעלי חיים.

ואם יש לך אדם שהוא למעלה מהטבע, אז ההבדל של אותו אדם שהוא למעלה מהטבע, הוא יותר גדול מההבדל שבין סתם אדם לסתם בהמה, אבל זה לא אומר שהאדם הזה הוא בהמה, הוא אדם! אבל אדם טבעי. אז אם אתם תפסתם את הדיוק הזה, שאדם לפי הטבע זה עשיו, ואדם לפי התורה זה יעקב. מה זה לפי התורה? זה למעלה מהטבע. ולכן יש מדרש שמסביר שהיה לעשיו איזה נחש קעקוע על הירך שלו. מכירים את המדרש הזה ? טוב. כי הפסוק אומר, אנחנו שרים את זה בהבדלה של מוצ"ש, כִּי לא נַחַשׁ בְּיַעֲקב^[21] כי עשיו הוא כולו נחש - לא נַחַשׁ בְּיַעֲקב, זה ההבדל בן אדם הראשון והנחש, אדם הראשון נברא בצלם, הנחש היה כמו אדם, אבל טבעי. אתם זוכרים שהנחש היה מדבר אתם זוכרים שהנחש היה יכול להיות נביא ובאומות העולם, יש נביאים, היו נביאים בתקופת המקרא, איזו מין בריה זה אותו נחש? אז אם אני אמרתי זה פשוט להבין, נחש זה גוי, ואדם זה אדם. זה אותו עניין אבל זה לא סתם אותו נחש של המקרא, נחש שהיה נביא ומה אומר הפסוק: "וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה", וזה מה שהאדמה הצליחה להוציא מהחיות שלה, כשהבורא ציווה תּוֹצֵא האדם ...סליחה ... תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ.

אז הארץ, לא האדמה, הארץ הצליחה להוציא חיות השדה למיניהם. בהמות ואותו אדם הטבעי שנקרא נחש במקרא. כיוון שהתחלתי להסביר באותו פרק, אני אמשיך קצת כדי שתבינו כן.

אז אם נביא את המדרשים על אותו נחש, היה מזדווג בקומה זקופה, היה מזדווג עם בת-זוגו פנים אל פנים, כמו אדם. היה אדם, אבל אדם טבעי. דוגמא לזה: עשיו, ומי זה עשו, אחיו התאום, התאום או התאומי? התאומי של יעקב, איך אומרים אחיו...

קהל: התאום

הרב: התאום כן. כן זה אחיו, אז אל תקרי תאום אלא תהום, וזה ההבדל בין אדם והאדם. זה שני סוגים של אדם, אדם שמסתפק בחיים הטבעיים, ורוב הגויים הם מאושרים לחיות כמו...לא אמרתי בהמות, כמו בעלי חיים. כל מה שהם צריכים, הבורא שם בשבילם לתפקוד הטבע כטבע, ולכן אומר המדרש : הם לא צריכים להתפלל. כי מה זה היעד של התפילה? לקבל ברכה יתירה. זה למדנו בשיעור על התפילה, כן? מי שאינו מסוגל אינו יכול להסתפק בחיים הטבעיים, יש לו דרישות יותר עמוקות. הוא מרגיש בחיסרון של העיקר. אז בואו נתפלל כדי לקבל את אותה ברכה שחסרה לנו. אבל מי שמסתפק בחיים הטבעיים של העולם החיצוני, אין מקום בשבילו לתפילה, ולכן מי היה המתפלל הראשון? זה אברהם אבינו. זוכרים את הפסוק? כן? ומי שמרגיש באותה זהות שנקראת הזהות העברית, אז הוא שייך לתפילה. הוא שליח ציבור, הוא כבר חזן כן, הוא מתפלל. ויכול להתפלל, מכיוון שיש לו כוח הנבואה "וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ כִּי נָבִיא הוּא וְיִתְפַּלֵּל בַּעַדְךָ "^[22], זה הפסוק גבי אברהם.. וכל זה קשור אֵשֶׁת הָאִישׁ זה עניין של נבואה, לא אמרו איש, אמרו אישה, וכמובן יש נבואה בזה. ומכיוון שזה האדם האמיתי, לא רק זכר ונקבה, אלא איש ואשה שהם אח ואחות, כל הסיפור של אברהם ושרה, אתם זוכרים את זה, אז הוא נביא ויכול להתפלל. זה כל הסיפור, למה היה צריך להתפלל, מכיוון ש.. לא למדנו את המדרשים, זה קצת לפני זה, כיון שאמר אחותי היא, והמצרים לא תפסו את זה, אז באו במצרים נגעים גדולים. איזה נגעים? כוח ההולדה הסתלק ממנו. ותרבות שלא מבינים כי האישה היא האחות, אז התולדות... זה סוף התולדות. ולכן דווקא כדי לרפאות אותם, אברהם היה צריך להתפלל. אז אתם רואים שיש כאן נושאים, כל הנושאים האלו הם קשורים הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ כִּי נָבִיא הוּא וְיִתְפַּלֵּל בַּעַדְךָ

טוב אנחנו חוזרים לעניין. לוט בחר להסתפק להיות אדם הטבעי. אז הוא מלא כולו טומאה. אבל הוא בא מאדם אמתי, העברי, ולכן בתוך הקליפות האלה, יש ניצוצות הקודש, של אותה עבריות ששייכת לאברהם, מי זה? המדרש מגלה את זה בהמשך ההיסטוריה. זה רות ונעמה שחזרו למקורם, למקור הקדושה שלהן, אבל זה קשור לזכותו של אברהם, וזה נקרא "האהלים" שהיו ללוט, אבל האהלים האלו היו שייכים לאברהם.

זה מובן? טוב אז אתם רואים את הדיוקים של המדרשים. זה מגלה פשט האמתי של הפסוק . אז נמשיך במדרש:

תמשיך במדרש, אה כן, סליחה כן?

קהל: האם זה אומר שאדם לא האדם הטבעי, הוא גם זכר ונקבה?

הרב: תן לי לחשוב על ה... כי אדם זה גם זכר וגם נקבה, מכיוון שלפי מה שאתה אומר הדוגמאות זה רק נקבות? אבל יש עוד דוגמאות, בבחינת זכר. למשל אותו חג שבועות, יש שתי דמויות, אחת זה רות ואחד זה ...? איזה פרשה אנחנו קוראים בשבועות? פרשת?

קהל: יתרו

הרב: יתרו, יפה, ויש איזה רמז במדרשים של הקבלה, התורה, יתרו, רות, זה אותה משמעות. בתורה, ביתרו וברות זה אותן אותיות, פה יש "י" פה יש "ה" אבל זה אותה תורה. זה זכר וזה נקבה אבל יש משהו במה שאתה אומר.

בסופו יתרו חזר לעמו, רות הולידה את דוד, זה מה שלא יהיה, אבל מכל מקום זה עוד לא התשובה כי זה קשור לסוד הגלגולים, בין הגלגולים בנקבות ובין הגלגולים בבנים. אז זה... לא כל כך חשוב . אז אני חוזר ל... למדרש, תמשיך קצת.

קהל: ??

הרב: אבל מה שאפשר לומר לפי הניסיון שהתרבו בגרים, יש יותר נקבות מזכרים, במיוחד הניסיון, לא רק בדור שלנו ... תמשיך כן.

קהל: דכוותה : קום קח את אשתך ואת שתי בנותיך וגו'.

הרב: , אה! אז תקרא את אותו פסוק, זה בבראשית י"ט, ט"ו . אז דוגמא אחרת של אותו רעיון שגילה הביטוי של הרב בר יצחק, זה הקדושה של האוהלים האלו רות המואבייה ונעמה העמונית, אז אותו דרש, דרשו החכמים על פסוק אחר. שהביאו אותו חכם, לפי הדף שלכם זה אותו חכם אבל במקור זה חכם אחר אבל זה לא משנה.

בבראשית י"ט, ט"ו : אז אם תיקח את הפרק י"ט, ט"ו, כשהמלאך אומר ללוט ... מצאת? מצאת את הפסוק?

הקהל: וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה וַיָּאִיצוּ הַמַּלְאָכִים .....

הרב: אני לא שומע, לאט-לאט

הקהל: " וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה וַיָּאִיצוּ הַמַּלְאָכִים בְּלוֹט לֵאמֹר קוּם קַח אֶת אִשְׁתְּךָ וְאֶת שְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ הַנִּמְצָאֹת "...

הרב: הַנִּמְצָאֹת . אז על הפסוק, על המילה 'הנמצאות', כי המילה היא קשה לפי הפשט.

מה זאת אומרת שְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ הַנִּמְצָאֹת? אם זה שייך לאותן בנות, זה סימן שהן נמצאות בביתו ואם לא כן, לכן אין פשט .

קהל: ??

הרב: ברור, אם לא נמצאות פה, לא צריך לומר קַח אֶת ... הַנִּמְצָאֹת! הוא לא יכול לקחת אלו שהן לא נמצאות . אז מה אומר המדרש פה?

רבי טוביה בר רבי יצחק אמר: ב' אוהלים. נמצאות צריך להבין

כמו שתי מציאות רות המואביה ונעמה העמונית. זה מדרש אחר אבל זה אותו רעיון.

יש אצל לוט מציאות. ראינו את זה אולי בשבוע אחר? אני לא יודע. מה זה המושג מציאה?

מציאה, זה דבר שיש לו ערך, ושנמצא לא במקומו. אז זה נקרא מציאה. כן ראינו את זה, ולכן יש אצל לוט שתי מציאות, מה זה מציאות? זה חפצים ששייכים לישראל וזה נמצא אצלו והקב"ה מצא אותם. יש במדרש הרבה- הרבה רמזים על המציאות, וכמה דברים שהקב"ה מצא בעולמו, בין שאר הדברים, הקב"ה מצא את אבותינו במדבר, כי במדבר זה לא המקום של ישראל. אבל מצא במדבר ישראל. אז זה ההגדרה של מציאה. דבר שנמצא לא במקומו. למה דווקא הפסוק הזה מצאתי במדבר? זה רמז לפסוק בירמיה : "... זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי ...בַּמִּדְבָּר..." ^[23] איזה עם הלך אחרי התורה במדבר. אז הקב"ה מצא אותם מכיוון ש-"הלכו אחרין " במדבר .

תופעת לוט ואברהם בדורנו

אז זה ההגדרה של מציאה. כן, דבר שלא נמצא במקומו. אמר רבי יצחק, הנה הפסוק "מצאתי דוד עבדי. ^"[24] היכן מצאתיו? בסדום. למה נקרא מציאה? כי זה לא המקום של דוד. ואיפה מצא אותו? בלוט אבל רק הקב"ה יכול לדעת שכבר נמצא דוד בלוט! דרך רות, כן? לכן, זה מובן? טוב אז אני רוצה לחזור לעניין. זה לא אומר שבכל קליפות הטומאה יש קדושה, פה מדובר בקליפה מיוחדת, שנקראת קליפת ארם, ובלשון המקובלים : קליפת נגה. אני לא רוצה להיכנס באותו עניין, כן.

יש קליפה בגויים שהיא אחרת מהקליפה של בגדיו-בוגדיו ^[25] כן ? אז זה נקרא בכמה מקומות, קליפת נגה, אבל פה לפי הפשט של המדרשים שלנו זה קליפת ארם. ולמה כדאי להעמיק קצת בנושא? פשוט מכיוון שאנחנו חיים את אותו סיפור! אתם זוכרים התחלתי בשיעורים הקודמים, אולי בתחילת השנה, או בשנה הקודמת: שכל הבעיה שלנו של הבירור של הזהות הישראלית מתוך העם היהודי, זה אותה בעיה של הבירור של הזהות העברית מתוך המשפחה הארמית. והתורה מסרה לנו מסר מדויק לכל מצב, של כל המצבים שאנחנו חיים, והבעיה הראשונה זה להפריד בין אברהם ללוט. יתכן שאנחנו עוד נמצאים במצב שלוט נמצא אצל אברהם בישראל, ואז צריך להפריד בין לוט ואברהם. ולוט דומה מאוד לאברהם. ואח"כ נגיע לפסוק הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי .... אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶיךָ ... כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ ^[26]   בא המדרש, נלמד את המדרש, הדיוק של המדרש משנה קצת את הפשט הרגיל ... מי שרואה אברהם חושב שהוא רואה לוט, מי שרואה לוט הוא חושב שהוא רואה אברהם. אז צריך להפריד. כי זה טומאה מסוג מיוחד, שזה דומה מאוד לקדושה. וזה הטומאה הכי מסוכנת. לאברהם יש זקן, ללוט יש זקן, דומים! לפי קלסתר פנים, ואני רואה ששכחתם כבר את סוד המדרש כן. אז צריך להפריד לוט מ..., אבל ללוט יש ערך מיוחד, זה המקור שרות אפשרית, אפילו דוד אפשרי. זה ממש דרסטי, העניין הזה. זה לא קל, כן. איפה נמצא אברהם, איפה נמצא לוט בחברה הישראלית.

אני לא רוצה לפרש, מכיוון שזה כל-כך ברור! שלא צריך פירוש. כן, איפה העברי? ואיפה אותו בן משפחה שרוצה להמשיך להיות ארמי. זה ברור מאוד! ואחר-כך בדור של יעקב אבינו, נראה איזה מן דמות יותר מסוכנת מלוט, כי לוט אנחנו מצליחים להפריד אותו סוף-סוף, כן, הוא חוזר לבבל שלו, אבל הוא יותר שייך לבבל מירושלים, כן, יש לו תחנת ביניים שנקרא תל-אביב, אבל הוא שייך לסדום, דווקא איפה שיש קצת טומאה זה סדום, ערוות הארץ, אני חוזר לנושא ... אבל בדור של יעקב יש איזה מן נחש כזה יותר מסוכן מלוט, זה לבן, ולבן קשה להיפרד ממנו, מכיוון שהוא, הוא הדוד, כן הוא הדוד, לא רק הבן-דוד, כמו האחיין, כן, כמו לוט, הוא לא רק הדוד, הוא החתן, החותן, כן, לכן קשה מאוד להיפרד מלבן. אז אני רוצה לסגור את הנושא. זה שאנחנו מוצאים בקבלה וזה חידה, לפי הקבלה, לבן זה אדם קדמון, שמעתם את זה? למדתם את זה פעם? לא? אז אם לא למדתם אני לא אפרש, אבל רק ברמז, כן, זה המצב הקדמוני של האדם, זה לבן, כשנשאר בתקופה של אברהם אז הוא מתגלה כלבן, טוב אז אני סוגר את העניין. טוב, אז מה שרציתי להראות עם פשט המדרש עכשיו הוא חזר כפשט ...

...בפשט והאחיזה היא לא כל-כך וודאית . עכשיו אני מקווה שזה ברור. כי שוב, אנחנו לומדים את המדרש כמדרש.

הרב: כן, מה רצית?

הגיור המיוחד של רות ונעמה

קהל: האם יש קשר בין רות ונעמה, ורחל ולאה ?

הרב: שני סוגים?, כן, פה זה עניין אחר, כיוון שהתשובה של רות הייתה תשובה מיידית, ונעמה,זה סוף-סוף לאחר כמה ייסורים של גלגולים זה ערפה שחוזרת דרך נעמה .

ועורפה זה הצד של "עם קשה עורף" זה לא לאה, זה הערב רב, אז רות זה "פנים אל פנים" כשנעמי ביקשה, היא חזרה, כן, ממואב. מואב כבר תוקן, העניין, אבל ערפה זה עניין קשה מאד, זה התגלגל דרך גוליית^[27] דרך המתחרה של דוד, עכשיו ייתכן מאוד שאנחנו עכשיו במצב כזה, רות כבר ישנה אבל למה אנחנו מחכים? לעורפה! מי שפנה עורף לחזון הארץ, אז היא צריכה לבוא מעמון. איפה עמון עכשיו? לדעתי הבעיה הכי חמורה למדינת ישראל בין כל הבעיות של האויבים שלנו, הבעיה הכי חמורה, המתחרה הכי חמור, לפי הנתונים של המקרא, זה רבת עמון! וזה לא לחינם שזה נקרא רבת עמון. ולכן אנחנו מחכים, רבת עמון כן, זה עמון, ואנחנו מחכים כי כשסוריה מבקשת את ארץ ישראל, כולם צועקים. כשלבנון מבקש את ארץ ישראל, כולם צועקים, כשמצרים מבקשת, זה בלתי-אפשרי. אבל כשרבת עמון מתחילה לקשקש, יש בעיה עם הגויים. כן, אנחנו... אבל רבת עמון זה רבת עמון, זה נקרא עמאן אצל הערבים, אבל זה עמון! אנחנו מחכים. אולי פעם היא תבוא דרך גשר אלנבי... זה התחיל באלנבי, וזה יסתיים באלנבי.

פה לפי הכללים של המדרש זה ברור מאד, זה מי שנמצא בעמדה של "עם קשה עורף", לאה ורחל, שתיהן נשים צדקניות, אמהות. זה עניין אחר. אבל רות וערפה זה ההיפך, חדש.

אז נמשיך, נתחיל קודם כל במקרא עצמו: "וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת אַבְרָם הָיָה צֹאן וּבָקָר וְאֹהָלִים. וְלֹא נָשָׂא אֹתָם הָאָרֶץ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב וְלֹא יָכְלוּ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו." [28]

מיד אנחנו חוזרים למצב של קין והבל, היו שניים בעולם ולא היה מספיק מקום לשני אנשים. זה זהו, העניין, אברהם ולוט זה, איך אומר הפסוק? "וְלֹא יָכְלוּ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו" . פה אנחנו רואים שזה אותה בעיה שצריך לפתור איך אנשים כל-כך דומים וזה התחיל בקין והבל, ואיך זה מסתדר ביניהם. אבל בפעם הראשונה קין הרג את הבל, פה, עכשיו, יש התפתחות חיובית, זה מתחיל להיות ההתפתחות החיובית מאד, אחים, אפילו שלא יכולים לשבת יחדיו אבל האחד לא יכול להרוג את השני.

הפתרון זה הפירוד, הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי איך זה הגיע? "וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז יֹשֵׁב בָּאָרֶץ". המדרש רוצה להסביר מה הקשר בין הסיפא של המקרא לבין הרישא ? עם העניין של הריב בין רועי לוט ורועי אברהם. הריב מתחיל, היוזמה של הריב מתחיל מרועי אברהם, כן, נראה שזה נותן את הפתרון על מה היו רבים. אבל מכל מקום אנחנו מגלים שזה מריבה של רועים. מה יכול להיות מריבה של רועים כשהבעל הבית הראשון זה אברהם, הקדושה, גם בנסתר וגם בנגלה, והבעל הבית השני זה לוט, הקדושה בנסתר אבל הטומאה בנגלה. הם שייכים לאותו סוד, של אח. אבל יש אח כשר, זה אח גם בפנים וגם בחוץ, גם לפי המחשבה - מחשבת ישראל, וגם לפי ההתנהגות – שולחן ערוך. והשני הוא אח, לפי המחשבה הוא אח, הוא מסוגל להיות רועה, יש לו מקנה. אבל מבחוץ אין שום מושג של טהרה. זה תוכן המריבה, המריבה. כן? ונגלה זה הנגלה של הנסתר. לפי האר"י ז"ל סוד הנגלה זה מתחיל ב"נון", נשמה שמתגלית בגוף, "גימל", ולגוף יש לבוש, "למד" הנמצא בהיכל "ה-ה", אז נשמה, גוף, לבוש, היכל. לכן הנגלה זה הגילוי האמתי של מה שנמצא בפנים. אז אתם זוכרים איך אנחנו מתחילים בתפילה בכל בוקר " לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר כבגלוי ומודה על האמת" לא רק בסתר אלא גם בגלוי. אז היינו אומרים שהחידוש הוא שצריך להיות מודה על האמת בסתר כבגלוי, אבל יש חידוש יותר פנימי: שצריך להיות מודה על האמת בגלוי כבסתר. ואני אני זוכר שהרב צבי יהודה ז"ל היה רגיל להסביר את זה ככה: מי שאומר בגלוי שאינו מאמין בנסתר, יש לחוש עליו שבסתר אינו מאמין בנגלה. כך היה אומר. מי שאומר בגלוי שאינו מאמין בנסתר, אז יש לחוש עליו שבסתר אינו מאמין בנגלה. זה מה שהיה אומר. יש איחוד בין שני הפרצופים האלו- לאה ורחל. ולכן המדרש מסביר באופן פשוט לא היה יכול להיות אחרת. מכיוון שאברהם היה אח שבקדושה ולוט היה אח שבטומאה, לאחד היו רועים, לשני היו רועים, אבל רועים של אברהם זה לפי המוסר בנגלה כבסתר, הרועים של לוט זה לפי הטומאה, בשקר, פירוד בין הנגלה לנסתר.

אז עכשיו אפשר לקרוא, מי רוצה לקרא? אתה רוצה לקרוא?

בראשית רבה מא ה

רבי ברכיה בשם רבי יהודה ב"ר סימון אמר: בהמתו של אברהם אבינו הייתה יוצאה זמומה, - מה זה זמומה? Museliere בלעז, ובהמתו של לוט לא הייתה יוצאה זמומה. היו אומרים להם רועי אברהם: הותר הגזל?! היו אומרים להם רועי לוט: כך אמר הקב"ה לאברהם: לזרעך אתן את הארץ הזאת. ואברהם פרדה עקרה ואינו מוליד תסביר מה זה פרדה עקרה, בהמה שאין לה אפשרות להוליד, אז מכיוון שאברהם ושרה היו בבחינת "פרדה עקרה" בלי צאצאים אז הירושה של אברהם חוזרת ללוט, ולכן כל הבשורה של הארץ לאברהם שייכת ללוט, ולכן לוט היה חושב שהיה עתיד לרשת את ארץ כנען. לכן זה שלו, לכן לא צריך למנוע מהבהמות לאכול את העשב של הכנעני והפריזי שאז יושב בארץ מובן? .., למחר הוא מת ולוט בן אחיו יורשו, ואין אכלין, מדידהון אינון אכלין. זה הטענה של הרועים אנחנו אוכלים משלנו   אמר להם הקדוש ברוך הוא: כך אמרתי לו: לזרעך נתתי. אימתי? לכשיעקרו שבעה עממים מתוכה. והכנעני והפרזי אז יושב בארץ -- עד עכשיו מתבקש להם זכות בארץ: זהו, זאת אומרת ליושבי הארץ, שהיו כובשי הארץ כן, יש להם זכות על הארץ עד שמורישים אותם.

תפסת את העניין כן, מפה מתגלה, מההסבר הזה מתגלה ההבדל בין אברהם ללוט, הריב בין רועי אברהם ורועי לוט זה היה על עניין של מוסר, הם מאמינים באותה תורה כביכול, ההבטחה של הקב"ה שהארץ הזו שייכת למשפחת אברהם אבל משפחת אברהם זה לפי השו"ע והשני לוט, זה לא לפי השו"ע . כן אז בוא נמשיך עוד קצת :

בראשית רבה מא ו

ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה ביני ובינך וגו' -- רבי עזריה בשם ר"י ב"ר סימון אמר: כשם שהיה ריב בין רועי אברם ובין רועי לוט, כך היה ריב בין אברם ללוט, הדא הוא דכתיב: ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה ביני ובינך וגו'. אז מה, מה החידוש? לכאורה המדרש מסביר מה שראינו בפסוק עצמו?! אני חוזר על זה " כשם שהיה ריב בין רועי אברם ובין רועי לוט, כך היה ריב בין אברם ללוט, הדא הוא דכתיב: ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה ביני ובינך" זה ההבדל בין המחלוקת, ואני אתן דוגמא: כשהמשנה מדברת על המחלוקות וההבדל בין המחלוקת לשם-שמיים, ומחלוקת שאינה לשם-שמיים ^[29], אז הדוגמא למחלוקת לשם שמים היא הייתה המחלוקת בין הלל ושמאי, ולא נאמר שם בין בית-הלל ובית-שמאי, כי בין הלל ושמאי זה היה לשם-שמיים אח"כ בין הרועים של בית שמאי, "הקטנים" ובין הרועים של בית-הלל זה כבר ריב- מריבה, מריבה!, זו לא מחלוקת לשם-שמים, תפסתם את הרעיון כן? אצל הגדולים זה לשם-שמים אבל אחר-כך, הקטנים זה כבר לא לשם-שמים, זה קצת מהחידוש שלי לריב ולא כל החידוש, היה ריב בין הרועים אבל בין אברהם ולוט לפי הפסוק, הייתה מריבה, מה ההבדל? מה ההבדל בין ריב למריבה,לפי הלשון. מה ההבדל? זה עניין של משמעות של המילים ריב ומריבה זה לא סתם מילים חופפות, יש הבדל בין ריב ומריבה.

קהל : ריב זה משהו קטן?

הרב: יפה

קהל:....

הרב: מריבה זה רעיוני, מריבה זה מחלוקת של השקפת עולם. ריב זה מלחמה, ריב זה עימות, כן? אז מכיוון שאברהם אמר ללוט, " אל נא תהי מריבה   " שזה לא יגיע למדרגה של מריבה, זה משמע שהיה כבר במדרגה של ריב. העיקר זה מה שהמדרש מגלה. יש הבדל בין השקפות עולם בין אברהם ובין לוט. מכיוון שאברהם, אני לא רוצה לומר אהב את לוט, אבל היה אצל אברהם איזה מין, איך אומרים את זה בעברית, זה לא וותרנות, איזו מין נטייה של אהבה יתירה ללוט כבן משפחה, סוף סוף הוא יהודי אע"פי שהוא ערבי, כן? תפסתם את הענין כן ?אז הוא לא רוצה להגיע למריבה ופה אפשר להמשיך, מריבה זה סופה להתקיים, כן, ומה שאמרת כן? זה מריבה זה לא רק פעם אחת יש ריב... כי אנשים אחים אנחנו, נמשיך :   וכי אחים היו? אלא שהיה קלסתר פניו דומה לו. אז פה אם אני זוכר היטב זה, יש הסבר במפרש פה, יש הסבר שכדאי לשמוע אותו, זהו אז תקרא במפרש [ לא מצאתי את הפירוש הזה]

[16:00]

זהו, אתם מבינים את הדיוק פה, זה מובא ממפרשי המדרש, כי אם רצה לומר שהמשמעות של המילה אחים זה לאו דווקא במובן המשפחתי: אח ממש. דהיינו שהיה איזהמין דמיון בזהות, לא ממש אחים, אלא זהות דומה אז הפסוק היה מסתפק לומר : " אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶיךָ וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ." למה הוסיף : " הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי "

ולכן המדרש רוצה להסביר את זה, הוא אמר הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי מכיוון שאנחנו דומים בחיצוניות של הקלסתר פנים, זה מובן? אז תמשיך :

הלא כל הארץ לפניך הפרד נא מעלי -- אמר רבי חלבו: הבדל נא אין כתיב כאן, אלא הפרד. מה הפרדה הזו אינה קולטת זרע, כך א"א לאותו האיש להתערב בזרעו של אברהם.

פה זה יותר חמור, הפרד זה לא מהמובן של הבדל, זה לא רק הרחקה, אלא עיסוק של ערבוביה בין, הוא כבר לא מאותו עם, וצריך גיור כדי שרות תחזור ממקומה, ופה מביאים את הפסוק, "לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה'"^[30], בקהל ה', כן הדין זה קהל ה', טוב,זה קשור לנושא שלנו, והגמרא^[31] אומרת שעמונית ומואביה: כן, מה ההבדל? זה קשור לשאלה שלך, מה ההבדל? מה ההבדל בין גויה לגוי? ובעיקר אצל רות ונעמה. אולי נסתפק בדיוק הזה? מי יכול לחדש משהו על זה? זה פשוט מאוד... אז תפעילו את הכוח של המוח חח..

קהל: ??לאיש יש זרע?

הרב" כן, אבל זה משני למה שאנחנו מחפשים, כי גם לאישה יש זרע: אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ כן, זה נכון אבל זה משני, כי החלק של הזרע של האיש לא מאותו צד ש... אבל מכל מקום זה יותר רחב ופשוט. זה דומה מאוד למה שאנחנו לומדים ביציאת מצרים " כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן" ^[32], למה דווקא המצרים מקבלים את הבנות ולא את הבנים?

כי הדרש של מואבי ולא מואבית זה לא דרש בדיעבד, זה מעיקרא, זה דעת תורה מעיקרא, זה דין תורה דאורייתא כן, אתם מבינים מה שאני אומר, כן, מעיקרא, זכר אסור ונקבה מותר. עכשיו מי רוצה לחדש את הנושא?

קהל:

הרב: הכוח של הנקבה, זה הכוח של ההולדה שלה זה כוח הרחם, זה החיות של הזרע כ.. במובן של כגזע. הזכר הוא הדבר המושלם,כבר דבר סופי אבל הזהות של הנקבה זה בחינת "בכוח" הזכר הוא כבר "תוצר מוגמר" אולי אני אומר את זה בצרפתית כדי שנבין איך אפשר לתרגם, כי אני לא מוצא את התרגום המתאים ...

Le masculin c'est le produit finit, alors que le feminin c'est la matrice^[33]

זה מובן?

יש פחות סכנה של אותה טומאה של הקליפה בנקבה מבזכר, הזכר זה כבר העניין המוגמר, זה רבד אחר של העניין. זה מספיק מובן ? איך לתרגם את זה produit finit  

קהל: תוצר מוגמר

הרב: כן תוצר מוגמר, לכן אין עתיד, הנקבה היא בבחינת "בכוח" וזה אנחנו רואים גם כן בדוגמא אחרת, של אותו העניין, שהמצרים רצו לקחת את הבנות כי רצו לקחת את החיות של ישראל בבחינת "בכוח" אבל ישראל בבחינת "בפועל" זה זר להם. הם יכולים לקלוט את הבחינת בכוח כדי למצרף את זה, אפשר לומר את זה ככה? אבל תוצר מוגמר זה כבר זר.

מכיוון שפה אנחנו מדברים על האומות שהן הכלי של הקליפה הכי מסוכנת על ישראל, פה, אני רוצה לדייק, מה שהיה יותר קרוב...כשהוא יותר רחוק הוא יותר רחוק, כשהוא רחוק הוא יותר רחוק, הריחוק הכי גדול זה הקירוב, אם זה רק קרוב אז זה רחוק מאוד, מכיוון שזה דומה. ולכן מי שנמצא בצורה רחוקה לגמרי, הוא יכול מן הקצה אל הקצה, באופן קל מאוד להפוך את הזהות שלו. אבל מי שנמצא קרוב מאוד ומסתפק באותה קרבה, זה הריחוק הכי מסוכן.

המלחמות הכי קשות זה בין אנשים קרובים, ולכן התורה מחדשת "ואהבת לרעך כמוך" ^[34] ואהבת לרעך, שהוא כמוך . מכיוון שזה פה , פה הבעיה הכי מסוכנת של התחרות. תחרות עם מי שבא מרחוק זה לא כ"כ קשה, זה בולט ההבדל ברור, אבל מי שדומה ורק דומה, אפילו דומה אינו דומה.

זה מובן? ולכן המצב של גיורת הבאה ממואב או מעמון זה מצב מיוחד לגמרי, זה מצב משיחי כשהקדושה הטמונה בטומאה של מואב חוזרת זה משיחי! זה לא סתם גיור, זה כבר גאולה וישועה לעולם כולו. זה מובן מה שאני אומר? כי הכי רחוק היה מלכתחילה ההכי קרוב. לכן הכי קרוב זה ההכי רחוק. זה מספיק מובן כן? כשאנחנו רואים את כל הסיפורים של התולדה של המשיח דרך יהודה ותמר . והניסיון של המשפחה של לוט, זה דומה מאוד. מה שעשו בנות לוט לאביהן, ומה שאנחנו קוראים אחר-כך בין יהודה ותמר זה דומה מאוד.   אבל בסיפור הראשון זה בטומאה, ויש הבדל בין הבכורה והצעירה, לפי המדרש כן. מהי תמר לשמה גם היא הבכורה של לוט גם כן לשמה ^[35]       וממנה יצא מואב זה דומה מאוד רק צד אחד זה בטומאה וצד שני בקדושה. לכן אם אתם רוצים לקחת ספר רות : כשנתנו את הברכה לנעמי, על רות אז הברכה היא רומזת מעשה יהודה ותמר. זה בסוף מגילת רות, זה מה שאנחנו אומרים בנוסח הספרדי בכתובה של החתונה : "וַעֲשֵׂה חַיִל בְּאֶפְרָתָה וּקְרָא שֵׁם בְּבֵית לָחֶם. יב וִיהִי בֵיתְךָ כְּבֵית פֶּרֶץ אֲשֶׁר יָלְדָה תָמָר לִיהוּדָה, מִן הַזֶּרַע אֲשֶׁר יִתֵּן ה' לְךָ מִן הַנַּעֲרָה הַזֹּאת" ^[36]   מה הנושא של תמר ויהודה פה? כי כשסוף-סוף זה הצליח דרך רות ובועז אז הקדושה של יהודה ותמר התגלתה. הכוונה הנסתרת של בנות לוט זה להציל את העולם, כי באותו מצב חשבו, טעו אבל חשבו, שלא נשאר אף בן-אדם בעולם. וצריך להציל את המין האנושי. אז זה היה משיחי אבל בטומאה. וסוף-סוף זה מצליח כמו יהודה ותמר דווקא ברות ובועז. זה מובן כן? ולכן הגיור של רות זה לא סתם גיור של נקבה שבאה מאומה זו או אחרת, אלא זה מה שיותר קרוב במוקד הקדושה ואחר-כך בעזרת החוץ הכי חיצוני שחוזר, וכשחוזר אז הוא מחזיר את העולם כולו ולכן היא השורש של דוד המלך, של שלמה המלך, של המשיח.

זו הייתה השאלה כן, מי שאל את זה ? מה ההבדל בין ...אתה? מי שאל את זה ?

מה ההבדל בין הגיור של רות ונעמה ושאר גיורים, כמו שאמרתי

קהל: דבר ראשון אני ...

הרב: לא זה הייתה שאלה קודמת

הרב: אז אני שאלתי? חח חח אולי זה היה אליהו הנביא? לא לא , שמעתי שאלה......

ברור שזה מוקלט, אז צריך לשמוע את ההקלטה הזאת, יפה, אז נמשיך ב.. אז תלמדו אתם את מה שנשאר במדרש ונמשיך בשיעור הבא.

^[1] בראשית רבה,מ"ב, ד'

^[2] תלמוד בבלי, נדרים, ל"ב, ע"ב.

^[3] תלמוד בבלי, בבא בתרא נח א. \ בבא מציעא פד א.

^[4] במדבר כ"ג. "כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל."

^[5] תהלים יט ד

^[6] ספר הכוזרי, מאת ריה"ל, מאמר שני.

^[7] בראשית א כד

^[8] בראשית ב ז

^[9] רש"י : "אף בהמה וחיה נקראו נפש חיה אך זו של אדם חיה שבכולן שנתוסף בו דעה ודבור"

^[10] אונקלוס: וּבְרָא יְיָ אֱלֹהִים יָת אָדָם עַפְרָא מִן אַרְעָא וּנְפַח בְּאַפּוֹהִי נִשְׁמְתָא דְּחַיֵי וַהֲוָת בְּאָדָם לְרוּחַ מְמַלְּלָא׃

^[11] בראשית א כד

^[12] רבי אברהם בר חייא ( 1065 – 1145 ) היה מתמטיקאי, אסטרונום, תלמיד חכם ופילוסוף יהודי שפעל במאה ה-12 בברצלונה שבספרד. בעברית נוסף לשמו תואר הכבוד "הנשיא".

^[13] תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף סא, עמוד א

^[14] נַעֲמָה הָעַמֹּנִית הייתה אחת מנשותיו של שלמה המלך ואמו של רחבעם, הגמרא אומרת שנאסר על ישראל להילחם בעמון בגלל שנעמה העמונית עתידה לצאת מאומה זו, וכן לגבי מואב שיצאה מהם רות המואבייה.

^[15] בראשית י"ג · ט' "אם השמאל ואימנה" - בכל אשר תשב (אשב) לא אתרחק ממך ואעמוד לך למגן ולעזר וסוף דבר הוצרך לו שנאמר וישמע אברם כי נשבה אחיו וגו'

^[16] תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף סא, עמוד א

^[17] יחזקאל לד, לא

^[18] משנה סנהדרין י, א

^[19] משנה אבות ד, א

^[20] שמות יט, ו

^[21] יורוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקב. כִּי לא נַחַשׁ בְּיַעֲקב:

^[22] בראשית כ ז

^[23] יוירמיהו ב', ב'

^[24] תהילים פט.

^[25] סנהדרין ל"ז . : רבי זירא אמר מהכא, וירח את ריח בגדיו, אל תיקרי בגדיו אלא בוגדיו.

^[26] בראשית יג ח

^[27] תלמוד בבלי, מסכת סוטה, מ"ב ע"ב.

^[28] בראשית י"ג, ה'

^[29] פרקי אבות ה, י"ז. : " כָּל מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. אֵיזוֹ הִיא מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלוֹקֶת הִלֵּל וְשַׁמַּאי. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלוֹקֶת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ:"

^[30] דברים כ"ג, ד'

^[31] בבלי, יבמות, ע"ו, ע"ב.

^[32] שמות א, כ"ב

^[33] ראה סוד מדרש התולדות, חלק א, עמוד 185.

^[34] ויקרא י"ט, י"ח.

^[35] בראשית רבה- פרשה פה, ב' : " ר"ש בר נחמן אמר כדי לסמוך מעשה תמר למעשה אשתו של פוטיפר מה זו לשם שמים אף זו לשם שמים"

^[36] מגילת רות, פרק ד', י"א.