https://drive.google.com/file/d/1KwJQECvZh_JexMr9aUc9bAciJSwhKODy/view?usp=sharing
https://drive.google.com/file/d/164z8YASfDsL129yO5C1pI6B6Jws8ENJS/view?usp=sharing

תמלול השיעור: תירזה מבורך

tiltan46@walla.com

לעילוי נשמת אחי האהוב יצחק (ז'קי) בן אשר ומזל

ת.נ.צ.ב.ה

מקורות והגהה: גיל אנונו וצוות מכון מניטו

תוכן השיעור

מסירת התורה וקבלת התורה

מטרת המסכת

תלמיד ותיק וחידושי תורה

קשר תורה שבכתב- תורה שבע"פ

תוכן התורה- 3 מימדים, וגילוי המצוות לפי 3 המימדים

עשרה מאמרות, מידת החסד ומידת הגבורה, ההבדל בין דיבור לאמירה

כוח המסירה והקבלה, שכחה וחידוש הלכות

מסירה לפי כוח המקבל, ירידת התורה והתפתחות התורה

תורה מאנשי כנסת הגדולה ותורתו של משיח

מסירת התורה בשני צינורות- יהושע ואהרן

מה נמסר בסיני, עיקר סמכותו של משה, מקורה של המחלוקת

מסירת הקבלה, האר"י, נסיון של משיח בן יוסף, רוח הקודש

כוח הנבואה בעם ישראל, נבואה לדורות, הגדרה של נביא, ערב שבת בין השמשות

מניטו: פירושו של המהר"ל מתחיל בשורה ארוכה של שאלות. אז כדאי להבין את השאלות שלו, ונתחיל ללמוד כשהוא מתחיל לתת תשובות. כן.

מסירת התורה וקבלת התורה

אז "משה קיבל תורה מסיני - קודם כל צריך לקרוא את המשנה - משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושוע ויהושוע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה. הם אמרו שלושה דברים: הוו מתונים בדין והעמידו תלמידים הרבה, ועשו סייג לתורה".

טוב.. החלק הראשון והכי ארוך זה על הרישא של המשנה עד ומסרוה. ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה. אז המהר"ל מתחיל עם כמה שאלות על הסגנון של המשנה עצמה, השימוש במושג קיבל או קבלה, הוא מושג... "מסר", הוא אפשר לומר – מסורת. ולפי הדורות מי מסר למי? ולמה המשנה משתמשת במילה "ומסרה" ממשה ליהושוע. ואחר כך רק ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה. זה פחות או יותר תמצית הנושא של השאלות שלו. אז נתחיל לאט, לאט. אם יש משהו לברר, אפשר ל... מכל מקום אני חושב שבשיעור הבא נחזור קצת.

משה קיבל תורה מסיני, יש לשאול מה עניין הקבלה הזאת. זאת אומרת... מה... מה קיבל? איך באה התורה מזה לזה במסכתא הזאת. לא... הוא רצה להסביר למה דווקא המשנה הזו שמזכירה לנו את שושלת הקבלה ממשה רבנו עד אנשי כנסת הגדולה, נמצאת בהתחלת מסכת אבות. מה עניין הקבלה הזאת? איך באה התורה מזה לזה במסכתא הזאת? מה שלא נמצא בשום מסכתא. אפשר להסביר את זה באופן פשוט, שהיינו צריכים למצוא אותה משנה של שלשלת הקבלה – דווקא במשנה הראשונה של כל התלמוד. בהתחלה של מסכת ברכות, למשל. מכיוון שאנחנו מתחילים ללמוד את התורה שבעל פה, איך שאנשי כנסת הגדולה, ביתר דיוק – התנאים שהם תלמידים של אנשי כנסת הגדולה, העלו אותה בכתב. אז היה צריך להזכיר את הקשר שבין התורה שבעל פה לבין התורה מסיני, דווקא בהתחלת כל המשניות. ולמה דווקא בהתחלת מסכת אבות בפרט? זאת השאלה הראשונה לשאול.

מטרת המסכת

"ולפי הנראה כי דברי המסכתא הזאת דברי מוסר"

זוהי ההגדרה הרגילה, שזה דברים של דרך ארץ, של מוסר. אף על פי שיש מסכת אחרת שנקראת "מסכת דרך ארץ", ושהיא שייכת לכמה מצוות. אבל פה הכוונה של המהר"ל, שבמסכת אבות אין מצוות במובן הרגיל של המילה. זה מוסר, זה לא מצוות.

"ואינה מכלל תורה אשר קיבלו מסיני"

אם ההגדרה שתורה שקיבלנו מסיני זה תורת המצוות, אז זה עוד יותר פרדוקסלי למצוא את ה'שַלְשֶלֶת מסירת התורה ממשה עד אנשי כנסת הגדולה', דווקא כהקדמה למסכת שכנראה אין מקומה בתלמוד בכלל. (הבנתם את השאלה?)

תלמיד ותיק וחידושי תורה

"ואינה מכלל תורה אשר קיבלו מסיני. אפילו אם נאמר שהכול קיבל משה מסיני, אפילו מה שיחדש תלמיד ותיק".

אה.. יש גרסה אחרת: מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש[1]. "אפילו מה שחידש תלמיד ותיק". ופה צריך לדייק: זה לא מה שכל תלמיד מחדש שהיא בכלל תורה, אלא תלמיד ותיק!

מהי המשמעות של "ותיק" ו"תלמיד ותיק"? פה יש דיוק. כן... זה לא כל תלמיד, אלא תלמיד ותיק. זה לא מי שלמד בוותיקן... כן. (צחוק)

מה זה ותיק? המשמעות של ותיק...[קהל:.ישן.] כן...אפשר.כן. זקן.

קהל: [.....דקה: 5:20 ]

מניטו: מה? אה... זאת אומרת זקן במובן המסורתי -"זה שקנה חוכמה". אבל פה יש איזה רמז שצריך שימוש רבנים ארוך מאוד כדי להגיע לאותה מדרגה, זה עניין של,...אפילו זמן גם כן. זה עניין של שימוש תלמידי חכמים. זה נקרא תלמיד ותיק. כן. אפילו אם הוא צעיר. אבל זה עניין של גודל שימושה של תורה שהיא גדולה מלימודה[2]. זה נושא שיחזור אחר כך.

קשר תורה שבכתב- תורה שבע"פ

"אפילו אם נאמר שהכול קיבל משה מסיני אפילו מה שיחדש תלמיד ותיק וכך נראה".

פה אני רוצה לצטט שוב מה שלמדנו פעם מפי הגאון מוילנא[3]. יש לו הסבר פשוט, הגיוני מאוד ועמוק מאוד. שכל תורה שבעל פה אפשרית, אמיתית, היא כבר נרמזת בתורה שבכתב. ושהיא... זה בלתי אפשרי אחרת, אי אפשר אחרת. הוא מסביר את זה ככה: כל התורה שבעל פה היא נרמזת בגמרא. כל הגמרא נרמזת במשנה. כל המשנה נרמזת בתנ"ך. כל התנ"ך בחומש, כל החומש בספר בראשית. (זוכרים את זה?) כל ספר בראשית בפרשת בראשית, כל פרשת בראשית בפסוק הראשון של בראשית, וכל הפסוק הראשון במילה בראשית. וכל המילה בראשית באות ב'. הכול נרמז כבר. מי שמבין באופן מוחלט, איך אומרים... באופן אבסולוטי (אני מעדיף מוחלט), מה המשמעות של האות ב' הוא מבין את כל התורה כולה. למה? זה עד כאן מהגאון. (מי יכול להסביר... מי יכול לזכור... למדנו את זה כבר.)

תוכן התורה- 3 מימדים, וגילוי המצוות לפי 3 המימדים

מהי ההגדרה הרגילה למהר"ל עצמו של תוכן התורה? יש שלושה ממדים:

• בין אדם למקום.
• בין אדם לחברו.
• בין אדם לעצמו.

זה מובן כן? אז כל זה בא כתוצאה מהבריאה עצמה. כתוצאה... התוצאה של הבריאה היא מה שמסומן באות ב'. עכשיו יש בורא ובריאה. מכיוון שיש בריאה, יש בריות. אז יש שלושה ממדים האלה. של: בין אדם למקום, בין אדם לחברו, ובין אדם לעצמו. כל הנושא של התורה זה היחס בין אחד לשני. אם האחד הוא הקדוש ברוך הוא והשני הוא הבריאה, אם האחד הוא הבריאה – השני הוא הבריאה האחרת. אם האחד הוא עצמו והשני הוא עצמו. זה מובן? זאת אומרת, כל חוכמת התורה היא החוכמה של היחס בין אחד לשני. אנחנו נבחנים דרך אותו מבחן. כן. שורש התורה זה האות ב'. מכיוון שיש ב' אז זהו הנושא של התורה, הבנתם? זה...זה ברור, זה לא עניין של דואליות... מה? מה?

קהל – [... דקה: 9:10]

מניטו: כל עוד שהקדוש ברוך הוא היה קודם שנברא העולם, היה הוא ושמו אחד[4]. כן. כל עוד שהיה אחד אין מקום לנושא שהתורה מתגלית בשבילו. זאת אומרת: איך אני מתייחס לזולתי? אם זולתי הוא הקדוש ברוך הוא, אם זולתי הוא הבריאה האחרת, אם זולתי זה עצם האדם בתוכי. צריך אולי לברר את הממד השלישי הזה. בין אדם לעצמו – זה הממד המשיחי של התורה, עצם האדם בתוכי. צריך להבין את המילה "עצמו" פשוטו כמשמעו – באופן יסודי, עצמות של האדם

[5]. בין אדם לעצמו. זה... זה... זה לא רק, איך אומרים את זה בדקדוק בעברית? [.... דקה: 10:11] להתפעל זה המילה, זה לא רק היחס ביני... אי אפשר לומר בעברית. בעברית אומרים: ביני לבין עצמי. אז העצמי הזה זה לא אני. זה הניצוץ המשיחי שיש בכל בריאה. ולכן יש מצוות ששייכות לממד המשיחי הזה. יש מצוות ששייכות לממד המוסרי – בין אדם לחברו. במשמעות של המילים בתרבות הנוכחית. כי בתרבות... לפי התורה – כל התורה זה מוסר, כל התורה זה משיחיות, כל התורה זה דתיות, כן. אבל אנחנו רגילים בתרבות הנוכחית לחלק את הרבדים האלה.

אומרים דת, עבודה – בין אדם למקום. אומרים מוסר – בין אדם לחברו, ואומרים רוחניות – בין אדם לעצמו. כן. אבל ההגדרות של המצוות הם בשלושת הממדים האלה בבת אחת. ואני לא מצאתי שום ספר, שום לימוד, שנותן הדיוק של החלוקה של המצוות לפי הממדים האלה. כי זה נושא רחב וקשה מאוד. מכיוון שחוץ מזה בכל מצווה יש גם כן את כל ממדים האלה. ובכל ממד של ממד של מצווה יש גם כן מחשבה, דיבור ומעשה. הכול אחד. כן?

אבל יש גם כן חלוקה לפי העולמות האלה. כן. למשל מצווה כמו הכשרות. למה רוב העם לא מבין את החשיבות של זה? מכיוון שאין לו מקום להגדיר הגדרה פשוטה, באיזה חלק מן התורה זה צריך להימצא. אז רגילים לומר שזה דת – כשרות. אבל לפי החוכמה ההגיונית, לא מבינים מה שייך כשרות ודת. דת זה תפילה, דת זה עבודה בבית הכנסת, עד... דת זה אפילו קורבנות. כשרות? אבל זה דוגמא שאני למדתי שזה מצווה בין אדם לעצמו. איך אני מוליד את עצמי? תפסתם את ההסבר[6]. כן? וכן הלאה.

למשל: אני חושב שהמצווה שהיא יכולה לשמש כדוגמא ראשונית אולי לעבודה, למחקר כזה היא מצוות שבת. במצוות שבת יש את כל המישורים באופן גלוי, בפשט של התורה. יש ממד של בין אדם למקום, יש ממד של בין אדם לחברו, ויש ממד של בין אדם לעצמו. במחשבה, בדיבור, ובמעשה. ל

קהל – [......עשרת הדיברות?]

מניטו: מה? ברור... ברור. בעשרת הדיברות יש קודם כל מצווה ראשונה או ראשונית כוללת את הכול: "אנוכי ה". ואחר כך יש שלושה חלקים של שלוש: מצוות שבין אדם למקום, אחר כך מצוות שבין אדם לעצמו, אחר כך מצוות שבין אדם לחברו. ובכל חלק של שלוש, יש במחשבה, בדיבור ובמעשה, אבל לא באותו סדר. אולי פעם נעשה את התרגיל הזה כדי ל... לכן שלוש כפול שלוש זה תשע. וכל התשע האלו זה רק ההתפתחות של המימרה הראשונה של הדיברה הראשונה שהיא התפתחות של המילה הראשונה: "אנוכי". ללמוד איך להיות "אנוכי". אולי פעם רמזתי דרך פסוק אחר: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" "ואהבת את ה' אלוקיך... והיו הדברים האלה אשר אנוכי מצווך היום". אנוכי מצווה אותך, מצווה לך את הדברים האלה. ה-"אנוכי". זה תורת אנוכי. תפסתם את זה? (אני יכול לקבל רק... קצת נייר..) כן.

קהל – [ישראל פיבקו.....לא היה העולם יכול להיבראות. אז הוא מסביר....היא חסומה בצד אחד...]

מניטו: כן. אני זוכר את זה. הרמז שמה הוא לפי אותיות דרבי עקיבא. ולפי אותיות דרבי עקיבא שהאות ב' אה... רומזת לעולם כבית של האדם. אני חושב שזהו זה. השורש זה האותיות דרבי עקיבא. אבל יש מאמר אחד קשור לאותו נושא בהקדמה של הזוהר. שכל האותיות בקשו שהקדוש ברוך הוא יברא את העולם דרכם. וזה מתחיל למפרע, קודם כל באה האות ת' ואחר כך עד האות א'. ודרך כל אות התשובה הייתה זה בלתי אפשרי כי יש צד שלילי במשמעות של האות. ואפילו א' שזה התחלה של המילה ארור. אלא כשהאות ב' באה, אז הקדוש ברוך הוא הסכים מכיוון שזה התחלה של ברכה. והמהר"ל על המדרש הזה, מסביר שזה אותה משמעות של האות ב'. האות ב' היא היא סימן הברכה. מכיוון שמהאות ב' מתחיל הממד של הריבוי, של הברכה. האות ב' היא היא הברכה. ואז אחר כך האות א' שאל: ומה... מה איתי? אז הקדוש ברוך הוא משיב: אני אתחיל את הדברות ב-א' "אנוכי ה' אלוקיך".

עשרה מאמרות, מידת החסד ומידת הגבורה, ההבדל בין דיבור לאמירה

ופה אולי אני אשלים קצת על הנושא הזה כי זה נושא מעניין מאוד. ש... העולם נברא בעשרה מאמרים[7] וזה לפי מידת החסד, "אמור" זה חסד. ויש פסוק שמסביר את זה באופן פשוט מאוד: "עולם חסד יבנה". כל עוד שהעולם לא היה עדיין מספיק מבוגר נאמר, כדי לקבל על עצמו עול תורה, זאת אומרת האחריות המוסרית, אז כל העולם היה נבנה על מידת החסד. ויש רמז בזה בפרק של תהילים שנקרא "הלל הגדול", שיש 26 פסוקים של "כי לעולם חסדו", כי לעולם חסדו, כי לעולם חסדו. עד שמגיעים לדור יציאת מצריים, שהוא דור של משה רבנו, שהוא דור ה-26 מאדם הראשון. אז נתקבלה התורה. אז כל הדורות האלו הם מבחינת "עולם חסד יבנה", "כי לעולם חסדו"[8]. ואז העולם התבגר דרך עם ישראל וקיבל את התורה. זאת אומרת, אז ההתגלות היא דרך עשרת הדיברות, ולא עשרה מאמרים ואז... [קהל כה תאמר לבני ישראל... ] כן. ותדבר... "כה תאמר לבית יעקב ותדבר [ותגיד] לבית ישראל". זה שתי המדרגות. ואז אפשר להתחיל בממד השני, שהוא מפי הגבורה. כן. עד תקופת מתן תורה זה עולם חסד יבנה. זה תקופה של מידתו של אברהם אבינו. ומסיני ואילך "מימינו אש דת למו" זה מפי הגבורה שמענו. זה ההבדל בין "אמור" ול"דבר". "אמור" זו אמירה רכה. "דבר" זו אמירה קשה. מידת הדין, מידת החסד. זה מובן? על כן הנושא שדיברנו מקודם שזה חלוקת המצוות , יש גם כן חלוקה אחרת. כי הפסוקים שמתחילים את המצוות הם או: ,ויאמר ה' אל משה", או: "וידבר ה' אל משה". או: "ויאמר אלוקים אל משה", או: "וידבר אלוקים אל משה" ...לאמור. כן? זה או דרך אמור אלוקים או דרך דבר אלוקים, או דרך אמור ה' או דרך דבר ה'. זה ארבעה סוגים של מצוות, ואם הייתי צעיר הייתי לוקח את הנושא הזה כדוקטורט, חקר המקרא( מצחקק). אבל זה עבודה שאני לא מצאתי ספרים על זה. כן. וכדאי ללמוד את הנושא. טוב. אז מכיוון שאנחנו באותו נושא, אז אני רוצה להקדים קצת הקדמה. זה חידוש שהתחדש לי לא לפני הרבה זמן. ההגדרה פה של 'תורה מסיני', ויש עוד ביטוי: שתורה שהיא מפי הגבורה. כן. כמו שהזכרתי מקודם. למשל: "אנוכי" ו-"לא יהיה" מפי הגבורה שמענום. אני רוצה לנסות להסביר את זה. למה התורה נקראת "מפי הגבורה"? זה מקביל להגדרות של "תורה מן השמים" וכן הלאה. אבל מה המשמעות של ההגדרה המיוחדת, המדויקת הזו – "מפי הגבורה"? בלי להיכנס במושגים של הנסתר. אבל צריך להבין בהקשר למה שאמרנו מקודם, שהמעשה של הבריאה היא לתת מקום לבריאה להתקיים. לתת מקום לזולת להתקיים. ולכן לפי המקובלים, הבריאה יש מאין היא באה אחרי הצמצום של הבורא, ותוצאה של הצמצום זה לתת מקום לבריאה כדי להתקיים. זה מובן, כן? ואפשר להגדיר את זה ככה, שהמעשה של הבריאה, וזה הדגם של תורת ה', רצון ה'. זה המעשה המוסרי היסודי. זה לא... איך אומרים? תהליך מְכָּנִיסְטִי כזה. שמהבורא יוצא בריאה. כאילו יש איזה מן חוק של הכרח, שמהמציאות הקודמת יוצאת מציאות אחרת, כמו שמסבירים הפילוסופים. כן. אלא יש פה איזה רצון מוסרי. מישהו רוצה לברוא מישהו אחר שהוא ביחס של בן לאב. כי... יש גם בקבלה איזה רמז יפה מאוד שהמילה הראשונה של הלשון העברית זה המילה "אב". כיוון שזה א'-ב'. זו המילה הראשונה – אב. והרמז הראשון של היחס בין הבריאה לבורא, זה בן לאביו. וזה הסגנון של המקרא. וזה לא רק דמיון, זה לא רק סגנוני. כן. זה מהותי! כן. מישהו רצה לברוא אותנו, והבריאה עצמה, היא הבריאה, המעשה הזה זה לתת מציאות, להמציא מישהו אחר. ולכן מעשה הבריאה זה האקט המוסרי היסודי. זה מובן?

אז המעשה הזה של הבריאה נקרא בלשון חז"ל "גבורה". ואני רוצה להסביר את זה לפי הפשט. לפי ההגדרה של מה זה גיבור. לפי המשנה בפרקי אבות: "איזהו גיבור- הכובש את יצרו". כשאנחנו מתפללים אנחנו אומרים "אתה גיבור"! אז מה המשמעות של "כובש את יצרו"? זה הנושא. זה הנושא. כביכול הקדוש ברוך הוא כובש את יצרו, של התפשטות ההוויה המוחלטת שלו כדי לתת מקום לזולת. וזוהי ההגדרה של "תורה מפי הגבורה". כי זוהי התורה של היחס לזולת. והערך הזה, המידה הזו שהיא הבסיס של התורה, היא מפי הגבורה. זהו הרצון של הגיבור הזה שברא את העולם. לא שיש מעשה גבורה לפי הפשט. כי הקדוש ברוך הוא כל יכול, וזה לא גבורה לברוא עולם אם הוא כל יכול. ויש הרבה מקורות בזה שמסבירים את זה ככה. ב-ה' בראם. בלי שום... מה הביטוי? לא עייפות, בלי שום טורח.[9] ב-ה' בראם - במוצאות הפה. זה הפירוש על "ברוך שאמר והיה העולם". ולכן אין מקום להסבר של גבורה במובן הפילוסופי של המילה. אלא זו גבורה לפי לשון הקודש. זאת אומרת הצמצום הזה של כובש את יצרו כדי לתת מקום לזולת – זו היא התורה. ולכן זוהי ההגדרה של התורה מפי הגבורה. ויתכן מאוד, עד כאן זה ברור לי. מכאן ואילך לא מצאתי מקורות.

ש"פי הגבורה" זה מידת החסד. כי מידת החסד מביאה למידת הגבורה. אז "פי הגבורה" זה מדת החסד. ויתכן מאוד להסביר בשיטה אחרת. שדווקא "פי הגבורה" – זה מידת התפארת. מכיוון שבכל מקום "פי", זה "פה" – זה מלכות. על פי הגבורה זה מלכות החסד. או פי הגבורה זה מלכות דגבורה, זה מביא לתפארת, אבל בין כך ובין כך ההגדרה היא אותה הגדרה של התורה שלנו. וזה גודלו של המאמר של רבי עקיבא "ואהבת לרעך כמוך – זה כלל גדול בתורה", זוהי ההגדרה של הגבורה .כן. התורה שלנו באה מפי הגבורה. זה מובן? טוב. ויש מקום אם כן, להכניס את דברי המוסר בתורה עצמה. אבל פה זה לא במהר"ל עצמו. (זה רק אני שהוספתי ככה) כן.

קהל: ( ישראל פיבקו )[אפשר להסביר את זה בכיוון אחר... ב' לשון בריאה ובורא...לכן את עשרת הדיברות כותבים ב-א'. שזה בא...]

מניטו: כן. החלק השני זה ברור. אבל בחלק הראשון איך אתה מסביר ש.. [קהל:..] לא. לא. החלק הראשון... זה החלק השני, זה ברור. אבל בחלק הראשון, איך הכלל המוסרי בא מהאחד מ-א'?

קהל: [אה... לא. הכלל המוסרי מבחינת מוסר אתיאיסטי בא דווקא מהאות ב' לא מהאות א'...ואילו התורה אומרת לא. המוסר האלוקי הוא הקובע ה-א' הוא הקובע, לא ה-ב']

מניטו: זה מה שאני רוצה להבין, איך ה-א' קובע את המוסר?

קהל: [כיוון .....שאנחנו לומדים מוסר מפי ה']

מניטו: לא... אבל צריך לקבל מקודם את עניין הנבואה עצמה, התגלות הנבואה מהקדוש ברוך הוא. יש הנחה, יש הנחה קודמת.

קהל: [כן. אבל זה כבר עניין אחר. זה לא קשור.... כי לפני כן יש את העניין של בראשית ברא אלוקים...]

מניטו: כן. אבל אני לא רואה סתירה. מכיוון שאפשר להוסיף ככה... שהמצב הטבעי, המצב של המציאות – זה עניין של ב'. יש שני "זולת". באה התורה והיא נותנת לנו את הדגם שלה. צריך לאחד את זה. כן. זה לא סותר.

קהל: [...ויאמר אלוקים אל משה...]

מניטו: כן. מכיוון שכשהתגלות המצווה באה דרך לשון "ויאמר", זה לא אותו תוכן, אותה תכלית. כשבאה דרך לשון "וידבר" ! כשהמצווה באה דרך לשון "אלוקים", זה לא אותו יעד כשבאה מלשון "הוויה". ולכן יש "ויאמר אלוקים", "וידבר א-להים", "ויאמר ה'", "וידבר ה'", זה ארבע עולמות. אבל, השאלה.. השאלה... הבנתי את השאלה כשאלה כבר בתלמוד תורה, אבל לא הספקתי למצוא תשובה ל... באותו ניתוח. יתכן שזו שאלה שאינה שאלה, אבל זו שאלה כל כך גדולה שאני מסופק אם אינה שאלה( צחקוק ). ואם יש לכם הזדמנות לשאול, ללמוד את העניין. זה מעניין מאוד לראות אם יש איזה ספר שמדבר, אולי זה נושא שלא ניתן לסֶפר.

טוב. אז כל זה התחלנו להסביר מה זה "תלמיד ותיק". כן. אני זוכר דיוק אחד על אותו נושא של הרב זצ"ל שאומר: תלמיד שאפשר לומר ממנו שהוא קשור למעמד הר סיני. הוותיקות הזו הכי גדולה. "ותיק" זאת אומרת שזה בא מסיני עצמו. הוא הסביר את זה ככה: כוח הפלפול, כדי להבין את ההלכה למעשה של המצוות, הוא נותן לגלות מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור. ולכן יש אפשרות לתלמיד חכם אם אינו ותיק להסביר, לגלות פנים בתורה שאינם כהלכה. אבל תלמיד חכם שמגלה פנים בתורה שלא כהלכה – זה סימן שאינו תלמיד ותיק, אינו קשור לחוט הזה שמביא אותנו עד הקדושה של הר סיני. כי יש בכוחו של השכל של התלמיד חכם להוכיח שהנחש הוא טהור[10]. זו דוגמא שנותנים המקורות. אבל אם הוא מסתפק בזה, זה סימן שאינו תלמיד ותיק. תפסתם את ההסבר.

טוב. זה ההסבר הראשון.

"מכל מקום, למה ביאר עניין הקבלה וכאן יותר ממסכת אחרת. ועוד קשה שאמר משה קיבל תורה מסיני, היה לו לומר – משה קיבל תורה מן הקדוש ברוך הוא. ולמה זכר בזה מסיני? ועוד קשה שאמר משה קיבל תורה מסיני, הזכיר לשון קבלה ואחר כך לשון – ומסרה ליהושוע. וכך היה לו לומר: משה קיבל תורה מסיני, יהושוע קיבל תורה ממשה וכן הכול, כי יש בכוחו של משה לקבל מסיני, אבל אין בכוחו של יהושוע לקבל ממשה, אלא משה מסר לו. וקיבל מה שקיבל" (תפסתם? את הקושיה...כן?) "ולא עוד אלא שחזר לשון קבלה, כי אמר לשון מסירה עד אנשי כנסת הגדולה".

כוח המסירה והקבלה, שכחה וחידוש הלכות

ואחר כך במשניות הסמוכות אנטיגנוס איש סוכו קיבל משמעון הצדיק.

ופה אני רוצה להסביר: יש בכוחו של אנטיגנוס לקבל משמעון הצדיק. ולא רק ששמעון הצדיק מסר לו, והוא לא ידע אם הוא קיבל או לא קיבל. אבל אי אפשר לומר שיש בכוחו של יהושוע לקבל ממשה, כמו שמשה הוא קיבל. [קהל...] למשל. יש עוד מאמר אחר כשמשה רבנו מסתלק מן העולם. אני לא זוכר את המספר, נשכחו המון הלכות, ובאו תלמידי חכמים והחזירו אותן בכוח פלפולם. תלמידי חכמים אחרונים, והחזירו אותם, ונותנים שמות שמה אבל לא זוכר, בני בתירא[11] אולי. אולי בני בתירא, אולי בני חכמים אחרים. והחזירו אותם מכוח פלפולם[12]. וכשיהושוע נפטר גם כן, יש אותו מדרש, השתכחו כמה וכמה הלכות. ונותן עוד דוגמאות: יוסי בן יועזר איש צרידה, ויוסי בן יוחנן איש ירושלים קבלו ממנו. וכן, פה צריך לומר: וכן קיבלו מהם, אבל זה... וכן בכל הזוגות הזכירו לשון קבלה תמיד. ועוד קשה, למה הוצרך להזכיר אצל נביאים לאנשי הכנסת הגדולה מסירה בפני עצמו?

פה, כדי לברר את זה חוזרים למשנה. המשנה אומרת: "משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושוע" - זה מסירה אחת.

ואחר כך יהושוע לזקנים וזקנים לנביאים – מאותה מסירה. אחר כך המשנה אומרת: ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה. ולכן יש לנו פה שתי מסירות. מסירה של משה רבנו ליהושוע, ואחר כך אותה מסירה, זה ממשיך עד לנביאים. ואחר כך הנביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה. (זה מובן או אני אצייר את זה בלוח?) זה מובן. כן. ואנחנו עוד שייכים לאותה מסירה של הנביאים לאנשי כנסת הגדולה. אנחנו עוד באותה תורה שאנשי כנסת הגדולה קיבלו מהנביאים. שנביאים מסרוה, עד תורת המשיח[13]. כן. זה. זה ידוע לכל. לכן כאילו יש פה שני מעברים. התחדשות ממשה רבנו ליהושוע. זה המשיך עד הנביאים, ואחר כך מנביאים לאנשי כנסת הגדולה, התחדשות גמורה. ואנחנו קיבלנו, יש בידינו, את התורה שמסרו הנביאים לאנשי כנסת הגדולה. צריך לזכור כדי להבין את ההסבר שלו אחר כך. ומזה מתחיל עניין המוסר. עד כאן אין שום רמז בתורה בעניין המוסר. המוסר במובן של אותה מסכת. כן. הוא מביא אחר כך את ההסבר הזה כדי להסביר למה אותה מסכת נקראת מסכת אבות. (מי יודע אם כבר הערב נגיע לזה). אבל רק רציתי להסביר את השאלה שלו. כן, אני חוזר על זה בקצרה. משה קיבל תורה מסיני. אותה תורה משה מסרהּ ליהושוע. ומאותה מסירה זה עבר לזקנים ומזקנים לנביאים. אחר כך יש התחדשות. ונביאים מסרוה...אני רק מוסיף ו... אני מגזים קצת בלשוןשלהם לאנשי כנסת הגדולה. ואנחנו שואבים עוד מאותה מסירה של הנביאים לאנשי כנסת הגדולה. זה מובן? מובן?

קהל:ישראל פיבקו [.... מבחינת הקבלה לא מבחינת הנתינה. זאת אומרת מה שיהושוע קיבל ממשה]

מניטו: זה לא נרמז שקיבל. מה... מה קיבל?

קהל: [מה שמשה נתן ליהושוע... זה מידתו של יהושוע לא מידתו של משה. ואותו דבר בנביאים, מידתם....על פי מידתם של אנשי כנסת הגדולה שהיא מידה אחרת יומא סט ב...]

מניטו: אפשר.. אפשר [קהל....] ס"ט זה מסוכן (צחוק קל)

קהל: [אז הוא אומר אה... אנשי כנסת הגדולה שהחזירו עטרה ליושנה....לא אמר גיבור, ודניאל לא אמר נורא... ואת זה מידה אחרת...ז"א אצלינו זה לא של הנביאים אלא מידה של אנשי כנסת הגדולה..]

מניטו: כן. זה אותו תוכן של ההסבר. אבל הלשון של השאלה של המהר"ל הוא הלשון ההפוך. הוא מדבר על המסירה לא על הקבלה [קהל: מבחינת המקבל, לא מבחינת הנותן] אפשר. כן. אחר כך הוא יגיד את זה. אבל השאלה היא בסגנון של המשנה. כן?

או במילים אחרות:

"למה לא אמר ומסרה ליהושוע, ויהושוע מסרה לזקנים, וזקנים מסרוה לנביאים, ונביאים מסרוה".

מסירה לפי כוח המקבל, ירידת התורה והתפתחות התורה

כאילו יש שתי... שתי התחדשויות. ופעם אני הסברתי את השאלה בצד קצת אחר, ככה: משה קיבל תורה מסיני ומסרה. זאת אומרת כל מה שקיבל מסר. משה קיבל תורה ומסרה. כן. אבל זה לא אומר ש...הוא מסר, אבל זה לא אומר שהמקבל קיבל. זה העניין. לכן ההסבר הוא לפי כוח המקבל. אבל נראה שההסבר של המהר"ל הוא במישור אחר. הוא מדבר, (אולי נגיע עוד הערב) על יחס צירוף מיוחד בין המקבל והמוסר. כן. סליחה, כן, בין המקבל ומי שהוא מקבל ממנו. לכן יש צירוף מיוחד בין משה ליהושוע, אבל אין אותו צירוף אחר כך. רק במקרים בודדים של פרטים, יחידים, וזה השורה של המשניות. למשל אנטיגנוס ושמעון הצדיק. אבל בין הזקנים ליהושוע לא היה אותו יחס. בין הנביאים והזקנים גם כן. ופה אנחנו רואים אולי עוד דוגמא למה שלמדנו פעם בספר אחר. של העניין של חכם עדיף מנביא[14]. כי פה אנחנו רואים מדרגות שיורדות. כן. מדרגה של "מסיני", מדרגה של משה, מדרגה של יהושוע, מדרגה של זקנים, מדרגה של נביאים. וברור שמדרגה של נביאים היא למטה ממדרגה של זקנים. אחר כך באה מדרגה של אנשי כנסת הגדולה שהיא למטה ממדרגת הנביאים. ולכן פה יש איזה רמז של איזה מדרגה, של תלמידי חכמים שהם למעלה מנביאים עצמם, וזה נקרא זקנים. אבל אין לנו תפיסה באותה מסורת מסירה. כי המסורת שלנו מתחילה ממה שמסרו הנביאים לאנשי כנסת הגדולה. מה יש למעלה מזה? – זה נעלם.לא! אני אומר – 'זה נעלם'. זה לא נמצא, תפסתם את העניין? (רק דקה. אני רוצה להוסיף עוד משהו, לפני שאני אשכח). זה.. ש..

למשל, אם ניקח את הפסוק: "וידבר ה' אל משה לאמור". אנחנו יודעים לפי פשט הפסוק: "וידבר ה' אל משה לאמור" – מה שמשה אמר ב"לאמור" הזה, מה שאמר ה' למשה - נשכח. תפסתם את ההבדל? ברור שזה אותו תוכן. אבל איפה זה נכתב? מה אמר ה' למשה, ה' אמר למשה משהו כדי שהוא יאמר. מה שאמר משה יש בידינו. מה שה' אמר למשה זה לא בידינו. הבנתם את הפשט[15]?

קהל: יהודית פלאי [...למה נאמר שחכמים במדרגה יותר גדולה מנביאים... אולי יותר טוב אם נגיד שלכל אחד היה תפקיד בצורה אחרת בכלל]

מניטו: כן. מכיוון שיש התפשטות, התפתחות בתקופות של ההיסטוריה של מסירת התורה. וצריך להתרגל לזה שאולי אני אשתמש במימרה שהיא לא קשורה ישר לעניין שלנו. כל הקודם זוכה[16], אם אפשר לומר את זה. אלא ש... אנחנו מוצאים בגמרא[17] שהתנאים אמרו, סליחה, שהאמוראים אמרו מהתנאים. הם אמרו את זה ככה מאבותיהם התנאים: אם הם היו מלאכים, אז אנחנו כבני אדם. ואם הם היו כבני אדם, אנחנו כחמורים. טוב. ועכשיו אנחנו רחוקים מאוד מהאמוראים. ואני נזכר שזה נכתב ברמב"ם, שהוא אמר – מהאמוראים, ואם הם כמלאכים, אנחנו כבני אדם וכן הלאה. הרמב"ם! אז מהרמב"ם ו... לכן יש התפתחות. אבל מה... זה אומר. ירידה, ירידה, ירידה, עד איפה? כן. אני נזכר ששמעתי פעם שיש שני מוקדים: סיני, תורה מסיני ותורת המשיח. כל עוד שמתרחקים מתורה מסיני, אז יורדים מאותה מעלה של תורה מסיני. אבל בבת אחת מתקרבים קצת יותר ויותר לתורה של משיח, ולכן בכל תקופה יש פחות או יותר תורה מסיני – יותר או פחות תורת המשיח. ופחות או יותר... הבנתם? זאת אומרת, איזה... לא אני רוצה להוסיף להסבר.

שצריך לזכור כל פעם שהקשר ביננו לבין המשמעות של התורה, אני לא מדבר על הספרים, כן? זה כוח של זיכרון. וזה פסוק מלא: "זכרו תורת משה עבדי" – זה עובר דרך זיכרון. מי ששוכח – שכח. אי אפשר להחזיר את זה בכוח השכל. זה לא סותר מה שאמרתי מקודם, שההלכות שנשכחו אז באו תלמידי חכמים והחזירו אותם בכוח פלפולם, כי זה עניין של הלכה. אבל תוכן התורה - זה עובר דרך הזיכרון. ולכן הריחוק של הזמן מקטין את כוח הזיכרון. אלא ש... אלא ש... וזה עניין של חסדי הבורא. יש מאמר שאומר: הקדוש ברוך הוא ראה, מביט מראשית אחרית. ראה את התפתחות כל הדורות, קורות הדורות מראש. וראה שיהיו... מעט, צדיקים יהיו מועטים[18]. אז חזר ו...[קהל...] זהו. זאת אומרת הצדיקים הגדולים, הקדוש ברוך הוא שולח אותם בכל דור ודור כדי שהירידה הזו לא תבוא לשכחה גמורה מחמת הריחוק. אבל יש צד אחר... (רק דקה!) שדרך הריחוק מסיני יש קירוב לתורת המשיח[19]. כן? ופה יש איזה מאזן עדין מאוד. זה מובן?

(הפסקה בהקלטה: דקה 45:40)

נכון. אבל מה שרציתי להסביר זה צד אחר של העניין. (רק דקה). זו השאלה של ה... התורה של... שהתגלתה בעולם ביציאת מצרים. ושהיא התורה שאנחנו צריכים לקיים עד הגאולה האחרונה של ביאת המשיח. אחר כך העולם נכנס בעידן אחר לגמרי. ויש בסגולתו של המשיח לחדש את הלבוש של התורה. ואנחנו לא יודעים איך יחליט לחדש אותו. החידוש הזה. מה?..

קהל: [הרמב"ם כותב בהלכות מלכים......]

מניטו: זה אותה תורה, אבל למשל... [קהל:.. מנהגו של עולם] לא. זה לא עניינו של מנהגו של עולם. זה עוד עניין אחר. זה אותה תורה. למשל, אולי ניקח איזה דוגמא קטנה מאוד. זה נושא חשוב מאוד וגם כן פה יש מקום ללמוד הרבה, כל עניין של המחלוקת של בית הלל ובית שמאי. כן. זה אותה תורה. אבל הלבוש שמביא למסקנה, להלכה למעשה, הוא אחר ושייך לתקופה אחרת של התפתחות ההיסטוריה. זה לא אומר שמנהגו של עולם השתנה. אלא באותו עולם הזה, באותה התפתחות של העולם, יש תקופות שונות. ודבר הלכה שהיא הלכה למעשה באותה תקופה, אחר כך בתקופה אחרת היא כבר לא הלכה למעשה. הלכה למעשה היא אחרת. זה לא אומר שהתורה השתנתה, אלא הלבוש של מסירת התורה משתנה. וזה הכלל של אלו ואלו דברי אלוקים חיים[20]. זו אותה תורה. אבל – והלכת אל השופט אשר יהיה בימים ההם" זה הלכה למעשה.

קהל: ישראל פיבקו[...תיקוני הזוהר...ויקהל משה... ויצאו ממנו מים חיים, אז הוא אומר ...לעתיד לבוא...מההלכה יצאו מים חיים..]

מניטו: זה דוגמא... ואני... אני נזכר, אולי פעם סיפרתי לכם את זה. כשהיינו קטנים בתלמוד תורה, אז היינו קוראים: בית הלל אומר, בית שמאי אומר, זה היה בראשי תיבות "בית הלל-בית שמאי" היינו קוראים את זה כקטנים כן. ברוך הוא אומר, ברוך שמו. ורק אחר כך הבנתי שזה לא טעות, אלא סוד של תורת הנסתר. כי יש כלל: שהלכה כבית הלל בעולם הזה, הלכה כבית שמאי לעולם הבא[21]. וההבדל בין ברוך הוא וברוך שמו, הולך לאותו כיוון.

קהל: בתיה לנצט[והלבוש של המסירה השתנה. ולכן אני רואה שמשה קיבל תורה מסיני, ומסרה ליהושוע מכוח אותה מסירה זה נמשך עד ימינו. מכוח אותה מסירה שיהושוע מסר לזקנים, והזקנים לנביאים... ממשה הלבוש השני הוא הנביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה.]

תורה מאנשי כנסת הגדולה ותורתו של משיח

מניטו: זה בדיוק מה שרציתי להסביר. בדיוק! ולכן אני הוספתי שאנחנו מתייחסים לאותה מסירה של כן. החכמים שהסבירו את זה ככה, אמרו גם כן, ואף אחד לא יודע מראש מה יהיה המצב בימות המשיח.

קהל: [...דקה: 50:14]

מניטו: זה מהרמב"ם. כן. אבל לפי מה שאני זוכר, כל עוד שאנחנו לא מגיעים לאותה תקופה כדי לראות את זה. זהו. עד שזה יתגלה. ולכן זה חשוב מאוד לזכור כל פעם את זה. כל מה שאמרו הנביאים, כל מה שאמרו החכמים גבי לעתיד לבוא, זה בבחינה כללית, בצורה פורמלית. כשנתנו פרטים, זו דוגמא שצריך לפענח אותה. רק כשהמאורעות מתגלים מבינים איך זה מתגלה. חוץ אולי.... והרב זצ"ל היה רגיל לצטט את זה, איזה רמז שיש בפרק חלק, עד שיתנו הרי יהודה את... מה אומר הפסוק? מה? [קהל: תנובתם] תנובתם, כן? מכיוון שהגמרא אומרת: "אין לך קץ מגולה מזה"[22] ופה יש איזה סימן ברור שאי אפשר לטעות. כן. אבל כל שאר הסימנים, אני לא זוכר את הפרטים, אבל למשל: עד שיחסר פרוטה מן הכיס, וכן הלאה, עד שיחסר דג לחולה. זה לא מובן עד שהדבר מגיע אז זה מתגלה למה התכוונו. וזה לא רק על דברי חכמים, אלא גם על דברי הנביאים עצמם. אז במשך הדורות - אני חושב, לפי דעתי, זה כוח של השיטה של המהר"ל. זה מתחיל עם הכוזרי - במשך הדורות התחלנו להסביר, ולפענח את כל הדוגמאות האלו מבחינת מוסר גרידא. מבחינת דתיות גרידא. ורק באותה שיטה אני מצאתי את הכוח הזה של להסביר את העניינים לפי התפשטות ההיסטוריה שזה ממד אחר לגמרי. הבנתם את ההבדל. ולכן אני... אני רואה בניסיון וההידברות עם השיטות שהתחלנו להסביר את כל המאמרים לפי הדתיות הפרטית, לפי המוסר הפרטי. ההידברות איתם היא קשה מאוד. כי שכחו לגמרי את הממד של הפשט של המאמרים. הבנתם את ה... אז הוא אומר זה מיסטיקה. אבל זה ההפך[23], כן. הבנתם? אז אולי אפשר להמשיך קצת... איפה הגעתי? כן.

"וכן בכל הזוגות הזכיר לשון קבלה תמיד. ועוד קשה, למה הוצרך להזכיר אצל נביאים לאנשי כנסת הגדולה מסירה בפני עצמו? (זה הנושא שלנו) מה שלא הזכיר אצל יהושוע לזקנים, ולא אצל זקנים לנביאים. ועוד קשה, למה מסר משה התורה ליהושוע ולא מסר התורה לאלעזר בן אהרון הכהן? כי כהן גדול היה. וכתיב: "שפתי כהן ישמעו דעת ותורה יבקשו מפיהו".

מסירת התורה בשני צינורות- יהושע ואהרן

לפני שנמשיך, פה המהר"ל רומז מיד כבר שהעניין של המסירה, מסירה של התורה ליהושוע, והעניין של מסירה התורה לכל עם ישראל ובראשם הכהן הגדול, זה שני עניינים שונים לגמרי. הבנתם? מה שקרה בין משה ליהושוע ומה שקרה בין משה ועם ישראל בכלל, שהיו כולם תלמידיו. ובפרט יש לנו מאמרים שמסבירים איך משה היה מוסר את התורה[24]. קודם כל היה מסביר לאהרון הכהן. ואחר כך היה מכניס את אלעזר. ואלעזר שומע בפעם הראשונה, אבל כבר אהרון שתי פעמים. אחד איך משה מדבר לאהרון, ואחד איך משה מדבר אל אלעזר. ואז אהרון לומד איך לדבר אל אלעזר וכן הלאה עד פשוטי העם. משה רבנו היה פדגוג גדול. כן. אבל מה שקורה בין משה ליהושוע, פה זה עניין אחר לגמרי. הבנתם את זה? טוב. אז לפני שנגיע להסבר של המהר"ל עצמו, מכיוון שהערב אני לא חושב שנגיע, רוצה להקדים רק הסבר קטן מאוד משלי בעניין הזה. שיש עוד ממד של הנושא. מה שמסר לכל עם ישראל על כל הדרגות שלהם זה תוכן התורה. אבל הסגולה להיות מוסר התורה – זה מה שמסר ליהושוע. הבנתם את ההסבר? הסמכות להיות מי שמוסר את התורה, זה מסר ליהושוע, וזה העניין של הסמיכה.

מה נמסר בסיני, עיקר סמכותו של משה, מקורה של המחלוקת

קהל: [.....]

מניטו: לא. לא. זה עוד עניין אחר. התוכן של התורה, אם בכתב או בעל פה, זה מסירה של דברי תורה. חוכמת התורה, תוכן התורה, לימוד. אבל יש ממד אחר לגמרי: אחרי משה. מי יגיד במקום משה? זה משה שהיה צריך להעיד: אחרי - זה הוא! אז למה דווקא הוא ולא אחרים? משמע שמשה יודע מיהושוע דברים שאי אפשר להסביר לאחרים. אבל מכיוון שאחרים ראו, שהוא – משה, קיבל מהקדוש ברוך הוא בסיני, אז הם יכולים לסמוך על ההחלטה של משה שבחר ביהושוע. אולי יש פה איזה משמעות מדויקת קצת של המושג "קבלת התורה". משה קיבל תורה מסיני. מה קיבל מסיני? את הסמכות למסור את התורה - לעיני כל ישראל.

קהל: בתיה לנצט[.... תלמיד ותיק שבהתחלה.... תלמיד ותיק, זה שבעצם לומד את כל העניין... דרך כל הדורות]

מניטו: אפשר, מכיוון שזה עניין של שימוש, שימוש הרב. כן? ויהושוע מוגדר כמשרת משה. זאת אומרת – הוא היה השמש של משה אז זה עניין אחר לגמרי מ'הלומד ממשה.'

כל עם ישראל יכול ללמוד ממשה. מה שמשה... סליחה. מה שיהושוע קיבל במידה שקיבל, מה שקיבל ממשה רבנו זה עוד עניין אחר של תוכן הדברים, תוכן החוכמה, אלא הסגולה להיות אחרי משה מי שפוסק הלכה למעשה שזה אסור. אבל התגברו הרומאים על היהודים והפסיקו את שרשרת הסמיכות וזה היה אסון למסורת. כן. כי עכשיו איך למשל מחליטים שמישהו יהיה רב ראשי של ישראל? בוחרים מכמה מפלגות, קמים ומצביעים. כן. ועד התקופה של הרומאים, מי שהיה הפוסק של הדור, לפני מותו היה אומר בפומבי: "אחרי: זה הוא!" למה? "אני יודע, אתם לא יכולים להבין. מכיוון שאם אתם הייתם יכולים להבין הייתם אתם..."(... דקה: 58:05)

קהל: [....]

מניטו: ניסו. לא הצליחו. לא הצליחו. כן. זה כל המחלוקת בין דבי רב[25] ו... מזה בא את החילוק גם כן של ההילולא דרבי שמעון בר יוחאי וההילולה דרבי מאיר. אחד החזיקו להילולה דרבי מאיר ואחד... אבל לפי דעתי זה כמו תפילין של רש"י ורבנו תם. שניהם (צחוק) בסדר.

קהל: [....]בתיה לנצט: האר"י לפני מותו לא אמר על ר חיים ויטאל?

מסירת הקבלה, האר"י, נסיון של משיח בן יוסף, רוח הקודש

מניטו: זה... זה יותר חמור מזה. הוא אמר לרבי חיים ויטל, למהרח"ו – שהוא בא לעולם רק כדי ללמד אותו. והוא קרא לו "חסיד שוטה"[26]. והמהרח"ו מספר את זה, כן?

המולכו, כשהיה לומד את הקבלה של האר"י, הוא היה כל כך חסיד, שעשה, שרצה שכל היהודים ישמעו את זה. והאר"י אמר לו: לא.. זה רק אתה שצריך ללמוד. ואם אתה ממשיך להביא לי תלמידים, אני מסתלק מן העולם. וזה קרה ככה, כן. הוא הסתלק מן העולם מכיוון שהמהרח"ו הביא לו תלמידים. המהרח"ו כתב את כל זה!

טוב. זה אחר כך נתייחס כשהמהר"ל יסביר את הצירוף המיוחד בין רב מיוחד לתלמיד מיוחד. כן. מה שקרה שאלו ששמעו את תורת האר"י מחוץ, מהמהרח"ו עצמו, מסרו את זה בצורה מקולקלת. מקולקלת (אני יודע?) הם היו גדולים.. כן. לא מה שרציתי לומר. אולי לא נכונה. ולכן המהרח"ומסביר שהארי... – פה זה מיסטיקה גמורה - הארי היה יכול להיות המשיח בן יוסף, ומחמת העניין הזה זה נכשל. כן. מכיוון שהתחדשות תורת הקבלה בזמן האר"י לא הצליחה, מכיוון שהיו צינורות מקולקלים, אם אפשר לומר את זה.

קהל: יהודית פלאי[האם אפשר לומר שהנבואה...זה באופן אחר מהאופן שמסרו את התורה..]

מניטו: לא. נושא של הקבלה הוא לא נושא של א... תורת המצוות. כן.

קהל: [כן. זה מה שאני אומרת...]

מניטו: אפשר להגדיר את זה ככה: [קהל:..] נכון... יפה... יפה... יפה... אפשר להסביר את זה נכון... נכון...נכון. אבל לא לטעות על הלשון קיבל פה וקבלה. זה עניין אחר. כן.

אבל הקבלה, חוכמת הקבלה, היא המשך של הנבואה בממדים אחרים. ב...נאמר, בסגנון אחר אולי. אבל זה המשכיות של הקבלה, של הנבואה, סליחה.

קהל:ישראל פיבקו [אולי....רוח הקודש]

מניטו: זה אותו עניין. כשאנחנו אומרים שספר זה או אחר נכתב ברוח הקודש, זה אותו עניין. הסימן הוא: כשמישהו בתלמוד רוצה לומר "הנביאים", הוא אומר "בקבלה".[27]

קהל: יהודית פלאי[מה זאת אומרת שהנביאים קיבלו את התורה מהזקנים?]

מניטו: מזקנים. טוב, אולי אני אסביר את זה קצת, אבל זה ייקח לי קצת זמן. זהו.

כוח הנבואה בעם ישראל, נבואה לדורות, הגדרה של נביא, ערב שבת בין השמשות

בשורש הדברים, כל עם ישראל היה מסוגל להיות נביאים[28]. ולא רק עם ישראל. במטרה של הבורא – כל בן אדם. אבל איבדו את הכוח הזה. ונכתבו לדורות רק את הנבואות שהיו צריכים לדורות. כן. ויש מקור בגמרא למשל, שהיו המון המון המון נביאים. כן. אני לא זוכר את המספר בדיוק, אבל זה מספר עצום. גם אנשים ונשים. ולא היה צריך לכתוב הנבואה, אלא רק החומש וספר יהושוע. כן. מכיוון שאחרי איזושהי תקופה מסוימת, אז המדרגה של הזקנים, של אותם תלמידי חכמים שנקראים זקנים, הייתה צריכה להתחיל. וזה לא אומר שכוח הנבואה היה צריך להסתלק מעם ישראל. זה תוצאה של עונש, של ירידה בערך. אלא נבואה שעתידין להיכתב. ורק מכיוון שהעם ירד מאוד במדרגה, אז התחדשה אותה סוג הנבואה שעתידה להיכתב עם הושע[29] וכל הנביאים הגדולים אחר כך.

אני רוצה להסביר את זה ככה, ש...רק אני אתן איזה רמז. סוף סוף כוח הנבואה עצמו הסתלק מישראל בימי מרדכי ואסתר. זה ידוע. כן. אבל לאמיתו של דבר היה צריך להיפסק, אני רוצה לדייק: לא הסגולה להיות נביא לפי ההגדרה של הרמב"ם או הכוזרי. אלא להיות נביא ככלי, אמצעי לנבואה שצריכה ועתידה להיכתב לדורות. מכיוון שיש צורך של תוכחות, תוכחה. כן. וזה היה צריך להיפסק בימי יהושוע. ולכן התחלנו במדרגה יותר גבוהה של הזקנים, שברור שבאופן אישי פרטי היו גם כן נביאים, אבל לא מאותו סוג של הנבואה של התוכחות שהיו צריכים להיכתב לדורות. זה מובן? אלא, מכיוון שכמו שאמרתי המצב נצרך את זה, אז אותה נבואה של התוכחות התחדשה אחרי זמן הזקנים. ויש איזה רמז במסכת מגילה על פורים דשושן. שהגמרא אומרת שהערים המוקפות בימי יהושוע, והיה צריך לומר ערים המוקפות בימי אחשוורוש. אז ההסבר של הגמרא הוא ההסבר שכדי לתת כבוד לארץ ישראל. אבל מכל מקום זה העניין. שאותה תקופה שהתחילה למעשה בימי אחשוורוש, מרדכי ואסתר, הייתה צריכה להתחיל למעשה בימי יהושוע, אלא שלא זכינו. הבנתם את v

קהל: [....]

מניטו: בגמרא. ברור!

קהל: [זה לא מקרה?]

מניטו: זה לא מקרה. אולי אני אוסיף עוד הסבר. אבל ההסבר אולי קצת סתום, כן. יש איזה רמז לזה במשנה בפרק חמישי במסכת אבות, דברים שנבראו ערב שבת בין השמשות, (ופעם למדנו את זה) מה זה ערב שבת בין השמשות. ו...השבת זה העידן של התערבות של הבורא כן. ו...יש לזה רמז בסיפורים בתורה שהיו שתי תקופות שהשמש היה חשוך. שמש של מתושלח ושמש של יהושוע. אם כן, ערב שבת בין השמשות, זה כל התקופה שבין מתושלח ליהושוע. וכל הדברים שנכתבו באותה משנה שנבראו בערב שבת בין השמשות, הופיעו באותה תקופה. טוב. אני גומר את ההסבר. כדי להבין ש... בהקשר לשאלה שלך שהתחדשות הנבואה הניתנה להיכתב זה בא אחר כך. אחרי תקופת הזקנים. מכיוון שכוח תקופת הזקנים פסק. אז היה צריך לחדש עוד את הממד הזה של הנבואה שניתנה להיכתב. זה מובן.

קהל: [....]

מניטו: זהו. פחות או יותר זה אותו הסבר. אלא הוא מוסיף את ההסבר ההיסטורי (דקה: 1:08) טוב. מה השעה? אז אולי נסתפק הערב. בשבוע הבא אם ירצה ה', רק אני רוצה להזכיר לכם שליל יום העצמאות תהיה תפילה חגיגית במכון מעיינות בשש וחצי. זה יום ראשון בערב. כן.

הערות

[1] ירושלמי פאה ב ד, שמו"ר וארא י סימן א

[2] ברכות ז ב, וראו מסכת דרך ארץ פ"ז הלכה י

[3] פירוש הגר"א לספרא דצניעותא פ"ה ד"ה והכלל

[4] פרקי דרבי אליעזר פרק ג "הוא ושמו לבד" וראה ציטוטו בשל"ה תולדות אדם בית ה' "הוא ושמו אחד"

[5] "הממד השלישי - בין אדם לעצמו. אי אפשר לומר הבעיה הרוחנית משום שגם צמד מילים אלו קיבל משמעות נוצרית. הכוונה למידת ההתאמה בין האדם כפי שהוא במציאות ובין הדגם הקיים במחשבת הבורא - מי אמור להיות אותו בן אדם. כלומר, עד כמה קיים פער בין התכנון לביצוע. ברמת כלל האנושות, הפער הוא בין האדם ל״בן אדם״, שהוא הוא האדם התואם את מחשבת הבריאה והתואם את צלם האדם הקיים במחשבת הבורא כאשר ברא הבורא אותו. כלומר, הפער הקיים הוא בין האדם ההיסטורי בכל רגע נתון במהלך ההיסטוריה ובין ה״בן אדם״ האמִתי התואם את דגם האדם במחשבת הבריאה.

לתחום זה שייכות מצוות רבות שאנשים מחשיבים אותן בטעות כמצוות דתיות, כאשר הן למעשה מצוות השייכות לתחום שבן האדם לעצמו, מצוות ״זהותיות״ אם אפשר להתבטא כך: המצוות הקשורות לאוכל - הכשרות, המצוות הקשורות ליחסים בינו לבינה - פריה ורביה, כל אלו שייכות לקטגוריה זו: בן האדם לעצם שלו, למהות שלו. במילים אחרות, כאשר הפער בין התכנון למציאות יעלם, ייסגר, אנחנו נהיה בימות המשיח. כאשר מצליחה האנושות כולה, אחרי מאמץ של אלפי שנים, להוליד את ה״בן אדם״ האמִתי, תמה היסטוריית היום השביעי ונפתחת האפשרות לעבור ליומה השמיני של הבריאה." סוד מדרש התולדות כרך ג פרק בעשרה מאמרות הטקסט בין הערה 66 ן 67

[6] סוד לשון הקודש 1 פרק ה הטקסט לאחר הערה 11 "החיות שבמזון היא אוכל הנפש, היא המחייה את הנשמה. על משמעות הדבר אפשר להקיש מהתפקוד הביולוגי של מזון: כפי שהחומר שבמזון נעשה לחלק מגוף האדם האוכל, החיות שבמזון נעשית לחלק מנשמתו של האוכל. וזהו סוד כל דיני הכשרות. אפשר לומר שהאדם הוא תוצאה של מזונו, ולכן יש צורות אכילה כשרות וצורות אכילה בהמיות. אכילה מן הטומאה מביאה לטומאה, ואכילה מן הקדושה מביאה לקדושה. במובן מסוים, אפשר להגדיר כל אומה ולשון על פי אוכלה, על פי מזונה. למשל בישראל נרמז בעניין קרבן פסח (שמות יב, ד): "אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ תָּכֹסּוּ עַל הַשֶּׂה" ופירושו, האוכל את קרבן הפסח, נעשה בבחינת שה, כמו שנאמר (ירמיה נ, יז): "שֶׂה פְזוּרָה יִשְׂרָאֵל". וראו עוד שערי דמעה פרק "על קן צפור" הטקסט לאחר הערה 44

[7] משנה אבות ה א

[8] ילקוט שמעוני תהילים קל"ו פסחים קי"ח א וראו שפת אמת שבועות תרנ"א והתייחסות בהקשר זה להבדל בין מאמרות לדברות בליקוטי מוהר"ן תנינא ע"ח

[9] בראשית רבה פרשה יב סימן י

[10] סנהדרין יז א

[11] פסחים סו א

[12] תמורה טז א

[13] מדרש אותיות דר עקיבא דף לז "והקב"ה דורש לפניהם טעמי תורה חדשה שעתיד הקב"ה ליתן להם על ידי משיח"

[14] בבא בתרא יב א

[15] ראו מקבילה לרעיון זה בספר עשרה מאמרות מאמר חיקור דין חלק רביעי פרק ו

[16] משנה יומא פרק ב א

[17] שבת קיב ב

[18] יומא לח ב

[19] שיחות הרצי"ה על ישראל ותחיתו פרק קן ציפור

[20] עשרה מאמרות מאמר חיקור דין חלק שני פרק שבעה עשר

[21] מקדש מלך השלם הוצאת בני יששכר ירושלים תשנ"ה עמ צב בשם האר"י

[22] סנהדרין צח א

[23] קול התור פרק ג אות יב: "וכלל גדול הוא על פי רבינו שכל לימוד הפשט שאינו מתאים לסוד הפשט אינו נכון" וראו עוד הקדמת ר מנחם מנדל משקלוב לפירוש הגר"א על ספר משלי

[24] עירובין נד ב

[25] ר יעקב בי רב שפעל לחידוש הסמיכה

[26] שער הגלגולים הקדמה ל"ח

[27] בבא קמא ב ב"דברי תורה מדברי קבלה.."

[28] "מי יתן כל עם ה' נביאים" במדבר יא פסוק כט. וראו מגילה יד א : "כפלים כיוצאי מצרים ....אלא נבואה שהוצרכה לדורות" נראה שמניטו מבין את הגמרא כך שכל נשמה בישראל - איש ואישה כפלים כיוצאי מצרים -, יש לה את הסגולה לנבואה .

[29] בראשית רבה פרשה פב יא "שהיה בכור לנבואה"

תמלול: תירזה מבורך tiltan46@walla.com                                                                                                      

לעלוי נשמת אמי מזל בת מרים (ממו) וכליפא ת.נ.צ.ב.ה

הגהה והערות: גיל אנונו וצוות מכון מניטו

תוכן השיעור

תפקיד האב- מחנך ומלך של המשפחה

סגולת החינוך- מחנך במקום אב בעולם שלא כתיקונו, קלקול המשפחה

חינוך הדור לפי מדרגת מסירת התורה- אבות העדה, תלמידי חכמים, סנהדרין, זוגות

מידת אבינו- אב מוֹסֵר המוסר, מידת מלכנו- מוֹסֵר תורת המצוות

זקן בגיל, זקן בחכמה

מומחיות מעשית ורוחנית באומות בעולם

הגיל אצל תלמידי חכמים ועמי הארצות

"רגזו ואל תחטאו"

"ואתן לך את לוחות האבן וגו"

הקשר בין "רגזו ואל תחטאו" ובין "ואתן לך את לוחות האבן וגו"

מצווה לקרוא בתורה

שיטות בלימוד תורה

מדרשי אגדה ופרשנות המקרא

תורה בארץ ישראל

תפקיד האב- מחנך ומלך של המשפחה

...מכל מקום יש בכל דור תלמידי חכמים מיוחדים שיש להם אותה סגולה מיוחדת ולכן נמנים כאבות העדה. כאבות הדור.

קהל: [....]

מניטו: כן. אם הבנתי את השאלה, כן. זה אותו זהות. גם האב של המשפחה, אם הסבא הוא בחיים, אז יש לו יחס של ילד גבי הסבא... האב שלו. זה מובן?

קהל: [.יש הרבה משפחות שבהן האב הוא הכל יכול....]

מניטו: זה קצת עניין אחר, זה עניין של... כי האב הוא לא רק המחנך אלא גם המלך של המשפחה. ויש פה מדרגות במבנה החברה, אפשר למצוא דוגמאות כאלה. ושוב אני חוזר: יש אפשרות של כישלון, כשהאב לפי הטבע, הוא לא מסוגל בזה אז יש כישלון. אבל המהר"ל מדבר... מתייחס לדברים כתיקונם. זה מה שהוא ראוי. שה... מה שאנחנו קוראים מוסר - אחר כך נראה את ההגדרה שלו - זה בא מן האב מבחינת אב ולאו דווקא הרב בבחינת רב. זה מה שרציתי להסביר.

קהל: [...]

סגולת החינוך- מחנך במקום אב בעולם שלא כתיקונו, קלקול המשפחה

מניטו: כן. זה דוגמאות שמה שאמרנו כשהדור הוא בתיקונו, הכול בסדר. כן. אבל צריך לדעת ש... אנחנו נמצאים בתקופה של התרבות האנושית, שהמצב אינו טבעי, המצב אינו אמיתי. ולכן במבנה החברה יש מחנכים שבאים במקום ההורים האלו שאינם מסוגלים לתפקד כהורים. זה מובן? אבל בממד הראשון של הבעיה, המהר"ל מסביר לנו את שורש הדברים. המצב הראוי זה שהאב הוא המחנך של המוסר. זה מובן? ואני חושב ש...הסימן הכי ברור לפי דעתי, לפי ניסיוני, שהגענו כבר לפני כמה דורות למצב ש...קלקול המשפחה ו...תוהו ובוהו בעניינים האלו, זה ההופעה של תנועות נוער בחברה האנושית. זה הסימן שהיה צריך שמישהו ייקח את הסגולה הזו במקום ההורים, מכיוון שאינם מסוגלים להמשיך לתפקד כהורים ממש. והיחס לחניך למחנך שלו, זהו היחס שמדבר המהר"ל, של הילד לאב מבחינת המוסר. וכמו שהמורה לקח את התפקיד של האב מבחינת הידע, מבחינת החוכמה. גם המחנך לקח את התפקיד של האב. אבל כשהמחנך מתפקד כמחנך הוא... הוא ה... אבל מבחינת החובה. זה מובן שטבעי, ראוי, כדאי שהאב עצמו יהיה המחנך בבחינת... זה מה שהסברתי. זה קל להבין מכיוון שבמצב תקין – הוא המסוגל להבין את האופי של הבן שלו. מכיוון שפשוט... הוא היה כבר בן של אב מאותה משפחה. יש הסבר כזה, ואני חושב שזה חשוב להבין אותו. ש...מי מסוגל להיות מחנך? מי שלא שכח מה זה להיות חניך. הבנתם את העניין? אז מי... מי מסוגל להיות אב במלוא המובן? מי שלא שכח מה זה להיות ילד. זה מובן?

קהל: [....]יהודית פלאי מה הכוונה שאומרים שאנחנו דור של יתומים

חינוך הדור לפי מדרגת מסירת התורה- אבות העדה, תלמידי חכמים, סנהדרין, זוגות

מניטו: לא. זאת אומרת כאילו, כאילו אין אבות הדור. כמו שאומרים: אבות העיר או אבות העדה. כן. אז יש לפי התקנון. יש עיריה, אבות העיר (קהל..) סליחה? (קהל..) לא. לא. המוסר. כן... כן.. המוסר. ויש לנו תלמידי חכמים. אבל כשאומרים שהדור הוא יתום – שחסר אבות. רבנים יש. אז כשאומרים "דור יתום", זה... זה השאלה שלך. כן? זה בנושא שלנו. תלמידי חכמים מסוג זה אנשי כנסת הגדולה. תנאים, זקנים, נביאים, אבל בממד הזה. אבל כשאומרים שהדור יתום, זה הכללה. כן. יש בתים שיש להם אבות, תלוי באיזה שיטה נולדים.

קהל: בתיה לנצט[...כשמדברים על סנהדרין, מדברים על דיינים באיזה תפקיד? אבות או רבנים?]

מניטו: גם זה וגם זה. אבל יש מדרגות. כשנגיע למשל לזוגות, על הזוגות, כן? הם קיבלו ומסרו באותו ממד של מוסר, של דברי דרך ארץ במסכת אבות. זה היה אב בית דין והנשיא, זאת אומרת – אותם שהדור ראה בהם נשמה כוללת מייצגת את כלל האומה[1], אז המוסר עובר דרכם ולאו דווקא רעיונות אמיתיות על חכמת המוסר של תלמיד חכם זה או אחר. זה אפשר למצוא בברייתות, בסוגיות בגמרא, במשניות, אבל אותו מוסר השייך לכלל האומה בבחינת האב שמוסר את המוסר הזה, זה במסכת אבות במיוחד. תפסתם את זה? יש הרבה מה לומר לתלמידי חכמים על עניין המוסר. אבל למסור את המשניות של מסכת אבות, זה לאבות העולם. לאבות הדור. זה מובן?

מידת אבינו- אב מוֹסֵר המוסר, מידת מלכנו- מוֹסֵר תורת המצוות

כשאנחנו מתפללים אנחנו אומרים: "אבינו מלכנו"- אז יש מידה של "אבינו" ויש מידה של "מלכנו". כן. ו... אז אנחנו מקבלים גם מוסר וגם תורה מפי הגבורה. בממד של אב ובממד של המלך. המלך מוסר את תורת המצוות שמגיע לעבודת המלך, והאב מוסר את המוסר. אין אביך אלא אביך שבשמים[2]. כן. אנחנו מתפללים ככה: אבינו מלכנו. יש שתי מידות.

אז מי שמייצג את נותן התורה מבחינת "אב" זה אבות העולם. מי שמייצג את נותן התורה מבחינת "רב" מבחינת "מלך", זה כל תלמידי חכמים שמוסרים דברי תורה על חכמת התורה. אבל פה צריך להבין שהיעד המיוחד בפרט לאב, זה התחום של הדרך ארץ. הרב – זה התחום של המצוות, קדושה. זה ברור? טוב. אז נמשיך. איפה הגעתי?

זקן בגיל, זקן בחכמה

"לכן ראוי גם כן שיקבל הבן מוסר האב שמייסר אותו בעבור שנחשב ילד בדברי מוסר, כנגד אביו. אף כי אינו ילד בעצמו".

זה מה שאמרנו. כן. ויתכן מאוד גם כן להשלים את הרעיון פה בהגדרה שנתנו החכמים על זקן כחכם: זה שקנה חכמה. למה נקרא זקן? כי ההסבר של המדרש הוא שזקן צריך להבין שזה חכם. אבל למה חכם נקרא זקן, כדי שנבין שזקן זה חכם?

אז לפי דעתי יש חכמה שבאה מהידיעות, מהלימוד. ויש חכמה שבאה מהניסיון בחיים. החוכמה שבאה מהניסיון בחיים, אז סוף סוף היא באה מהגיל עצמו. אפילו לא למד! דרך הניסיון של הגיל למד. וזה דומה מאוד להגדרה שלנו, כן. ולכן זקן זה לא מי שהגיע לשיבה סתם, אלא מי שהזמן שחי, מסר לו את אותה חוכמה של הזקנה. ולכן כששואלים לתלמידי חכמים, אם יש שני תלמידי חכמים שהם בקיאים באופן נאמר שווה. אין שוויון, אבל באופן נאמר שווה... באותה הסוגיה, אז מעדיפים את הזקן מהיותר צעיר. מכיוון שסתם הגיל מוסיף ממד של חוכמה. זה מובן?

אז בין הילד לאביו זה מצב שנמשך כל החיים. כי הפער של הגילים נמשך כל החיים. זה מובן?

קהל: [...יש את העניין של החכם שלמעשה הוא למד על בשרו, יש לו את הממד של (הכישלון?) .....]

מניטו: כן. נכון. מי שנכשל, מי שנכשל פעם אז הוא יותר חכם ממי שלא נכשל. וזה דומה לעניין של בעל תשובה הוא עדיף. אבל אני חושב ש... לא צריך, זה אותה שאלה, אתה ממשיך באותה שאלה. לא צריך שזה יהיה בקושי, איך אומרים.... דרך ייסורים. סתם גיל עושה את שלו. סתם ההמשכיות בחיים, זה מוסיף ממד של חוכמה שאי אפשר לתפוס אותו סתם בלימוד בעלמא דרך השכל הפשוט. הבנתם את ה...

קהל: [אמרת קודם שלא כל אחד שהגיע לשיבה, למעשה הוא בעל חוכמה... זה...]

מניטו: אבל לא צריך שזה יהיה דרך ייסורים על בשרו כמו שאומרים.

קהל: [כן.. כן.. אבל איך?]

מניטו: אפשר על רוחו, על נשמתו. כן?

קהל: [איך זה מתבטא בחוכמה?]

מניטו: מה?

קהל: [...]

מניטו: כן. שוב, העניין הוא כשהדור כתיקונו. וכשהדור בקלקולו. כשהדור מקולקל, אז אותם הערכים שאפשר לקנות אותם בנקל דרך החיים פשוטו כמשמעו. כן. החיים הפשוטים. אז צריך לעבור דרך ייסורים כדי להבין את זה. אבל מלכתחילה זה לא אומר שצריך להיות "על בשרו" במובן השלילי.

קהל: בתיה לנצט[ישראל בגלות...]

מניטו: נכון. נכון. וכמו שאומרת הגמרא בסנהדרין[3]: "זכה – אחישנה, לא זכה – בעיתה". אבל זה כתוב בעיתה ב "ת" – עת. אפשר לקרוא ב "ט" – בעיטה! כן. (צחוק קל), אז זה על בשרו. טוב. אז נמשיך. אין עוד שאלות?

"מפני שרצה לדבר במסכתא הזאת מן המוסרים הטובים והישרים. התחיל לומר כי יש לקבל מוסר מן האבות, ואלו הם אבות העולם בוודאי".

אופי אבות העולם- דמיון ושוני

אז פה המהר"ל ו... יש הרבה פעמים שהוא עושה את זה ככה. הוא נותן להם... סליחה, הוא נותן לנו את התשובה מבחינת הנחה. זאת אומרת כאילו כבר היה צריך להבין שאלו התנאים, מאנשי כנסת הגדולה והלאה הם אבות העולם. אז הוא אומר שזה בוודאי הם היו אבות העולם. הבנתם? כאילו זה כבר מובן מאליו. לכן הקדמתי את ההסבר כדי שנבין את ההבדל בין סוגי תלמידי חכמים בנדון.

"כי נחשב משה אב לעולם בוודאי". כל פעם שהוא אומר בוודאי, אז צריך להתייחס ללימודים אחרים ששמה הוא מסביר למה צריך להבין את זה. אני חושב שהכלל הזה של "נשמה כוללת"[4] – זה קשה מאוד לנו להבין במה מדובר. זה מושגים השייכים לתרבות מקראית, מסורתית, שאנחנו לא רגילים לה. כן. שיש מדרגות גם כן בממד של הנשמות. לא כל אחד יש לו אותם ממדים של נשמה. אה... יש מדרגות. ולכן יש מקורות שאומרים לנו כדבר מובן מאליו. למשל משה רבנו היה שקול כנגד כל ישראל[5]. אז רק הניסיון בחיים מגלה את זה. שאין שום מושג של שווה ברוחניות. יש שוויון מוסרי לכל בן אדם, אבל כל בן אדם יש לו מדרגה משלו של אופי של הנפש ואי אפשר להשוות. פעם הסברתי את זה ככה: לפי הלשון יש מילה "שווא" - ש"ין וא"ו אל"ף, שדומה מאוד ל"שווה" – שי"ן וא"ו ה"א. אז אין דבר כזה. יש דבר שווה? אחד משני הדברים הוא לשווא. הבנתם?

אבל זה מובן יותר ברוחניות מ.. בעניינים החומריים. אף על פי שבעניינים החומריים, לאמיתו של דבר, אין שני דברים שווים, אבל דומים מאוד עד כדי כך שאומרים שזה שווה. כן. אבל ברוחניות, וכשמדברים בפנימיות של האדם, בממדים, בגודל, במדרגה של הנפש שלו, מדרגת הנשמה שלו, אי אפשר לומר שאחד שווה לשני. ולכן יש נשמות שהן יותר מבחינת כלליות מהשאר ואי אפשר לתת א... הגדרות, רק הניסיון בחיים מגלה את זה.

כשמרגישים.... אנחנו באים מהתרבות המערבית, ולכן אנחנו לא מסוגלים להבין את ההבדלים במושגים ברוחניות. כי התרבות המערבית סוף סוף התרגלה להיות מומחית, אם אפשר לומר את זה, בהבדלים הדקים בכל מה ששייך לחומר. כן. אבל כשמכניסים לתחום של הרוחניות בתרבות המערבית – הכול שווה.

מומחיות מעשית ורוחנית באומות בעולם

למשל, מי שלא למד את זה, לא מבין מה ההבדל בין נפש, רוח נשמה, חיה, יחידה. כן. כל זה נשמה. כל זה רוחניות ולא מבינים את המדרגות. אצל המזרחיים, התרבות המזרחית זה ההפך, הם מומחים בניואנסים ברוחניות. ובמה שמדובר בעניין החומרי הכול שווה. כן. אני מגזים קצת, אבל לא כל כך. (צחוק קל). אפשר ללמוד אחד מהשני, כן. אבל אם אתם מנסים למשל לתרגם א... פרק של תהילים או קטע של תפילה בלועזית, אתם לא יכולים למצוא מילים מתאימות לכל המילים שיש בעברית. כן. לשבח, לקלס, לרומם, להדר.... איך אפשר לתרגם את זה? המערבים יש להם רק מילה אחת. כן. להלל. א... מבינים את ההבדל? ולכן אי אפשר להתפלל בלשון של התרבות המערבית. כשאני קורא למשל פרק תהילים בצרפתית, אני לא יכול להתפלל, אני צוחק! מכיוון שזה לא אומר כלום. הבנתם את העניין?   אבל בערבית כן. זה אומר משהו – לא כל כך מדויק, אבל זה אומר משהו. יש ניואנסים מקבילים. אבל למשל בצרפתית, לקרוא ברצינות פרק של תהילים זה צחוק. אי אפשר להתמודד עם זה. אני לא מבין איך יש כמה וכמה יהודים, בפרט אצל הרפורמים, שמתפללים בלועזית, באותם הלשונות. כן. זה יוצר רושם של צחוק. כן. ייתכן שהם מרגישים בזה ולכן הם רציניים מאוד. (צחוק קל).

טוב... אז חוזרים לעניין. אז זה מובן ש"אלו הם אבות העולם בוודאי, כי נחשב משה אב לעולם בוודאי". ב'בוודאי' הזה, יתכן שהמהר"ל שהיה חי בתוך תוכי התרבות המערבית לא היה יכול להסביר את דעתו, רק ברמז. והמשכיל יבין.

"ונחשב יהושוע מן אבות העולם שהוא קיבל התורה ממשה, ומפני זה נקרא יהושוע "אב" בעולם. וכן הזקנים, וכן הנביאים, וכן אנשי כנסת הגדולה, כולם בשביל קבלתם התורה הם אבות העולם. וכן אנטיגנוס איש סוכו נחשב אב לעולם. שהוא קיבל תורה משמעון הצדיק. וכן הזוגות שהם קיבלו התורה מאנטיגנוס איש סוכו. וכן שאר הזוגות שקיבלו כולם, הם אבות העולם. ואף מן הזוגות ואילך, שלא הזכיר קבלה, היינו שלא היו מיוחדים לקבלת התורה כמו שהיו אלו שזכר. אבל בוודאי הם גם כן אבות העולם בקבלתם התורה. ולפיכך יש לאדם לקבל מוסר שלהם כמו שעל הבן ראוי לקבל מוסר האב".

אז כל ההסבר הזה של המהר"ל היה נראה כאילו... א.. איך אומרים... מה? ("קהל מיותר"), לא מיותר, כאילו איך אומרים את זה? הנחות מהוכחות, אלא צריך להזכיר מה שהזכרנו מקודם שהיה להם אישיות מסוג אחר, אישיות כללית.

וכל בן ישראל יש, ולכל בן אדם יש מה שמגדירים המקובלים "ניצוץ של נשמה". קצת, קב, של נשמה. אבל יש שקיבלו יותר בהתפתחות התולדות. ברור שמי שמזכך את הכלי שלו, את האופי שלו, אז הוא מסוגל לקבל יותר. יש מאמר בזוהר[6], למשל: זכה בנפש, נותנים לו רוח. זכה ברוח, נותנים לו נשמה וכן הלאה. צריך להרחיב את האישיות כדי לקבל יותר בגודל הכוח של הנשמה. במילים פשוטות – זה מובן?

ולפי דעתי הגורם של הגיל כשהעולם בתיקונו, כשהכול בסדר, הגורם של הגיל חשוב מאוד.

קהל: [...]

מניטו: פה יש גבוה מעל וגבוהים מעל, יש עוד מה לדבר. אז נמשיך. כמו שאומרת המשנה "צא ולמד...... מה בקש לבן הארמי"(מצחקק)

קהל: [...]

מניטו: כמו שאמרנו מקודם. בהתפתחות של האישיות הרוחנית הגיל הוא ממד רציני מאוד.

קהל: [...]תלמידי חכמים שמזקינים

הגיל אצל תלמידי חכמים ועמי הארצות

מניטו: כן. יש פסוק בתהילים: "דשנים וגם רעננים יהיו", כן. אצל "עם הארץ" – הגיל הורס אותו, הורס אותם. אבל אצל תלמידי חכמים – "דשנים ורעננים יהיו". יותר מבוגר - יותר צעיר! אבל זה... זה, אי אפשר להכליל, כן. אבל בדרך כלל מרגישים בזה. יותר צעיר זאת אומרת יותר רענן. יותר צלח. לכן אומרים סברי מרנן. (צחוק)

"ולפיכך יש לאדם לקבל מוסר שלהם, כמו שעל הבן ראוי לקבל מוסר האב כדכתיב : "שמע בני מוסר אביך". ולכך אצל אנשי כנסת הגדולה אחר שהזכיר "ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה, אמר: הם היו אומרים שלושה דברים. כלומר שהם היו אבות העולם לפי שקיבלו התורה. ומפני כך ראוי ונאה להם לתת מוסר לעולם, אותם שנחשבו אבות העולם".

אז פה חסר עוד הסבר. כי לפי ההסבר שאני אמרתי מקודם, משה קיבל את התורה ומסר את התורה לכל בני ישראל. אבל המהר"ל חוזר וחוזר על זה. אותם שאנחנו מכנים אותם אבות העולם, זה מפני שקבלו התורה. אז יש כאילו סתירה, הבנתם?

צריך עוד להסביר את זה. לכן יש בדעת מהר"ל עוד משהו אחר.

"כי היה מספיק לומר שקיבלו את התורה בבחינת המוסר" – אבל הוא חוזר לומר מכיוון שקיבלו את התורה. אבל כולם קבלו את התורה, לא רק אלו. כן. או היה צריך המהר"ל להדגיש, אלו שאנחנו אומרים בשרשרת הקבלה באותה מתכונת. אבל הוא אומר סתם: שקיבלו את התורה.

ולכן ההסבר צריך לחזור מאחורה. והוא גם כן אחר כך יסביר. ההסבר מתחיל במשה רבנו, א.... עצמו, זאת אומרת אלו שהיו מסוגלים לקבל את התורה בכללותה. לא לקבל "תורה" אפילו רוב הרבה הרבה, אבל הממד הכולל של התורה. אלו שקבלו תורה באותה הגדרה. לא רק התוכן. אם זה יותר, אם זה פחות. אלא המשמעות של התורה מבחינת כלליות של חוכמת התורה. אלו הם שקיבלו באותו ממד של כלליות את הסגולה של אבות העולם. הבנתם את הדיוק?

קהל: [...אהבת ישראל?]

מניטו: זה כולל, זה כולל. ברור שלא יכול להיות מנהיג הדור מבחינת אב של הדור, אלא למי שיש לו אהבת ישראל באופן יסודי[7]. למדנו את זה פעם אצל הרב נחמן מברסלב. זה סימן שהוא מסוגל ממש להיות אב של הדור. אבל זה רק ממד פרטי, זה פרט כן? אלא לא רק שקיבלו את תוכן התורה מבחינת כמות של תורה, אלא קיבלו התורה מבחינת הכלליות שלה. ויש לי נטייה להסביר את זה ככה ואז נגיע למקור השלישי. ש... לא רק שקיבלו את תוכן התורה שבא לנו מהפסוקים שמוסרים את המצוות, אלא כלליות התורה כולל הסיפורים על החיים של האבות. כי בספר תורה יש לנו גם החלק של הסיפורים וגם החלק של המצוות. כן. דרך הפסוקים של החלק של המצוות, זה משנה, גמרא, שולחן ערוך. כן. ויש שמקבל יותר ויש שמקבל פחות, ויש שמקבל הרבה, ויש מי שמקבל כל מה שיכול לקבל. אבל יש עוד תורה, ממד של תורה שבא משאר המקרא. הסיפורים של חיי האבות, של ההיסטוריה של העולם. אז אלו שקיבלו תורה במובן הזה, עם הכלליות של התורה, אז הם מסוגלים למסור את המוסר. אלו שקיבלו את החלק של המצוות, מסוגלים למסור את השולחן ערוך. הבנתם את ההבדל? אז נראה את זה בקצרה.

קהל: [...]

מניטו: מה? על ההסבר הזה? אולי דרך הגמרא עצמה. כן.

אז רק דקה. אני אמצא את המקור. צריך להיות דף.... דף ה' אם אני לא טועה. זהו. כן.

"רגזו ואל תחטאו"

"אמר רבי לוי בר חמא, אמר רבי שמעון בן לקיש: לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע. שנאמר: רגזו ואל תחטאו".[8]

אני לא אסביר את הפסוק של תהילים שהוא היסוד של ההסבר של הסוגיה כיוון שזה ייקח הרבה זמן. אבל יש פה כלל ראשון: "לעולם" – כדי להצליח בעניין של הדרך ארץ של המוסר, צריך להרגיז יצר טוב כנגד יצר הרע. מכיוון שיש לנו שתי יצרים, וכדי שהיצר הרע יתגבר על היצר הטוב צריך לעזור לו. האדם צריך להרגיז את היצר הטוב שלו נגד היצר הרע. או במילים אחרות: הבעיה של המוסר היא בעיה תמידית. אי אפשר לפתור אותה פעם ולתמיד. "לעולם" – זה איך אומרים, זה עומד תמידי. זה צריך לעזור ליצר הרע כל יום... ליצר הטוב כל יום.

קהל: [מאמץ?]

מניטו: מאמץ! כן.

כי כל יום יצר הרע מתגבר מכיוון שיש פה איזה מן הנחה שאנחנו מבחינת נברא – יש לנו כוח שווה של יצר טוב ויצר רע. אז מי... מי ינצח? זה תלוי בנו. אם אני אעזור ליצר הרע, יצר הרע מתגבר. אם אני אעזור ליצר הטוב, יצר הטוב מתגבר. על זה אנחנו רואים שמה "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע, שנאמר: רגזו ואל תחטאו". רוגז זה חטא. כעס. כן. וזה חטא חמור. כועס – כאילו עובד עבודה זרה[9]. יש הרבה מקומות על זה.

אז איך פסוק יכול לומר "רגזו ואל תחטאו"? יש רק אפשרות אחת. הרוגז של יצר טוב כנגד יצר הרע. זה מובן? כן. אז אם זה הרוגז הזה, אז מובן -מובטח "שלא תחטאו". אם נצחו – מוטב. זאת אומרת אם יצר הרע... היצר הטוב יתגבר מוטב. ואם לאו, יעסוק בתורה. אז פה יש איזה קושי, כאילו אדם יכול לפתור את עניין הטוב בכוח עצמו בשביל תורה. אם מצליח מוטב, ואם לא – אז ילך ללמוד תורה, יעסוק בתורה. זה קצת קשה. הבנתם את הקושיה? כן. אז אני אמשיך, ואחר כך נחזור לשאלות האלה.

"שנאמר: אמרו בלבבכם... אמרו בלבבכם זה רמז לדברי תורה. טוב. "אם נצחו – מוטב". אם הצליח עם הרצון הטוב והתורה מוטב ואם לאו – יקרא קריאת שמע. שזה עוד יותר קשה. איך, אם לא הצליח עם דברי תורה, מה יועיל לו לקרוא קריאת שמע? כן. אם נצחו –מוטב, אם הצליח – יפה, ואם לאו יזכור לו יום המיתה. והביטוי קצת קשה: "יזכור לו יום המיתה" כאילו מת כבר פעם?! יזכור לו את מה?

אז אפשר להסביר: שיזכור שיהיה לו יום שיהיה יום המיתה. שנאמר: "ודומו סלה". טוב אז א... סוגיה לא כל כך קלה, אבל בקצרה. פה ריש לקיש רוצה להסביר שכדי להצליח בבעיה של המוסר, זאת אומרת התגברות של יצר טוב נגד יצר הרע, צריך כמה כוחות. קודם כל הרצון הטוב. אחר כך הידע של תורה.. של התורה האמיתית והאמונה שיש ה' אחד. שאפשר לפתור את הבעיה. וגם ה... איך אומרים ? א...להיות מסור לזה, זאת אומרת שזה שייך לי. לא לראות את זה כבעיה אובייקטיבית ששייכת לאחרים ולא אני. "יזכור לו יום המיתה". יום המיתה זה יום הדין. שזה שייך לך. הבנתם? אז ההסבר הוא ככה: צריך כל הכוחות האלו בבת אחת. אם זה לא הצליח, אז שזה חסר בסדר ההגיוני, שהיה חסר מידע. לכן יעסוק בתורה. מכיוון שזה שהיה חסר לו בראשונה. יש לו רצון טוב ולא הצליח. אז זה סימן שהיה חסר כוח אחד של ידיעת התורה. מהו הטוב? מהו הרע? יש לי רצון טוב – אבל אם אני לא יודע איפה הטוב ואיפה הרע, סוף סוף אני נכשל. ולכן לפי הסדר, כל הכוחות האלו הם צריכים. כן. צריך כל הכוחות האלו. אם היה כישלון, זה סימן שהיה חסר משהו בַּסֶּדֶר. אם יש רצון טוב, היה חסר תורה. היה תורה – היה חסר אמונה[10]. ואם היה גם כן אמונה, מה היה חסר? אכפתיות. הבנתם את הסייפא? טוב.

"ואתן לך את לוחות האבן וגו"

אבל מיד אחר כך "אמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב, ואתן לך את לוחות האבן והתורה והמצווה אשר כתבתי להורותם.לוחות – אלו עשרת הדברות. תורה זה מקרא. והמצווה זו משנה. אשר כתבתי – אלו נביאים וכתובים. להורותם – זה גמרא. מלמד שכולם ניתנו למשה בסיני”.

הקשר בין "רגזו ואל תחטאו" ובין "ואתן לך את לוחות האבן וגו"

אבל מה הקשר בין שתי המימרות האלה? א... באופן רגיל מסבירים, מכיוון שהביאו דברי תורה מריש לקיש, אז דרך אסוציאציה... איך אומרים את זה, אלו עוד דברי תורה מריש לקיש. אבל לאמיתו של דבר יש קשר בתוכן הנושא. המימרא השנייה באה להסביר לנו מה רצה לומר ריש לקיש כשאמר: יעסוק בתורה? ואני חוזר על ההגדרה השנייה: "תורה זו מקרא" אומר ריש לקיש. הבנתם? רשי אומר: "תורה זו מקרא – חומש. שמצווה לקרוא בתורה." איזה חידוש של רשי זה? אז ההסבר הוא ככה: יש לימוד תורה שהוא לימוד המצוות. כן. אבל זה לימוד המשנה. מצווה זו משנה, זוכרים מה שאמר ריש לקיש. אבל יש עוד לימוד אחר ש"מצווה לקרוא בתורה". זה מה שאנחנו קוראים עכשיו פרשנות. זאת אומרת ללמוד את הסיפור של התורה. הבנתם? וזה נקרא תורה פשוטו כמשמעו. אז זה מה שרציתי להסביר. הבנתם עכשיו?

מצווה לקרוא בתורה

זאת אומרת, כשהמהר"ל אומר באותה דעה שקיבלו את התורה, לא רק החלק של המצוות ששייך לכל תלמידי החכמים. אלא תורה בהסבר הזה של הגמרא, שמצווה לקרוא בתורה. וזה מצווה אחרת מהמצווה ללמוד גמרא בישיבה. כן. לימוד תורה זה גמרא מכיוון שאנחנו לומדים את המצוות. אבל יש עוד מצווה אחרת של תלמוד תורה – ללמוד את המקרא. זה מובן? ולמה אני א.... מסביר את זה גבי המהר"ל עכשיו? כי בעולם האשכנזי המהר"ל הוא שחידש את הפרשנות של המקרא בבחינת מקרא. כי במשך הזמן א... ברוב, ברוב המקרים נאמר, אסור להכליל כמובן, התחלנו בעולם האשכנזי ללמוד דווקא גמרא. ועזבו את מה שאנחנו מגדירים פרשנות. זאת אומרת פרשת השבוע למשל, הלימוד של המקרא בבחינת מקרא, זה למשל בדיחה בישיבות, כששואלים איפה זה כתוב: "בראשית ברא אלוקים"? אז התשובה היא: ברכות דף יב' שמה מצטטים אותו. זאת אומרת לא היו רגילים, עזבו את זה, ללמוד את פרשנות המקרא[11].

לאמיתו של דבר זה המפתח זה רש"י. כן. אבל המהר"ל הוא שחידש את לימוד התורה בבחינת לימוד פרשנות המקרא. זה מובן? כן. אני רק רוצה לספר סיפור על המהר"ל שהוא היה נותן סמיכות לרבנים. סמיכה, יודעים מה זה כן? א... ו... אז פעם בחור בא לקבל סמיכה. אז המהר"ל שאל אותו: מה למדת? אז הבחור השיב: חצי הש"ס. אז המהר"ל אמר: אני לא יכול לשאול אותך מכיוון שבכל שאלה אתה תאמר לי – זה מהחצי השני. כן. אבל מה אתה יודע טוב? אז הבחור אמר: אני יודע טוב פירוש רש"י. אז המהר"ל אמר לו: אם אתה יודע טוב פירוש רש"י, אתה יכול לשבת במקומי. (צחוק קל). כדי להבין מה החשיבות שנתן המהר"ל לפרשנות של המקרא בבחינת מקרא. כי בלימוד המקרא אנחנו מקבלים דווקא אותו ממד של כלליות התורה שהיא תורת האב, ולאו דווקא תורת הרב שזה דרך הפסוקים של המצוות. זה מובן? ואין שום ספק שמה שחסר בעולם היהודי שלנו, לרוב, זה חוכמת האמונה. מכיוון שלומדים שולחן ערוך, וזה.. צריך ללמוד שולחן ערוך. אבל לא לומדים מקרא. ולכן כשמחפשים תשובה לעניינים של אמונה, מוצאים את זה בפילוסופיה הזרה. כן. מכיוון שלא למדו תורה. פשוטו כמשמעו! למדו משנה אבל לא למדו תורה. זה מובן? כן. מה? מה השאלה?

קהל: [...]

שיטות בלימוד תורה

מניטו" ברור. וזה.. זה נקרא עכשיו השיטה של המהר"ל שלהתחיל במקרא, אחר כך במשנה, אחר כך בגמרא ורק אחר כך 'תוספות'. נו...? אז מה עושים בדרך כלל? מתחילים ב'תוספות'. ו... זה מובן? אבל יש פרק שהמהר"ל מספר על עצמו, שהוא למד את אותה שיטה באמסטרדם אצל הספרדים של אמסטרדם. היא הייתה השיטה של הבית שני, של הספרדים. ופה בארץ יש כמה בתי ספר שכבר חוזרים לאותה שיטה, וקוראים לזה במשרד החינוך: "השיטה של המהר"ל" אבל תדעו שזה השיטה של הספרדים. זה מובן, כן?

קהל:בתיה לנצט [בהקשר הזה אפשר להגיד שמדרש אגדה זה פרשנות המקרא במובן הזה?]

מדרשי אגדה ופרשנות המקרא

מניטו: שני החלקים האלו בגמרא, בתלמוד, אגדה, הלכה, זה מקביל לסיפורים של המקרא. ומצוות זה מקביל אז.. ברור... אי אפשר להבין את המקרא בלי האגדות. וזה גם כן ההבדל של השיטה של הבבלי והירושלמי. כן? בשיטה של הירושלמי מסבירים את ההלכות לפי האגדות. בשיטה של הבבלי – זה לחוד וזה לחוד. והרב זצ"ל א... כתב כמה פרקים כן? על העניין הזה. צריך לחזור לשיטה של הירושלמי. לאו דווקא ללמוד את הירושלמי, ברור שכדאי. אבל ללמוד לפי השיטה של הירושלמי. אי אפשר להבין את הרוחניות של המצוות בלי ללמוד את האגדות. אז זה ההבדל לפי דעתי. בבבלי רגילים ללמוד או זה או זה. זה מקרא, זה מנותק. כן. מי שבקיא באגדות – בקיא באגדות. מי שבקי בהלכות – בקיא בהלכות. לשיטה של הירושלמי יש חיוב. למשל תפתחו את הספר של המהרש"א, כן. אז יש חידושי הלכות, חידושי אגדות, זה נפרד. כן. אבל בשיטה של הירושלמי זה (לא?).

קהל: [הרב דוד הלוי...]

תורה בארץ ישראל

כן אבל... כן. נכון. אבל מכיוון שהוא ממשיך בשיטה של האשכנזים. אבל צריך אולי... שמעתם על הבן איש חי? כן. הוא כתב כמה ספרים שנותנים דוגמאות לזה. הוא מסביר הלכות לפי הטעמים של המקרא. זאת אומרת לפי השיטה של האגדה. אני חושב ש... יתכן מאוד שבגלות היה צריך להבחין בין שני הדברים האלה. אבל כשחוזרים לארץ ישראל, מכיוון שהיה סכנה של עבודה זרה, זאת אומרת להבין את תוכן האגדות לפי המושגים של הגויים. מכיוון שהתרבות הייתה משותפת. כן. כשמתרגמים דברים שברוחניות בשפה של הגויים, זה לוקח משמעות של עבודה זרה. אף על פי שהכוונה היא טובה. כן. מבינים מה שאני אומר. לכן יתכן מאוד שזו הייתה השיטה המתאימה לגלות, ובפרט לגלות של האשכנזים. מכיוון שהיו בתוך הנוצרים. הספרדים היו בתרבות המוסלמית שאינה תרבות של עבודה זרה. ולכן זה היה יותר קל להשתמש במושגים של התרבות החיצונית כדי להבין אגדות. לתרגם את לשון האגדות. אבל אצל האשכנזים הקושי היה יותר גדול. מכיוון שכל האווירה של התרבות הכללית הייתה של טומאה, של עבודה זרה מוחלטת. ולכן זה היה מתאים. השיטה הייתה מתאימה לאותה תקופה. אבל כשחוזרים לארץ ישראל צריך לחזור לאגדות. כן. יש באבות דרבי נתן. יש באבות דרבי נתן, א... מאמר שאומר ככה: מי שרוצה לדעת מי אמר והיה העולם[12] – שילמד אגדות. מי שרוצה לדעת מה זה חוכמה – שילמד הלכות. ויש עוד מימרא באבות דרבי נתן, זה ברייתא שאומרת: מי שלא למד אגדות – לא טעם טעם חוכמה מימיו[13]. משהו כזה. כן. צריך לבדוק את המקור. לפי הגרסה הראשונה, זה... זה דבר חשוב מאוד. אי אפשר להבין חוכמת האמונה. בלי האגדות, מי שלא למד אגדות, אז הוא צריך להסתפק בפילוסופיה הכללית כדי להבין את האמונה. ייתכן מאוד שאנחנו הגענו למצב הזה... למצב הזה. שרק חזרה לתרבות עברית ירושלמית יכולה להחזיר לנו חכמת האמונה האמיתית. וברור שאפשר להסתמך על הפילוסופיה כדי ש... איך אומרים? מבחינת הגירסא של ההסבר של הדברים. אבל תוכן הדברים, זה עניין אחר. טוב. ועוד לא דיברתי על הקבלה. הקבלה זה עוד משהו אחר. כן. אני דברתי על חוכמת האמונה. מי שאמר והיה העולם. הבנתם?

קהל: [......]

אז אמרתי ככה? ייתכן שזה היה בתקופה שהייתי ילד קטן. (צחוק קל) לא זוכר. טוב, יתכן שאמרתי.

טוב. מה...מה השעה? זה כבר.. מה השעה? אני רק מסמן את זה, טוב. אז נתראה בשבוע הבא ונמשיך.

הערות

[1] ראו תמלול שיעורים על ספירת תפארת שיעור 39 : "המלך הוא בבחינת השר למטה. זה ידוע. האישיות שלו היא אישיות פרטית, אבל היא מייצגת את הכלל, כמו בישראל. יש העניין של 'נשמה כוללת'. כל אחד ואחד יש לו נשמה פרטית, אבל יש אנשים, נפשות, שיש להם נשמה כוללת יותר משאר הנפשות. הנשמה הכי כוללת זה נשמתו של המשיח." וראו עוד בהערה4 בתמלול הנוכחי.

[2] ברכות לה ב : ואין אביו אלא הקב"ה שנאמר הלא הוא אביך קנך" ומקורות נוספים בשערי זוהר על אתר

[3] סנהדרין צח א

[4] ראו תמלול שיעורים על נתיב התורה באתר המכון:" כל הדגשה של נטייה מיוחדת לכל פרט ופרט, זה התחלה של מחלה, של אי בריאות. רק הכלל הוא בריא מכיוון שכולל את הכל. אז הייחודיות של הפרט זה שלילי. חוץ מהנשמות הגדולות. ולכן נקראים יחידים. וכן ר' צדוק הכהן מלובלין תקנת השבים סימן ז אותיות א ו ב כי הם יחידים שמבחינת יחיד יש להם נשמה כוללת. אז נקראים יחידי סגולה, כן. אבל יחיד במובן הדמוקרטי הרגיל, זה מחלה, כן. זה מובן, זה כלל אנתרופולוגי רגיל אצל חכמי האנתרופולוגיה, כן. זה מובן? וזה בא מהגוף."

[5] מכילתא בשלח ועוד ובמיוחד ראו התייחסות לנשמת משה בדברים רבה וזאת הברכה פרשה יא "צא והבא נשמתו של משה ...מי שהוא שקול כנגד כל ישראל.."

[6] זהר פירוש הסולם משפטים אות יא

[7] ראו ליקוטי מוהר"ן קמא קיח:" כְּשֶׁלּוֹמֵד אֵיזֶה דָּבָר, טוֹב לְפָרֵשׁ הַדָּבָר בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז שֶׁמֵּבִין [וְהוּא טוֹבָה לְהָעוֹלָם] וְהָעִנְיָן, כִּי כָּל צַדִּיק הַדּוֹר הוּא בְּחִינַת משֶׁה שֶׁהוּא בְּחִינַת מָשִׁיחַ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בְּרֵאשִׁית מ"ט) : "עַד כִּי יָבא שִׁילה", הַיְנוּ מָשִׁיחַ וְ שִׁילה בְּגִימַטְרִיָּא משֶׁה (זוהר בראשית דף כה: כז:) וְעַל כֵּן קָרְאוּ הַתַּנָּאִים אֶחָד לַחֲבֵרוֹ משֶׁה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שַׁבָּת קא:) : משֶׁה שַׁפִּיר קָאָמְרַתְּ וּכְשֶׁמְּחַדֵּשׁ דָּבָר בַּתּוֹרָה, אֵלּוּ הַדְּבָרִים שֶׁל הַחִדּוּשׁ הֵם בִּבְחִינַת משֶׁה מָשִׁיחַ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזּהַר (וַיֵּשֶׁב דַּף קצ"ב:) "וְרוּחַ אֱלקִים", דָּא רוּחָא דְּמָשִׁיחַ "מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמַּיִם" הַיְנוּ הַתּוֹרָה וְזֶהוּ שֶׁאָמַרְנוּ כִּי הַחִדּוּשֵׁי תּוֹרָה שֶׁמְּחַדֵּשׁ, הֵם בְּעַצְמָם בִּבְחִינַת מָשִׁיחַ כִּי שָׁם רוּחוֹ מְרַחֶפֶת וְהַיְנוּ "רוּחַ פִּיו" (תהלים ל"ג תרגום נפש חיה בראשית ב) וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עיין סנהדרין צח וברש"י שם, ועיין זוהר ויקהל רי"ב) כִּי מָשִׁיחַ סָבֵל מַרְעִין עֲבוּר כָּל יִשְׂרָאֵל כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יְשַׁעְיָה נ"ג) : "וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵינוּ" בְּכֵן כָּל צַדִּיק הַדּוֹר הוּא גַּם כֵּן סוֹבֵל יִסּוּרִין בִּשְׁבִיל כְּלַל יִשְׂרָאֵל לְהָקֵל מֵעֲלֵיהֶם כִּי הוּא בִּבְחִינַת מָשִׁיחַ כַּנַּ"ל (תֵּצֵא ר"פ) "וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵינוּ" דְּאִתְעֲבִד חֹל בְּגִינַיְהוּ וְזֶהוּ דְּסָבֵל מַרְעִין וראו עוד ליקוטי הלכות או,ח השכמת הבוקר הלכה ד :" 'רועה צאן' זה בחינת מנהיג הדור שנקרא בכל מקום בשם רועה צאן.... ועל כן "וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו", שאהב אותו בשביל זה מאד. כי הוא חפץ בזה לרחם על הכל ולעשות תחבולות לקרב הכל. וזהו כי בן זקונים הוא לו. 'זקן' זה בחינת רחמים גדולים מאד, בחינת זקן מלא רחמים, בחינת תליסר ת"ד^[5] שהם רחמים גדולים מאד. היינו שקיבל ממנו כל השלש עשרה מדות של רחמים, שהם בחינת זקן כנ"ל, שעל ידי זה הוא מרחם על הכל ומקרב כולם. וזהו שתרגם אונקלוס כי בן זקונים, כי בר חכים הוא ליה. בר חכים ודאי. כי צריכין לזה חכמה גדולה, חכמה נפלאה, חכמה עמוקה מאד מאד, כדי שיוכל לעשות כלים וצמצומים כאלה שיוכל לקרב נפשות רחוקות כאלה, חולים כאלה, ולהכניס בהם השגות אלקות וכנ"ל

[8] ברכות ה א

[9] זוהר בראשית כ"ז ריש ע"ב וראו ניצוצי זוהר שם הערה ג

[10] הצורך באמונה מוסבר בהרחבה בשיעורי הרב על נתיב התורה "יש הרבה חכמים שיש להם רצון טוב ותורה – חסר להם האמונה שיש פיתרון - מכיוון שיש אל אחד. כי – אם אני עוסק בתורה, אז אני יותר ויותר משוכנע שיש הבדל תהומי בין הטוב והרע. ומכיוון שאני בנוי גם מיצר טוב, גם מיצר רע – אז יש... להתייאש... איך אומרים את זה? התייאשות מזה: אני לא יכול! כן? רק מלאכים יכולים. למה יש לי התייאשות? מכיוון שהיה חסר האמונה שיש לנו בורא אחד, אל אחד, שברא גם זה וגם זה ולכן יש פיתרון. בלי אמונה, אפילו עם תורה – אין פיתרון"

[11] ראו לדוגמה רמ"א ביו"ד רמו הלכה ד המביא את שיטת רבינו תם שיוצאים ידי חובת למוד המקרא בלימוד הבבלי שבלול מהמקרא

[12] ראו ספרי פרשת עקב עה"פ כי לא על הלחם לבדו

[13] אבות דרבי נתן פרק כט ז וצריך עיון

תמלול: תירזה מבורך tiltan46@walla.com

לרפואה שלימה לינון ישראל בן שרה זוהרה ולנחת יהודית מכל הצאצאים

הגהה ותוספת מקורות: צוות מכון מניטו

מניטו: הגענו לדף פ"ז... פ"ז... פז. א... בקטע שמתחיל "אומנם מה שאמרנו שקיבל תורה מסיני". כן? זה נכון או לא? כן. אז אני מציע להמשיך בטקסט של המהר"ל בלי לחזור חזרה.

טוב אם יש צורך דרך אגב, אולי אפשר לחזור ללימוד הקודם, אבל אני מציע שנמשיך מכיוון שהפרק הוא קצת ארוך, כן? אז השאלה שנדון בה עכשיו זה, לא על ההגדרה של מסכת אבות: מהי ההגדרה של התורה שבאה לנו דרך האבות... זה היה הלימוד הקודם. עכשיו הוא מנסה לתת תשובה לשאלה אחרת. ש... א... נמצאת בהרבה הרבה מפרשים: למה המשנה אמרה: "משה קיבל תורה מסיני" ולא אמרה "משה קיבל תורה מהקדוש ברוך הוא"? אפילו אם יש צורך להוסיף 'בסיני'. כן? אז נתחיל בזה:

"אמנם מה שאמר משה קיבל תורה מסיני ולא אמר משה קיבל תורה מפי הקדוש ברוך הוא, יש לפרש: כי לכך אמר משה קיבל תורה מסיני. זה מורה על עיקר מעלת הקבלה של משה, שהיה הקדוש ברוך הוא מייחד לו מקום, והוא הר סיני, לתת לו שם תורה".

כן. פה יש כבר שתי שאלות: היה צורך במקום כדי להודיע מעלתו של משה רבנו בקבלת התורה. בניגוד לנביאי אומות העולם. זה מה שלמדנו לפני כמה שיעורים בנושא של גבורות השם. ואחר כך יש שאלה שניה: אם כבר צריך מקום אז למה דווקא הר סיני ולא מקום אחר? אתם מבינים את השאלה. מכיוון שאנחנו שומעים – 'משה קיבל תורה מסיני', לפני שאנחנו שומעים הר סיני במיוחד, אנחנו שומעים מקום מיוחד. הבנתם. טוב.

"וזה מורה על עיקר מעלת הקבלה של משה. שהיה הקדוש ברוך הוא מייחד לו מקום והוא הר סיני, לתת לו שם תורה. ולא היה הדבר בקרי (זאת אומרת במקרה), כדכתיב אצל נביאי האומות למשל : "ויקר אלוקים אל בלעם".

בלי תנאי של מקום או זמן מסוים. כן. הדבר קורה במקרה. הקדוש ברוך הוא כנותן התורה, הוא נותן התורה בנצחיות. זאת אומרת, יש השפעת התורה, שפע תורה שבא מהקדוש ברוך הוא. מהתחלת בריאת העולם ועד סוף העולם. כן. מכיוון מי שנותן – נותן. אלא קורה שבמקרה מישהו מסוגל לקלוט, כך אומרים, לקלוט דבר. אבל זה במקרה. זה למדנו בשיעורים הקודמים. פה יש משהו אחר לגמרי. יש איזה מפגש בין הקדוש ברוך הוא כנותן התורה, ומי שמסוגל לקבל את התורה. לא לקבל תורה זו או אחרת. אני רוצה לדייק. לא לקבל חלק זה או אחר מהתורה, אלא לקבל תורה במובן הכללי. וזו היא המעלה של משה. זה ההסבר הראשון. נמשיך?

"כי זה מורה על עיקר מעלת הקבלה של משה. שהיה הקדוש ברוך הוא מייחד לו מקום והוא הר סיני לתת לו שם תורה"

מבחינה של הזמן, יש מקור בגמרא ש... א... הזמן של העולם זה 6,000 שנה. זוכרים את המקור הזה? (מסכת עבודה זרה ט א) א... אלפיים שנה תוהו, אלפיים שנה בוהו... סליחה, אלפיים שנה (צחוק) אולי זה רמז לפי הסוד[1]: "בואו – לתורה"! (צחוק) ... תורה. ואלפיים שנה ימות המשיח. כן. אז אלפיים שנה תורה זה מתחיל מאברהם אבינו עד חורבן הבית בימי עזרא ונחמיה. כן. זה הזמן המסוגל, המתאים, הזמן האמצעי המסוגל והמתאים לקבלת התורה בעולם. ולכן זכינו שבהתחלת הזמן הזה של האלפיים שנה האמצעיים, כבר בדור הזה של משה רבנו זכינו לקבל את התורה. המקור הזה מסביר קצת בהרחבה, שיעקב כבר היה מסוגל לקבל את התורה, אלא שהדור לא זכה. אחר כך אני אחזור על הדיוק הזה. ועזרא גם כן היה מסוגל לקבל את התורה, אלא שקדם לו משה[2]. וזה הזמן בין האבות עד חורבן הבית, זה פחות או יותר אפשר להגדיר את זה לפי ההגדרה האוניברסיטאית נאמר זמן התנ"ך. l'époque biblique- בלועזית.

למה אברהם לא זכה? מכיוון שהיה צריך להגיע עד הזהות של ישראל. "תורה ציווה לנו משה מורשה קהילת יעקב" (דברים פרק לג פסוק ד). אברהם זה המידה הראשונה, מידת החסד. ויצחק המידה השנייה – מידת הדין. זה עוד לא התורה של תורת אמת. מבחינת תורת אמת צריך להגיע עד שלב שיעקב שהוא בן יצחק בן אברהם, איחוד המידות. אז תורה מן השמיים יכולה להתגלות לקהילת יעקב בפרט, במיוחד. זה מובן. מה שאמרה הגמרא: יעקב אבינו היה מסוגל לקבל את התורה. זה מסביר לנו למה לא יצחק ולא אברהם. כן. אף על פי שהתורה שייכת להם. אבל אין עוד כלי מוכן דיו כדי לקבל את התורה האחת. תורת אמת של איחוד המידות. כי אברהם קיבל את התורה מצד החסד, ויצחק קיבל את התורה מצד הדין. אבל מצד איחוד המידות היה צריך יעקב ששמו ישראל. מובן? טוב. אבל הגמרא מוסיפה: אלא שהדור לא זכה. מה זאת אומרת הדור לא זכה? אני מציע שני הסברים: אם אנחנו מבינים את הביטוי "הדור", דור של בני ישראל, היו רק בני יעקב – השבטים. כן. מה זאת אומרת 'הדור לא זכה'? כי המצב של משפחת בני יעקב לא היה עוד מספיק מתוקן אם אפשר לומר את זה, מבחינת התנאי של התורה. התנאי הכי יסודי כללי של התורה "ואהבת לרעך כמוך". כן. זה המצב של א... שנאת חינם בין האחים עוד לא תוקן. ולכן היה צריך כל המעבר דרך הגלות כדי לתקן את זה. ורק ביציאת גלות מצריים בני יעקב, קרי ישראל, היו מוכנים לקבל את התורה. אבל זה מתחיל ביעקב עצמו. זה מובן? זה במשמעות המצומצמת של הביטוי "הדור". לפי האמת, אני לא אומר שזה לא אמת, זה אמת אבל זה לא מספיק. אפשר לומר דבר אחר. הביטוי "דור" - זה הדור של כל העולם כולו. מבינים? ו... א... אני רוצה קצת להסביר את זה. דור יציאת מצרים זכה. אבל זה גם כן מלמד זכות על הדור של הגויים של אותו דור. בה... במידה שעם ישראל הוא קשור למין האנושי כולו. ממלכת כוהנים וגוי קדוש. אפשר להרחיב הדיבור על זה, אבל אני חושב שזה מספיק מובן. כן? זה זכותו של אותו דור שהגיע לאיזושהי התפתחות של תרבות האנושית שזכה שהדור המקביל של עם ישראל קיבל את התורה. וזה מסביר לנו למה התורה מספרת כל כך באריכות מה טיבה של אותה תרבות של מצריים שיצאו ממנה כדי לקבל את התורה.

קהל: [אבל....קשה להאמין איך מדור רשע כזה, כפי שהיו המצרים. אז איך אפשר להסביר את זה?]

מניטו: זהו...זהו.. זוהי השאלה. כי "זה לעומת זה עשה אלוקים" (קהלת ז יד) ואפשר לתת הרבה הרבה דוגמאות. כן. פרעה הרשע הזה זכה להיות חלק ניכר מסיפורי התורה. גוף התורה. אנחנו מתפללים "ותן חלקנו בתורתך", במה זכה פרעה הזה? הבנתם?

לפי הקבלה[3] השם פרעה זה שם קדוש של ניצוצות הקודש שהיו בתוך הקליפות, וצריך לגלות את זה, להציל את זה. כן. טוב, זה סודות של התורה. אבל גם לפי תורת הנגלה אפשר להבין את זה. למשל, עוד דוגמא אחרת: אנחנו, אבותינו יצאו ממצריים. כן. אחר כך יש דור שיצא מהגלות – דור עזרא ונחמיה. מה זכותו של העולם שדווקא בדור הזה עזרא ונחמיה יצאו עם חלק מעם ישראל? זה זכותו של כורש. זה זכות מסוימת של איזושהי תרבות מסוימת שמלאה רשעות. אבל מתוך הרשעות הזה התגלה את הצדקות שלה, הצד הטוב שלה. וזה הרכוש שלקחנו ממצריים. זה היה הרכוש[4] שדרכו בנו את המשכן במדבר. כן. יש עוד הסבר אחר, כן. ו... [קהל...אפשר להגיד את זה על... ] גם כן. אחר כך אני אסביר קצת יותר. מכיוון שאני חושב שהשאלה היא חשובה. וגם כן בדור עזרא ונחמיה, זה היה זכותו של כורש – אותיות "רכוש". טוב זה רק.. איך אומרים coincidence..? צירוף מקרים? אבל זה... זה אומר דרשני. כן. הגוי הזה נקרא אותיות "רכוש". ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. (צחוק)

קהל: [גם שיכור היא אומרת...]

מניטו: גם שיכור. אבל זה רכוש. ואין יין אלא חוכמה וכן הלאה. (צחוק) ו.... "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" (בראשית טו יד). יש הסבר של הפרי צדיק, שבזכות גלות מצריים שזה הייתה הכנה למתן תורה קיבלנו את התורה שבכתב. בזכות יציאת בבל קיבלנו את התורה שבעל פה. ובזכות יציאת אדום נקבל את המדרגה של הקבלה. ובמציאות זה ככה. זה... זה מתפתח ככה.

[קהל: מי אומר את זה?]

מניטו: הפרי צדיק. הרב צדוק הכהן מלובלין. זה בהתחלת פירושו על החומש בספר שמות[5]. כן. יש שלוש מדרגות לפי הזוהר[6]: מארי מקרא, מארי משנה, מארי קבלה. אז ביציאת מצריים, תלמידי חכמים היה להם גם מקרא, גם משנה וגם קבלה. אבל העם כולו, כלל ישראל זכה להיות "מארי קבלה". א... סליחה "מארי מקרא". ואחר כך ביציאת א... גלות בבל, תלמידי חכמים היו גם מארי מקרא, גם מארי משנה גם מארי קבלה, אבל העם כולו זכה במדרגה של מארי משנה. וביציאת אדום, ואנחנו מתחילים בעידן הזה, כן. העם כולו ולאו דווקא תלמידי חכמים יזכו להיות מארי קבלה. וזה מתחיל בפרופסור שולם וכן הלאה. אבל לפי הסוד של קליפה קודמת לפרי. אבל זה הקליפה של אותו פרי. כן. הבנתם את זה? (צחוק) טוב. זה ההסבר של הפרי צדיק. זה הנושא הוא ששלוש מתנות ניתנו לישראל : תורה, העולם הבא, תורה וארץ ישראל. וכולן על ידי ייסורים. תורה זה ייסורים של הגלות. ביציאת הגלות יוצאים עם הרכוש הזה של הכנה למתן תורה. זה מובן? אז זה מלמד זכות על אותו דור. למשל במישור אחר – ארץ ישראל. אז יצאנו מאיזה שלב מסוים, מיוחד של תרבות מלכות אדום, לא לפני זה ולא אחר כך. וזה מלמד זכות על הערכים של אותה תרבות שהיה צריך לחכות עד השלב של הבישול של אותם הערכים כדי לצאת מאותה הגלות. [קהל...אתה מתכוון לימינו?] ברור...ברור. ואי אפשר ללמוד את ההיסטוריה של ה'שיבת ציון' של ימינו בלי להתייחס לערכים של אירופה של איזה שלב מסוים. זה בלתי אפשרי. זה מובן? כן. מאיפה יצאנו? ממצריים יצאנו, אבל מאיפה? [קהל: על המקריות הזאת ויקר...בלעם ויקר]

מניטו: כן. לא. לא. לא... זאת אומרת, השאלה של המהר"ל היא: צריך מקום מיוחד. מבחינת הזמן, רק רציתי להוסיף שגם מבחינת הזמן. זה ממש הזמן המתאים בהתחלתו. כן. אני רוצה רק להזכיר א... פירוש אחד של השל"ה על פסוק בספר שמות בפרשת "וארא". "וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה' – מגלה תורה, לא נודעתי להם". והשל"ה מסביר, המקור שלו הוא בזוהר, שלגלות את ה' היה צריך לחכות עד הדור 26 – בגימטריה ה-וויה – 26. "ושמי ה' לא נודעתי להם" עכשיו הגיע הזמן. הבנתם את ה... זה עוד יותר מדויק לפי הזמן. עשרה דורות מאדם עד נח. עשרה דורות מנח עד אברהם. ויש שישה דורות מאברהם עד משה. אז זה 26 אז "ושמי ה' לא נודעתי להם" (שמות ו ג), היה צריך לחכות עד הזמן המתאים. זה מובן? כן. מה זה עניין של הזמן? – הייתה שאלה אני חושב, לא? אה כן.

קהל: [יהודית פלאי]:...זה הסיבה שמלמדים עכשיו קבלה בציבור...]

מניטו: זה לא מה שאמרתי. .. [קהל:...] כן. אבל אני משיב. זה לא מה שאני אמרתי. אני אמרתי דבר קצת ,קצת שונה. אנחנו עדים על זה שבתקופה שלנו שהיא סוף גלות אדום, אז מגלים, עם ישראל מגלה מה זה קבלה. זה פתאום, זה קרה פתאום. אני זוכר כשהייתי ילד בת"ת היינו לומדים בכתבי יד. ועכשיו אתם יכולים ללכת לחנות ולקנות כל הספרים. אז זה סימן שהמקובלים החליטו לגלות את זה, לפרסם את זה. כן. אז, ועוד יש מקור בזוהר – שבזכות לימוד הזוהר תבוא הגאולה[7]. זה ידוע – כן. זה קשור.

קהל: [זאת אומרת שאנחנו יכולים ללמוד את זה...] כן. אבל ללמוד ברצינות, מה זה ללמוד ברצינות? זה לא לקנות ספר ולומר: "אני קבליסט". כן. (צחוק) [קהל:....] לא. לא שמעתי. [קהל: יש משהו גם לתת ולא רק, רק לקחת...] תסבירי עוד מה אמרת [קהל: לא רק לקבל. להיות מוכן גם לתת...] לתת למי? לא. לא. לא.. לא הבנתי. מה זה לקבל? לקבל מה? קבלה? [קהל: ...קבלה. אמרנו שצריך ללמוד ברצינות. זאת אומרת לא רק בשביל כוונה... שנבין, שנדע יותר... גם צריך להיות מוכן לתת]

מניטו: כן. אה.. הבנתי, הבנתי... אבל כדי לתת צריך קודם כל לקבל. [קהל:...] כן. ברור, ברור.. לא .. אני אומר א... תשמעו, זה עניין רציני מאוד וצריך להיזהר. מי שקונה ספר של קבלה אם לא שהוא מבין מה שכתוב, כן. א.. פתאום פוגש איזה מקובל והוא רואה מיד שהוא לא הבין אפילו המילה הראשונה. אבל מה... הכלים כבר מוכנים. וזה חידוש גמור דרך 2,000 שנה. הכלים מוכנים! אי אפשר לומר שלא מוצאים את הכלים. כן. זה התחלה של התחלה. טוב. ורק דקה... אני עוד מוסיף. כשהיו זמנים דרך 2,000 שנה של גלות אדום, שהגאולה הייתה אפשרית אם היינו זוכים בזה. וכל פעם שהיה זמן של אפשרות של הגאולה, אנחנו עדים לאותו... אותו מצב של גילוי של דברי קבלה. ובפרט לפני, מיד לפני האינקוויזיציה. זה היה הזמן. אז לפני האינקוויזיציה אנחנו עדים לגילוי יותר גדול מסתרי תורה. טוב. עם ישראל לא זכה, אז זה נסתם. כן. אבל עכשיו אנחנו עדים לכמה תופעות, שאיפה של העם ללמוד קבלה, שלא אנחנו... לא ידענו את זה מעולם. שאיפה כזו ודווקא... לאו דווקא מתלמידי חכמים, אלא מיהודים פשוטים. זה סימן ברור שהתחיל משהו. אבל מה שאני הוספתי זה... צריך להתייחס לזה ברצינות.

קהל: [ואולי גם מפני שנושא מדעי הטבע הגיעו... זה קשור?]

מניטו: זה קשור לכמה גורמים. יש.. וגם כן לגורמים שליליים. יש א... איזה מן שאיפה למיסטיקה בכל העולם כולו. כן. אבל טמון בזה סכנה גדולה. ולכן מי שמחפש קבלה מגורם מיסטי, זה... אני לא יודע אם זה כשר. כן. כי מיסטיקה אפשר למצוא במקום אחר. קבלה זה משהו אחר. כן. להשליך את החוויות של המיסטיקה בקבלה... זה גם כן מסוכן. אז אפשר לסכם את זה באופן ...

קהל: [אבל מה היא המוכנות של... באותו נושא, מהי המוכנות, הרי הדור בין הגויים צריך גם כן לזכות.. כדי שזה יקרה בעם ישראל. מהי המוכנות של אומות העולם כשזה קורה.גם בעם ישראל...]

מניטו: יש איזה...זאת אומרת, העולם מגלה שיש איזה ייחוד בישראל. אז שואלים אותו: מה יש לכם לומר לנו? אולי זה קשור לשאלה הראשונה. כן. ו... אתם לא יכולים לתאר מכיוון שאנחנו התרגלנו לזה. איזה פרסום של ספרים על יהדות, יהודים, תורת ישראל. אנחנו עדים עכשיו שזה תופעה של פרסומים משהו... בממדים... כן. אז כאילו זה קרה מה שיש בפסוק בנביא. שעשרה מן הגויים... איך אומר הפסוק[8]? החזיקו בטלית, בכנף, אבל זה הטלית של יהודי! ו... ושואלים מה יש לך להגיד לנו? אז עוד לפני כמה ימים באו כמה סופרים מצרפת לאיזה כינוס של סופרים, ואחד מהם אמר לי: אין לך איזה מאמר שאני יכול לפרסם בעיתון שלי? בביטאון שלי? כי הנושא היהודי, מוכרים את זה... טוב. (צחוק) ושמו זה (נתת לו?) מאמר? עד כאן לשון המאמר. (צחוק)

אז א... למשל... לא. אני לא רוצה להיכנס ב.... טוב. אבל אני חוזר על זה. א... מי שקשור לחוכמת הקבלה, לא נקרא "מקבל" אלא "מקובל". הבנתם את ההבדל. כן. זה לא סתם שהוא מקבל משהו, איזה מידע, איזה חוכמה. הוא עצמו צריך להיות מקובל על ידי החוכמה הזו.

קהל: [..השנים האלה...]

מניטו: אבל הגלות לא היה חייב להיות ארוך. לא היה חייב להיות קשה[9]. ברור שלא! הכול תלוי לפי הזכות. "ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש". זה היה יכול להיות בכבוד ובתפארת. זה השלב החיוני של סיפורי חייו של יוסף. כן. שהוא היה המשביר. ואיך אומר הפסוק? וכולם היו א... "על פיו יישק דבר". כן. "על פיו יישק דבר" – זה היה בכבוד. כשלא זוכים, אז צריך להיות פותר חלומות. לא התייחסתי (ל-?) אבל (צחוק). כן. צריך לחשוב על השאלה הזאת. מי אומר שבתוכנית הראשונית של הקדוש ברוך הוא בורא עולם, אוהב את עמו ישראל, היה מלכתחילה צורך של גלות ארוך מר וקשה. זה לא נכון. זה לפי הסוד. אז לא זכינו. יותר? אבל פחות או יותר זכינו את זה. כן. אתם צריכים לזכור כל פעם מה שאומרת הגמרא בסנהדרין על הפסוק בישעיהו הנביא: "בעיתה-אחישנה" זכו – אחישנה,[10] בכבוד ובתפארת ובניסים גלויים. לא זכו – בעיתה. אז בעיתה זה דרך הקושי של הטבע[11]. [קהל: הקושי של?] הקושי של חוקות הטבע, של תפקוד הטבע. [קהל: כן אבל גם למדנו שזה ניסים נסתרים הניסים הנסתרים הם יותר גבוהים מהניסים הגלויים---] ברור. אבל זה הנחמה שלנו. כן. (צחוק) אבל מכל מקום... ו... אני אתן כמה דוגמאות. בשלשלת, איך אומרים? בשרשרת של מגלי הנסתר, אמרו על האר"י שהוא היה יכול להיות משיח בן יוסף והדור לא זכה. יש הרבה סיפורים על זה. אבל תלמידי האר"י אמרו את זה[12] ובמסורת של תלמידי האר"י אומרים את זה מה זאת אומרת? הגיע הזמן לגלות. אז היה לנו איזה מין פרצוף של משיח בן יוסף שהיה יכול לגלות. כן. ותדעו שזה גם כן סגולה של יוסף הצדיק. זה נקרא "צפנת פענח". מה זה "צפנת פענח"? מגלה סתרים. כן. טוב. אחרי דור של רבי שמעון בר יוחאי, אם הדור היה זוכה, רבי שמעון בר יוחאי היה מביא את ימות המשיח, מבחינת משיח בן יוסף שמגלה סתרים שזה הכנה לגאולה. והתורה של רבי שמעון בר יוחאי השתכחה, עד שבא האר"י שחידשה, אותה, וכמה דורות אחרי האר"י, לא הבינו גם את האר"י. אז היה צריך הבעל שם טוב שיבוא לגלות במה מדובר בתורת האר"י... וכן הלאה. כן. אז זה... היו תקופות של אפשרות של סיום הגלות ולא זכינו[13], עד הבעיתה הזו. ופעם הסברתי, לא פעם, שצריך לקרוא לא בעיתה עם ת', אלא בעיטה עם ט'. וזה מה שקרא לנו באירופה. זה מובן, כן? ולכן מה צריך לגלות, מה שגילה כבר רבי שמעון בר יוחאי? זה כבר היה זמן אפשרי של ימות המשיח. לא זכינו וכן הלאה... וכן הלאה... וכן הלאה..

קהל: [שאלה מקודם: האם צריך לעבור כמה זמן ממקבל למקובל?]

מניטו: סליחה לא הבנתי האם? [קהל: האם יש כמה זמן ממקבל למקובל?] לא הבנתי מה זה ממקבל למקובל ..כמה זמן? אולי תסבירי? [קהל: ...הבן יכול להיות. מקבלים.. ] מקובלים, [קהל:..] נכון. אה.. כמה זמן צריך [קהל:] כמה זמן צריך כדי להיות מקובל? ללמוד קבלה? [קהל:] לא... החכמים אמרו 40 שנה. ו-40 שנה של לימוד תורה. ואחר כך מתחילים להבין על אלפא ביתא של הקבלה. כן. אז זה... איך אומרים את זה בעברית? זה לא גיל ביולוגי, זה גיל פסיכולוגי של ההתבגרות. [קהל:] אז לא הבנתי את השאלה. [קהל: ...בין מצב של להיות מקבל למצב של להיות מקובל] אז זאת אומרת משפיע? [קהל: משהו כזה. אתה קודם אמרת....] אולי, אם הבנתי, יש בגמרא א... מקור כזה[14]: מקבלים א... לוקחים 1000 תלמידים, כדי ש... ל... ל... מקרא. כדי ש-100 יגיעו למשנה, כדי שעשרה יגיעו לגמרא, כדי שאחד אולי יהיה המשפיע של הדור. "אחד מיני אלף לא מצאתי[15]" זה פסוק. אז א... לא כל אחד מסוגל להיות משפיע. כולם מסוגלים להיות מקבלים, אבל להיות משפיע לא כל אחד מסוגל. וזה המשנה שלנו: משה קיבל תורה מסיני – כל בני ישראל קיבלו ממנו, אבל הוא מסר למי? ליהושוע – אחד! זה מה שצריך להבין. תפסתם את ה...? אז זה לא עניין של זמן, זה עניין של כוח, של כוח של סגולה. כן. הרבה פעמים הסברתי את זה, ההגדרה של מה זה רב? ונגיע לזה אולי עוד הערב עם המהר"ל. זה לא מי שיש לו תלמידים, אלא מי שהיה לו רב. מי שיש לו תלמידים, אפשר לקרוא את זה מורה או פרופסור (צחוק) או דוקטור. רופא חולים בתנאי שלא יהיה מתיר איסורים (צחוק). אבל רב זה משהו אחר. אז זה לא עניין של זמן לפי דעתי, זה עניין של סגולה. כן. [קהל: אפשר לשאול?] ברור. (צחוק) [קהל: יש משהו... היו נביאים לפני שהיה גם משנה... היו נביאים...] ברור ברור.

מי אמר את זה? היו בתי ספר של נביאים. אז היו לומדים, הכנות.. הכנות.. הכנות במוזיקה, בכלל, עד שהיו מגיעים להיות במדרגה של "בן נביא"[16]. זאת אומרת, בני נביאים. תלמידים של הנביאים. [קהל:] יש סגולה, ברור. יש הרבה ללמוד כדי להיות נביא. מכיוון שיש תנאים כדי להיות נביא. צריך להיות חכם, גיבור, עשיר ועניו. אז א... צריך לא לשכוח שצריך להיות חכם.[17] זאת אומרת מי שיש לו סגולה להיות נביא, הוא גיבור, הוא עניו, הוא עשיר, אבל אם הוא לא חכם - הנבואה לא עוברת דרכו[18]. היה מסוגל, אבל זה לא עובר דרכו. "איזהו עשיר – השמח בחלקו". עשיר – בשמחה. עצבות זה מונע את הנבואה[19]. ויש הרבה סיפורים בתנ"ך שמסבירים את זה. כן. ויש בגמרא: נביא שמעכב את נבואתו – חייב מיתה[20]! זה הולך לפי השאלה שלך. מי שמסוגל להשפיע, לומר דבר השם ואולי הוא יותר מידי עניו, מעכב את נבואתו. הגמרא אומרת: זה הלכה. חייב מיתה. מכיוון שכל הדור צריכים את זה[21], והוא מעכב את זה, אז הוא ... אז הוא לא בסדר.

קהל: [....מחבלים כרמים...]

מניטו: נכון. מחבלים, מחבלים כרמים. שועלים קטנים מחבלים כרמים. ויש עוד הלכה דומה. מי שמונע דבר הלכה מחברו, כאילו גזל ממנו. הבנתם את זה? כי התורה שייכת לכל הדור. ויש אומרים, יש מוסיפים: אפילו בדרכא דארעא. זאת אומרת בדברי דרך ארץ. זה לא הלכה אלא סתם חוכמה אנושית. מי שמונע את זה מחברו, מעלה עליו הכתוב כאילו גזל ממנו[22]. הבנתם את הקטע הזה? אבל צריך להיות מסוגל לזה. כן. כי הדור לא צריך דברי שטויות. א... איך אומרים שרלטניזם?

[קהל:...רעיון זה לעומת זה. צדיק הדור...אחד בדור...]

מניטו: לפי דעתי התרבות המצרית לא הייתה כל כך מוגדרת ככה, עמי ארצות ובורות. לא. זה עניין של רשעות וצדקות. זאת אומרת דווקא בדור שיש גדלות, אז הצדיקים הם גדולים והרשעים הם גדולים. זה מובן? כן? זה דור של גדלות. ובמישור של התרבות הכללית, זה מעניין מאוד ללמוד את הגדלות של אותו דור שקדם לדור שלנו. זה היה דור של גדולים בכל המישורים. עכשיו יש הרבה כללים, הרבה קטנים שכמו ננסים על כתפי הגדולים[23]. כן. למשל במישור של אנשים א... איך אומרים את זה בעברית? המדינאים. כן. שהם אחראים למדינות, איך אומרים את זה? המדינאים. יש רק בכל העולם כולו, יש רק אנשים קטנים מאוד. כן. אם זה ברוסיה, באמריקה... זה בובות. כן. במקביל לגדולי המדינאים שהיו בדור הקודם, אנחנו ממש דור יתום. תפסתם למה שאני רומז? ולפי דעתי זה בכל המישורים. אז דווקא מאותה תרבות של אדום הרשעה, יצא הזכות הזה של הכנה לשלב השלישי, של קבלת התורה בדורנו. אבל הכול מתחיל מאותה בחינה – קליפה הקודמת לפרי[24]. אבל יש תקווה לאחרית. אם זה כבר התחיל, יש תקווה לאחרית. כי יש כלל במסורת. המקור לפי דעתי זה בגמרא (שבת קלח עמוד ב) אבל אולי במדרש, לא זוכר בדיוק. יש פסוק שאומר: "כי לא תישכח מפי זרעו". חכמים אמרו: כל הספרים המסולפים השתכחו מפי זרע ישראל. וכל הספרים שהאפיקורסים כתבו על היהדות במשך כל הדורות – כל זה נשכח. נשארים רק הספרים האמתיים. מרגישים בזה? כן? זה, זה מובן? כן. ועל הפסוק הזה של לא תישכח, "כי לא תישכח מפי זרעו." הרב נחמן מברסלב גילה סוד עמוק מאוד. כי סופי תיבות של "כי לא תישכח מפי זרעו" זה יוחאי[25]. זה צריך לקרוא: כי לא תישכח מפי זרעו של יוחאי. כן. זה הקבלה.

טוב, נחזור למשנה. אין עוד שאלות? אז זה היה העניין של 'צריך מקום מיוחד'. כדי לגלות מעלת קבלת התורה של משה רבנו, שלא קיבל א... חלק זה מהתורה, התגלות זו מ... מ... א... הקדוש ברוך הוא - במקרה. אלא קיבל תורה במשמעות שלמדנו בשיעור הקודם. לא רק הפסוקים של המצוות שזה משנה כבר, אלא הכלליות של הסיפור של המשמעות של ההיסטוריה של העולם כולו לפי התורה. ולכן אלו שקיבלו תורה במובן הזה, מוסרים את הדרך ארץ ולאו דווקא את המצוות. זה ההגדרה של 'אבות'. זה מובן? טוב. ואפשר אולי להגדיר את זה ככה בהקשר לפסוק שהבאתי א... "וארא אל אברהם במצריים ואל יעקב באל ש-די[26] ושמי ה' לא נודעתי להם". המעבר בין תקופת האבות לתקופת הבנים, זה דווקא משה רבנו. מצד אחד הוא שייך לתקופת האבות, מצד שני הוא שייך לתקופת הבנים. הוא המדבר לבני ישראל. כן. ואותה הגדרה כבר ליוסף – זה קשור לעניין שלנו, שיוסף היה "צפנת פענח"[27] ושהוא השלב הראשון של גילוי סתרי תורה. זה נקרא משיח בן יוסף. כן. מכיוון שגבי יוסף אמרו על ההגדרה "אברך" שהיה אב בתורה ורך בשנים[28]. כאילו יש בו שתי הבחינות – אב ובן. לכן אין לנו שבט יוסף. מכיוון ש... ויש עוד מקור שאומר שהיה מסוגל היה עתיד להוליד ממנו 12 שבטים[29] כמו האבות. אלא שהפסיד עשרה מהם עם אשת פוטיפרע, זה עניין ידוע. "ויפוזו זרועי ידיו". עשרה טיפין נפלו ולכן נשאר רק שניים מנשה ואפרים, והם ראשי השבטים. לכן יוסף הוא גם כן: מצד אחד מבחינת אב ומצד שני מבחינת בן[30]. "ואלה תולדות יעקב יוסף" סגולה זו הייתה ליעקב כבר, רועה אבן ישראל. השם של אלוקי יעקב זה: רועה אבן ישראל. אבן זה אב ובן[31]. זה סוד האבנים[32].

אבן זה אב ובן. רועה אבן ישראל. טוב אז נמשיך קצת. אם כן זו הייתה השאלה הראשונה: מקום. מה זה מקום? ולא... אחר כך נראה שאלה שנייה – ולמה בין כל המקומות האפשריים, דווקא הר סיני? זה נלמד אחר כך.

"ולא היה הדבר הזה בקרי (במקרה) כדכתיב אצל נביאי האומות. למשל ויקר (במקרה) אלוקים אל בלעם, שלא היה מייחד אליו מקום קבוע לדבר".

וההלכה למדה הרבה, הרבה כללים מהעניין הזה. למשל: אסור לשנות את המקום של הלימוד בבית המדרש[33]. אם רגילים ללמוד בפינה הזו, ממשיכים ללמוד בפינה הזו. זה המקום שלו. ואסור לשנות. ולא פעם אני אומר את המילים אל תשנו את המקומות כי זה בלבול מוח. כן. כי בשיעור אחד השאלה באה מפינה זו ואחר כך מפינה זו ואי אפשר...וגם כן בתפילה, אסור לשנות את המקום של התפילה בבית הכנסת. כל אחד יש מקום מיוחד לו. זה... זה מובן? טוב. נמשיך.

"ולא נקרא זה שקיבל התורה ממנו יתברך, אם היה הדבר במקרה".

זאת אומרת לא קיבל. במקרה שמע, במקרה תפס, אבל קיבל – זה משהו אחר. תפסתם את זה? קיבלתם?.

" במקרה אליו כי הקבלה שהוא במקרה, לא נקרא קבלה"

כיוון שבמקרה היה. כן. זה מדויק מאוד. חושבים שזה קבלה, אבל זה לא קבלה זה הלוואה.

"כי המקבל מקבל מן הנותן אשר (קיווה) מכוון למסור לו, ואז קובע לו מקום לזה"

זה פשוט, כן? אין, אין שאלות? עוד שאלה, למה אותו מקום הר סיני? נראה את זה אחר כך. כן.

קהל: [....אולי זה מתנת חינם?]

מניטו: לא. מתנה יש לנותן כוונה לתת. אלא הוא... יש מילה ביידיש אבל שכחתי אותה, צריך לשאול את אשתי. (צחוק). איך אומרים [קהל:... חאפט] זהו זה. לחטוף, זה לא הכוונה. (צחוק) [קהל: ...לחטוף זה לא כמו חאפט חאפט זה חאפט...] (צחוק) אבל אפשר להבין את זה אפילו בערבית (צחוק)

"ולכך אמר משה קיבל תורה מסיני שהיה מייחד מקום לקבלה זאת ולא היה כאן קבלה במקרה כלל"

והסימנים לזה שזה היה כמין מפגש לעיני כל ישראל. צריך עדים, כן. זה גילוי. אם זה גילוי, צריך עדים. הבנתם את זה? למדנו בשנים הקודמות הדברים האלה. ואחר כך זה היה אוהל מועד, וכולם ידעו שרק דווקא באוהל הזה יש מועד. מועד במובן של וועידה, כן. מתוועד... לא... לא להיוועד. כן. בצרפתית יש מילה יפה: זה Rendez-vous אז צריך מקום. אם כבר הזמן הגיע. "יהי ביתך בית וועד לחכמים", באותה משמעות. "ואף כי אמר משה קיבל תורה מפי הקדוש ברוך הוא בסיני" (הפסקה בהקלטה דקה 45:31) זה הסימן שהסיני היה מיועד לזה ולא שכך קרה. שמשה קיבל תורה מפי הקדוש ברוך הוא בסיני, זה מאורע היסטורי. איך אומרים contingent מקרי, במקרה. אלא זה מקום מיוחד. אז נשאלת לנו למה דווקא אותו הר?

"אבל כאשר אמר משה קיבל תורה מסיני, רצה לומר כי היה סיני מיוחד לזה, כאילו היה סיני אמצעי על ידי שהכין אותו לכך, שתבוא התורה ממנו למשה".

ופה זה סתום מה שאומר המהר"ל. כן. זה סתום לגמרי. הוא עושה לנו איזה מן... טוב אני לא יודע בעברית מה זה clin clin d'œil. [קהל: קריצה] כן. בשבילי זה אולפן (צחוק). כאילו ו... וזה, זה השיטה של המהר"ל כשהוא רוצה לרמוז לאיזה סוד שצריך להישאר בסוד, אז הוא מסביר הרבה הרבה, כדי שלא נבין (צחוק). אחר כך אני אחזור על זה.

"ומורה דבר זה שלא היה קבלה הזאת במקרה" (כאילו הוא אומר: הבנת? הבנת? כן.) "ובסמוך עוד יתבאר, איך היה סיני מיוחד שתבוא ממנו התורה כמו שבאה התורה ממשה ליהושוע. ובשביל זה יש לומר: משה קיבל תורה מסיני שהיה סיני אמצעי לגמרי שעל ידו באה התורה למשה ואין כאן קבלה במקרה".

הוא לא חוזר על עצמו (צחוק). בכל פעם יש חידוש. כן.

"שהייתה אצל נביאי האומות כמו שהייתה אצל נביאי האומות, דכתיב: ויקר אלוקים אל בלעם, כך יש לפרש מה שאמר: משה קיבל תורה מסיני".

ואותו דבר על: 'כי מציון תצא תורה'[34], שזה נושא מקביל. ציון זה מקום מיוחד. אי אפשר לומר: כי מבבל תצא תורה, או מ... כי לא בשמים היא ולא מחוץ לים היא, מעבר לים היא וכן הלאה. יש לה מקום של Rendez-vous (מפגש) מיוחד. אני רוצה רק להקדים קצת כי זה ייקח זמן עד שירמוז למה דווקא בהר סיני? ונלמד אחר כך מה שהוא אומר בלשון שלו המדויק ל... ש... אתם זוכרים ש... הר סיני נמצא במדבר סיני. ומדבר סיני תופס חלק ניכר מהסיפור של יציאת מצריים ומתן תורה. מדבר סיני זה היה מקום של יתרו. כן. וארבעים שנה משה היה רועה צאן יתרו. ודווקא הר סיני נקרא הר האלוקים. כאילו יש כבר משהו מוכן. א... כמו שאומר המהר"ל. דווקא קרה כבר משהו שמה. ואני חושב שאפשר להבין את זה בנקל לפי מה שלמדנו כבר באותה משנה ש... היה צריך להיות תקופה של דרך ארץ. וכשהתקופה של הדרך ארץ מצליחה, אז מתחיל העידן של התורה. זוכרים את זה? כי התקופה של דרך ארץ היא תקופת האבות, שמוסרים את הדרך ארץ כהכנה לשלב של התורה, שהיא הקדושה ולא המוסר. זוכרים? אשר קידשנו במצוותיו. הקדושה יכולה להופיע רק במקום שכבר הדרך ארץ הצליח. זה למדנו בשיעור הקודם. כן. ולכן זה נקרא כבר "הר האלוקים". מה זה השם אלוקים בנושא שלנו? זה מדת הדין. אבל אפשר להאיר את זה. ש... בקשר נאמר לתרומה של יתרו בתורה, זה דווקא המישור של הדרך ארץ. זוכרים את זה? זאת אומרת, יתרו היה מסוגל למסור מעצמו את חכמת הדרך ארץ בהגדרה של צאצאי אברהם, כי הוא היה ממדיין. מדיין זה כבר צאצאי אברהם. והמדרש מסביר שיתרו היה יודע את כל העבודה זרה שבעולם, וזרק את כל העבודה הזרה שבעולם[35]. והיה מוכן להתגלות האמת ממש כמו אברהם. זאת אומרת, הדמות של יתרו בנושא שלנו, היא דמותו של אברהם עצמו. אני חוזר קצת אחורה בסיפור, אבל אני רוצה להיות בטוח שזה מובן. ו... בנוסח הספרדי במיוחד יש לנו בכל המועדים מזמור מסוים, מזמור מיוחד, פרק של תהילים שנקרא מזמור של החג. ובמזמור של שבועות, שדווקא הוא – יום של מתן תורה - זה המזמור ס"ח. אם אני זוכר, כן. שמתחיל "למנצח לדוד מזמור שיר, יקום אלוקים, יפוצו אויביו וינוסו משנאיו מפניו." ואחר כך מספר את כל העניין של מעמד הר סיני. יש פה פסוק כזה, זה פסוק י"ז של פרק ס"ח, כן. אם אתם רוצים לרשום. "הר אלוקים הר בשן , הר גבנונים. הר בשן. למה תרצדון הרים גבנונים". ופה מתחיל החלק שקשור לנושא שלנו. דרך אגב, זוכרים שיש איזה מנהג שאוכלים גבינות ב... זה בא מ'הר גבנונים'. זה רציני כן. זה מנהג שממנו בא הביטוי הזה.

קהל: [מה זה גבנונים?]

מניטו: גבנונים זה לשון גבינה. כן. שנותן א... כמו ארץ זבת חלב ודבש. שנותן את החלב.

כן. אבל המנהג בא המדרש על זה. זה לשון גבינה וצריך להבין את ה... איך אומרים? את הנאמנות של עם ישראל למנהגים שלהם. מכיוון שכתוב הר גבנונים, אוכלים גבינה בחג השבועות. לא יודע אם לומדים תורה, אבל גבינה אוכלים. (צחוק). טוב. אז הנה החלק הזה של הפסוק: "ההר חמד אלוקים לשבתו". ההר שכבר רצה אלוקים לשבת עליו "אף ה' ישכון לנצח" – אתם... אתם רוצים שאני אכתוב את הפסוק? כן? "ההר חמד אלוקים לשבתו, אף ה' ישכון לנצח".

"ההר חמד" – לשון חמדה, כן. שהוא רוצה לשבת עליו: "ההר חמד אלוקים לשבתו – אף ה' ישכון לנצח". אז אלוקים הוא ה', 'ה' הוא האלוקים' (מלכים א יח לט). כן. אבל זה שתי מדרגות. שתי מידות. ההר שכבר הקב"ה מבחינת אלוקים, מידת הדין, דרך ארץ[36], רואה פה הבית שלו. אז שמה יכולה להתגלות מידת ה' על זולתו. הבנתם? זה צריך לקשור לנושא שלנו. זאת אומרת בכל העולם כולו, זה דווקא באומה זו, במקום הזה שכבר הדרך ארץ התחיל להצליח, אז שמה צריך להיות Rendez-vous הזה, המפגש הזה של מתן תורה. כי התורה לא יכולה להתגלות רק... ואך ורק על רקע של דרך ארץ אמיתי[37] שנקרא תורת אלוקים. אז זה מובן. כן. וזה שוב סגולה של יתרו. זה מה קרה שמה, ואני רק חוזר אחורה קצת א.. לסיפור של יציאת מצריים של משה. כשמשה ברח ממצרים ה... אין פה ספר שמות? יש למישהו? אהה... זה תנ"ך. טוב. אני רוצה רק לקרוא פסוק אחד. זה בהתחלת ספר שמות, כן. זהו. כן. כן. כשמשה היה צריך לברוח ממצרים אז התורה אומרת את זה בפסוק אחד: "וישמע פרעה את הדבר הזה ויבקש להרוג את משה ויברח משה מפני פרעה וישב בארץ מדיין וישב על הבאר" (שמות ב טו). זה כמה מילים כדי לספר לנו מה קרה. משה התאכזב מתרבות מצריים אז הוא חזר אל אחיו העברים. צריך לזכור שבאותו זמן משה היה בנו של פרעה[38], יורש של פרעה. כן. והוא היה גם כן בנו של ראש שבט לוי[39]. אבל היה במצב שהיה יכול להחליט להיות או מצרי ולהמשיך בתרבות המצרית, או עברי ולהמשיך בתרבות ישראל. זה מובן. אז כשראה איש מצרי מכה איש עברי, אז בחר בעברים כאחיו. איש עברי מאחיו[40]. בסוף הפסוק הזה אנחנו יודעים שהחליט להיות מצד בני ישראל ולא מצד... וזה המצב של כל יהודי בגולה. כמו משה רבנו באותו מצב. צריך להחליט – או זה או זה. ואז למחרת כשהיה אצל ה.... זה מובן. כן? כשהיה אצל... אצל בני ישראל, ראה איש עברי מכה איש... [קהל] לא. לא... [קהל: ניצים, ניצים] אה... שני אנשים עברים ניצים. אז הוא התאכזב גם כן מבני ישראל. הוא אומר: אלו עובדי עבודה זרה... אלו עובדי עבודה זרה[41]... אתם זוכרים את המדרש? כן. אלו ככה, אלו ככה, אין הבדל. אז זה לא זה ולא זה – ברח. איפה ברח? לפי הפסוק שקראתי במילים קצרים, ידע שיש איזה אפשרות, סיכוי להמשיך בערכים של האבות דווקא במדיין. אז "וישב בארץ מדין" "וישב על הבאר". ורש"י מביא מדרש: "הוא עשה כמו יעקב אביו, שכשהגיע אצל לבן, ישב על הבאר, הזדווג לו, הזדווגה לו בת זוגו , ויסד את עם ישראל. כאילו זה לא הפשט של המקרא. במקרא זה סתום. רק אני אסביר את זה ככה כדי להבין מה קרה. כאילו התאכזב לגמרי ממצריים וברח ממצריים. אבל במקום להישאר עם אחיו, בני ישראל, התאכזב גם כן מבני ישראל וחיפש איזושהי אומה כתחליף לישראל כדי לייסד אומה אחרת. מבינים? כן. עד כאן לא קיבל שום נבואה. הוא עשה את זה מעצמו, כאילו נטייה טבעית. הוא חיפש האברהם שבדור. והוא רצה לייסד אומה אחרת כתחליף לבני ישראל. אז מה הייתה הסגולה של אותה אומה? עד שפגש את ציפורה וכן הלאה... כן. אה... זה מה שמסביר המדרש –שיתרו היה הדמות של אברהם של אותו דור. זה מובן? ולכן טבעי זה שדווקא אחרי יציאת מצריים, שמתן תורה יהיה דווקא באותו מקום. כי באותו מקום זה משפחת אברהם שממשיכה. וזה הפסוק כשמשה אחרי ארבעים שנה, כשמשה הרגיש שמדיין זה לא עמו, אז ורק אז הקדוש ברוך הוא מתגלה לו בסנה ואומר לו – תחזור למצריים ותציל את עמי אשר במצריים. זה לא מדיין עמי, זה ישראל. וזה המשך הסיפור, זה לגופו של עניין. אבל זה רק אחרי ארבעים שנה אחרי שברח מפרעה. ולפי הפסוק נולד לו בן וקרא שמו גרשום "כי גר הייתי בארץ נכריה" (שמות יח ג) אז הקדוש ברוך הוא מתגלה לו. מכיוון שמשה הכיר בזה שהוא גר גם במצריים וגם במדיין, שהוא יהודי כפי שנאמר בלשון של הזמן. אז קיבל את הנבואה. והנבואה מתחילה ב- "עמי אשר במצריים" (שמות ג ז). כן. כאילו הייתה פה איזה נטייה, איזה ניסיון למצוא איזה אומה כתחליף לעם ישראל אשר היה במצריים. כדי להמשיך ב... חלום, בחזון של האבות. זה מובן? טוב. אפשר עוד להוסיף כמה מקורות ורק להגדיר את הייחוד שיש בסיני הזה. לכן.. רק אני אגמור, כשמשה ביקש אות כדי לאמת את השליחות שלו אצל בני ישראל, אז הקדוש ברוך הוא אומר לו: "וזה לך האות כי אנוכי שלחתיך, בהוציאך העם ממצריים תעבדון את האלוקים בהר הזה". זה המפגש. כן. זה מובן? מה הייתה השאלה?

קהל: [לא הבנתי מה הקשר בין הר סיני ליתרו?]

מניטו: כי זה היה ההר סיני שהיה במדבר סיני. ומדבר סיני זה היה מקום שהיה בית מדרשו של יתרו. " ומשה היה רועה את צאן יתרו אחר המדבר" (שמות ג א). המדבר הזה. ושמה הקדוש ברוך הוא התגלה לו.

קהל: [זה היה בית המדרש?]

מניטו: ברור. בית מדרשו של יתרו. ומשה היה תלמיד שלו 40 שנה. תלמיד למה? מה?

קהל: [סנטה קטרינה?]

מניטו: כך אומרים הגויים. לא יודע בדיוק איפה. התורה לקחנו מזה כבר, אבל...

קהל: [....]

גם כן, גם כן, נכון. ו...טוב זה כבר עניין של נסתר. [קהל....]

מניטו: מה? [קהל: ...]

מה? [קהל: ...הוא ידע שהיה הר... במקום הזה?] שהוא היה הר האלוקים? [קהל: במקום הזה]

מניטו: נכון. כן. ברור. איפה הלך משה? הוא ידע כי יש בית מדרש של בני אברהם שמה. מה ההבדל? ופה, בסיפור הזה ממש הקדוש ברוך הוא, הוא... הוא ציוני. הוא רוצה היהודים, לא עם אחר. כן. ואחר כך.. [קהל:] אולי אני אמשיך לפני השאלה. והקשר הזה בין משה למדיין היה אסון לעם ישראל עד סוף ימיו. אתם זוכרים את העניין של נשי מדיין וכן הלאה. כן. ומואב. [קהל: הציווי האחרון שהוא קיבל] נכון. זה, זה מה שרציתי להסביר. ולכן לא היה יכול להסתלק מן העולם עד שהוא עצמו ינתק את הקשר עם מדיין. הפסוק אומר: "נקום נקמת בני ישראל מן המדיינים אחר תאסף אל עמך" (במדבר לא ב). כן. לכן הוא עצמו היה צריך לעשות את המלחמה נגד מדיין. כי כל מלחמות יהושוע עשה. אבל מדיין, משה היה צריך לנתק. [קהל:] מה? מכיוון שמשה היה כמין דוגמא של נישואי תערובת עם עם אחר. כן. ואני רוצה לתאר אולי את העניין במצב שלנו היום. עד ימינו אנו, עד הדור הזה, ידענו את הנטייה להתבוללות. אבל מה הייתה ההגדרה של הנטייה להתבוללות בעם היהודי בגולה? להתבולל כדי לנתק מהערכים של היהדות כדי לעזוב את היהדות. להיות אחר. כן. אבל עכשיו אנחנו עדים שתופעה מוזרה מאוד, אבל לא חדשה. זה העניין של משה. יש כמה וכמה משכילים יהודים שהתאכזבו מהתרבות המערבית ולא רוצים ל... ל... איך אומרים? ... להתבולל כדי לנתק את עצמם מהיהדות, אלא מעם ישראל. בשם הערכים של היהדות הם שונאי ישראל. גם הקהילה בגולה וגם מישראל. וזה רוב, אולי הרוב המכריע של המשכילים היהודיים בימינו אנו. מחפשים את ה"מדיין" שלהם. התאכזבו מהתרבות של הגויים, התאכזבו מהקהילה שלהם. ואפשר להבין אותם, מכיוון שזה קרה כבר למשה רבנו. כן. אז אם כן, אם זה קרה למשה רבנו, יש תקווה לאחרית. ו... א... למשל, היו בקתדראות של החברה הגויית, כן. עם הערכים שלה והתאכזבו מזה. מה קרה במערב, בקשר לערכים של המוסר, של האמת, זה א... לא רק אכזבה, זה ייאוש. מי שבעל שכל, הוא לא יכול לא להתאכזב מהתרבות הנאורה כביכול. אבל מחפשים את החברה היהודית, אז מגיעים בישיבה של ה consistoireאז התוצאה היא ברורה. (צחוק). אז מגיעה תגובה של הממסד... הממסד ה... (צחוק) אז התגובה היא לא זה ולא זה. מחפשים בעולם איזושהי חברה שהם יכולים להיות הנביא שלה. תהיו המדיין שלי, אני אהיה המשה שלכם. כן. זה המצב של המשכילים היהודים בדור שלנו. הבנתם את העניין? כן. ועד שנולד להם בן. ואומרים גר-שם, גרשום. עד שמבחינים בזה שגם במצריים וגם במדיין הם זרים. כן. אז מתחילים לחשוב, אולי נחזור לעם ישראל. זה המצב עכשיו. זה מובן. כן.

קהל: [כל זה קשור לנושא של קן ציפור... של ציפורה. לשלח את האם ולקחת את הבנים]

יתכן. יתכן. אני לא יודע. כי ציפור זה ציפורה[42] [קהל: לא. אבל בגלל הבנים של משה ש... לא] לא. לא. זה כבר נושא אחר. בנים של משה זה נושא אחר. מה שאני רציתי להדגיש, שכשברח ממצריים, מכיוון שהיה מאוכזב גם ממצריים וגם מבני ישראל שבמצריים, חיפש מקום של תרבות אמיתית. אז הלך אצל יתרו. זה ברור. כן. כבר שמה היה התשתית של מה שנקרא "הר האלוקים". אז המידה העליונה של הר ה' יכולה לבוא גם כן לפי הפסוק שמה. תפסתם את ה... כן. אני חושב שזה מספיק ברור. קדמה דרך ארץ לתורה. איפה הדרך ארץ מצליח, זה נקרא הר האלוקים. וזה סוף ציון של השלב הראשון. מתחילים מאותו מקום. כן. אי אפשר מקום אחר אלא הר סיני. אם הבנו מה זה מדבר. [קהל: ....]

זה נקרא הר האלוקים בתורה. הר האלוקים [קהל: ...] אחר כך, אחרי מתן תורה זה נקרא הר ה'. זהו. טוב. זה מובן? [קהל: ...] ברור. הדרך ארץ האמיתית... ברור. זה הפילוסופיה הדתית שמחפשת את המוסר האמיתי, זה התשתית של התורה. התורה אומרת את זה. כן. צריך להגיע עד ה... נאמר התיאולוגיה האמיתית כדי להתחיל בכוזרי אחרי המורה נבוכים. הבנתם את השלבים?

קהל: [....כושית זו ציפורה]

מניטו: מה? זה ציפורה, זה לשון יופי. אבל יש גם כן לפי הסוד שהייתה ממש כושית. מכיוון שבית מדרש של יתרו היה רק הישיבה המרכזית. נאמר שקמה רשת של בתי מדרש של שם ועבר, ושהעיקר היו בכוש, באתיופיה. טוב. זה סתרי תורה של העבר. וגם בהודו... מהודו ועד כוש. [קהל: ...יתרו...]

מניטו: נכון. נכון. זה היה לפי התפקיד, התפקידים שלו. כן. [קהל:..] תראו, גם כן המהר"ל... רק דקה, אני אגמור על זה. יש במהר"ל, זה ב'גבורות ה'[43], כשהייתה התחרות, תחרות בין מרים ואהרון גבי משה לגבי האישה הכושית, אז המהר"ל מסביר לפי הנסתר שחשדו אותו ב"נבואה זרה". זוכרים את זה? ו... מה? [קהל: ..] נכון. זה קשור לזה. כי אין אישה אלא תורה[44]. שנאמר: "וזאת התורה" "ולזאת יקרא אישה". ולכן כשחשדו את משה רבנו באישה כושית, זאת אומרת בתורה חיצונית, תורה זרה. ולכן הקדוש ברוך הוא מתגלה להם והוא מסביר להם שדווקא זה התורה האמיתית. [קהל...]

דת משה זה תורה שבכתב. דת ישראל זה תורה שבעל פה[45]. למשל בקידושין כדת משה וישראל: לפי תורה שבכתב ותורה שבעל פה, יש איזה דרש יפה על זה. כדת משה לישראל (?) וכולי. כדת משה לישראל זאת אומרת עם אותה האהבה. ולכן אנו אומרים: "בטבעת זו". הכיסוף של זהב, לא הכיסוף של נחושת. טוב. אפשר להמשיך? אז עכשיו זה מובן.

"אמנם הנראה ברור מה שאמר, משה קיבל תורה מסיני".

עכשיו צריך להבין, להסביר את הצד השני של השאלה. למה לא אמר משה קיבל תורה מהקדוש ברוך הוא בסיני? כן. אז הוא הסביר, למה מסיני, ועכשיו מגיע אם אני זוכר את זה השאלה השנייה.

"אמנם הנראה ברור מה שאמר משה קיבל תורה מסיני כלומר רק כך. כי באלו המקבלים האחרים שזכר אחריו במשנה דהיינו מסרה ליהושוע, ויהושוע לזקנים. הנה יהושוע תלמיד למשה, וכמו שיהושוע היה מיוחד, שהיה תלמיד למשה, וכך משה מיוחד להיות רבי של יהושוע. כי לא מכל אדם זוכה אדם ללמוד".

זה מובן? יש איזה יחס ייחודי, צירוף בין תלמיד לרב כמו שיש בין אב לבן. אפשר למצוא חריגים לזה, אבל בדרך ישרה לא כל אחד זוכה ללמוד מכל אחד, ולא כל אחד יכול ללמד כל אחד. זה מובן. פה אנחנו רואים בשרשרת הקבלה, שיהושוע היה תלמיד למשה, ומשה היה רבי ליהושוע. אבל ולפיכך יש לכל תלמיד רב מיוחד.

"וכן הזקנים היו מיוחדים, שהיו תלמידי יהושוע. ויהושוע מיוחד להיות רבם של הזקנים. והנביאים מיוחדים להיות תלמידים של הזקנים, והזקנים מיוחדים להיות רבם. וכן משך הקבלה מיוחד המקבל אל המוסר. והמוסר מיוחד אל המקבל. כי לא מכל אדם זוכה ללמוד. ואם היה אומר: משה קיבל תורה מפי הקדוש ברוך הוא, היה משמע כי משה בפרט מיוחד לקבל מן ה' יתברך. וזה אינו". הבנתם?

קהל: [לא!]

מניטו: לא אם היה אומר משה קיבל תורה מפי הקדוש ברוך הוא, אז היה המצב כמו ביהושוע מפי משה, וזקנים מפי יהושוע, שרק הוא היה מסוגל לזה. אבל תורה זה תורת ה'. זה לכול. כן. ולכן אי אפשר לומר משה קיבל...

קהל: [.....]

מניטו: ברור. ברור. אבל זה קרה ככה שאותו האיש משה, אותו האיש שקיבל היה משה. כן. אבל אסור לומר שרק משה היה יכול לקבל. זה מיסטיקה כן? זה עבודה זרה, זה אלילות. כן. דווקא יש לנו מן גיבור כזה שהוא אלוקי כן? מה זאת אומרת? האל של ... אלוקי... אלוקי ישראל הוא בורא העולמות, הוא בורא העולם, הוא לא האל המיוחד של המאמין הזה, זה מיתוס. הבנתם? מדובר בתורה, לא מדובר באיזה דת... תפסתם את זה? כן? לכן... פעם הזכרתי את זה, אולי זה המקום להזכיר את זה. כי לא מוצאים בכל התלמוד איזה רב ששמו אהרון או משה. כי בדורות האלו היה כבוד לשם הזה משה ואהרון. לא כל אחד יכול להיות ככה משה ואהרון. כן. עכשיו נותנים שמות בלי... הפקר. כן. ו... לקרוא בשם זה... לתת את הגורל של הילד. אם אני קורא מישהו משה, זאת אומרת – יהיה משה! ואם הוא לא יכול – זה מסוכן. כן. ו...אבל כשתלמיד חכם מחדש דבר, חידוש אמיתי – אומרים לו: "משה שפיר קאמרת"[46]. קוראים לו משה. זאת אומרת: כל תלמיד חכם אמיתי הוא מסגולתו של משה רבנו. כן. זה מובן? לכן אי אפשר לומר שרק משה היה יכול להיות תלמיד של הקדוש ברוך הוא. כל תלמיד חכם הוא: "מפי הגבורה שמענום". זה מובן? כן. יש הרבה, הרבה ספרים על זה. אבל ההסבר של המהר"ל הוא מדויק מאוד.

"וזה אינו כי הוא יתברך אלוקי הכול, משפיע חוכמה אל הכול"

משה היה אמצעי לכולם, אבל לא היה התלמיד של... המיוחד. כן. זה מובן. בזכותו של משה התורה ירדה לעולם. אבל אי אפשר לומר שאילו לא היה משה, לא הייתה תורה בעולם. כן. אתם זוכרים מה שהבאתי מקודם... יעקב היה מסוגל להיות האמצעי הזה. א... א... א... איך לומר? עזרא גם כן. מבינים?

"ולכך לא אמר משה קיבל תורה מפי הקדוש ברוך הוא, ואמר משה קיבל תורה".

מובן שזה ממי שהתגלה לו בסיני. המפרשים הגדולים מפרשים ככה. משה קיבל תורה מסיני – הפירוש זה: ממי שנתגלה לו בסיני. זה תמצית ההסבר של המהר"ל. ברור שמשה קיבל. לא המציא את זה מעצמו. וזה הטעות של הצדוקים. כן. שמדברים על התורה כאילו זה חוכמת ישראל. בגאווה, זאת החוכמה האמיתית. כן. אבל זה משה שהמציא את התורה. א... א... זה אפיקורסות. כן. משה קיבל, וודאי ממי שנתגלה לו. אבל אי אפשר לומר בצורה כזו – משה קיבל תורה מהקדוש ברוך הוא, שזה היה משמע שדווקא משה היה מסוגל לזה. הבנתם? טוב.

"ואמר משה קיבל תורה מסיני – הכניס בזה סיני, כי בוודאי סיני מיוחד לקבלת התורה של משה". זה ממש מתוק. "ולא היה ראוי שתינתן תורה כי אם מסיני למשה, למקבל. וזה המיוחד בוודאי למשה שתבוא התורה אליו מסיני, כמו שהיה מיוחד משה שתבוא התורה ממנו ליהושוע. ויתבאר השאלה שלא שייך לומר משה קיבל תורה מפי הקדוש ברוך הוא, כי לא היה מיוחד לקדוש ברוך הוא שהוא נותן התורה למשה דווקא, כמו שהיו מיוחדים שהמוסרים למקבלים והמקבלים אל המוסרים". זה מובן? [קהל...] מה?

קהל: [קוראים למשה איש האלוקים...]

מניטו: נכון. נכון. אבל יש אפשרות של כל בריאה, כל בן אדם שזוכה לזה להיות איש אלוקים.

קהל: [... הרמב"ם הרמב"ן...][47]

מניטו: כן. יתכן. ממשה עד משה וכן הלאה? כן. לא אני חושב שאחרי... אחרי, איך אומרים, תקופת הגאונים, אז ירדנו ממדרגה לגמרי. ולכן הרבה כללים כאלו לא תופסים. הרבה, הרבה דברים לא תופסים מכיוון שירדנו ממדרגה. ולכן אין שום חטא לקרוא לאיזה בן בשם משה. כן. זה רק רציתי לציין שאנחנו לא יודעים מה עושים כשנותנים שם. טוב.

אז נמשיך בשבוע הבא בשמונה.

[1] להרחבה של מניטו בנושא סוד הבוהו ראו סוד מדרש התולדות כרך 3 בפרק נאצלים ונבראים בפסקה 'תהום ובהום'

[2] מסכת סנהדרין דף כא' עמוד ב': "תניא, רבי יוסי אומר: ראוי היה עזרא שתינתן תורה על ידו לישראל, אילמלא (לא) קדמו משה. במשה הוא אומר ומשה עלה אל האלהים, בעזרא הוא אומר הוא עזרא עלה מבבל, מה עלייה האמור כאן תורה - אף עלייה האמור להלן תורה." וראו 'מספד למשיח?' פרק ג בפסקה 'אלפיים שנות תורה': אלפיים שנות התורה מתחילות באברהם אבינו ומסתיימות בעזרא הסופר, שחי בשלהי התקופה השניה. מייד לאחר מכן מתחילה התקופה השלישית[17], שהיא "ימות המשיח". פירוש המונח "ימות המשיח" הוא: כל נקודת זמן שהמשיח יכול לבוא ולהתגלות בה. עבר מה שעבר, קרה מה שקרה, ולא זכינו; אבל מאז חורבן הבית הוא יכול היה לבוא. מכיוון שלא זכינו, תקופה זו הפכה להיות תקופה של גלות, הנקראת במקורותינו "החל הזה"[18]. הגלות הארוכה הזו שהחלה בחורבן בית שני ומסתיימת בימינו אנו. אנו כעת בסוף אותה תקופה שלישית של אלפיים שנות התגלות המשיח; ולכן, כשהתלמוד אומר "אלפיים שנה ימות משיח", צריך לזכור שלפי המסורת היהודית, אלפיים שנה אלו יכולות היו להיות עדן של משיחיות[19]." וכן

[3] שער הפסוקים פרשת בא סימן יוד

[4] זהר מקץ וראו פירוש אור יקר לרמ"ק שם:" שלא ירקב והיינו אומרו בכל אתר בגין וכו' ואחרי כן יצאו ברכוש גדול הנה הענין הזה פשטו ברור אמנם נסתרו היא כי אין ישראל נכנסים לגלות במצרים אלא להוציא משם אוצר נחמד שהם נצוצות השכינה המתפזרות בכל האומות ונשמות שנתפזרו בדורות כולם ונשקעו בכל שר ושר תחת השרים וצריך שיתגלגלו ויבואו כולם למצרים כדי שיהיו כולם נכללות בישזראל וכשבא יוסף למצרים לא היו שם כי אם שתי נשמות שהוליד שם אפרים ומשנה שתי משפחות קדושות מתתקנות שם אמנם שאר הנשמות מתפזרות תחת יד השרים לכך גלגל הב"ה רעב בעולם בענין שכל השרים נזונו מתחת יד שר מצרים ונשתעבדו לו והביאו כסף וזהב דהיינו זהב מצד הבינה נשמה וזהב גשמי גורם לרוחני וכסף מחסד רוח וע"י שהשרים נתרוקנו מכסף וזהב גשמי למצרים נתרוקנו כסף וזהב לרוחני ונתקבצו הנשמות ונצוצות שכינה שכשרים במצרים ונאסף הרכוש הגדול ואח"כ גלה ליעקב במצרים עם עיקר שכינה ועיקר נשמות כדי שיתוספו עליהם אותם הנשמות ויולידו שם ששים רבוא נשמות טהורות נקיות מכל סיג בסוד הגלגול "

וראו עוד בשער הפסוקים

להרחבת ההסבר על הרכוש במצרים ראו סוד מדרש התולדות בפרק 'המתלווים' בפסקה 'הרכוש'

[5] פרי צדיק פרשת שמות אות י'

[6] תיקוני זוהר הקדמה דף א' עמוד ב': "...כל בית שאין נשמעין בו דברי תורה לסוף תחרב ואלין דנשמעין דברי תורה בהון אתקריאו ביצים, אפרוחים, בנים. ביצים - מארי מקרא, אפרוחים - מארי משנה, בנים - מארי קבלה" ועל מארי קבלה בדור הגאולה ראו זוהר במדבר מהד מרגליות עמ' קנג עמוד ב מראש העמוד וראו עוד תיקונים חדשים לרמח"ל ירושלים תשי"ח הקדמה דף ח ( היה בספרית מניטו) :"בגין מארי קבלה דאינון משזבין ליה למשיח בן יוסף דלא ימות"

[7] למקורות ראו שערי דמעה בפרק תפילות אבות תקנום בהערה 97 . בנוסף ראו זהר במדבר דף קכ"ח עמוד ב ברעיא מהימנא:" "והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע כהאי חבורא דילך דאיהו ספר הזהר מן זוהרא דאימא עלאה תשובה באלין לא צריך נסיון ובגין דעתידין ישראל למטעם מאילנא דחיי דאיהו האי ספר הזהר יפקון ביה מן גלותא ברחמי ויתקיים בהון יי' בדר ינחנו ואין עמו אל נכר ואילנא דטוב ורע דאיהו איסור והיתר טומאה וטהרה לא שלטא על ישראל יתיר"

[8] זכריה פרק ח פסוק כג:" אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשנות הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם כי שמענו אלהים עמכם "  

[9] ראו סוד מדרש התולדות 8 הערה 166 ( כעת - תשרי תשפ"א - לקראת הוצאה לאור ) וראו עוד בתוספות על מסכת שבת דף י עמוד ב:" 'שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו נתקנאו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים' ואע"ג דבלאו הכי נגזר דכתיב ועבדום וענו אותם שמא לא היה נגזר עליהם עינוי כ"כ אלא ע"י זה שהרי ארבע מאות שנה התחילו קודם שנולד יצחק ל שנים "

" כדי לחדד נקודה זו, אזכיר שממד מרכזי בזהות שלנו הוא הממד של ממלכת כהנים. משימה זו יכולה להתבצע בשני דרכים: אם זוכים, בכבוד ובתפארת ואם לא זוכים בשעבוד ובעינוי. הצורה בה משימה זו מתקיימת תלויה בזכות שלנו. לא עצם המשימה. ואם אני מזכיר את הנושא הזה, אסביר גם את דברי התפילה ״ומפני חטאינו גלינו מארצנו״. רבים חושבים שהמשמעות היא בגלל חטאינו וזה לא מדויק. צריך להבין את המילה מפני כלפני, כלומר עוד לפני חטאינו גלינו מארצנו. מדוע? כי היה צורך במימוש המשימה של ממלכת כהנים. בשלב מסוים בהיסטוריה שלנו, יש צורך להימצא בחוץ. זה מה שהיה וזה נגמר (מתוך שיעורי הרב על הומניזם ומסורת)."

והשוו פתחי שערים נתיב פרצוף ז"א: יותר והם ג זמנים של חגלות בתחלה עד שמתו השבטים שלא היה להם שום שיעבוד רק שחיו בארץ לא להם והזמן הב' אחר שמת כל הדור ההוא והוא זמן העבדות והוא עלייתם למדור האמצעי ואח"ב בסוף ימי הגלות אז היה זמן קושי השיעבוד ביותר כמ"ש ויהי בימים הרבים וגו וימת מלך מצרים וגו ייאנחו וגו' והוא נגד מדור העליון שעולה שם הולד שע"ז אמר השי"ת לאברהם ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם בחי' ב ועבדום בחי ג וענו אותם וגו "

[10] ישעיהו ס כב: הַקָּטֹן יִהְיֶה לָאֶלֶף וְהַצָּעִיר לְגוֹי עָצוּם אֲנִי יְהוָה בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה. סנהדרין צח ע״א: אמר רבי אלכסנדרי: רבי יהושע בן לוי רמי: כתיב ׳בעתה׳ וכתיב ׳אחישנה׳, זכו ׳אחישנה׳, לא זכו ׳בעתה׳.

[11] וראו תיקוני הזהר עם פירוש אור יקר לרמ"ק ""אמנם אותו העת כשיתקרב אם ח"ו לא ישובון ישראל בתשובה יהיה בזעף ושטף אף ולא ישארו אלא אחד מעיר ושנים ממשפחה מפני שכבר כלו כל הקצים ולא זכו להקדים הגאולה אלא עד עת בא עת הקציר שלא יעבור בשום אופן לעולם ואז יתבררו ישראל ויתלבנו וימלט מישראל כל הכתוב וכו' אמנם קץ זה הוא סוד עתה" ( חלק א סימן יב )

[12]ראו ספר שבחי האר"י: " האר"י ז"ל בעמדו על ציון שמעיה ואבטליון והתלמידים עמו א"ל בני תדעו ששמעיה ואבטליון צוו לי לאמר לכם שתתפללו על משיח בן יוסף שלא ימות עכ"ל וכתב מהרר"ח בספרו ומרוב טפשותנו לא היה בנו דעת לשאול אותו מי הוא משיח בן יוסף ולא עמד אלא ימים מועטים ונתבקש רבינו מאור עינינו בישיבה של מעלה ונודע לנו למפרע שהוא היה משיח בן יוסף ומרוב ענותנותו לא רצה לגלות עצמו ע"כ"

[13] במקורות רבים : לדוגמה סנהדרין דף צא עמוד א :" ביקש הקב"ה לעשות חזקיהו משיח וסנחריב גוג ומגוג " והערתו של האר"י בספר ליקוטי הש"ס דף טז :" מה שארז"ל ביקש הקב"ה לעשות חזקיה זה הוא משיח בן יוסף " ראו לדוגמה אבן שלמה פרק יא סעיף ט:בכל דור ודור שולט מדה אחרת ממדותיו של הקב"ה שמנהיג בהן עולמו שמזה משתנים הטבעים וכל מעשי הדור והנהגותיהם ופרנסיהם הכל הוא לפי ענין המדה ההיא ותלוי בבחירתם בין לטוב בין לרע וכן הנהגת הקב"ה עמהם והכל כלול בתורה ( וז"ש שהראה הקב"ה לאדה"ר וכן לאברהם דור דור ודורשיו וכו' ר"ל שהבין הכל מהתורה ) וכן בכל דור יש קצים לפי ענין התשובה והזכיות המיוחדים לאותו דור אבל קץ האחרון לא תליא בתשובה אלא בחסד כמ"ש למעני למעני אעשה וגם בזכות אבות וז"ש וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם למען שמו וזה הקץ לבד נתגלה לאבות וז"ש ללבי גליתי ר"ל לאבות ולמשה שנקראו לבי

[14] ויקרא רבה פרשה ב

[15] על פי קהלת פרק ז פסוק כח

[16] משנה תורה לרמב"ם הלכ' יסודי התורה פרק ז הלכה ה

[17] שמונה פרקים לרמב" פרק ז :" ודע שכל נביא לא נתנבא אלא אחר שתהיינה כל המעלות השכליות ורוב מעלות המדות והחזקות שבהן והוא אמרם (שבת ע"ב) אלא על חכם גבור ועשיר וחכם הוא כולל כל המעלות השכליות בלי ספק" ובאגרת תימן:" וכל זמן שטען אדם שאינו מופלא בחכמה שהוא נביא לא נאמין לו"

[18] ראו רמב"ן על בבא בתרא דף יב עמוד א: "הא אמרי' מיום שחרב בית המקדש אע"פ שנטלה נבואה מן הנביאי' מן החכמים לא נטלה פרש"י ז"ל אע"פ שנטלה מן הנביאים שאינן חכמים. ויש להשיב בה דהא אמרי' במסכת נדרים אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על חכם גבור ועשיר...אלא הכי קאמר אע"פ שנטלה נבואת הנביאים שהוא המראה והחזון נבואת החכמים שהיא בדרך החכמה לא נטלה אלא יודעים האמת ברוח הקודש שבקרבם שהוא לפי שעה משרה הוא שכינתו אף על החסידים שאינם חכמים דאמרינן התם מנא לן ממשה ואלו משה לא פסק ממנו נבואתו וזהו לשון משרה."

[19] שבת דף ל עמוד ב:" אין הנבואה שורה לא מתוך עצלות ולא מתוך עצבות אלא מתוך שמחה" ובלשון הירושלמי מסכת סוכה פרק ה הלכה א :"אין הנבואה שורה אלא על לב שמח" וראו עוד במורה נבוכים חלק ב פרק ל"ו:" ולזה תמצא הנביאים, תתבטל נבואתם בעת האבל או בעת הכעס וכיוצא בהם. כבר ידעת אמרם: "אין הנבואה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות"; וש'יעקב אבינו' לא באתהו נבואה כל ימי אבלו, להתעסק כוחו המדמה בהיפקד יוסף."

[20] משנה סנהדרין פרק יא משנה ה

[21] השוו לדברי רש"י על תלמיד שהגיע להוראה ואינו מורא ( עבודה זרה דף יט עמוד ב :" המתעצמים והמחרישים ומתאפקים מלהורות הורגין את דורן "

[22] סנהדרין דף צא עמוד ב :"כל המונע הלכה מפי תלמיד כאילו גוזלו מנחלת אבותיו...מורשה היא לכל ישראל מששת ימי בראשית"

[23] תשובות הרי"ד סב : "אלא אני דן בעצמי משל הפילוסופים שמעתי מחכמי הפילוסופים שאלו לגדול שבהם ואמרו לו הלא אנחנו מודים שהראשונים חכמו והשכילו יותר ממנו ואנו מדברים וסותרים דבריהם בהרבה מקומות והאמת אתנו היאך יכון הדבר הזה השיבם אמר להם מי צופה יותר למרחוק הננס או הענק הוי אומר הענק שעיניו עומדות במקום גבוה יותר מן הננס ואם תרכיב הננס על צוארי הענק מי צופה יותר למרחוק הוי אומר הננס שעיניו גבוהות עכשיו יותר מעיני הענק כך אנחנו ננסים רוכבים על צוארי הענקים מפני שראינו חכמתם ואנו מעניקים עליה ומכח חכמתם חכמנו לומר כל מה שאנו אומרים ולא שאנו גדולים מהם ואם זה באנו לומר שלא נדבר על דברי רבותינו הראשונים אם כן במקום שאנו רואים שזה חולק על זה וזה אוסר וזה מתיר אנו על מי נסמוך הנוכל לשקול בפלס הרים וגבעות במאזנים ולומר שזה גדול מזה שנבטל דברי זה מפני זה הא אין לנו אלא לחקור אחרי דבריהם שאילו ואילו דברי אלקים חיים הן ולפלפל ולהעמיק מכח דבריהם להיכן הדין נוטה שכך עשו חכמי המשנה והתלמוד לא נמנעו מעולם האחרונים לדבר על הראשונים ומלהכריע ביניהם ומלסתור דבריהם וכמה משניות סתרו האמוראים לומר שאין הלכה כמותם וגדולה החכמה מן החכם ואין חכם שינקה מן השגיאות שאין החכמה תמימה בלתי לה' לבדו"

[24] ראו ר מאיר אבן גבאי בספר עבודת הקודש :"נפלאתה החכמה העליונה מחשבת תמים דעים להמציא השלימות להשלים הנברא וזה השלימות יהיה בתת לו בחירה ורצון כדמותו בצלמו להדמות אליו וזה בשומו לפניו כל הדרכים והוא יבחר הטוב בעיניו וכענין ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע ולהיות זה כן ואי אפשר להגיע השלימות בלתו ראה בחכמתו הנפלאה להמציא מצואים מהם השורש לטוב ולמוטב והאדם ימשיך עצמו וישלח ידו ויקח מאשר ירצה באין מכריח המציא מצואים מהם ימשכו החיים והטוב לנמשך אחריהם וכן כנגדם המציא מצואים מהם ימשכו המוות והרע לנמשך אחריהם ואלו כדמות קליפה לאלו והנה הקליפה קודמת להיות משמרת לפרי זה נעלם פנימי וזה נגלה חיצון והנעלם הפנימי יותר קרוב ויותר אהוב לסבה הראשונה ית' והאדם נבנה ונשתכלל משניהם ולזה היה בו נגלה ונסתר גשמי ורוחני והרוחני יותר קרוב ויותר אהוב ובו משני הצדדים יצר טוב ויצר רע להורות על שרשיהם ויצר הרע קדם בו קדימה זמנית כי כן המקור שממנו נאצל קדם ובמעשה בראשית נרמז יצר הרען בסוד התוהו שנבנו העולמות ההן בו והתוהו קדם לבוהו והחושך לאור וכמו שרמזנו למעלה ולפי שהעולמות ההן נבנו בתוהו לא נתקיימו כי כל עוד שלא נגלית צורת האדם למעלה ולא נתקן בזכר ונקיבה פנים אל פנים לא היה קיום לשום נמצא ולפיכך החריב העולמות ההן לפי שהיה בלא תיקון הבנין בהם והתיקון הוא גילוי הצורה אשר בגילויה השלימות והתיקון ובתחילת הוייתן היו פושעים ומקטרגים ומשחיתים המציאות הטוב ולזה ראה ית' שאי אפשר בהם הקיום וזה אמרם יתהון לא הניין לי' אין הנאה בהם לפי שאין הכוונה העליונה נשלמת בהם" ובספרו תולעת יעקב:" ורואי המלך ביפיו דרכם להסתכל במוח כי הוא חלקם והקליפה חלק בני אדום היושבים בשעיר ולזה ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך למי ישראל כי הקליפה קודמת לפרי ועתיד הקב"ה להקדים המוח בלי קליפה שנאמר קדש ישראל לה ראשית תבואתה ואע"פ שיקדם הפרי מי הוא אשר ישלח ילו לאכול ממנו כל אכליו יאשמו רעה תבא אליהם" וראו של"ה תורה שבכתב פרשת תולדות אות כג

וספר רסיסי לילה לר צדוק הכהן מלובלין אות לג סעיף י: "והתחלת סיפור המעשה הוא ממשתה אחשורןש כי אז הוא התחלת המצוה וקדושת משתה ושמחה דפורים רק לפי שעיקרו בלא דעת נגלה מקודם לפועל בעולם הזה בנפשות אומות העולם ככל קליפה הקודמת לפרי אבל עיקר המשתה הוא משתה מלכו של עולם וזה שאמרו ז"ל שאמר להם אם יהיה סעודה דלעתיד לבוא כך ואמרו לו עין לא ראתה וגו' כבר אכלנוה בימי אחשורוש"  

[25] ליקוטי מוהר"ן בסוף ההקדמה בקטע המתחיל "לכו חזו"

[26] ראו רש"י שם :"וארא אל האבות"

[27] "א"ב ר"ך אבא למלכא דהיינו על שר מצרים מלך אשר להם וזה אב עליו ויאמר פרעה אל יוסף אני פרעה פרעה אינו תופס אלא במדת אני ובלעדיך לא ירים איש אין הת"ת יכול להשפיע בין בי"ד חסד או גבורה ואת רגלו נצח או הוד על ארץ מצרים אין לו השפעה אלא מדרך היסוד להשפיע למלכות ומשם למושגחים למטה ויקרא פרעה שם יוסף שהיא בקדושה יוסף המוסיף בתוספת מלמעלה ששם זה אינו להם שהם מתמעטים והולכים כפרי החג צפנת פענח דמטמרן גליין ליה ירצה תעלומות חכמה העליונה יתפשטו אליו כדי שיוסיף תמיד וישפיע בחינה זו למטה דהיינו ידע מה בחשוכא אפילו מקום הצפון למטה בחשך גלוי לפניו להשפיע ונהורא עמיה שריא והיינו ויתן לו את אסנת אותה השושנה הגדלה בין החוחים לשון סנה והנה הסנה בוער באש בת פוטי פרע כהן און אותה הגולה בין החצונים מקום האון והעוול כדי שיהיה אליו יחוד עמה להשפיע בחוץ ולזה ויצא יוסף על ארץ מצרים"

[28] בראשית רבה מקץ פרשה צ

[29] בראשית רבתי פרשת ויחי :" "מה ראה יעקב לברך את יוסף בפריה ורביה מה שלא ברך כל בניו לפי שראה שעתידין היו י"ב בנים לצאת מיוסף אלא שאבדם ביד במתיחת הקשת ויצא זרעו בין צפרני ידיו ואבד העשרה לכך היה מברכו שיפרה וירבה הה"ד בן פורת יוסף במנשה בן פורת עלי עין באפרים ומהו עלי עין בשכר שלא נגע במעין אשת פוטיפר כמד"א גל נעול מעין חתום ומפני ברכת אביו עמדו מבניו י"ב משפחות כנגד י"ב בנים שהיה ראוי להוליד ח' משפחות ממנשה וד' מאפרים" וכן בפרקי דרבי אליעזר פרק ל"ט וראו אור החיים על שמות פרק א פסוק ה ד"ה 'ויהי'

[30] זהר פרשת ויחי דף רמ"ו עמוד ב : "דהא חמינן דיעקב בריך ליוסף בגוי אחוהי כיון דמני קב"ה ארבע דגלים בשכינתא בתריסר שבטין לאתתקנא בהו גרע מנייהו ליוסף ושוי לאפרים באתריה מ"ט אסתלק יוסף מנייהו יוסף רשימא דדכורא הוה דכתיב בן פורת יוסף בן פורת עלי עין וכתיב משם רועה אבן ישראל מתמן אתזן האי אבן ישראל אבן דא כנסת ישראל ועלה אמר דוד אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה ובגין דיוסף איהו רשימו דדכורא אקרי יוסף הצדיק דהא איהו צדיק ודאי משם רועה אבן ישראל ובגין דכל תקוני שכינתא אינןן נוקבן אסתלק יוסף מתמן ואתמני תחותיה אפרים ואיהו נוקבא לתקונהא" וראו בשל"ה תורה שבכתב פרשת וישב ( צאן יוסף ) אותיות ב-ד

[31] ראו פירוש רש"י לבראשית פרק מ"ז פסוק כ"ח:"אבן נוטריקון אב בן" ובתרגום אונקולוס שם "דאתזן אב ובנין"

[32] ראו שיעורים על שערי אורה שיעור 48 :" זה העניין של המקום. "ויפגע במקום" כי שמה היה כבר שרידי מקודש קדום, זה ההסבר של הקבלה. לכן "ויקח מאבני המקום", זה היה כבר אבנים קדושים. והוא עשה אותן אבן אחת. [13]זה דומה מאוד להסבר של הרשימו, וזה העיקר של תורת האר"י, הוא גילה את זה, הוא הסביר את זה. מהמרכז של החלל, עד הצדדים, יש אינסוף מדרגות. כשהאור חוזר, בונה ספירה מכל רשימו. זה המפגש בין האין של החלל במדרגה של רשימו מיוחד, עם האור שחוזר והאור מתפשט בספירה: זה נקרא: יש באין. מה נתן ליש באין להימצא? זה הרשימו של אין ביש."

וראו עוד בסוד לשון הקודש כרך 2 בפרק 'שלום':" האבנים הן מידות, וכל מידה ומידה מתחרה בחברתה. במקרה זה, מכיוון שהקנאה והשנאה הן לשם שמים אז הן התאחדו. יש צורך בשלום גם בעליונים וגם בתחתונים, אך בעליונים הקב"ה הוא מי שעושה את השלום, "עושה שלום במרומיו", ואילו בתחתונים האדם הוא מי שצריך לעשות שלום ולאחד את ה'. בכל אופן, הכוונה של המדרש היא פשוטה מאוד: גם בעליונים צריך שלום. אבל, אם אפשר לומר, בעליונים המחלוקת היא לשם שמים ולכן הקב"ה מאחד אותם. כשהמחלוקת איננה לשם שמים, הסיבה היא שיש פגם בתחתונים."

[33] " "אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי כל הקובע מקום לתורתו אויביו נופלים לו תחתיו" ושאילתות סימן י"ט:" "מיבעי ליה לצורבא מרבנן למיקבע דוכתא דיתיב בה וגריס" ופירוש תפארת ישראל למסכת אבות פרק א משנה טו:" "ואפילו בענין אחד לא ישנה מדפוס לדפוס ומחדר לחדר או אפילו ממקום למקום באותו החדר...כי כל סידור נאות יחזק כח הזיכרון וכל שנוי יחלישו"

[34] ישעיה פרק ב פסוק ג

[35] תנחומא שמות פרשת יתרו ד"ה 'ויחד'

[36] ראו בהרחבה בספר 'מספד למשיח?' : תוכן המדרש ברור מאוד אם פני משה אינם דומים לפני אברהם אין הוא יכול לק בל את התורה אך מהו הלקח שאנו לומדים מכך ? "קדמה דרך ארץ לתורה" מי שעוסק בתורה ואין לו קלסתר פנים של אברהם אבינו גילוי הפנים של גמילות חסדים הפנים של מידת החסד תורת חסד על לשונו אינו יכול לקבל את התורה המלאכים האמת המוחלטת של הקדושה אינם רוצים ל תת לו את התורה תורה בלי דרך ארץ היא מסוכנת משה בלי אברהם זה כביכול בלתי אפשרי אם מנתקים את תורת משה ממידותיו של אברהם אז המלאכים מסרבים לתת לו את התורה עניין זה חשוב מאוד מכיוון שלדאבוננו רוב תלמידיו של משה שלומדים תורה כתורה כהלכה שכחו שמשה היה בנו של אברהם שכחו את הקשר בין מידותיו של אברהם אבינו לתורת משה. נאמר ומשה עלה אל האלהים ויקרא אליו ה' מן ההר יש קושי בפסוק בתחילת הפסוק נאמר שם אלהים ובסופו שם ה' נבין זאת לפי מה למדנו למעלה משה עצמו עלה עד למדרגה הנקראת אלהים שהיא מידת הדין כלומר דרך ארץ מכיוון שמשה הצליח להגיע אל האלהים אז ויקרא אליו ה' מן ההר כדי למסור לו את התורה תורת ה'

וראו שפת אמת בשלח תרמ"ו על הפסוק "ולא נחם אלהים דרך ארץ פלישתים"

[37] ויקרא רבה פרשה ט סימן ג

[38] שמות פרק ב פסוק י:" ויגדל הילד ותבאהו לבת פרעה ויהי לה לבן"

[39] סוטה דף יב עמוד א :"עמרם גדול הדור היה"

[40] פעמים רבות הרחיב מניטו והסביר :"ויגדל משה ויצא אל אחיו" ועדין איננו יודעים מי הם אחיו – המצרים בני פרעה אביו המאמץ או העברים אחיו מצד אביו הביולוגי עמרם. ומיד לאחר מכן כשכתוב שוב איש עברי מאחיו אנו רואים שבחר בעברים כאחיו כשראה את העברי מוכה על ידי המצרי; ראו בהקלטה של מניטו בעברית, ביוטיוב, תחת הכותרת: 'הציונות השנייה'

[41] שמות רבה פרשה כ"א

[42] שמות רבה פרשה א סימן ל"ב

[43] גבורות ה' פרק יט

[44] מניטו משלים את הסברו של המהר"ל בגבורות ה' על פי הסברו של המהר"ל על ירמיהו בחידושי אגדות לבבא קמא טז עמוד ב:" הראשון שם הוא במה שחשדו את ירמיה מאשת איש שנבואת ירמיה אינה נבואת אמת :" כי הרשעים היו חושדים הנביא שאינו מתנבא האמת כי נבואה שלו ממקום שלא יתן האמת וחשדו את ירמיה הנביא שיש לו דביקות בכח חיצוני שנקרא זונה ונבואתו אינו אמת וכמו שיקראו רז"ל (יבמות ס) התורה אשה' לאדם כן הנבואה הוא אשה' לאדם שכל דבר אשר מתדבק אליו הן התורה הן הנבואה נקרא לאדם אשה ויותר מזה אפילו האומנות יקרא אשה' לאדם שכך דרשו סנהדרין פא ואת אשת רעהו לא טמא' יחזקאל יח ו שלא ירד לאומנות של חבירו שכל דבר שמתדבק בו האדם הוא אשה אליו"

[45] ראו 'בית יעקב' לחיים יעקב ספרין מקאמארנה מאמר שלושים: "וזה מקדשין האשה כדת משה וישראל משה תורה שבכתב וישראל תורה שבעל פה תורת רבי עקיבא" וראו כתובה לר ישראל נגארה :" הוא אמר להדא בתולתא כנסת ישראל בת גדולי יוחסין בתו של אברהם אבינו הוי לי לאנתו כדת משה וישראל שתקבלו עליכם תורת משה זו תורה שבכתב ותורה שבעל פה "

[46] ראו לדוגמה שבת דף קא עמוד ב וכעין זה בבבא בתרא דף יב עמוד ב:"תדע דאמר גברא רבה מלתה ומתאמרה הלכה למשה מסיני כוותיה"

[47] נראה ששאלת הקהל היתה כיצד קראו לרמב"ם ורמב"ן משה, בניגוד למה שמניטו אמר קודם לכן על העדרו של שם משה מן הש"ס.

דרך חיים למהר"ל שעור מספר 4

תמלול השיעור נעשה על ידי תירזה מבורך

tiltan46@walla.com                                                                                                      

 לעלוי נשמת סבי כליפא בן מזל ת.נ.צ.ב.ה

מניטו: נתחיל בקטע שמתחיל ב"אמנם הנראה ברור". כן. אבל זה נמצא בדפים האלו. טוב. אני, אני אדחה את זה ונמשיך איפה שהגענו בשיעור הקודם. רק כדי שתזכרו מה... מה (שהיה?)

"אמנם הנראה ברור מה שאמר משה קיבל תורה מסיני כי אין לומר רק כך".

והשאלה שלו למה לא אמר משה קיבל תורה מהקדוש ברוך הוא? כן.

"כי באלו המקבלים שזכר אחריו דהיינו ומסרה ליהושוע ויהושוע לזקנים. הנה יהושוע תלמיד למשה. וכמו שיהושוע הוא מיוחד שהיה תלמיד למשה, וכך הוא שמיוחד להיות רב של יהושוע, כי לא מכל אדם זוכה אדם ללמוד. ולפיכך יש לכל תלמיד רב מיוחד. וכן הזקנים היו מוכנים שהיו תלמידי יהושוע, ויהושוע הוא מיוחד להיות רבם של הזקנים. והנביאים מיוחדים להיות תלמידים אל הזקנים, והזקנים מיוחדים להיות רבם. וכן משך הקבלה המיוחד המקבל אל המוסר והמוסר מיוחד אל המקבל. כי לא מכל אדם זוכה ללמוד. ואם היה אומר משה קיבל תורה מפי הקדוש ברוך הוא, היה משמע כי משה בפרט מיוחד לקבל מן השם יתברך. וזה אינו, כי הוא יתברך אלוקי הכול. משפיע חכמה אל הכול. ולכך לא אמר משה קיבל תורה מפי הקדוש ברוך הוא, ואמר משה קיבל תורה מסיני. הכניס בזה סיני כי בוודאי סיני מיוחד לקבלת התורה של משה".

כמו שלמדנו בשיעורים הקודמים. כן.

"ולא היה ראוי שתינתן תורה כי אם מסיני למשה המקבל. וזה היה מיוחד בוודאי למשה שתבוא התורה אליו מסיני. כמו שהיה מיוחד משה שתבוא התורה ממנו אל יהושוע. ויתבאר השאלה, שלא שייך לומר משה קיבל תורה מפי הקדוש ברוך הוא, כי לא היה מיוחד הקדוש ברוך הוא שהוא נותן התורה למשה דווקא כמו שהיו מיוחדים שאר המוסרים למקבלים והמקבלים אל המוסרים".

אפשר להבין את זה בקצרה, כשיש הבדל בין התהליך ההיסטורי, איך זה קרה במציאות, וברור שבמציאות אם לא היה משה כאמצעי לקבל התורה, אז לא היה המאורע הזה של גילוי התורה לישראל. גילוי התורה בעולם דרך ישראל על ידי משה, לא היה אפשרי מבחינה היסטורית . אבל זה לא קובע שמלכתחילה רק משה היה יכול לקבל את התורה מהקדוש ברוך הוא. כי כשמדובר בתורה, זה לא מדובר במה ש... במיוחד הקדוש ברוך הוא היה לומר למשה. אלא גילוי רצון הבורא בעולם שלו. ויתכן שאפשר לקשור את זה למה שלמדנו בנושא אחר, אבל אני חושב שזה מאיר קצת את הבעיה. הפסוק: "וידבר ה' אל משה לאמור" – מה שהיה מיוחד בין משה לקדוש ברוך הוא, זה מה שאנחנו א... שומעים מ... א... "וידבר ה' אל משה". כלומר, התורה מתחילה בלאמור. הבנתם את הענין? לא?

אז אני חוזר על הפסוק: "וידבר ה' אל משה לאמור". אז פה יש שני דברים[1]. מה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה: וידבר ה' אל משה. והתורה, הפשט, המקרא, לא מסביר לנו מה הקדוש ברוך הוא אמר למשה, אלא מה משה מסר מבחינת תורה. ובביטוי הזה: וידבר ה' אל משה, יש גם התורה שאחר כך משה מוסר לכל ישראל וגם מה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה.

קהל: [אז מה רצונו של ה'? של הקדוש ברוך הוא, זה וידבר ה' אל משה? או לאמור?]

מניטו: לאמור. ברור. ברור. וזה המקרא של התורה. כן. זאת אומרת "וידבר ה' אל משה" זה שייך למאורע ההיסטורי שבו משה מיוחד לקדוש ברוך הוא והקדוש ברוך הוא למשה. אבל דרך הייחוד הזה שיש בין משה לקדוש ברוך הוא והקדוש ברוך הוא למשה, נתגלתה התורה. כן. ולכן אי אפשר, רק שניה... אי אפשר לומר משה קיבל תורה מהקדוש ברוך הוא כאילו זה היה רק מיוחד לו, והוא בחסדו מסר את זה לשאר בני ישראל[2]. אף על פי שיש שיטות כאלו בחסידות[3]. כן. ש...זה שיטה אחרת לגמרי. שלאמיתו של דבר התורה שייכת רק למשה, ומשה בחסדו נתן מתנה לעולם. כן. אבל זה שיטה חסידית מיוחדת מאוד. יש כמה רמזים בליקוטי אמרים[4] של הרב נחמן מברסלב על זה. למשל, אפשר לפרש הרבה מקורות בכיוון הזה. למשל, א... כשיש מדרש כזה בחטא העגל, כשמשה שבר את הלוחות, אמר לקדוש ברוך הוא... אני לא זוכר את הביטויים המדויקים של המדרש, אבל התוכן הוא כזה: סוף סוף אתה אמרת לי "אנוכי ה' אלוקיך". היית מדבר איתי. כן. ולכן הם עוד לא קיבלו אותה התורה שדרכה אתה רוצה לשפוט אותם. כן. אז אם אני שובר את הלוחות, אז עוד לא קיבלו את זה. ולכן אינם תחת עול החובה[5] (?דקה: 06:47) טוב. אבל מכל מקום ההסבר של המהר"ל הוא ככה: התורה היא גילוי רצון הבורא לנבראיו. יש מאורע היסטורי שהודות משה רבנו כאמצעי, הייתה אפשרות של אותה התגלות. אבל זה לא אומר ש... יש... א... זה לא אומר שזה אותו דבר, הייחוד של הקשר בין הקדוש ברוך הוא למשה במאורע ההיסטורי, והייחוד של הקדוש ברוך הוא כרב ומשה כתלמיד במה שמדובר ב... גילוי התורה. הבנתם את ההבדל? כן. לכן "וידבר ה' אל משה – זה סוד. מה אמר כאן? התורה שבעל פה מסביר לנו, מסביר לנו הרבה דברים בזה. אני אתן רק דוגמא: "ויאמר אלוקים אל משה" – בהתחלת פרשת "וארא". כן. סליחה! "וידבר אלוקים אל משה ויאמר אני ה'". אז המדרש מסביר: ב- "וידבר אלוקים אל משה" דיבר איתו קשות על מה שהרהר ואמר: "למה הרעות לעם הזה" הפסוקים הקודמים. כן. לכן יש איזה תוכן של המאמר המיוחד של הקדוש ברוך הוא למשה. בזה משה הוא תלמיד מיוחד של הקדוש ברוך הוא. אבל בכל מה שנוגע לתורה כתורה – אין ייחוד למשה. זה ההסבר שלנו. הבנו? ולכן המשנה לא יכולה לומר משה קיבל תורה מהקדוש ברוך הוא. כן.

קהל: [.... הקדוש ברוך הוא, לא כל מה שהקדוש ברוך הוא אמר למשה, משה מסר]

מניטו: משה מסר מה ששייך לתורה.

קהל: [לתורה בלבד. והקדוש ברוך הוא אמר למשה ... דברים... ]

מניטו: למשל יש פסוקים כאלו: "וידבר ה' אל משה ויאמר אליו דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם" זה.. זה שני... זה דרגות שונות של הגילוים[6]. כן. אז אפשר להמשיך?

קהל: [בתיה לנצט : כי בלוחות הראשונים היה פחות הבדל בין מה שהקדוש ברוך הוא אמר למשה לבין...]

מניטו: לא. הנושא הוא אחר. מה שצריך להבין, ש... א... יש שפע של חכמת התורה שהקדוש ברוך הוא מסר למשה בפני עצמו. וכל תלמיד חכם יש לו א... קצת אותה בחינה שיש לו... א... נשמת התורה משלו, ופה רק הוא, הוא התלמיד המיוחד לקדוש ברוך הוא מבחינת התורה. אבל סתם תורה, כלל התורה, זה לא שייך אם זה היה משה או מישהו אחר. לכן צריך להבדיל בין המאורע ההיסטורי והתהליך המהותי של גילוי התורה. בתהליך המהותי של גילוי התורה, לא שייך בזה הסגנון המיוחד למשה. כן. אף על פי שמכל מקום התורה התגלתה נאמר דרך המאורעות ההיסטוריים הודות למשה רבנו. אבל פה, המיוחד למשה זה סיני. זה לא תורה. מה שקיבלנו תורה מסיני זה הודות משה רבנו. אבל מה שקיבלנו תורה, זה לא בא ממשה רבנו. אני הגזמתי קצת. כן. יש בגמרא סנהדרין( צט א ), יש איזה רמז לעניין שלנו. מי שאומר כל התורה כולה היא מן השמיים חוץ מפסוק זה שמשה אמר אותו – הוא כופר בעיקר. מי שאומר, כל התורה כולה היא מן השמים חוץ מקל-וחומר זה – כופר בעיקר ואין לו חלק לעולם הבא. הוא בכלל האומר אין תורה מן השמיים. כן.

קהל: [זה רק בשביל לחדד... רק בשביל להבין יותר טוב שהתורה יכולה הייתה להינתן גם על ידי עזרא. זו הייתה אותה תורה לפי ה...מה שאתה אומר...]

מניטו: אותה... אותו תוכן של חוכמת התורה.

קהל: [הלאמור היה אותו לאמור. מה הקדוש ברוך הוא היה אומר לעזרא זה...] זהו! [אבל הלאמור היה אותו לאמור]

מניטו: זהו! או ליעקב אבינו לפי אותה (ה-? דקה: 11:41) או לכל מי שהיה באותה תקופה המתאימה לגילוי התורה ושהיה זוכה להיות האמצעי. טוב. א... אולי במילים אחרות, אם יעקב אבינו היה אמצעי לגילוי התורה, הוא היה גם כן משה רבנו. ואם עזרא... וכן הלאה. לפי הקבלה זה ברור. כי משה רבנו ויעקב אבינו זה אותה מעלה, יעקב מלבר ומשה מלגאו[7] (?דקה 12:22). משה זה הפנימיות של יעקב. יעקב זה החיצוניות של משה. עם ישראל, תורת ישראל, כנשמת עם ישראל. חוץ מזה בשורש הדברים יש א... התאמה מלכתחילה בין התורה וישראל. ובעניין שלנו – משה הוא ישראל באופן מוחלט. הישראל האמיתי. וייקח איש א... מבית לוי את בת לוי, זה הישראל בתמצית. אם אפשר לומר בתמצית התמצית. כן. יש התאמה בין ישראל והתורה. ולכן משה לא היה א.. איך אומרים את זה בעברית? לא היה מאן דהו. משה היה משה. כן. אבל באותה מדרגה שמשה היה משה, ולכן דרכו ניתנה התורה. אין קשר מיוחד בין משה האיש והקדוש ברוך הוא כמגלה התורה. לכן צריך... צריך להבין את הכלל הזה. התורה לא יכולה להתגלות אלא אם יש המקבל המתאים שלה. כן. אבל המקבל המתאים שלה, במחשבת הבורא – זה הנברא. זה לא הנברא המיוחד הזה, אלא הנברא. מכיוון שהאיש משה היה היותר מתאים למהות הנברא האמיתי. אז הוא היה המקבל האמיתי. אתם קרויים אדם, זה אותו כלל. כן. הקדוש ברוך הוא ברא עולם בשביל האדם. אבל אתם קרויים אדם - בשבילך נברא העולם. הקדוש ברוך הוא מגלה רצונו לעולם, אתה, הנברא האמיתי אז אתה מקבל הרצון. כן. וזה הכוח של הקשר המיוחד בין עם ישראל לתורה. אולי אני ארחיב קצת בזה. אתם זוכרים איך מתחיל רש"י את פירושו על התורה... על החומש... א... בראשית ברא אלוקים, אין המקרא הזה אומר אלא דרשני. בשביל ישראל שנקראו ראשית, ובשביל התורה שנקראת ראשית. ורש"י בחר פה בין כמה מקורות של ההגדרה מה זה ראשית. הוא רוצה לפרש את הפשט של "בראשית ברא אלוקים". כן. ואומר: אין המקרא הזה אומר אלא דרשני. זאת אומרת, אין פשט לכאורה לאותו פסוק. מכיוון שאם אנו לא מבינים את הפסוק הזה לפי פשוטו הפשוט. אז "בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ", זאת אומרת הכול! ואחר כך מה ברא? לכן אין משמעות לבראשית מבחינת זמן. כי אם בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ, אז "את השמיים ואת הארץ" כולל הכול! כן. ולכן בראשית ברא את העולם, אז אין מקום למושג ראשית, אם באותו רגע ברא את הכול, זה לא ראשית, זה כל הזמן, בבת אחת. הבנתם? זה השאלה של רש"י. אם אנחנו קוראים את זה ככה. "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ, אז מה ברא אחר כך? כן. וכל הסיפור של ששת ימי המעשה. כן.

קהל: [...בראשונה]

מניטו: נכון. מובן שבראשונה. ולכן אומר אין המקרא הזה אומר אלא דרשני. זאת אומרת צריך להבין מה זה ראשית. אם אנחנו מבינים מה יש בעולם שהוא בבחינת ראשית, אז אנחנו מבינים שזוהי המטרה של הבריאה. בשביל זה נברא העולם. יש דברים שהם כולם ראשית. המשמעות של ראשית בלשון הקבלה זה אין סוף[8]. זאת אומרת זה דבר שהוא כולו ראשית, אין לו סוף. אז יש דברים שהם במהותם המציאות המוחלטת הזאת שהיא להיות ראשית. יש שני דברים: התורה וישראל. זה צריך לקשור לכוח החידוש. התורה היא הראשית במה שהיא מתחדשת באינסופיות . ישראל הוא ראשית במה שהוא מתחדש באינסופיות. זה מובן. זה הפשט של רשי. כן. שני הסברים, שני דברים שאפשר להגדיר אותם כראשית: התורה וישראל. אז עם החומר הזה שנקרא ראשית, ברא אלוקים את השמים ואת הארץ. איזה חומר זה? מצד החוכמה זה התורה. מצד המציאות זה ישראל. ולכן יש התאמה בין התורה וישראל. הזוהר אומר: זה חד[9]. זה אותו דבר התורה וישראל. מאיזה בחינה? התורה היא נשמת ישראל[10]. זה מובן? כן. אבל מה שצריך להבין שהכוונה היא רק כשישראל מקבל את התורה. זה התורה האמיתית. ועובדה כי בהיסטוריה אם אומה אחת קוראת את אותו מקרא יוצא תורה אחרת. רק אם ישראל מקבל את אותו, את אותו מקרא, אז זה התורה. התורה היא התורה של ישראל. וישראל הוא ישראל של התורה. כי גם כן ישראל בלי התורה – נאבד. זה לא ישראל. זה אומה אחרת. הבנתם? מבחינת כלל. כן. הבנתם את העניין? ולכן יש כוונה ברש"י שהמפרשים הדגישו את זה, לפי רוח החסידות שצריך לקרוא את הרש"י ככה: לא אין המקרא הזה אומר אלא דרשני. נקודה. בשביל ישראל בשביל התורה. א... רשי אמר, סליחה, אין המקרא הזה אומר אלא דרשני. נקודה. כמו שדרשו רז"ל: בשביל ישראל – בשביל התורה. כן. אלא לקרוא ככה: אין המקרא הזה אומר אלא דרשני כמו שדרשו רז"ל. נקודה. ולמה? מכיוון שראשית זה ישראל וראשית זה התורה. אין תורה אלא תורת ישראל אין ישראל ישראל... (?) הבנתם?

אני חוזר על ההסבר. אין המקרא הזה אומר אלא דרשני כמו שדרשו רז"ל. אם אתה דורש את המקרא בצורה אחרת, זה לא התורה. הבנתם? והכוונה היא לא רק בפסוק הראשון. כל המקרא! אין המקרא הזה שאנו מתחילים בבראשית ברא, כל המקרא הזה אומר אלא דרשני כמו שדרשו רז"ל. הבנתם את ה... את ההסבר. כן. זה מובן?

אז מי הוא הישראל במתן תורה? קודם כל משה! שהוא שקול כנגד כל ישראל. בזהות שלו יש כבר הכלי הזה של קבלה אמיתית של התורה. ולכן יש שייכות ל...א... הקדוש ברוך הוא כמגלה התורה, מוסר התורה, ומשה כמקבל. אבל פה משה מקבל במה שהוא הנברא האמיתי, ולכן כל זה שייך לכל נברא.

קהל: [... משה שקול כנגד כל עם ישראל] כן. [קהל...]

מניטו: שקול כנגד כל ישראל. השאלה היא למה אנחנו צריכים את ישראל? [כן] אז זה... העניין חוזר אחרי חטא העגל כשהקדוש ברוך הוא אומר למשה: רגע ואני אכלה אותם. אני לא צריך אותם, הם נכשלו. ואעשה אותך לגוי קדוש. ומשה משיב: זכור לאברהם ליצחק וליעקב עבדיך. יש הבטחות שמהאבות ייצא זרע שהוא יהיה ישראל. ו... א.... אז הקושי בתשובה של משה היא: וגם אם הקדוש ברוך הוא מכלה את הישראל הזה שיצא ממצריים, עם המעלות הטובות והפחות טובות שלו, זה מוציא ממשה עם אחר שיקיים את ההבטחות. זה היה גם כן מצאצאי אברהם יצחק ויעקב. כי משה הוא בנם, נכדם, כן? ולכן אין פשר לתשובה של משה. העניין הוא ככה: שההבטחות ניתנו לעם. לא לתלמידים של רב, לא לבית מדרש, לא לאסכולה, לא למשכילים שיהיו משה ותלמידיו, אלא לעם. מידתו של משה זה להיות רבן של ישראל. אבל הוא רבן של בני ישראל שהם בני האבות. ההבטחות ניתנו לאבות בבחינת אבות. משה הוא לא נמנה עם האבות. הבנתם? כן? זאת אומרת, הבנים של משה לא שייך לעניין, הם שניים מבני ישראל. אלא הבנים של האבות – זהו – זה ישראל. ולכן זה התשובה של משה. הוא הבין את זה כבר, שהכוונה של הבורא זה לא למסור דת לאיזושהי כנסיה, אלא לגלות את התורה לעם. ולמה? מכיוון שהמטרה זה להציל את המין האנושי כולו. אז כנסייה לא יכולה להציג את האנושיות. העם יכול... לה...לה.. איך אומרים, להציג? [קהל: לייצג] לייצג, סליחה! עם יכול לייצג את האנושיות, כי האנושיות היא מבחינת עם ולא מבחינת כנסייה. תפסתם את זה? כן? (?דקה22:47) ולכן למצוא איזה בית כנסת ישראל מלאכותי עם משה ותלמידיו, זה מלאכותי. כן. גבי ה... כנסת ישראל שהיא המשפחה, העם, האנושות. כי הקדוש ברוך הוא הוא בורא עולם ולא מייסד דת. זה ההבדל. כן.

קהל: [...]

מניטו: כן. ברור. הוא שקול מצד, מצד היכולת של קבלת התורה. לא מצד הזהות. כן. כי יש עוד רמז במדרש, א... כשהיה עליו סימן. בו ביום שהיה חטא העגל, הקדוש ברוך הוא אומר לו "לך רד כי שיחת עמך" אז רש"י מביא את המדרש ומסביר את זה ככה: לך רד מגדולתך! לא נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל. עכשיו, כי שיחת עמך – אין לך גדולה. כן. מכיוון שלפי הפשט היה בהר, לך, זה רד. אז מה זה רד? רד מגדולתך! (אפשר לסגור את הדלת) ויש לו למהר"ל עוד הוכחות על הרעיון הזה. אבל מה שאני חושב שצריך להבדיל בין המאורע ההיסטורי שדרכו קרה המעמד הר סיני, ובאופן מהותי את ה... ה... מעשה עצמו. גילוי רצון הבורא כלפי העולם.

קהל: [....] שזה גם כן? [קהל ...]

מניטו: זהו ההגדרה של הראשית. דבר שהוא כולו.. כולו ראשית. כל מהותו להיות ראשית מתמיד. זה החידוש. להתחדש.

קהל: [...]

מניטו: טוב. אני... אני אסביר את זה. המצווה הראשונה שישראל קיבל ביציאת מצריים זה: החודש הזה לכם ראש חודשים, וכן הלאה... זאת אומרת ה... עם ישראל זהותו מהותו, זה שהוא יכול להתחדש כאור הלבנה. ואומות העולם יש להם תהליך של התפתחות שמביא מהתחלה עד סוף. ואחר כך... א... איך אומרים? נאבדים מן העולם. זה לפי ימות החמה. השנה של החמה, יש לה התחלה,שיא ירידה וסוף. ואחר כך יש שנה שנייה. ויש קשר משמעותי בין "שנה" ו"שני" כן. אבל האור של הלבנה מתחדש באופן נצחי. אז זה האות הראשון שניתן לישראל. עד יציאת מצריים, היו צמודים לזמן של הגויים. מיציאת מצריים מופיע דבר חדש לגמרי, פשוטו כמשמעו, כוח של זהות אדם שיש לו ממד של נצחיות. מכיוון שהוא יכול להתחדש באופן, בלי הפסק, ולעבור את כל ההיסטוריה של אומות העולם. אז זה הסימן של המצווה הראשונה שנצטוו בה. כן. אותו דבר התורה. התורה מתחדשת. זה.. זה נקרא חידושי תורה. כן. כל יום דרך הלימוד. זה לא דבר שניתן אחת ולתמיד. כן. אלא זה חוכמה שבכוחה להתחדש באינסופיות.

קהל: [אם אני לוקח את המילה ראשית והופך אותה...]

מניטו: שארית, שארית. כן.

קהל: [העניין שלה..]

מניטו: נכון. נכון. מגיד מראשית אחרית ( ישעיה מו י ) . באותו כיוון. זאת אומרת זה ה... אני רוצה להסביר אולי קצת יותר. יש משמעות של המילה ראשית לפי הדקדוק שזה – בהתחלה, בראשונה. כן? מה שבא בראש, ואחר כך יש המשך וסוף סוף יש זנב. אבל דבר שהוא כולו ראשית, לא רק שאין לו סוף, זה ההגדרה שלו. אלא, מה זה להיות כולו ראשית? בכל רגע זה ראשית. זה כוח החידוש. לכן זה נקרא בלשון חכמים גם כן - הבריאה נקראת – חידוש העולם.

קהל: [....] מה? [...]

מניטו: זהו. אם אנחנו לא מבינים את המקרא לפי חז"ל, זאת אומרת לפי דת, דעת ישראל, אז יוצא מזה ספר אחר לגמרי. זה תלוי מי קורא את המקרא הזה. [קהל: ...] לא. אבל יש פנים בתורה שלא כהלכה. כן. זה לא נקרא חידוש, זה תרגום. זה משהו אחר לגמרי, זה ספר אחר, זה לא חידוש תורה, זה רק טעות בתורה. קוראים אותיות עבריות ומבינים אותיות יווניות. או... קוראים עברית ומבינים צרפתית. כן. זה לא תורה, זה תרגום, זה ספר אחר. הבנתם את ה...עניין? אני אתן דוגמא לפי ההיסטוריה. כשהאיטלקים קוראים את התנ"ך, יוצא מזה סוג מיוחד של נוצרים ששמם הקתולים. מכיוון שהם לטינים, אז קוראים אותו ספר זה יוצא הקתוליות. כן. כשהאנגלוסקסים קוראים את הספר הזה, זה יוצא סוג אחר לגמרי של נצרות – הפרוטסטנטיות. וכן הלאה. אם זה ערבי, זה יוצא להם את הקוראן. כן. אם זה עם ישראל, אולי... זה התורה. מה זה אולי? אם הוא תלמיד חכם, רז"ל. כן. הבנתם את העניין. טוב.

קהל: [...אז..]

מניטו: אז מה השאלה?

קהל: [זה לא סותר...]

לא. אבל בתנאי שמי שנותן את התורה בלשון אחרת, של שבעים לשון, יש לו כבר לשון הקודש. זה מה שקרה בהר סיני. הקדוש ברוך הוא אמר את התורה בבת אחת – בלשון הקודש לישראל, ובשבעים לשון לאומות העולם[11]. מי שיש לו הידיעה של התורה בלשון הקודש יכול לתרגם בלשון אחרת . אם זה הגוי שיש לו רק הלשון שלו, הוא שם את הלשון שלו בתורה. אם זה יהודי שמתרגם, יהודי... נאמר תלמיד חכם שמתרגם את התורה ללשון אחרת, אז הוא מתרגם פשוטו כמשמעו מה שאומרת התורה גבי האומה הזו. אם זה הגוי של אותה אומה שרוצה לתרגם את התורה בלשון שלו, זה יוצא ספר אחר מהמשמעות שלו[12]. הבנתם את ההבדל? יש רמז בזה בתחילת ספר דברים: באר... א... הואיל משה באר את התורה הזו. רש"י אומר בשבעים לשון. כשמשה מבאר בלשון אחרת – זה התורה! אם בא איזה יווני או רומאי או... זה משהו אחר. הוא קורא מה שיש בלב שלו. ולכן זה יצא מה שיצא. כשהגויים התחילו לתרגם את החומש. זה מובן. כן? טוב. יש עוד שאלה בזה?

קהל: [..לא הבנתי את הענין הזה של חידוש ושינוי...על ידי זה שהשמש זה מקור אור והירח זה מחזיר אור? אין לו אור משלו?]

מניטו: טוב. בישראל יש שתי הכוחות. יש שתי הכוחות. יש מדרש שמסביר: פני משה כפני חמה ופני יהושוע כפני לבנה( בבא בתרא עה א ) . זה ידוע. זאת אומרת, יש תהליך של התפתחות בהיסטוריה שמביא לסוף איזושהי תקופה, איזושהי זהות. ויש הכוח לחדש בלי סוף מה שמקבלים מכל תרבויות. כן? זה במישור אחר. טוב. אבל זה לא אומר שהזהות של עם ישראל זה זהות של לבנה[13]. אלא יש לו אותו כוח של חידוש הלבנה. כן. זה.. סוף סוף זה משל. אף על פי שיש רמזים בשורש יותר עמוק ב... כבר דיברנו על זה. לפי הסמליות של השמות אברהם יצא מאור כשדים ושם אביו זה תרח. יעקב יצא מהגלות שלו, וזה נקרא לבן. תרח זה כמו הירח, לבן זה כמו הלבנה[14]. יש איזה שייכות. כן. אבל כל זאת זה, העיקר זה כוח החידוש. טוב. אז נמשיך אולי? קהל: [שאלה קטנה: האם אפשר... על ידי ארץ ישראל ... עם היהודי שנשאר...?]

מניטו: אה... כן. כן. זאת אומרת אם זה בעניין של ההתאמה. כן.

קהל: [כן ... ארץ ישראל של היהודים ששייכים לתורה... הולדתו...]

מניטו: וגם כן שהיהודים ששייכים לארץ ישראל, המה ששייכים לתורה, בכל הכיוונים, בכל הכיוונים. כי הזוהר אומר: קדוש ברוך הוא, תורה וישראל – חד הוא. זה אותו דבר. ו... מבחינת א... עולם, שנה, נפש[15]. מבחינת העולם, הראשית הזה זה ארץ ישראל. כן. מבחינת הנפש, הראשית הזה זה ישראל. מבחינת הזמן, הראשית הזה זה התורה. זה אותה הוויה, זו אותה המציאות, זה אותו יש. [קהל...] כן. [קהל...] הזמן? כן. כי ההוויה היא כולו זמן [קהל ....] מבחינת ההוויה. זאת אומרת, הבחינה של הנפש של הנשמה, כל היש שלה היא הזמן שהיא נמצאת במציאות. כן. א... נשמה היא כל כולה זמן[16]. ארץ היא כל כולה מקום, וכן הלאה. טוב, איפה הגענו? מה? בשורה הראשונה כן? כן.

"אבל כאשר יכנס בזה האמצעי של סיני, בוודאי היה הר סיני מיוחד שתבוא ממנו התורה למשה בפרט. ועל זה אמר: משה קיבל תורה מסיני"

וזה למדנו יותר בשיעור הקודם. אז רק בקצרה, מה שאני מזכיר פה כי הר סיני היה באותה תקופה ההר של ה... נאמר ה... התרבות של אותה תקופה של הצלחה של הדרך ארץ, זה קשור ליתרו. כן. ולכן התורה שקיבלנו היא התורה שמגלה את רצון הבורא בשלב שבא אחרי השלב של הדרך ארץ. תורה מסיני. זאת אומרת, תורה שמגלה לנו את היעד של הקדושה כשלב שני אחרי היעד של הדרך ארץ. ויש עוד מדרגות. יש מדרגה מיוחדת שנקראת "תורה מסיני" מהדרך ארץ והלאה בדרך הקדושה. לכן זה הפשט של התורה שלנו. אותה תורה מתגלית בכל המדרגות של העולמות. אז היא מתגלית מבחינת קדושה, מסיני. זאת אומרת מהנקודה שהתהליך של הדרך ארץ הצליח. אז מכאן ואילך זה נקרא תורה מסיני. יש עוד רמז במקורות של עוד מדרגה – תורת המשיח[17]. זה אותה תורה אבל בגילוי של השלב של עוד יותר מהשלב של תורה מסיני, תורת המשיח. אגב, כי בתורה שלנו יש כמה מדרגות: תורה מסיני, תורת אוהל מועד, תורת ערבות מואב וכדומה[18]. אבל התורה שמדובר פה זה מסיני עד אנשי כנסת הגדולה. כן. וכל המדרגות של ההתפתחות של תורה מסיני עד אנשי כנסת הגדולה. כן. [קהל...] אז אני אחזור בקצרה על זה. כן. [קהל...] אבל... אבל... למדנו את זה בשיעור הקודם דווקא. נימוסים מיוחדים בהתנהגות בחיים של האבות. דרך ארץ של האבות. כן. כי כל אומה יש לה נימוסים משלה, אבל דווקא באותה משפחה, כן, אז הייתה היה השלב הראשון שמגיע לקדושה. ולכן אם (נקדים?) קצרה, הנקודה שבה כל המאמץ להגיע לדרך ארץ אמיתי הצליח. אז מתחיל תקופת התורה. צריך לזכור תמיד, היעד של התורה, זה לא הדרך ארץ. זה הקדושה. כן. אבל הקדושה לא יכולה להופיע אלא ברקע של דרך ארץ אמיתי. זה היה זכות האבות. כן. זה מובן? כן. ואולי אני אזכיר בקצרה הביטוי הזה. קדמה דרך ארץ לתורה[19]. ומדובר בדרך ארץ ישראל. כי גילוי רצון הבורא לאבות מתחיל ב"לך לך מארצך". קדמה דרך ארץ לתורה. מי שמתחיל בדרך ארץ ישראל, אז הוא יכול לקבל את התורה. זה קשור למה שאמרנו מקודם. כן. טוב, אז נמשיך.

"שלא יוחד הקדוש ברוך הוא לנותן אל משה בפרט. שהוא יתברך משפיע חוכמה אל כל הנמצאים. ובכל יום ויום אנו אומרים: "והאר עינינו בתורתך". ואם כן אין ה' יתברך מיוחד למשה בלבד והשפעת התורה הוא מיוחד למשה וכל מה שמיוחד למשה".

הבנתם את ההבדל?

"ואין לתלות המסירה רק שהיה למשה אמצעי מיוחד, הוא הר סיני שממנו ראוי שתבוא התורה אליו, כמו שיתבאר בסמוך. וסיני היה מיוחד לקבלת התורה כמו שיתבאר".

זה כבר מה שלמדנו קצת על זה.

"אבל בוודאי לעניין הקבלה מן ה' יתברך, לא היה משה מיוחד ואם לא היה משה מקבל התורה, היה מקבל אחר התורה. וכמו שאמרו ז"ל: ראוי היה עזרא שתינתן התורה על ידו אלמלא שהקדימו משה".

זה... זה מובן? כן. אז נמשיך קצת.

"ועוד יותר בזה, כי הרב שלומד תורה לתלמיד, יש לרב צירוף אל התלמיד והתלמיד אל הרב, כי נקרא רב אליו וזה נקרא תלמידו".

זאת אומרת: אין דבר כזה רב סתם. רב יש לו תלמיד מיוחד, מכיוון שרב מוסר את מה שקיבל. ולכן הוא נקרא רב. ומה שהיה לו רב והוא מוסר לתלמיד מיוחד. זה מובן? כן?

וגם כן, אין מושג כזה תלמיד סתם. זה תלמיד של מישהו. על כל פנים הרב והתלמיד יש להם צירוף במה שזה מלמד וזה מקבל.

"ולכך לא אמר משה קיבל תורה מפי הקדוש ברוך הוא, כי זה היה משמע שיש כאן צירוף הרב והתלמיד ביחד, ואין זה כבוד כלפי מעלה".

מבינים את זה? אני חושב שבדעתו של מהר"ל פה, כוונתו זה להתנגד לכל הדעות שיש בדתות אחרות, שסוף סוף האמצעי שדרכו מתגלית האלוקות, הוא בא במקום האלוקות עצמה. כן. מכיוון שמדברים מיד בצירוף מאגי בין האמצעי והמקור האלוקות. בפרט לפי דעתי, זה כנגד הנצרות. כי המהר"ל היה בתוך תוכי הגיהינום הזה של הטעות הזאת.

ופה אולי צריך לדייק משהו. זה כי זה מאפיין זה.. זה... איך אומרים? זה... טוב זה דבר א... א... חשוב להבין, אין שום רמז בכל הספרות הרבנית בעולם האשכנזים שהיו אצל הנוצרים על העניין של הנצרות. אין שום רמז לזה. רק בעקיפין יש רמזים של הסבר של נושא זה או אחר והאשכנזים מדגישים צד זה של הבעיה כדי שמתוך דבריהם נבין את דעתם. כיוון שהיה מסוכן בכל ההיסטוריה של העם היהודי אצל הנצרות. וזה ההיסטוריה של הקהילות של האשכנזים, היה מסוכן מאוד להתמודד עם ה... הדעות של הנוצרים, שהיו הדעות הדומיננטיות עבורנו, השולטות כן. הבנתם את העניין? ולכן... א...הסבר כזה, כל כך מדויק, על העניין של צירוף לרב, מרב לתלמיד, ושזה בלתי אפשרי אצלנו, לכן אל תחשוב שמשה היה באיזה צירוף דומה. זה מכוון נגד הנצרות בלי שום ספק. הבנתם את זה? אם זה היה חכם ספרדי שהיה כותב אותו... אותו מאמר או אותה, אותה תורה, היה אומר בפירוש: זה אליליות כמו שאנחנו מוצאים אצל עובדי האלילים האלו. הבנתם את זה?

למשל באוונגליון – אצל הרבנים אומרים "אוון– גיליון". זה אותם אותיות. אז הצורה היא אחרת לגמרי. מוסר הדברים אומר: א... הוא אמר לי, לי, לי אמר. אני אומר לכם מה שאמר לי. זה עניין אחר, זה אליליות. הבנתם? מי שרואה אותי, רואה אותו. כן. זה ממש אליליות. מה? [קהל...] נכון. [צחוק] ואיך לאכול את זה אנחנו ...

"כי זה משמע שיש כאן צירוף רב והתלמיד ביחד. ואין זה כבוד כלפי מעלה. ולכך לא אמרו משה קיבל תורה מפי הקדוש ברוך הוא. אף על גב שבתורה כתיב: "וייתן אל משה ככלותו לדבר אותו בהר סיני שתי לוחות העדות". "וידבר ה' אל משה לאמור". דבר זה בא על עניין מיוחד שדיבר אליו דבר מיוחד, ואין זה צירוף תלמיד אל הרב. אבל אם היה אומר משה קיבל תורה מן הקדוש ברוך הוא, שזה רצה לומר כל התורה. ולפיכך אמר: משה קיבל תורה מסיני, כי לקבלת תורה מסיני בוודאי יש למשה צירוף מיוחד".

ושוב חוזר על זה וחוזר על זה. כן. בבית מדרשו של יתרו, זה היה בית המדרש של הדרך ארץ האמיתי[20]. כן. אז דווקא שמה השלב השני יכול להתחיל. הבנתם את העניין. [קהל...] נכון. הוא היה בעל הסיני. זה היה בתחום שלו. בית מדרשו היה על הר סיני. הבנתם את ה... הבנתם את ה... ולא לחינם שיתרו סוף סוף קבע את אוהלו שמה. מכיוון שבתקופות הקודמות כבר, זה שמה... זה היה שמה...

קהל: [כמו הר המוריה]

מניטו: כמו הר המוריה למשל. כן. אל המקום, המקום הידוע כבר.

קהל: [לפני שהתגייר או אחרי שהתגייר?]

מניטו: לפני שהתגייר! היה עוד בתהליך של התקופה של דרך ארץ. כן. והוא מומחה בזה אם יכול להתעלות על המדרגה השנייה של הקדושה שיתגייר. אם לא, הוא מחסידי אומות העולם. למה לו להתגייר? הבנתם? אם מסוגל לקדושה – שיתגייר. ואם לא – יש לו חלק לעולם הבא, מכיוון שהוא אמיתי בשלב של הדרך ארץ. הבנתם את ה...? אבל דווקא מהרקע הזה מתוך זה נובע את האפשרות של גילוי התורה של הקדושה. כמו שישראל א... א... מופיע מתוך כל העולם כולו, כל האנושות כולה[21]. אבל לא מ... מכל משפחה שהיא. אלא מאותה משפחה שבה הדרך ארץ של האדם הצליח. הבנתם את זה? ולכן התורה מתחילה באדם הראשון ולא באברהם אבינו. כן. זה נובע מאין מוחלט. יש תהליך של דרך ארץ דרך התולדות שמגיע לאברהם אבינו. אז פה מתחיל את העניין של תולדות ישראל. וכן גבי התורה, זה... זה מתפתח... איך אומרים את זה? עד בית מדרשו של יתרו[22], שהוא ידוע לפי המקורות, בית מדרשו של שם ועבר[23]. ולא לשכוח שמדיין היה אחד מצאצאי אברהם. ויתרו באופן אישי עבר את כל התהליך של אברהם, עזב את כל העבודה זרה שבעולם[24]. הוא באותו מצב. כן. [קהל...] לא. הוא נולד מהול.

קהל: [...נולד מהול... ובאיזשהו מקום ארבעים שנה הוא היה... גדל ב...]

מניטו: בבית מלון. כן.

קהל: [...אם באיזשהו מקום יש... שהוא בחר ביעד הזה... ממש בחר ביעד הזה..]

מניטו: לא. לא. א... לא. זה שייך לכל ישראל ביציאת מצריים. ולפי המדרש זה כמו הבר-מצווה של... של ישראל. ויש עוד מדרש שאומר ש... היו בתהליך של גיור[25]. כן. אבל לפי דעתי זה מכיוון ש... באמת היו שקועים בהתבוללות של מצריים[26]. אבל הפעם משה לא עזב את הזהות העברית שלו. אלא, זה היה תחת מסווה של הזהות המצרית שלו.

קהל: [... והמדרש שהוא מביא]

מניטו: ברור. היה... היה מכיר את ה... איך אומרים את זה... את האמא שלו.

קהל: [אז איך זה...]

מניטו: טוב. צריך להבין שזה מדובר בהתחלת התהליך של הופעת עם ישראל מתוך תרבויות העולם. אנחנו מודעים בזהות שלנו אחרי תהליך ממושך, שלבים אחרים לגמרי. צריך להבין איך זה התחיל. כן. א... מגיד מראשית אחרית ( ישעיהו מו י ) , יש גם כן ביטוי הפוך. סופו מורה על תחילתו[27], מכיוון שסופו מורה שהיה עברי, מהתחלתו היה עברי. כן. הבנתם את העניין? יש הרבה יהודים שנמצאים בגולה, בגלות, במצב של משה. לא יודעים מי הם א... מצרי או עברי. אבל סופם מורה על תחילתם. כשמתבוללים לגמרי זה מגלה שמהתחלה היו כבר שייכים. הבנתם את זה?

קהל: [...יש בחירה..]

מניטו: ברור שיש בחירה. והבחירה מגלה את הזהות. כן. הבחירה מגלה את הזהות. אחר כך אפשר לתקן. אבל בגלגול אחר. כן. זאת אומרת מה שמשה רבנו בחר בבני ישראל ולא במצריים, זה מגלה שבבחירתו היה עברי יותר ממצרי. [קהל] מה? [קהל] אבל סוף סוף התהליך אצל יתרו נכשל. מכיוון שאחר כך עזב וחזר לעמו. כן. אז זה מורה שמהתחלתו לא היה שייך לעם ישראל, אלא הוא שייך לחסידי אומות העולם. [קהל] כן. זאת אומרת, יש מאמר בגמרא שאומר שבזכות כל מה שעשה יתרו, אז צאצאיו יהיו בסנהדרין. אבל הוא, הוא עצמו נשאר ב... בשלב הראשון. כן. ו... יש איזה מדרש שאולי קשור לשאלה הזו. על "ויואל משה"... "ויואל משה לשבת את האיש"[28]. כן. תבדקו ברש"י הוא מביא את המדרש המרכזי, שמכיוון שמשה מגיע לאיזה מקום גלות בשבילו. כן. אז יש תנאי שלא לעזוב את המקום של הגלות בלי לקבל רשות מבעל הבית[29]. כן. זה היה במצריים אצל פרעה, אחר כך כורש, זה... זה מובן לכם. כן. אז המדרש מסביר (דקה 52:47?) אז המדרש מסביר את זה גבי "ויואל משה לשבת את האיש". ויואל זה הוא הסכים. כן. מה זה הסכים? הוא החליט לשבת את האיש. מה זה הסכים? הסכים התנאים שלו, של יתרו. יתרו נתן לו תנאים. רהמדרש (דקה 53:06?) מסביר: אני זוכר את יעקב הסבא שלך הגיע ללבן, לקח את הבנות של לבן, ואחר כך רצה לברוח בלי לקבל רשות. כן. אז אתה צריך ל... ל... לשבועה. כן. לא תעזוב אלא ברשותי. זה המדרש המרכזי – זוכרים את זה?

יש עוד מדרש שהיה תנאי אחר. שמשה הבטיח שאחד מבני בניו יהיה מיועד לעבודה זרה. זה כתוב במדרש גם. כן. אז אני לא הבנתי את המדרש הזה עד שקראתי את הספר של הרבי מסטמר שנקרא: ו"ויואל משה". מכיוון ש... א... א... יש מנהג אצל הרבנים א... בוחרים איזה ביטוי של פסוקים שבו יש אותו שם. כן. אז השם הפרטי שלו זה יואל, ואז בחר ב – "ויואל משה". וזה מסביר את העניין. יש גמרא בכתובות( קי ב ) שאומר שכל הדר בחוץ לארץ, כאילו עובד עבודה זרה. אז א... התנאי של יתרו היה, וזה לא בדיחה, זה ככה. כן. התנאי של יתרו היה שאחד מבני משה יהיה א... סאטמר. (צחוק) [קהל: מה?] סאטמר! אז מה זה עבודה זרה? זה עבודה של אל זר. הביטוי זה לא עבודת אלילים, שזה גרוע[30]. אלא עבודה זרה זה עבודת הבורא אבל דרך פספורט אחר. כן. דרכון אחר. זה עבודה זרה! [קהל]

זה מכיוון שזה מגלה שיש נטיות בזהות של עם ישראל, וגם מימי האבות יש שני אהבות: רחל ולאה[31]. כן. יש איזה נטייה ל.. לאוניברסליות של התפוצות כביכול. כן. אז זה מגלה. אבל פה יש משהו נורא ואיום גבי ה'ויואל משה' (? דקה 55:23) הוא מתנבא ואינו יודע במה מתנבא. כן.

קהל: [אם אני זוכרת טוב יש לנו מדרשים סותרים לגבי יתרו. הוא דמות סתומה ולא במקרה... יש לו כמה שמות...]

מניטו: למשל? כן זה ידוע... חובב, רעואל וכן הלאה. כן.

קהל: [הוא דמות סתומה בגלל זה שמצד אחד הוא...חזר לסורו בסופו של דבר... חלק נולדו שם]

מניטו: אז אני רוצה רק לדייק, לדייק במשהו. אי אפשר לומר שחזר לסורו - חזר לעמו. ויתכן מאוד שנשאר בשליחות. ועם מיוחד שהוא היה אחראי עליו וזה היה התפקיד שלו בהיסטוריה. כן. להיות הצדיק של אותו עם. ייתכן מאוד ש... יתרו עצמו היה במצב של, האמיתי, של יהודי בגולה. להיות היתרו של עם אחר, אבל זה... זה לא סתם עם אחר. זה מדין.[32] זה משהו מיוחד בהיסטוריה של התורה. ו... לפי דעתי ב.. ב... בקשר לנושא שלנו... זה מגלה ש... שיש חסידים, במובן של חסידי אומות העולם, צדיקים נאמר במובן של חסידי אומות העולם שהם שייכים לשלב הזה של הדרך ארץ. וזה לא המקום שלהם, השלב השני של הקדושה. כן. ולכן הוא ניסה. סוף סוף זה קרה לו, אבל הוא אחר כך ירד ממדרגה גבי מדרגת ישראל, אבל זה לא הוריד מהערך שלו כלום. ולכן התורה עצמה נתנה לו כבוד. כבוד גדול מאוד! כי עשרת הדברות זה פרשת יתרו. כן. אבל א... בשבועות, הדמות של רות היא יותר מרכזית. מכיוון שהיא באמת נכנסה לישראל, בישראל[33].

קהל: [משה רבנו... ביחד בבית פרעה...]

מניטו: ארבעים שנה [קהל...] יש מדרש שמסביר את זה אחרת. מצריים... מצריים של אותה תקופה היה המרכז של תרבות כל האנושות. כן. וכל החוכמות שבעולם היו מרוכזות, מרוכזות שמה. יש מדרש שאומר ( סוטה יא א ) : כשנולד משה היו שמה בבית פרעה בלעם איוב ויתרו. כן. ואם, אם אפשר לתת דוגמא בתקופה שלנו, כן. יש כמה זרמים, נטיות של החוכמה. ובתרבות הנוכחית יש דמויות דומות לזה. מי שדומה לבלעם, מי שדומה ליתרו, מי שדומה לאיוב. אבל הייחוד של משה, שהיה בכוחו כל הנטיות האלו בבת אחת. לכן הוא קיבל את התורה. כן. וברור שיש רקע של דרך ארץ לקבלת התורה. זה חוזר. כן. אבל זה לא אומר שהוא קיבל את התורה מסודות החרטומים של פרעה. זה עניין אחר. יש גמרא בבבא בתרא ( יד ב ) שאומרת ככה: משה כתב ספרו, וספר איוב, ופרשת בלעם. אז ספרו של משה זה סיפור חייו לפי הפשט הרגיל. סיפור חייו. ובסיפור חייו יש פרשה מיוחדת בתורה שרק משה אמר. זה בפרשת בהעלותך. זה שני הפסוקים האלו ש"ויהי בנסוע הארון ויאמר משה" כן. "קומה...שובה". וכשהגמרא אומרת כתב פרשת בלעם, פרשת בלעם היא בתורה. אלא ההסבר הוא ככה: שהוא היה מסוגל גם מהתגובה של בלעם עצמו, ומה עניין של יתרו פה? שיתרו היה צריך להיות ה... איך אומרים? המורה דרך במדבר. כשיתרו עזב, אז היה בכוחו של משה להיות מסוגל להיות המורה דרך במדבר "קומה... שובה" זה פרשת "ויהי בנסוע". כן. זה כוחו של יתרו, זה כוחו של בלעם, וגם ספר איוב היה מסוגל גם כן לקבל את החוכמה המיוחדת לאיוב. ההסבר לפי שיטת המהר"ל[34] הוא ככה: איוב – זה החוכמה של כל העניין שבין אדם לעצמו. יתרו – זה החוכמה של כל העניין של בין אדם לחברו. א... ובלעם – זה כל החוכמה של בין אדם למקום כשזה לחוד(?דקה 60:47) כן. אז יש איוב, אבל איוב זה רק איוב. יתרו זה רק יתרו. בלעם זה רק בלעם. זה לא התורה. מי שיש בכוחו את כל הכוחות האלו בבת אחת אז הוא מסוגל לקבל את התורה. זה מובן? כן. [קהל: משה רבנו...] נכון. נכון. [קהל] לא. לא. זאת אומרת לא. זאת אומרת זה הנברא האמיתי. זה הנברא האמיתי. כי הנברא הוא ההפך של הבורא. אז הנברא האמיתי זה השם למפרע[35]. כן. טוב. אז אפשר... אפשר אולי ל... [קהל] כל בן אדם מה? [קהל] כן. [קהל] זה... זה חסידות. כן. אצל החסידים הדבר הוא כך. (צחוק) [קהל] אבל רק אצל החסידים. [קהל] לא... במישור של הפילוסופיה, זה תורת שפינוזה. כן. שאומר שהרצון רוצה רק הטוב, והבחירה מביאה את הרע. זה שפינוזה. כן. אבל ל.. ל... לפי התורה העניין הוא קצת אחר. יש בחירה ברצון. ומי שבוחר ברע מגלה שרצונו הוא ברע. אבל במישור התורה, א... אנשי תורה, אז וודאי שאתה צודק. מי שמלכתחילה הוא רוצה בטוב, הרצון שלו הוא בטוב. אבל יש גם כן אפשרות שמי שמלכתחילה רוצה ברע. הקדוש ברוך הוא ברא את האדם עם שני יצרים. יצר זה דומה קצת לרצון. כן. יצר זה התגלות הרצון במישור של ה... הנטיות א... של הגוף. אז א... יצר טוב ויצר רע, יש מי שסוף סוף בחר במה שאומר לו יצר הטוב. אז הרצון שלו הוא מלכתחילה רוצה את הטוב. זה נקרא צדיק. אבל יש גם כן מי שמלכתחילה א... שסוף סוף בוחר במה שיצר הרע אומר לו, אז זה מגלה שמלכתחילה הרצון שלו היה ברע. אבל יודעים את זה.

קהל: [גורליות] מה? [גורליות]

מניטו: לאו דווקא, לאו דווקא. זה ההפך.. זה ההפך, לאו דווקא... זה דווקא ההפך. ו... אבל לא יודעים עד הרגע האחרון של החיים במה סוף סוף הרצון רצה. כן. כי יש אנשים שהם צדיקים עד היום האחרון של החיים שלהם וביום האחרון זה מתגלה שהם רשעים. וההפך – אנשים שהיו רשעים כל החיים שלהם, ביום האחרון חוזרים בתשובה וזה מגלה שהיו צדיקים.

למה דיברנו על העניין של הרצון? למה דיברנו על זה? זה בהקשר למה?

קהל: [... אחריתו מראשיתו...]

מניטו: אהה... כן... כן, ברור. זאת אומרת א... אם האיש משה היה בוחר במצריים, זה לא היה נכתב בתורה, לא היינו יודעים מזה, לא היה משה שלנו. ויתכן מאוד שהיו הרבה הרבה הרבה אנשים אולי ששמם משה שבחרו במצרים ונאבדו מן ה ( ?דקה 54:52?)

המשה שלנו, זה המשה שדווקא אחריתו מורה על תחילתו. שהוא היה. כולו כולו.. טהור תחת המסווה של המצרים. זה מובן? כן. כי אני חושב שהוא ממש הדגם והדוגמא של א... יהודי... היהודים של הגלות. הם פחות או יותר באותו מצב, על פרשת דרכים. מי הם אחיו האמיתיים[36]? הגויים שהם גרים בהם? בתוכם? או ארץ ישראל ועם ישראל? אז זה סיפור מאפיין מאוד. כן. זה מלמד אותנו איך לצאת מהגלות. אז יתכן מאוד שהרבה הרבה גדולי ישראל של הדור נשארו במצרים. טוב. אז זהו שאומר המהר"ל פה:

"ולפיכך אמר משה קיבל תורה מסיני, כי לקבלת תורה מסיני, בוודאי יש למשה צירוף מיוחד. דהיינו, לקבל התורה מסיני הר האלוקים. ומשה נקרא גם כן איש האלוקים. לכך ראוי שתבוא התורה מהר סיני אל משה".

מה זה הר האלוקים? ההר שמופיע בו כבר , מאז, את רצון האלוקים. רצון האלוקים זה מידת הדין. זה שייך לעניין של הדרך ארץ. אז השלב השני זה התגלות ה' באותו הר האלוקים. מה זה? תורת ה' מתגלית בהר האלוקים. צריך קודם כל השלב הזה של האלוקים, כדי שרצון ה' יתגלה.

"לכן ראוי שתבוא התורה מהר סיני אל משה כמו שבארנו בספר "גבורות ה' אצל "משה היה רועה את צאן יתרו חותנו כהן מדיין, וינהג את הצאן אחר המדבר". ולכך אמרו משה קיבל תורה מסיני"

אז זה ההסבר המרכזי של כל העניין. עכשיו תפסתם כן? את החשיבות של המקום הזה המיוחד.

"ולא אמרו משה קיבל תורה בסיני, כי לא בא לומר באיזה מקום קיבל משה התורה, אלא בא לומר כי סיני הוא מיוחד למשה. ויש צירוף אל משה שעל ידי הר סיני בא למשה התורה מן הנותן. ואם אמר קיבל תורה בסיני, לא היה מורה רק על המקום ששם היה מקבל התורה ולא היה מורה על שהיה הר סיני סיבה שתינתן ממנו התורה למשה, (הר סיני סיבה שתינתן התורה למשה) כמו כל רב שהוא סיבה שמקבל התלמיד ממנו התורה".

עכשיו, אז פה הרמז הוא ברור. היה לו בהר סיני רב שממנו קיבל את המדרגה של סיני, אז הקדוש ברוך הוא מתגלה לו.

"עכשיו שאמרנו מסיני, היה הר סיני סיבה לנתינת התורה. כי ההר הזה הר האלוקים כמו משה איש האלוקים, והיה מתייחס ההר למשה, שתבוא ממנו התורה כמו שראוי שתבוא התורה ממשה ליהושוע. וכמו יהושוע ראוי שתבוא ממנו התורה לזקנים, שעל ידי יהושוע דווקא התורה באה לזקנים. וכך הר סיני מיוחד היה וראוי שתבוא ממנו התורה למשה. (למשה נקודה.) ולא אמר משה קיבל תורה מהר סיני, שלא היה מתדמה הר סיני לשום הר. (זה לא הבחינה של הר שחשוב פה) ואם אמר הר סיני היה משמע שיש לו דמיון אל הר אחר, שהרי נקרא בשם הר, ונכנס תחת סוג אחד של שאר ההרים. ולכך לא אמר "הר סיני" שלא היה שיתוף כלל בינו ובין הר אחר"

זאת אומרת בין הר סיני ובין הר אחר.

זה לא מכיוון שזה היה הר ושהיה נהוג שהתגלות האל היה בהר, אלא באותו הר שנקרא הר סיני היה משהו אחר, אותה מדרגה שממנה בא (? דקה: 69:26 ) "ובזה יש לתרץ שלא אמר משה קיבל תורה מפי הקדוש ברוך הוא מפני שבא לומר כי סיני היה אמצעי מיוחד שעל ידו תבוא התורה למשה. ולכך יש לומר משה קיבל תורה מסיני כמו שאמרנו למעלה".

אז אולי אפשר להוסיף עוד משהו. כן. נגמור את הדף מכיוון ש...

"אבל כבר אמרנו כי אין ראוי לומר משה קיבל תורה מפי הקדוש ברוך הוא, מן הטעם מה שמתבאר למעלה. כי לא היה מיוחד משה לקבל מן ה' יתברך. ועוד, כי לא היה זה כבוד כלפי מעלה לומר כך"

"בפרק בית שמאי... זה בית שמאי, במסכת יבמות( קה ב ) . כן. גבי רבי ישמעאל ורבי יוסי שאמר ליה אבדן: וכי אתה הגון ללמוד תורה מפי רבי? אמר ליה רבי ישמעאל ורבי יוסי: וכי משה היה הגון ללמוד תורה מפי הגבורה?" עד כאן.

ופה יש מקור שלכאורה סותר את ההסבר הקודם. כן. כי פה יש איזה ממימרא בגמרה שמורה איזה מן הקבלה בין תלמיד לרב, למשה מפי הגבורה. כן.

"הרי כאבדן היה סובר כי יש ערך וייחוס בין הרב ובין התלמיד, לפיכך אמר: וכי אתה הגון ללמוד תורה מפי רבי? והשיב לו רבי ישמעאל לרבי יוסי: וכי הגון היה משה ללמוד תורה מפי הגבורה? ועל כל זה למד מן ה' יתברך . לכך לא אמרו משה קיבל תורה מן הקדוש ברוך הוא. ושלא א... ועם כל זה למד מן ה' יתברך. לכן לא אמרו משה קיבל תורה מן הקדוש ברוך הוא שלא היה זה כבוד כלפי מעלה".

כאילו הגמרא רצתה לומר: משה לא היה הגון ללמוד מפי הקדוש ברוך הוא, ועם כל זה למד מן ה' יתברך. רק משה קיבל תורה מסיני ולא רצו לזכור אצל זה הקדוש ברוך הוא. ויותר מזה אמרו רז"ל על הכתוב שאמר: "וישמע את הקול מדבר אליו". אתם זוכרים את הפסוק בחומש, כשהיה משה שומע את קול ה', הפסוק אומר: "וישמע את הקול מדבר אליו". היה צריך להיות את הקול מדבר אליו. אז זה ההסבר של המהר"ל: כמו מתדבר אומר רש"י, הקול היה מתדבר לעצמו, ומשה היה שומע.[37] לא שהקול היה מדבר אל משה, אלא הקול היה מדבר לעצמו ומשה היה נוכח והיה שומע מה הקדוש ברוך הוא אומר לעצמו. מה שהקדוש ברוך הוא אומר לעצמו, כל נברא יכול להיות שומע אם יש לו זכות להגיע לאותה מדרגה. הבנתם? וזה ההגדרה של החוכמה האמיתית. אז "הקול מידבר כמו מיתדבר. ופירש רש"י ז"ל: שהיה הקול מדבר עם עצמו ומשה היה שומע. וזהו דרך כבוד למעלה כאילו לא היה מדבר עם הדיוט. כך פירש רש"י ז"ל". מכיוון שרש"י אמר, וגם זה דעת המהר"ל, כאילו לא היה מדבר עם הדיוט. לאמיתו של דבר דיבר עם משה, אבל צריך להבין שזה כאילו לא מדבר איתו. ולכן יש משהו מיוחד במשה, שסוף סוף מכיוון שמשה היה מסוגל להיות האמצעי למסירת התורה לעולם כולו, יש קשר של נאמר... של קירבה בין השם למשה. ולכן משה אמר הרבה דברים, סליחה... הקדוש ברוך הוא אמר הרבה דברים למשה באופן ייחודי[38], אבל התורה שמסר לו דרך כל הדברים שאמר לו, התורה זה כאילו הוא מדבר רק לעצמו. הבנתם את זה? סליחה... כן. [קהל...] לא... זה חכם אחד ושמו אבדן. כן. אבדן... אבדן.

קהל: [זה לא מקרה שהמהר"ל חוזר על זה... הוא חוזר על זה ... אני חושבת...]

מניטו: זה לא מקרה, בכל פעם יש חידוש. התדירות של אותו הסבר זה כדי שלא נזכור שיש דברים בגו. כן. ו... אבל בכל פעם שהוא חוזר על העניין, יש גוון אחר ,יש חידוש אחר. ולמדנו הרבה הרבה דברים דרך ההגדרה הזו. כן. שהר סיני היה הר האלוקים, היו הופעות של הקדוש ברוך הוא מבחינת אלוקים באותו הר סיני. וזה היה ידוע, זה היה מיוחד לאותה התגלות, וכן הלאה. כן. [קהל] זה אותו דבר... זה אותו דבר. [קהל] נכון. במקום המוחשי הזה רק שמה היה התגלות של סוג של חוכמת התורה שנקראת 'מסיני'. ולכן בלשון הקבלה יש איזה מדרגה א... בעולמות שזה נקרא סיני[39]. כן. זאת אומרת איזה סוג מדרגה בחוכמה. לאמיתו של דבר זה מדרגה בספירת הבינה. אבל כדי להבין את העניין. זאת אומרת מהערך הזה, מהמידה הזו בא לנו אותה תורה שמסר לנו משה. אז יש למטה ויש למעלה. כן. אבל זה קרה באותו מקום מוחשי שזה נקרא סיני. ולכן המשנה שלנו אומרת את זה בבת אחת. משה קיבל תורה מסיני – תרתי משמע.

מכיוון שאמר הכתוב מדבר... (מידבר סליחה) שהוא כמו מיתדבר, כאילו היה מדבר עם עצמו. אז הכאילו הזה אומר דורשני... כאילו, כאילו. לאמיתו של דבר דיבר עם משה, אבל צריך להבין שזה כאילו. רק משה היה נוכח ושומע. כן. איזה... איזה דאגה שלא ניפול בשום סכנה של עבודה זרה גבי משה. כי מי שמבין מי היה משה, זה היה קל לעשות ממנו אליל. וזה הגדלות של עם ישראל שלא עשה ממנו אליל. הבנתם את העניין. כן. כן. שכחתי.(כנראה נותן רשות דיבור לשואלת )

קהל: [...תורה זאת אומרת שזה דבר מיוחד... באופן אחר...]

מניטו: כן. בכל שנה, א... כל הזמנים לפי המבנה של לוח הזמנים. אנחנו חיים אותו מאורע אבל לפי המדרגה שלו. כל אחד לפי המדרגה שלו, בו ביום הוא חי אותו מאורע. כן. א...אף על פי שבעניין של התורה וגם של כל... כל המצוות, בעניין של התורה בפרט באיזשהו יום בשנה, מי שמבין דבר תורה אז זה מעמד הר סיני שלו. מי שמבין, אז זה אותה חוויה של מעמד הר סיני. משהו מתגלה לו. "אתה הראית לדעת" כן. למשל, יש ימים מיוחדים לתשובה, אבל בכל השנה רגע של תשובה זה יום כיפור. אז אני גומר פה:

"כאילו היה מדבר עם עצמו וההדיוט שומע, אף על גב שבכמה מקומות כתיב וידבר, היינו הדיבור שהיה פעם אחת בלבד ועל זה (אינו? דקה 78:03) מקפיד לומר וידבר. אבל הדיבור הקבוע תמיד, כמו "וישמע את הקול מידבר אליו" שהוא נאמר על הדיבור התמידי, אין זה דרך כבוד למעלה לומר כך".

טוב, זה מובן?

אבל פה יש נושא עדין מאוד, פה יש נושא עדין מאוד. צריך להבין שני דברים בבת אחת. מה? שהקדוש ברוך הוא מדבר אל משה כאילו מדבר עם עצמו. ושהקדוש ברוך הוא כשמדבר לעצמו, מדבר למשה. מי ששוכח אחד משני הדברים הוא כופר בעיקר. הבנתם את זה? כן? [קהל] למשל יש ביטוי: "פנים אל פנים דיבר ה' אליכם". פנים אל פנים. פנים של הקדוש ברוך הוא מדברים לפנים של הקדוש ברוך הוא", ואנחנו שומעים. אולי אני אסביר לכם א... את העניין הזה, מכיוון שיש פה סכנה. כן. מי שאומר המהר"ל אמר שהקדוש ברוך הוא לא דיבר עם משה, זה חוכמה שמשה הבין מעצמו, כן. אז יש סכנה. הוא אמר כאילו. מבינים את העניין. כי זה לא דרך כבוד, אבל דיבר איתו. אני פעם הסברתי את ה... את ה... פסוק הזה: "ודיבר ה' אל משה... כאשר ידבר איש אל רעהו". כן. אתם זוכרים את ההסבר? ודיבר ה' אל משה כאשר מדבר איש אל רעהו. כן. אז הפשט שכמו מדבר איש אל רעהו, יש... הייתה קירבה. זה לא תופעה מגית, מיסטית לגמרי של האל שמדבר עם הדיוט. ויש מצב של... איך אומרים את זה? קולות וברקים וכן הלאה. כן. אלא: כאשר מדבר איש אל רעהו, וזה הפשט של הפסוק. וזאת אומרת שמי שמסוגל להגיע לאותה מדרגה שנקראת סיני, אז הקדוש ברוך הוא מדבר איתו כאשר מדבר איש אל רעהו. אבל יש קריאה אחרת של אותו פסוק. עכשיו שנפסקה הנבואה, מתי ה' מדבר עם משה, שזה שורש החידוש – כאשר מדבר איש אל רעהו. כשאיש מדבר עם רעהו, כשיש אהבה בין הבריות, אז ה' מדבר עם משה, ויש התחדשות של התורה. הבנתם את ה...?

טוב אז אני רק רוצה להזכיר לכם שביום חמישי הזה יהיה ליל לימוד בעברית על נושא הגאולה משמונה וחצי עד חצות. פה.. פה... פה. זה ערב ראש חודש. וליל שבועות הליל לימוד יהיה בצרפתית. מכיוון שקיבלנו הרבה הרבה פניות של הצרפתים שאינם עוד מדברים לשון הקודש, אז הליל לימוד יהיה בצרפתית. בשבועות. כן. פה. פה.. פה לא במעיינות. במעיינות יש ליל לימוד אחר, אבל זה מיועד למחזור של המתחילים.

הערות

[1] ראו שיעור מספר 1 והערה 15 שם

[2] השוו נדרים לח א : "אמר רבי יוסי בר' חנינא לא ניתנה תורה אלא למשה ולזרעו שנאמר כתב לך פסל לך מה פסולתן שלך אף כתבן שלך משה נהג בה טובת עין ונתנה לישראל ועליו הכתוב אומר טוב עין הוא יבורך וגו'" וראו התייחסות ה המהר"ל ב'תפארת ישראל' פרק נ לסוגיא זו :"כי התורה מתייחסת למשה עד שנקראת תורת משה אמנם אל תטעה לומר כי התורה הזאת היא לגמרי תורת משה שאם כן יש לחשוב כאשר מת משה נתבטלה חס ושלום התורה ולכך אמר שם אמר רבי יוחנן מתחלה היה משה לומד תורה ומשכחה עד שניתנה לו במתנה שנאמר ויתן אל משה ככלתו לדבר אתו ביארו בזה מפני מדרגת התורה שאין לה צירוף וחבור אל האדם היה משכח משה התורה כשלמדה ולא היה חבור התורה אל משה רק מצד מה שנותן השי"ת ומשפיע לאדם התורה ובזה הצד היה חבור התורה למשה ולא שהיה החבור מצד משה כעצמו כמו שכל אדם שהוא מקבל מושכלות ודבר זה בודאי מצד האדם עצמו"

[3] ראו 'פרי צדיק' קונטרס 'קדשת שבת' :" ושמעתי פרוש כתב לך היינו שתכתוב את עצמך שתכתיב אותך דהתורה נקראת על שמו תורת משה כי היא כלה שרש נפש משה רבנו ע"ה"

[4] מספר פעמים מניטו כינה את הספר ליקוטי מוהר"ן ליקוטי אמרים

[5] השוו שמות רבה פרשה מג סוף סימן א וסימן ה :" שומע לו אמר לו אפשר שלא נעשה בהם מדת הדין על שבטלו את הדבור אמר משה רבון העולם כך אמרת סיני אנכי ה' אלהיך אלהיכם לא נאמר לא לי אמרת שמא להם אמרת ואני בטלתי את הדבור אתמהא לי הוי ויחל משה וגו'".

ועל היחס בין משה לתורה והחסד שבנתינת התורה על ידו ראו בהרחבה ב'ליקוטי הלכות' יורה דעה הלכות מילה פרק ג סימנים ז-ט

[6] מכילתא דרשב"י בשלח פרשה א :" "וידבר יי אל משה לאמר דבר אל בני ישראל וישובו ר שמעון בן יוחאי אומר כל מקום שהוא אומר לאמר ואמרת אליהם הרי זה לדורות וכל מקום שאינו אומר לאמר ואמרת אליהם הרי זה לשעה"

וראו פירוש אברבנאל על התורה:" ואמר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם שיגיד להם המצוה ההיא כמו שיזכור ויאמר להם הפי' המקובל כאשר ניתן בסיני"

[7] תיקוני זהר תיקון יג דף כט א

[8] השוו תיקוני זהר תיקון תשעה עשר דף מ עמוד ב :" כשברא העולם במדת ראשית ירד עליו ולא היה חסר מלמעלה וכן בכל ספירה כמדליק נר מנר ואינו חסר מן הראשונה ולא מחברתה עד אין סוף ואין תכלית"

[9] הנוסח הכי קרוב למקובל לצטט"קוב"ה אורייתא וישראל חד הוא" הוא בזהר ויקרא דףע"ג עמוד א : "תלת דרגין אינון מתקשרין דא בדא קב"ה אורייתא וישראל"

[10] של"ה מסכת שבועות אות ריג

[11] ראו שמות רבה פרשה כח סימן ה :"קול גדול ולא יסף ר' יוחנן אמר קול אחד נחלק לז' קולות והם נחלקים לע' לשון"

[12] להרחבה על האוניברסליות של העברי והעברית ראו בשיעור הוידאו סיפורה של הזהות העברית באתר המכון:" המייסד של אותה זהות, הזהות העברית, היה עבר[12]. והנה, בספר בראשית, אנחנו לומדים שעבר, שהיה מצאצאי שם, חי מיד לפני דור הפלגה. עד תקופת עבר, לפי לשון הפסוק, כל הארץ היתה "שפה אחת ודברים אחדים" (בראשית יא א). לפי הגמרא, היתה שפה אחת לכל המין האנושי, וכל עם ועם היה לו השפה משלו. כך מסביר התלמוד, "שפה אחת" - זו שפה של ייחודו של עולם, לשון הקודש, ו"דברים אחדים" - שבעים לשון[13]. הייתה אחדות בכל המין האנושי. זה הזהות של "אדם". אחרי דור הפלגה, אחרי בבל, הראשונה. בבל - של סיפור המגדל, עם בבל אחרי המרידה של המין האנושי נגד ייחודו של עולם. אז קרה הפלגה של הגויים. ועבר היה מצאצאי שם בדור שקדם לפלגה.

אם כן, אחרי עבר, מתחיל העידן, מתחילה התקופה של הגויים. עד עבר - "ויהי כל הארץ שפה אחת" - האדם היה כלל-עולמי. אף על פי שהיו כמה וכמה אומות, כל אחת לפי לשונה, מכל מקום בכל העולם כולו היה איחוד. בלשון התרבות הנוכחית: היתה אוניברסליות אמיתית. ומיד אחרי הדור של עבר אנחנו מוצאים מצב שונה לגמרי: האחדות של המין האנושי נעלמת"

[13] ניתן להסביר את דברי מניטו על פי דבריו במספר הקשרים:בשיעורים על נתיב התורה למהר"ל ועל שערי אורה:" כי בכל הדתות אחרות , המושג, אפילו אם יש מושג דומה, הם מכירים רק באלקי שמים, ולא באלקי העולם הגאון מווילנא פירש את זה יפה, זה החידוש של אברהם אבינו שהמליך אותו על הארץ, וזה כוחו של דוד המלך, זו הסגולה של קהלת ישראל, סוד ספירת מלכות. ולכן היא נקראת כנסת ישראל, הספירה מלכות עצמה. זה מה שהרב, כל תורת הרב קוק זכרונו לברכה, מבוססת על זה. כנסת ישראל היא ממש ספירת מלכות, כי כנסת ישראל בונה את ספירת מלכות." ויש לקשר לכך את דברי הגר"א שהזכיר:" פירוש הגר"א על שיר השירים פרק א' פסוק ג', ד"ה "על כן עלמות אהבוך": "עלמות הם האומות...הרוח הוא מן השמיים והנפש הוא מן הארץ כמו שכתוב: תוצא הארץ נפש חיה. ושמיים הוא כולל כל הבריות...בין ישראל ובין האומות...וישראל לבדן נוטלים גם ביחוד מן הארץ. ולכן האומות מונין לחמה וישראל ללבנה וגו'." כלומר הלבנה והארץ הם מושגים שמבטאים את ייחודה של כנסת ישראל." וב'סוד מדרש התולדות' כרך ז בפרק ' בית בישראל' : "מדוע לא מייחסים את בית ישראל לאברהם, ליצחק וליעקב? כי המושג בית קשור לצד הנקבי, לצד של כנסת ישראל ולא לצד הזכרי, לצד של עם ישראל. יש כאן שני פרצופים שונים. אפשר להסביר את ההבדל בין שני פרצופים אלו בעזרת מושגים הלקוחים מתורתו של הרב אשלג: היש הנותן את היש לאחר והיש המקבל יש זה. בבריאה היש הראשון הוא הזכר. תפקידו לתת את היש. היש השני הוא הנקבה. היא המקבלת את היש והיא המשנה אותו כדי להקנות לו קיום. קיום זה הוא בצורה של ״יש־בן״. יש יש שהוא ״יש־אב״ ויש יש שהוא ״יש־בן״. תפקיד האם הוא להפוך ״יש־אב״ ל״יש־בן״. כך היא בונה את ביתה. מבחינה זהותית יש הבדל בין שני ישים אלה. אנחנו למשל בני ישראל, כלומר הבנים של יש האבות. אנחנו חיים בתקופת הבנים, ולא בתקופת האבות" בנוסף ראו במאמרו "ארץ ישראל במחשבת המקובלים":" ישנה כאן קדושה טבעית של פרצוף מלכות בארץ ישראל וישנה כאן קדושה טבעית של פרצוף תפארת בעם ישראל."

[14] השוו 'סוד מדרש התולדות' כרך ב עמ' 249 :" המדרש מספר איך חיפש אברהם קודם כול את האלקות בחמה ואחר כך בירח זה מקב יל להימצאותו באור כשדים ובמצרים בבלובאשור עבדו לירח חלק מן השמות במשפחת תרח רומזים לכך תרח ירח לבן לבנה האלקות של מצרים היא החמה אברהם חיפש בצד זה ובצד זה ואינו מצא אז הוא הבין שעליו לייסד בארץ ישראל בארצו את האומה שתאחד את ההפכים ותגלה לעולם את ה'"

[15] על פי ספר יצירה פרק ג משנה ב

[16] השוו לדוגמה תיקוני זהר חדש ( הוצאת מוה"ק הרב מרגליות ) דף קיד א :" זכאה מאן דאערא בשעתא דאתברי מששת ימי בראשית דכל נשמתא אית לה עת וזמן בגלגולא כמא דאמר קהלת לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים ודא שכינתא תתאה דאיהי זמן ועדן לכל ספירה וספירא ולכל גלגולא וגלגולא"

[17] קהלת רבה פרשה יא :"תורה שאדם למד בעולם הזה הבל הוא לפני תורתו של משיח" וראו עוד בשל"ה פרשת ואתחנן אות יד ודברי מניטו בקטעי היוטיוב באתר:" עד שיתגלה בימות המשיח, שהאמת האמיתית - היא לא האמת המופשטת. אלא האמת של המציאות התחתונה. אבל זה... זה תורת המשיח." ובשיעורים על דרך חיים ( שיעור 1 ) :" אני נזכר ששמעתי פעם שיש שני מוקדים: סיני, תורה מסיני ותורת המשיח. כל עוד שמתרחקים מתורה מסיני, אז יורדים מאותה מעלה של תורה מסיני. אבל בבת אחת מתקרבים קצת יותר ויותר לתורה של משיח, ולכן בכל תקופה יש פחות או יותר תורה מסיני – יותר או פחות תורת המשיח" וראו בדברי רבו של מניטו הרצי"ה ( שיחות על אורות ישראל ותחיתו פרק יד שיחה א ):" גדולי קדושי עולם יכירו את הרז ויצדיקו קדש זה סוד עמוק מאוד גדולי עולם קדושי הם בתמתם העליונה היותר גדולים היותר קדושים היותר תמימים היותר חכמים יחברו את תורת הבנים לשיחת האבות ועבדיהם תמימות תורה כזאת היא תורה שלמה תורת ד' תמימה בדברי חז"ל כתוב שלתורה שתתגלה בדורו של משיח יהיה ערך לעילא ולעילא לגבי כל הדורות כולם"

[18] ראו 'פרי צדיק' פרשת בהר אות א

[19] ויקרא רבה פרשה ט:" ר' ישמעאל בר רב נחמן עשרים וששה דורות קדמה דרך ארץ את התורה הדא הוא דכתיב לשמור את דרך עץ החיים דרך זו דרך ארץ ואחר כך עץ החיים זו תורה"

[20] שפת אמת פרשת יתרו תר"מ ותרמ"א:" הקדמת פרשת יתרו לקבלת התורה כענין אמרם ז"ל דרך ארץ קדמה לתורה והוא ענין עבודת האדם להשי"ת מתוך השכל והכרת האמת שמכירין טובת הבורא שם"

[21] על מוצאו של ישראל מתוך האנושות ולא כזהות אחרת מהאנושות ראו 'סוד מדרש התולדות' 2 בפרק 'ירידה לצורך עליה' : פשט הברכה שאנו מברכים בכל יום בתחילת תפילת שחרית ״אשר בחר בנו מכל העמים״. הפשט הרגיל הוא שה׳ בחר בנו כעם מכל העמים, אולם אפשר גם להסביר שהקב״ה לקח מעט מכל עם מבין אומות העולם ויצר מכך את עם ישראל. הגמרא בתחילת מסכת חגיגה[25] דורשת פסוק מספר תהילים מז-י ׳נְדִיבֵי עַמִּים נֶאֱסָפוּ עַם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם׳:

[22] ראו תנא דבי אליהו רבה פרק ה :" "אני חותנך יתרו בא אליך הקב"ה בוחן לבות וכליות אמר לו יתרו אתה באת להקביל פניו של אותו צדיק אל יהו בתי מדרשות בטלין מזרעך לעולם" וכן במכילתא על הפסוק ויבואו האוהלה: "ויצא משה לקראת חותנו אמרו יצא משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים זקני ישראל ואחריהם כל ישראל ויש אומרים אף שכינה יצאה עמהן ..... ויבואו האוהלה זה בית המדרש"

[23] להסבר נרחב יותר של מניטו על בית המדרש של שם ועבר ראו בשיעורים על שערי אורה שיעור 59 :" [מה אברהם מקבל משם?] מה הכוונה של השאלה? [אברהם ושם נפגשים.. מלכיצדק] מלכיצדק. צריך להבין את זה ככה. מדברים על ישיבת, או ישיבות שם ועבר.שם תיקן את החטא של בין אדם למקום ועבר, את החטא של בין אדם לחברו. כי המלה 'אח' חוזרת במקרא רק גבי עבר: "אחי יפת הגדול", [27]אחי, זו פעם הראשונה, אחרי הריגת הבל, שהמילה 'אח' חוזרת בשושלת של האדם, ולכן הוא למד מ-'שם' את ה'. ואצל 'עבר' ,את האחריות לאח. זה שני הממדים של הדרך ארץ שקדמה לתורה. [למה אומרים שדוד תיקן את החטא של אדם הראשון?] שגמר את התיקון, אבל שם התחיל, כי מה היה החטא של אותו דור? "ונעשה לנו שם" [28]אבל הוא הכיר בה' "כי (שמ"י) שם יהו"ה נקרא עליך". ובסוד מדרש התולדות כרך 5 :" צריך להיזהר כאשר אנחנו פוגשים מושגים, כמו המושג של ישיבות שם ועבר. אסור לדמיין ישיבה כפי שאנחנו מכירים אותה היום. כוונת חז״ל פשוטה: ישיבה ולא עם, כלומר קהילה של מאמינים. שם ועבר היו צדיקים גדולים וסביבם היו תלמידים."

[24] מכילתא יתרו:" עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים עד עכשיו לא הודה בדבר אמרו לא הניח יתרו עבודה זרה בכל העולם שלא עבר עליה ולא עבדה שנאמר מכל האלהים"

[25] יבמות מו א "ת"ר גר שמל ולא טבל ר"א אמור הרי זה גר שכן מצינו באבותינו שמלו ולא טבלו. רש"י שם : "בימי משה כשיצאו ממצרים ויצאו מכלל בני נח לקבל התורה ולקבל פני השכינה" וראו פירוש רמב"ן שם.

[26] המקור ביחזקאל כ פסוק ז-ט:"ואמר אלהם איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו אני ה אלהיכם וימרו בי ולא אבו לשמע אלי איש את שקוצי עיניהם לא השליכו ואת גלולי מצרים לא עזבו ואמר לשפוך חמתי עליהם לכלות אפי בהם בתוך ארץ מצרים"

[27] גיטין סו א :"הוכיח סופו על תחילתו"

[28] מכילתא פרשת יתרו:" "ויואל משה לשבת את האיש בשעה שאמר משה ליתרו תנה לי את צפורה בתך לאשה אמר לו קבל עליך דבר אחד שאני אומר לך ואני נותנה לך לאשה אמר לו משה מה הוא אמר לו הבן שיהיה לך תחלה יהיה לעבודה זרה מכאן ואילך לשם שמים וקבל עליו אמר לו השבע לי וישבע לו שנאמר ויואל משה לשבת אין אלה אלא לשון שבועה"

[29] שמות רבה פרשה א סימן לט:" "רבי יהושע אומר שנשבע לו ואין ויואל אלא לשון שבועה ולמה השביעו אמר לו יודע אני שיעקב אביבם כשנתן לו לבן בנותיו נטלן והלך לו חוץ מדעתו שמא אם אתן לך את בתי אתה עושה לי כך מיד נשבע לו ונתן לו את צפורה" והרחבה נוספת בשיעורים על שערי אורה ( שיעור 51 ) :" אז פעם הסברתי את זה ככה, על הפסוק "ויואל משה לשבת את האיש", [20]יש שני מדרשים. מדרש אחד אומר שמשה השביע, כמו שבועה בכתובות, שלא יוצא מיתרו, בלי רשות של יתרו, שלא ייפרדו מאומות העולם, כי כל פעם שיש גלות יש זמן קצוב, ואם אתה צריך לצאת מן הגלות, לחזור לארצך ושמה המצב הוא לחזור למצרים, אבל כדי להוציא את ישראל ולהביא אותם לארץ כנען, זה סוף הגלות, אז צריך לקבל רשות מהרודן דאז. הרודן דאז, היה יתרו: "ויואל משה לשבת את האיש" עם התנאי הזה: אל תברח בלי רשות, זה המדרש הראשון. המדרש השני, שיתרו ביקש ממשה, שבן אחד של משה, יהיה מסור לעבודה זרה. זה מדרש מלא, מפורש, טוב, מדרש נדיר אבל קיים. כל ימי הייתי טרוד מהמדרש הזה: בנו של משה רבנו מסור לעבודה זרה? עד שהבנתי, דרך מסכת כתובות: "כל הדר בחו"ל - כאילו עובד עבודת כוכבים". [21]מה ביקש יתרו? מה שהוא רצה, הוא רצה לגייר, להציל את עמו, אז הוא מבקש ממשה, שאחד מבניו יטפל בגויים, גלות, 'diaspora' שיהיה גלותי. תראו איך ההשגחה פה מתפקדת? הרב מסאטמר שמו יואל ובחר, איזה הרגל של הרבנים, בחר איזה פסוק. איזה פסוק הוא בחר? "ויואל משה לשבת את האיש". הוא התלמיד חכם של אלו שדומים לאלו שאין להם אלוה, של עובדי עבודה זרה.

[30] להסבר על ההבחנה בין עבודת אלילים , גילולים , ועבודה זרה ראו שערי אורה שיעור 31 :" על פני', זה הפשט. יש, על פניו יש אלוהים אחרים, אבל לא בשבילך: לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני. כי האלוהים אחרים אשר על פניו, כביכול, זה דבר אמתי. צריך להבין את זה, יש הבדל במשמעות של שני מושגים האלו, 'עובדי ע"ז' ו'עובדי עבודת אלילים', או עבודת גלולים, זה ענין אחר לגמרי. ע"ז זו עבודה, אבל היא זרה, זה לא אומר, אני מחפש מילה, שזה לא קיים, זה קיים , אבל זה זר לישראל, נכר..... עבודת אלילים, זה משהו אחר, זה מגונה. ויש עוד צד יותר מגונה עבודה גלולים, קליפות, טומאה ממש..... [אפשר לקבל דוגמא של ע"ז ושל עבודת אלילים?] עבודת השרים זה ע"ז, עכשיו חוץ מיוצאים מן הכלל, אני חושב שזה עבר מן הארץ, מן ההיסטוריה, עכשיו לא מוצאים דתות אחרות שיודעים לכוון לשרים. אבל זה היה קיים בזמן הנבואה, בזמן הנביאים, אבל זה אסור לישראל. או בעניין של הכוונות, מי שמכון לספירה זו או אחרת זה אסור, זה ע"ז. זה מובן? כן? תחזרו על פתיחת אליהו, שמה זה פשט, זה מנתק כוח מאיחוד הכוחות, זה ממציא אליל. [עבודת כוכבים זה סוג נוסף?] זה נכנס תחת ע"ז, זה הסוג הראשון, זה נקרא "ע"ז כדור אנוש".[דוגמא עבודת אלילים?]כן, הנצרות. מי שמבין את הטומאה שיש במיתוס הזה, אז הוא מבין שזה עבודת אלילים מהסוג הכי גרוע. זה העברות שאסור לעבור, כולם נמצאים באותו מיתוס: גילוי עריות המקסימלי, שפיכות דמים המקסימלית וע"ז המקסימלית, זו טומאה מוחלטת, לא צריך פירוש."

[31] על ההבדל בין זהות רחל לזהות לאה בעם ישראל הרחיב מניטו בשיעורים על שערי אורה:" לאה הייתה מיועדת לעשיו, ורחל הייתה מיועדת ליעקב, ....פה יש נושא חשוב מאוד, כי בגורל של עשו, היה ארץ ישראל, בגורל של יעקב זה הגלות. לכן בני לאה שייכים לא"י ובני רחל שייכים לגלות, זה נושא בפני עצמו. נוסף לתחרות ,נאמר, של שתי הכוחות, הרוח והחומר, יש את התחרות, נאמר, של החוץ והפנים, כי יש קדושת חוץ ויש קדושת פנים"

"כי השכינה בזמן אברהם אבינו עליו השלום נקראת שרה, ובזמן יצחק אבינו עליו השלום נקראת רבקה, ובזמן יעקב אבינו עליו השלום נקראת רחל," [בגלות. בישראל נקראת לאה] כי לאה היא סוד היובל. ושתי השפחות הן סוד שתי נערות של שכינה"

[32] להרחבת ההסבר אודות המשמעות של מדין ראו בשיעורים על דרך חיים למהר"ל ( שיעור 3 ) :

לפי הפסוק שקראתי במילים קצרים, ידע שיש איזה אפשרות, סיכוי להמשיך בערכים של האבות דווקא במדיין. אז "וישב בארץ מדין" "וישב על הבאר". .... כאילו התאכזב לגמרי ממצריים וברח ממצריים. אבל במקום להישאר עם אחיו, בני ישראל, התאכזב גם כן מבני ישראל וחיפש איזושהי אומה כתחליף לישראל כדי לייסד אומה אחרת... עד כאן לא קיבל שום נבואה. הוא עשה את זה מעצמו, כאילו נטייה טבעית. הוא חיפש האברהם שבדור. והוא רצה לייסד אומה אחרת כתחליף לבני ישראל. אז מה הייתה הסגולה של אותה אומה? עד שפגש את ציפורה וכן הלאה...זה מה שמסביר המדרש –שיתרו היה הדמות של אברהם של אותו דור. זה מובן? ולכן טבעי זה שדווקא אחרי יציאת מצריים, שמתן תורה יהיה דווקא באותו מקום. כי באותו מקום זה משפחת אברהם שממשיכה. וזה הפסוק כשמשה אחרי ארבעים שנה, כשמשה הרגיש שמדיין זה לא עמו, אז ורק אז הקדוש ברוך הוא מתגלה לו בסנה ואומר לו – תחזור למצריים ותציל את עמי אשר במצריים. זה לא מדיין עמי, זה ישראל. וזה המשך הסיפור, זה לגופו של עניין. אבל זה רק אחרי ארבעים שנה אחרי שברח מפרעה. ולפי הפסוק נולד לו בן וקרא שמו גרשום "כי גר הייתי בארץ נכריה" (שמות יח ג) אז הקדוש ברוך הוא מתגלה לו. מכיוון שמשה הכיר בזה שהוא גר גם במצריים וגם במדיין, שהוא יהודי כפי שנאמר בלשון של הזמן. אז קיבל את הנבואה. והנבואה מתחילה ב- "עמי אשר במצריים" (שמות ג ז). כן. כאילו הייתה פה איזה נטייה, איזה ניסיון למצוא איזה אומה כתחליף לעם ישראל אשר היה במצריים"

[33] מניטו הסביר את ההבדל בין רות ליתרו במספר הזדמנויות:בשיעורים על אורות:"

קהל: אתה רוצה לומר שיתרו דבק בצד הדתי ולא בצד הלאומי?

מניטו: כן, טוב זה ברור- לֹא אֵלֵךְ כִּי אִם אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי אֵלֵךְ. ופה יש שתי דעות במדרשים[23]: אחת שאומרת שהוא רצה ללכת לארצו ולמולדתו כדי לגייר את בני עמו, כן מילה חיובית. אבל מכל מקום זה נכנס בתורת הנסתר להבין מה...באיזה ממד[24]. ייתכן פה, אני לא זוכר, ייתכן פה ש'הזוהר' יסביר- ייתכן אני אבדוק...ואחת שאומרת, פירוש רש"י שמביא את המדרש השני, שאומר- "כל הטוֹב וכל הטוּב[25] שאתה רוצה שאני יירש מהארץ שלכם, יש לי בארצי ויש לי בנכסיי... "

קהל: גם את דושנה של יריחו נתנו לו על תנאי את המקום[26]...

מניטו: נכון וזה ההבדל, אני חושב שזה בדיוק ההבדל בין רות ליתרו[27]. אבל בכל זאת, לפי המסורת, גם היא וגם הוא שייכים לחג השבועות, כן. עשרת הדברות זה בפרשה- וְאַתָּה תֶחֱזֶה זה בפרשת "יתרו", בעשרת הדברות, וספר רות זה חדש הכול.

ופן נוסף של ההבדל ביניהם בשיעורים על בראשית רבה ( שיעור 7 ): קהל: האם זה אומר שאדם לא האדם הטבעי, הוא גם זכר ונקבה?

הרב: תן לי לחשוב על ה... כי אדם זה גם זכר וגם נקבה, מכיוון שלפי מה שאתה אומר הדוגמאות זה רק נקבות? אבל יש עוד דוגמאות, בבחינת זכר. למשל אותו חג שבועות, יש שתי דמויות, אחת זה רות ואחד זה ...? איזה פרשה אנחנו קוראים בשבועות? פרשת?

קהל: יתרו

הרב: יתרו, יפה, ויש איזה רמז במדרשים של הקבלה, התורה, יתרו, רות, זה אותה משמעות. בתורה, ביתרו וברות זה אותן אותיות, פה יש "י" פה יש "ה" אבל זה אותה תורה. זה זכר וזה נקבה אבל יש משהו במה שאתה אומר.

בסופו יתרו חזר לעמו, רות הולידה את דוד, זה מה שלא יהיה, אבל מכל מקום זה עוד לא התשובה כי זה קשור לסוד הגלגולים, בין הגלגולים בנקבות ובין הגלגולים בבנים. "

[34] דרך חיים, משנה ב', ד"ה בגמרא: ...והנה התבאר לך כי ראויים אלו שלשה שיהיו עמודי העולם, כאשר אלו ג' דברים משלימים האדם עד שהוא טוב בכל ג' בחינות אשר אמרנו, כי אין במציאות רק השם יתב' שהוא מחויב המציאות, והנמצאים שנמצאו מאתו, ובודאי יש לאדם יחס אל בוראו במה שבראו הש"י והאדם נברא ממנו, וראוי שיהיה שומר היחס הזה ואם אין שומר היחס הזה הרי אין בריאתו לכלום, ועוד האדם נברא לעצמו, ואם האדם מקולקל בעצמו ואינו נחשב הרי הוא בריאה של תוהו ואין בו ממש, והשלישי כי האדם הזה אינו יחידי בעולם אבל הש"י בראו עם בני אדם אחרים, ולפיכך צריך שיהיה שומר היחס הזה שיש לו אל שאר בני אדם..."

[35] על פי 'תיקוני זהר' דף י עמוד א :"דהפך משה שמיה וקטל למצרי" ( ופירוש אור יקר שם – היה בספריית מניטו) .

ראו שיעורים על נתיב התורה ( שיעור 20 ) :" ופה יש איזה רמז, שמשה רבינו זה דווקא שמו של הקב"ה. כי "משה" זה אותיות "השם" למפרע, כן. זאת אומרת הכלי של גילוי שם ה' זה משה. תפסתם? אני לא רוצה להוסיף עוד"

ולהסבר על היחס בין "השם" ל"משה" ראו 'גינת אגוז' לבעל 'שערי אורה' חלק ראשון שער השם( מהדורת "החיים והשלום" ירושלים תשמ"ט ספר שהיה בספריית מניטו ) עמודים קי קיא

[36] מניטו רומז כנראה לפסוק "ויגדל משה ויצא אל אחיו" וראו סוד מדרש התולדות כרך 2 'ברית בין הבתרים' :" כאשר יוצא משה רבנו אל אחיו, הוא טרם החליט מי הם אחיו: העברים או המצרים, כפי שכבר למדנו מן הפסוק: וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו.[16] רק בסוף הפסוק התברר שמשה החליט שאחיו הם העברים. אז הורג משה את המצרי: וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל. כך מתחיל תהליך הגאולה"

[37] במדבר פרק ז פסוק פט ורש"י שם :" מדבר - כמו מתדבר כבודו של מעלה לומר כן מדבר בינו לבין עצמו ומשה שומע מאליו"

[38] שיר השירים רבה פרק א :"אמר ר' יצחק כתיב ואתי צוה ה יש דברים שאמר לי ביני לבין עצמי ויש דברים שאמר לי לומר לבניו"

[39] ראו אדיר במרום לרמח"ל ( מהדורת ספינר ירושלים תשנ"ה דף ע ) :" הנה רז"ל אמרו שבשעה שנתן הקב"ה את התורה על הר סיני עוף לא עף ושור לא געה אלא כלם שתקו והוא סוד גדול דע כי סיני סודו הפה שמשם יצאו כל הדברות וכל התורה אפילו שבע"פ והיינו משה קבל תורה מסיני כי סיני הוא יסוד אימא ומשם יוצאת כל התורה בסוד הקולות ובאמת שרק נשמת משה היא היתה המוכנת לתת התורה על ידו וזה סוד גדול כי לבד מה שכל המאורות נתחברו בנתינת התורה גם הא"ס ית"ש נגלה בה"ס ומשם בת"ת דז"א מה שאפשר להגלות ולכן התורה אין לה שינוי כלל כי הכלים נראו בהם שינוי מהנהגה להנהגה אך הא"ס ית"ש הוא אחד בלא שינוי כלל וכבר פירשתי זה במקום אחר והנה לגילוי גדול כזה צריך נשמה מוכנת ורק נשמת משה היא זאת והוא ענין המ"ה שזכרנו למעלה שאמרו למשה ובגין דמחשבה דילך הוית לעילת העילות שויא בך מחשבתיה דאיהי יו"ד ה"א וא"ו ה"א ולכן נאמר משה ידבר והאלהים יעננו בקול כי כך צריך להתחבר סיני במשה ומשם יוצאת כל התורה לכל ישראל מה שהוא אמת בתורה צריך הכל לצאת כך בסוד סיני ומשה"

תמלול: תירזה מבורך tiltan46@walla.com  

טוב. אז הרבה זמן שלא למדנו. אז אני מבטיח לחזור מיד לטקסט שהתחלנו בשיעור הקודם. זה בצ"ד למטה. כן.

"הם היו אומרים שלושה דברים". אתם זוכרים? אז הם היו אומרים שלושה דברים. "יש לשאול.." אני אקרא פה מה שלמדנו כבר ואחר כך אפשר ל... ללמוד.

"יש לשאול למה אמרו אנשי כנסת הגדולה אלו שלושה דברים, ומה ראו על ככה, ומה הגיע אליהם. שאין ספק כי אנשים חכמים כמותם היה אפשר להם להוסיף חוכמה ובינה עד אין שיעור. ויש לך לדעת כי ראו אנשי כנסת הגדולה שכבר התחיל השכל להיות פוחת והולך ולא היה ידם בחוכמה".

זאת אומרת יד הדור הם היו המנהיגים של דור שהשכל הולך ופוחת. נראה אחר כך כי הסיבה העיקרית זה שהיה דור של הפסק הנבואה.

"וכאשר הרופא רואה חולשה באחד מאבריו של החולה, אז הוא עושה לו תרופה, עד שעל ידי התרופה שייתן לו, משלים מה שמקצר הטבע ממנו. ולפיכך כאשר ראו הכנסייה הגדולה (מצחקק – "צריך לומר אנשי כנסת הגדולה") התחלת החיסרון בחוכמה, באו לתקן החיסרון. ומפני שבחיסרון הידיעה והשכל בא השינוי בשלושה דברים, האחד במשפטים שבין איש לחברו".

אתם זוכרים כי הנושא שלנו הוא "הוו מתונים בדין" - זה מקביל למשפטים. "והעמידו תלמידים הרבה" – זה מקביל לדברי תורה." "ועשו סייג לתורה" – זה מקביל לעשיית המצוות. זוכרים את זה כן?

"השני בדברי תורה, השלישי במעשים. כי יש צורך אל אלו שלושה דברים. והמשפטים אינם כמו דברי תורה. כי המשפטים בפני עצמם ודברי תורה בפני עצמם".

זה למדנו כבר אבל זה מספיק ברור. כן?

"ומעשה המצוות גם כן בפני עצמם. כי המשפטים שצריך להבין שורש הדין, שלא לחייב הזכאי ולזכות את החייב. ודבר זה תולה בסברת הלב, עד שמגיע לעומק המשפט. ודבר זה אינו בכלל דברי תורה, כי הוא סברת הלב בלבד. ועד שלא נכתבו בתורה, והמשפטים שנכתבו בתורה, היינו עיקר הדין בלבד".

זאת אומרת, דוגמאות שהתורה נותנת כדי שנדע איך לשפוט את כל המשפטים. צריך לפרש את כל מילה ומילה, אבל מכל מקום נמשיך קצת, כן? אם יש שאלות נראה אחר כך.

"אבל כל דבר שבין איש לרעהו, אינו נכתב בתורה (רק כמו שאמרנו דוגמאות) ודברי תורה בפני עצמם להבין דברי תורה. ומעשי המצוות בפני עצמם. דהיינו שלא יבוא לידי איסור במצוות המעשה, כשרואה שמותר לבשל בשר עוף, יבשל גם כן בשר בהמה".

זה דיברנו על זה בשיעור הקודם. כן.

"ואם אתה מתיר לו השניות לעריות, יבוא להתיר ערווה גופא גם כן! וכן שאר הסייגים שעשו לתורה. כלל הדבר הוא כי שלושה דברים הם תיקון הכול. דהיינו, הדין והתורה והמצוות המעשיות בעצמן".

זה למדנו בשיעור הקודם. אז נמשיך:

"וכנגד תיקון הדין אמר: "הוו מתונים בדין". וכנגד תיקון דברי תורה לברר דברי תורה אמר: "והעמידו תלמידים הרבה". שעל ידי ריבוי תלמידים תתברר התורה. וכנגד שלא יבוא לעבור על מצווה במעשה אמרו: " ועשו סייג לתורה".

ההסבר שלו הוא מתחיל לפי פשט המשנה. שאנשי כנסת הגדולה הם שאמרו שלושה דברים האלו. מכיוון שמתקופת אנשי כנסת הגדולה היה צריך להזהיר תלמידי חכמים בדרך כלל לשלושה כיוונים האלו שכוללים את כל התורה כולה. ולכן יש לנו שלושה דברים שאנשי כנסת הגדולה היו צריכים לומר מכאן ואילך. זה פשט המשנה הרגיל. אחר כך המהר"ל מעמיק בזה. אבל יש גם פירוש אחר שנמצא בפירוש על המשנה ושמו "תפארת ישראל"[1]. זה שם אחר, זה לא מהספרים של המהר"ל. שכחתי את שם המחבר, אבל אפשר למצוא את זה, שהוא מסביר כי לפי סדר השתלשלות המסורת. אז יהושוע אמר לזקנים: "הוו מתונים בדין". הזקנים אמרו לנביאים: "והעמידו תלמידים הרבה". והנביאים אמרו לאנשי כנסת הגדולה: "ועשו סייג לתורה". זה בא מהניסיון של הדור שלהם. מכיוון שיהושוע מסר את התורה, תורת משה לנביאים – הסנהדרין של אותו דור, אז היה צריך לשים את הדגש על הממד הזה של כוח השכל במישור של המשפטים. מכיוון שעיקר תפקיד של הזקנים היה להיות השופטים[2]. הזקנים האלו היו השופטים בתקופת השופטים[3]. לכן יהושוע מסר להם את התורה עם הדגש השייך לתפקיד שלהם: "הוו מתונים בדין". ואחר כך אנו יודעים מכמה מקורות[4] שהזקנים לא היו להם כל כך תלמידים, ולכן תקופת הזקנים הסתיימה. מהניסיון שלהם מסרו לנביאים אחר כך את הכלל הזה: "והעמידו תלמידים הרבה". ואחר כך מכיוון שהנביאים ראו שתקופת הנבואה מסתיימת, לכן היה צריך לגמור את תקופת המקרא. לכן אמרו לאנשי כנסת הגדולה: "ועשו סייג לתורה". זאת אומרת, מכאן ואילך אין שום ספר שיכול להיות מכתבי הקודש. סייג לתורה במובן הבסיסי, היסודי. מכאן ואילך, עד כאן זה תקופת המקרא, מכאן ואילך זה נסגר. "עשו סייג לתורה".

ואנשי כנסת הגדולה העבירו את שלושה הכללים העיקריים האלו לדור שלהם. ולכן הם אמרו שלושה דברים. אנשי כנסת הגדולה אמרו שלושה דברים האלו. אבל יהושוע אמר דבר אחד. הזקנים אמרו הדבר השני והנביאים אמרו הדבר השלישי. והם אמרו שלושת הדברים. זה מובן? כן? אז נמשיך.

עכשיו הוא רוצה להסביר מה הקשר בין העיקר של "הוו מתונים בדין" לממד של המשפטים שיש בתורה. "והעמידו תלמידים הרבה" – לממד של דברי תורה גופא עצמם. "ועשו סייג לתורה" – לממד של עשיית המצוות. אז אני חוזר לקטע הזה:

"וכנגד תיקון הדין".

ופה יש לנו הגדרה של מילת דין שהיא ברורה לגמרי. הדין הוא התחום שבין אדם לחברו. וכנגד תיקון הדין אמר: " הוו מתונים בדין". זאת אומרת, זה עיקר החידוש שלהם להיות מתון בדין. אז אנחנו מבינים שזה שייך באופן ברור פשוט לגמרי, שזה שייך לעניין של המשפטים. זאת אומרת איך לשפוט, לדון בכל המצבים שיש בין אדם לחברו בתוך החברה. ומכיוון שהעיקר המידה השייכת לחיי החברה היא מידת הדין. זה מובן? זה ידוע? כן?

כי הקשרים, היחסים בין אדם לזולתו בתוך החברה הם לפי מידת הדין. ולכן איך לפי התורה, לפי ההשקפה של התורה לשפוט את העניינים של בין אדם לחברו. זה מובן? כן? והחידוש שלהם כי ההשקפה של התורה בנדון, בעניין שלנו היא להיות מתון בדין. כי יש נטייה טבעית להגזים במידת הדין בחיי החברה. ואנחנו חיים בחברה שהיא ממש דוגמא לזה. כן. ו... כי היחס שבין אדם לחברו הוא, מבחינת הטבע, מבחינת הנטיות הטבעיות, זה יחס של תחרות. ולכן החידוש של התורה זה להוסיף, להביא את מידת חסד בתוך מידת הדין. ולכן הסיסמא היא אם אפשר לומר, העיקרון – "הוו מתונים בדין". כדי להיות בטוח שהדין יהיה לא רק דין, אלא דין אמת. זה מובן? כן. אז נמשיך.

"וכנגד תיקון דברי תורה, לברר דברי תורה, אמר: "והעמידו תלמידים הרבה".

ואחר כך הוא יסביר עוד יותר למה צריך ריבוי תלמידים, כדי לברר את האמת שבדברי תורה.

"והעמידו תלמידים הרבה שעל ידי ריבוי התלמידים תתברר התורה. וכנגד שלא יבוא לעבור המצוות במעשה אמרו: "ועשו סייג לתורה". כי כאשר יש סייג לתורה, זהו תיקון המצוות המעשיות".

זאת אומרת אם האדם הוא מספיק בעל שכל כדי לתפוס את המשמעות, את המובן האמיתי של העניין של המצוות המעשיות, אז הוא מעצמו הוא יודע את הגבול, את הגדר האמיתי שצריך לשים במעשיו. אם יש חולשה של השכל השייך לעניין ההתנהגות המעשית, במישור של מצוות מעשיות, אז צריך לתקן את החולשה הזו בעיקר בכלל של סייג.

הסייג הוא התיקון במישור של ההתנהגות המעשית. כמו שהריבוי של תלמידים הוא התיקון לחולשה בשכל במישור של דברי תורה וכן הלאה. "הוו מתונים בדין". זה החידוש של המהר"ל. זאת אומרת מכיוון שבמציאות יש מצב חדש שהכוח של השכל של אותו דור הוא פחות יותר מהדורות הקודמים. מכיוון שהנבואה נפסקה, אז היה צריך לתקן אותה חולשה. ומכיוון שהתורה נמסרה דרך שלושת הקווים האלה של דין, דברי תורה ומצוות מעשיות, אז צריך לנסח, לפרש, להסביר את התיקון בשלושה ממדים האלה.

"באלו שלושה דברים יתוקן הכל"

אז נמשיך ועוד –

"אלו שלושה דברים הם כנגד שלוש כתות בני אדם. כת אחת הם הגדולים. הכת השנייה הם תלמידי חכמים. השלישית שאר בני האדם. כי הדין צריך חוכמה גדולה מאוד מאוד".

לכן פה יש לנו את ה... אולי ההגדרה של המילה "גדולים". תלמידי חכמים שיש להם חוכמה גדולה נקראים גדולים. והמישור שלהם, כלומר המומחיות שלהם זה הדין. כדי להיות שייך לעניין של דין תורה וזה מובן. זאת אומרת מה שהתורה אומרת לנו במישור של משפטים שבין אדם לחברו הוא – צריך להיות "גדול". זה אומר המהר"ל. זה לא מספיק להיות סתם תלמיד חכם. אף על פי ש'סתם תלמיד חכם' אין משמעות. כן. כי תלמיד חכם זה לא סתם. זה רק סופר. כן. אבל צריך להיות גדול. מאוד מאוד.

"עד שאפילו החכמים הגדולים צריכים תיקון".

זאת אומרת, צריך חוכמה כל כך גדולה כדי למצוא את הדין האמיתי שאפילו הגדולים עצמם הם צריכים לאותו תיקון.

אני אולי אתן דוגמא פשוטה, קטנה מאוד. כשהתורה אומרת "צדק, צדק תרדוף" פה יש איזה כלל ברור שלפי התורה היחסים שבין אדם לחברו הם צריכים להיות תחת, אומרים תחת ה... איך אומרים? לפי הכלל של הצדק אז הפשט של הפסוק הוא שצריך לרדוף לא רק צדק, אלא את הצדק של הצדק. צדק, צדק תרדוף! והתורה לא מסבירה יותר. פה המהר"ל מסייע לנו להבין. צריך להיות חכם גדול מאוד כדי לדעת מה זה צדק. בדורות של הנבואה היה מספיק לומר לשופט "צדק תרדוף". אבל אחר כך כשחסר את הגדלות של החוכמה הזו, אז צריך להסביר מה היא החוכמה של הצדק. זה מובן? כן. זאת אומרת אנחנו מוצאים במישור הזה של הדין רק א.. עצות כלליות לגמרי, מכיוון שזה היה מובן מאליו שמי ששומע את העצות האלו מבין במה מדובר. עכשיו אנחנו כל כך קטנים לגבי אותה חוכמה שאנחנו צריכים ספרים מלאים, ספריה מלאה כדי להבין מה זה הצדק במקרה זה או אחר. זה מובן? כן? לכן כשיש חולשה של השכל, צריך אפילו לגדולים אזהרה בזה.

מה אתה רוצה?

קהל: [...?]

מניטו: לא. לא שמעתי.

קהל: [... הצדק המוחלט לא מתנגד ל...?]

מניטו: טוב... אם אתה זוכר, אני לא אמרתי הצדק המוחלט. אני אמרתי הצדק של הצדק. כן. וזוהי התשובה. אולי אני אתן איזה דוגמא קצרה.

למשל, יש רצח. אז... א... ומצאו אדם על יד המת עם סכין בידיו וכתמים של דם עליו, ולא היה שום אדם אחר. כן. אז לפי התורה, לפי דין תורה המוחלט, אי אפשר להעניש אותו[5]. מכיוון שלא היו עדים ולא יודעים מה קרה לאמיתו של דבר. זה מובן? אבל זה הדין תורה של הדיינים של התורה. אבל המלך רשאי להעניש אותו. מכיוון שהוא צריך להקים את חיי החברה. מבינים. לפי האמת המוחלט של דברי תורה, אי אפשר להעניש אותו. כן. אבל לפי הסמכות שיש לערכאות של המלך, כדי לתקן את החברה, ברור שהמלך רשאי. לכן יש הבדל בין הצדק המוחלט והצדק של הצדק. וכדי להבין איך להחליט, איך לשפוט, איך לדון במצב המיוחד, המציאותי, הקונקרטי, צריך חוכמה גדולה. מכיוון שזה חוכמה אחרת מהחוכמה סתם, חוכמה מופשטת.

חוכמה מופשטת אפשר להבין מתוך דברי תורה , לפי התורה זה ברור. אסור להעניש אם אין עדים, אם אין הוכחות הכרחיות שהוא היה אשם. אבל צריך חוכמה גדולה כדי להבין הקשר בין החוכמה המופשטת של כל מקרה ומקרה תאורתי נאמר, ובין המקרה המיוחד ששופטים. לכן הדיין שהוא אחראי על תיקון החברה צריך לו ... צריך בשבילו חוכמה גדולה מאוד. זה מובן? אנחנו רואים שאפשר להטעות עם שלם דרך מושגים מופשטים שהם אמיתיים, אבל יש פה חיסרון מוחלט של חוכמה איך להתנהג במציאות הקונקרטית. כן. לפי אותם המושגים של דברי תורה אמיתיים. מי שמביא פסוק כדי לומר שאולי יש ספק אם היהודי שנמצא בחוץ לארץ יכול לעלות לארץ ישראל כן. הפסוק אומר אותו דבר. כן. אבל זה חוכמה מופשטת, אבל יש חיסרון של חוכמה אמיתית. זה עניין... זה העניין במישור של המשפטים.

וגם מה שאתה אמרת זה נכון. כן. מי שדן מקרה מיוחד רק לפי מה שכתוב בספר, אבל זה לא מספיק כדי להגיע לדין אמת לאמיתה. אולי הדוגמא הזו היא חשובה.

יש הבדל בין הלכה לפי דברי תורה, והלכה למעשה. "כך היא ההלכה ואין עושים כך"[6]. איך עושים? אז צריך חוכמה גדולה לדעת איך עושים. זה מובן?

קהל: [כתוב שם... צדק, צדק?]

מניטו: לא זה באופן תאורתי אפשר ל... מכיוון ש... כבר בתקופה של המהר"ל והוא מציין את זה בפרקים אחרים[7], היו... הייתה טעות לחשוב שכוח הפלפול דרך הספרים זוהי החוכמה. החוכמה האמיתית זה משהו אחר.

קהל: [זה לא... אלא מה ש... בממד הזהות..]

מניטו: אוויל? אוויל.

קהל: [?]

מניטו: טוב. אני אולי אני אסביר את זה. א... אתה צודק, נתת את התשובה בשאלה עצמה. כן. זה גודל הממדים של הנפש שלו כי זה לא הולך רק דרך השכל, אלא דרך המדרגה של הנשמה שלו. כי אם היה מדובר רק לעניין השכלי, כוח הסברא של השכל, והמהר"ל אמר סברת הלב, זה משהו אחר. כן. א... אז לא היינו צריכים דיינים. היה מספיק (לנו) ספרים ולדעת, זה דומה למה שכתוב בספר – אז העונש יהיה ככה. למה לי דיין? כן. ההבדל הוא ככה: ש... ואולי פה נגיע להגדרה של מה זה גדול בישראל. ש... הוא לא רק מסוגל לומר דעת התורה, אלא דעת הקב"ה שנתן את התורה. הבנתם את ההבדל? כך כתוב בתורה! כן. והוא מאמין שמה שאומרת התורה זה האמת שאמר הקב"ה. אבל כל חוכמתו היא להוציא ממה שכתוב בספר איך להתנהג. אבל הקב"ה שנתן את הספר הוא אינו ספר, אלא נשמה! הבנתם את ההבדל?

קהל: [סייעתא דשמיא]

מניטו: מה?

קהל: [סייעתא דשמיא]

מניטו: כן. סייעתא דשמיא. כן. אבל למי שאין לו אותה גדלות, אומרים שהוא צריך סייעתא דשמיא. למי שיש לו אותה גדלות – זה הוא סייעתא דשמיא (צחוק קל) הבנתם?

קהל: [?]

מניטו: סליחה?

קהל: (?)

מניטו: הוא אמר את העיקר. זה עניין של זהות. כי. זהו. כי בתרבות שלנו, בתרבות המערבית יש... איך אומרים את זה? משווים השכל והנשמה. זה בא מהפילוסופיה. {קהל] כן. מה? לא... הקבלה, א.... מה? לא. [קהל: השוואה] השוואה. זאת אומרת... [קהל: מזהים] מזהים, כן, מזהים. כשהפילוסוף אומר "נשמה" הוא חושב "שכל". וכשהוא אומר "שכל" הוא חושב "נשמה". כן. בשביל הפילוסוף של התרבות המערבית זה אותו דבר. כן. הנשמה היא כולה שכל ותו לא. זה השכל. אלא יש הבדל גמור, השכל הוא הכלי של הנשמה. הנשמה היא מישהו. שכל זה משהו. הבנתם את ה... את ההבדל? ולכן אולי חשוב לשים קצת דגש בזה.

אתם זוכרים את כל הוויכוח שהיה בין גדולי הפילוסופיה לגדולי התורה גם כן, מהי הגדרה של האדם? מה מייחד את האדם בכל בעלי החיים? אז יש שתי אפשרויות: אפשר להגדיר "חי בעל שכל", או אפשר להגדיר "חי המדבר". ההבדל הוא עצום. כי א... שכל זה יכול להיות דבר בלתי פרסונאלי, אפילו בהמה יש לה שכל. זה ממד קטן מאוד, אבל זה כבר תפקוד שכלי. כן.

אבל מאחורי השכל של המין האנושי יש הנשמה שלו. זאת אומרת מישהו. ולכן חכמי ישראל בחרו בהגדרה של "חי המדבר". כי מאחורי הדיבור יש מישהו. יש נשמה שמדברת. מאחורי השכל יכול להיות תפקוד טבעי. זה מובן? כן. אז מי שמבין מה שכתוב בספר ומתוך הפלפול שלו הוא מחליט – הנה מה שהספר אומר למקרה שאני צריך לשפוט אותו. כן. אז זה לא התורה שמדברת, אלא הספר – איך הוא קרא אותו. הגדלות הזו זה איזה מין, אפשר לומר את זה ככה: ניחוש – מה הקב"ה היה אומר למשה רבנו. ולכן משה רבנו כתב את הפסק. זה מדרגה אחרת לגמרי. זוהי הגדלות של הגדולים. ולכן זה... זה רגיל במסורת לומר[8] שהפוסקים הגדולים פשוטו כמשמעו. הספרים כמו הרי"ף, הרמב"ם וכן הלאה, נכתבו לפי רוח הקודש. כן. זה עניין של הגדרה של גדולי הפוסקים. זה מובן? כן?

אז נחזור:

"ועוד אלו שלושה דברים הם כנגד שלוש כתות בני אדם כת אחת הם הגדולים. הכת השנית הם תלמידי חכמים"

ואפשר לומר אולי גם בצורה קצת אחרת – כת אחת הם החכמים, הכת השנייה היא הם תלמידי החכמים האלו. השלישי – שאר בני האדם.

"כי הדין צריך חוכמה גדולה מאוד מאוד, עד שאפילו חכמים הגדולים צריכים תיקון."

ואחר כך הוא מפרש יותר:

"הוא דאמרינן לית דחכים בדין."

כבר בימי הגמרא אמרו "לית דחכים בדין"

הגענו למצב של התדרדרות כח השכל לפי לשון המהר"ל, שבדרך כלל כבר אמרו: "לית – אין מי שהוא מספיק חכם בדין". "כמו דאמרי שמעון בן שטח על מנת שתדיננו דין תורה. אמר דין תורה לא ידע לה".

ופה יש גם כן דוגמא מאפיינת למה שאמרנו. אנחנו יכולים לתת דין של תורתנו אנו כמו שאנחנו מבינים אותה. אבל כמו שהתורה האמיתית מבין את זה "דין תורה – לא ידענא". מכיוון שצריך לדעת איך הקב"ה היה משיב למשה רבנו. אתם רואים שכל זה בא אחרי תקופת סיום כוח הנבואה.

"ובדברי תורה אין צריך כל כך תיקון אל הגדולים שהם כבר חכמים בתורה ובמצוותיה. אבל התלמידים צריכים תיקון. וכנגד זה אמר, והעמידו תלמידים הרבה. כי על ידי תלמידים הרבה תתברר להם התורה". (ונראה למה? איך?). "וכנגד הפחותים והם בני אדם שאינם לומדים, הם צריכים סייג לתורה. וכאשר ראו אנשי כנסת הגדולה החיסרון בחוכמה, עד שהיה נמצא חיסרון בכל חלקי בני אדם, דהיינו הגדולים ותלמידים ושאר בני אדם, תיקנו החיסרון בגדולים שאין יושבים בדין רק..."

זאת אומרת החליטו שאין יושבים בדין רק החכם הגדול שהוא נקרא יחיד מומחה. אתם זוכרים את ההבדלים בין יחיד מומחה והדיוטות. הדיוטות צריכים שלושה. אבל אם יש יחיד מומחה – הוא דן יחידי[9]. זה מובן? כן? אז יחיד מומחה פה זה ההגדרה של גדול.

"וציווה שיהיו מתונים בדין ואל יפסקו מהר".

אל יתנו את הפסק מהר.

"החיסרון אשר יימצא בתלמידים, זה והעמידו תלמידים הרבה. כי כאשר יעמידו תלמידים הרבה מפני ריבוי תלמידים, הם עומדים על דברי תורה. כמו שאמרו: ומתלמידי יותר מכולם."

אז פה, אני חושב שיש משהו דומה מאוד במשנה אחרת. המדרגות האלו... רק דקה אני אסביר את זה. במדרגות האלו, הגדולים התלמידים ושאר בני האדם במשנה אחרת שאומרת "עשה לך רב וקנה לך חבר, והווה דן את כל האדם לכף זכות". זה מקביל מאוד. כן. עשה לך רב זה בממד של הגדולים. מה זה רב? זה גדול! והמשנה היא גם כן בפרקי אבות. זאת אומרת מדובר בדיינים. עשה לך רב – זאת אומרת, תיקח איזה קנה מידה של גדלות החוכמה בעניין של המשפטים . עשה לך רב- תבחר לך רב גדול. כדי לתקן את הממד הראשון של משפטים. א... ועשה ל... סליחה. וקנה לך חבר זה מקביל ל "והעמידו תלמידים הרבה". ועשו סייג לתורה ששייך לשאר בני האדם. "והווה דן את כל האדם לכף זכות". פה זה מקביל למה שאומרת הגמרא, זה בתענית, זה רבי חנינא שאמר: "הרבה תורה למדתי מרבותיי, ומחברי יותר, ומתלמידי יותר מכולם. עוד שלושה מדרגות. הרבה תורה למדתי מרבותיי ומחברי יותר, ומתלמידי יותר מכולם. וזה המהר"ל מסביר בפרק השישי של הספר, למה, מכיוון שכשתלמיד חכם הוא גדול מאוד, הכול אצלו ברור. לכן אין מקום לשאלה. מכיוון שבגדלות שלו הכול זה כבר מובן. ולכן כשלומדים עם גדול, אי אפשר, אין מקום לשאלות. זה מובן? זה מקביל ל"עשה לך רב", אבל זה לא מספיק. מכיוון שכדי להבין דבר על בוריו, צריך לדעת איך להשיב לשאלות. ולכן – והעמידו תלמידים הרבה. כשיש חברים אז אחד שואל לשני, מה שהוא לא יכול לשאול לרב. מכיוון שכשהרב הסביר, אין מקום לשאלות. הגדול, אני מתכוון. ו... הממד השלישי זה "והווה דן את כל האדם לכף זכות. זה מקביל לתלמידים. כן. שעוד לא הגיעו למדרגה של חברים, כל שכן של רב. "והווה דן את כל האדם לכף זכות" – זאת אומרת, כל הפלפול של התלמידים שלפעמים, או לרוב, השאלות שלהם אינם שאלות. זה מופיע... זה נובע מעַם- הַאַרְצוּת אבל מאותה עַם הַאַרְצוּת זה פותח א... פתחים לחוכמה גדולה א... לרב עצמו[10]. ולכן הוא אומר "ומתלמידי יותר מכולם". והמהר"ל מסביר שזה הממד של כוח הפלפול. כן. אף על פי שהשאלות אינן שאלות. מכיוון שהתלמידים שואלים, אז יש מקום לתשובה מהחוכמה עצמה. אז הוא מסביר את זה ככה:

הרבה למדתי מרבותיי שמסרו את החוכמה, ויותר מחברי ששאלו שאלות. ומתלמידי יותר מכולם –מחמת הפלפול שבא משאלות שתלמיד חכם לא היה חושב עליהם. הבנתם את העניין? זה... [קהל] העניין האחרון? היו לי הרבה הרבה דוגמאות בקריירה שלי אבל שכחתי אותן. מתוך שאלה שאין לה שום משמעות. [קהל] זהו – זה העיקר. [צחוק] [קהל] לא הבנתי [קהל] מזה? טוב... ש... א... את המימרא של רבי חנינא? כן? הרבה למדתי מרבותיי? מהמימרא הזו? [קהל: כן] טוב... שהוא מביא את כל המקומות האלו כדי להסביר: "והעמידו תלמידים הרבה" לא אמר... למשל היינו חושבים כדי להרבות חוכמה אולי היה, היה צריך לומר: עשה לך רבנים הרבה. ריבוי הרבנים, מזה יבוא ריבוי החוכמה. לא... עשה לך רב – זה הקנה מידה של החוכמה שבאה מגדול. כן? אבל זה לא מספיק. זה העיקר, אבל זה לא מספיק. למה? מכיוון שלפני גדול לא שואלים שאלות. אולי למדתם פעם עם רב גדול, כשרב גדול מסביר – אין שום מקום לשאלות[11]. אם נותנים לו להסביר את דעתו עד הסוף. כשגמר, כל השאלות שהיו בינתיים, אין שום שאלות. אבל דווקא מכיוון שזה בא מהגדלות של החוכמה שלו, השאלה שהיה צריך לשאול – לא שואלים. [צחוק קל]. ולכן "העמידו תלמידים הרבה", כדי לרבות את השאלות. להרבות בשאלות. יותר מזה א... "תלמידי יותר מכולם". זה חידוד החכמה דרך הפלפול שבא מעַם הַאַרְצוּת עצמה. ולכן באה משנה אחרת לומר "והווה דן את כל האדם לכף זכות". זאת אומרת, גם שאלה של כל אדם צריך לדון אותה לכף זכות כי מזה תבוא חוכמה.

יש בגמרא תענית גם כן באותה סוגיה: למה התורה נמשלה לעץ? כי כמו שעץ קטן מדליק עץ גדול – זה עניין... סוד הגפרור[12], כן. כך א... תלמידי חכמים, התלמידים הקטנים מדליקים חוכמה גדולה. אבל זה הפשט, רק דקה... זה הפשט של הברייתא. כן. זה מובן שהרבה למדתי מרבותיי, זה ברור. ויותר מחבריי, ומתלמידיי יותר מכולם. אבל אני פעם שמעתי הסבר אחר בלי לשנות שום מילה. הרבה למדתי מרבותיי, ומחברי יותר, ומתלמידי יותר – מכולם. זאת אומרת, אולי אני אתחיל בסוף. ומתלמידיי יותר – מה שלמדתי יותר מתלמידיי, זה בא לי מכולם. מרבותיי, מחבריי ומתלמידיי. כן. הבנתם את זה? זה מובן? רגע... שאלה.

קהל: [מי קובע מי הוא יחיד מומחה? האם יחיד מומחה אחר שקדם לו?... (כן) או ש..]

מניטו: טוב אז פה יש... התשובה הראשונה היא העיקר. כן. זה, זה עניין הסמיכות. הסמיכה. כן? זאת אומרת מי שהיה, שהיה כבר מוכר כמומחה הוא אומר(?) אבל יש גם, יש גם כלל אחר שהוא קצת מסתורי נאמר. את זה יודעים סוף סוף זה מתפרסם ו... [קהל...] זה ההסכמה של אלו שידועים כמומחים. זאת אומרת זה... זה... יש כלל שאומר: למפורסמות לא צריך ראיות. זה מתפרסם שזה ידוע. זה קצת מסתורי[13]. כן?

יש משהו דומה בדוגמא אחרת על הפסוק: "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך". יש שני פסוקים: "לא ימוש ספר התורה הזאת מפיך". "זאת" – שייך לתורה. ו"לא ימוש ספר התורה הזה מפיך" – על הספר. והמפרשים אמרו פירוש על הפסוק שיתקיים סוף סוף במשך הזמן. רק הספרים האמיתיים נשארים בהיסטוריה. כל הספרים שאינם אמיתיים נעלמים. אנחנו מוצאים אותם בספריות של האוניברסיטאות, אבל זה עניין אחר. כן. אבל בדור מסוים נכתבים הרבה הרבה ספרים. פתאום אחרי קצת זמן רואים שמשתמשים רק במספר קטן מהם. סוף סוף נשאר ספר אחד מכל הדור הזה. כן. כל השאר ספרים, עושים דוקטורט על זה באוניברסיטאות אבל זה... לא ימוש ספר (התורה) הזה מפיך, זה הבטחה. וזה העניין של יחיד מומחה. דור שזוכה – אז בחייו יודעים שהוא היה המומחה. דור שלא זוכה, רק אחרי זמן מבינים את זה. למשל, בדור של המהר"ל לא ידעו את גודלו. רק בדור שלנו מגלים מה גדולתו של המהר"ל, ויש הרבה הרבה דוגמאות. [קהל...] מה? [קהל..]   מכיוון שהוא הביא חידוש גמור של כל התורה כולה. של כל הניסוח של כל הלימוד כולו. חידוש גמור. והיו ויכוחים נוראים נגד המהר"ל בזמנו. [קהל...] זה גם כן הסבר. מכיוון שלא היה [צחוק]. [קהל]

ו... למשל, אני אתן עוד דוגמא אחרת – המלבי"ם. בזמנו המלבי"ם, שהוא ממש ענק, גדול מאוד. הוא סבל ייסורים, צרות מכל הדור שלו. ואחר כך זה נתגלה שהוא אולי ה... החכם הכי גדול של התקופה שלנו בשפה העברית. זה המלבי"ם!

[קהל...] מה? [קהל...] כן. מסוף המאה ה-19. זה לא הרבה זמן. אחר כך אני אספר לכם איזה מעשה שהיה איתו. ובתקופה שלנו זה הדוגמא של הרב קוק. הרב זצ"ל הגדול. הדור שלו לא הבחין מספיק, רק מועטים, את הגדלות של תורת הרב. כן. זה... זה יתגלה אחר כך. כשהחילונים יתחילו ללמוד תורה הם יבינו הגדלות שלו. [קהל] זאת אומרת צריך להבין את השאלה כדי להבין את התשובה. מי שלא מבין את השאלה הוא גם כן לא מבין את התשובה. אז אלו שלא היה להם תשובות, אז הם מבינים את השאלות אז יש סיכוי שיבינו את התשובה. הבנתם? [צחוק] ו... הם מספרים בתקופה של המלבי"ם, פעם סיפרתי את זה אני לא זוכר מתי, שבדור שלו קמה ההשכלה. כן. ההשכלה של המשכילים כביכול הייתה חזקה מאוד. אז קמו המוסדות הראשונים לשפה העברית מנותקת מכל תורה. היו לומדים הרבה תנ"ך, אבל רק כתרגילים לשפה. ו...אז פעם היה לו חבר משכיל, חילוני, לא דתי לגמרי. היה לו... איך אומרים... ידיד. והוא פעם שאל אותו שאלה ככה. אמר לו: רבי תסביר לי. אנחנו, כדי לשלוט על השפה העברית, אנחנו צריכים לימודים, תארים, שנים. ואתם הרבנים, אתם לא מתעסקים בשפה. העסק שלכם זה תורה, דת. ומאיפה אתם יודעים עברית? [צחוק]. אז המלבי"ם השיב ככה: א... הוא אמר לו תשמע, אני אתן לך פסוק במשלי, זה בפרק של אשת חיל שאני לא מבין אותו. אולי אתה, אתה מומחה בשפה, אתה תסביר לי את זה. יש פסוק שאומר: "סדין עשתה ותמכור וחגור נתנה לכנעני". תסביר לי את זה. אז הפרופסור באמת לא ידע איך להסביר לו את זה. אז הוא שאל את הרב אולי אתה תסביר לי? אז הוא אמר לו: אני אספר לך סיפור.

אמר לו: בעיר שלי יש עכשיו חנויות חדשות לגמרי, שמי שקונה סחורה נותנים לו – איך אומרים Emballageשקיות. [קהל] מה? אריזה יפה מאוד. זה נקרא פריזיוניק. אז יהודי אחד שבא מהכפר נכנס בחנות הזה וראה שנותנים אריזות יפות. אז הוא היה חכם ואמר (הפסקה בהקלטה) שקיות כאלה ורצה לצאת. אז אמרו לו בקופה זה עולה כמה וכמה, כך וכך שקלים. אז הוא שאל: איך? אתם לא נותנים את זה חינם? אז אמרו לו – אם אתה לוקח סחורה, נותנים את זה חינם. אם לא, אתה צריך לשלם. אז הוא אמר, פה זה אותו דבר. אם אתה רוצה תורה, נותנים לך גם עברית. אם אתה רוצה רק עברית, אז אתה צריך לשלם. [צחוק]. והוא אמר לו – זה ההסבר של הפסוק: "סדין עשתה ותמכור" – זה התורה. "וחגור" –זה האריזה. "נתנה לכנעני" – זה חינם. [צחוק]

קהל: [...שקשור דווקא במשה רבנו, אני לא זוכרת איפה זה נאמר, אבל אני זוכרת שהקדוש ברוך הוא כעס על עם ישראל שלא הכיר בגדלותו של משה רבנו, והוא היה זקוק לניסים וראו במשה עושה נפלאות... גדול מזה. הרי מרים הייתה גם כן נביאה, היא הייתה מסוגלת לעשות נפלאות, וכשהקדוש ברוך הוא כעס על עם ישראל שלא הכירו... של משה].

מניטו: אם אני זוכר זה היה דווקא בהקשר של בלעם... א... מרים ואהרון. [קהל: נכון] בפרשת בהעלותך. [קהל: אני לא זוכרת בדיוק את הפרטים אבל...] אבל אולי, אולי אני אסביר במקור אחר שכשהיה... זה דווקא פרשת השבוע, עניין של קורח. אז הייתה תחרות בין קורח ועדתו נגד משה ואהרון. נגד משה בעיקר. אז משה ביקש נס כדי שזה יוכיח א... מי בחר השם. וכל העם ראו שה' בחר במשה. כן. ואז כל העם מרדו נגד משה. אני לא זוכר הפסוק בדיוק, אבל אמרו: אתה רוצה שנמות כולם, כולנו. אתם זוכרים את הפסוק[14]? ואז המדרש מפרש שגדולתו של משה הייתה כל כך גדולה, שגבי משה אף אחד (לא) יכול להצטדק. כן. ולכן המציאות של משה היא הסיבה של המיתה של האחרים. הם ראו שמשה צדק, אבל גדלותו הייתה כל כך גדולה אם אפשר לומר, שמי יכול להיות צדיק נגד משה? ולכן אמרו פסוק שכזה. טוב... נראה מיד. ו... זה אפשר להביא כדוגמא למה שאמרנו. כשיש ממש גדול, גדול מאוד, אז הדור לא יכול לסבול אותו. מכיוון שגבי הגדלות שלו, אין להם שום מקום במציאות. כשהוא נוכח – הם אפס וריק. ולכן הם לא יכולים לראות את הגדלות שלו, מכיוון שהגדלות שלו מזיקה להם. הבנתם את ה... את... אולי אני אמצא את זה? סליחה? הפסקה החמישית? סוף חמישית? יתכן. [קהל] רק שניה. אז זה... זהו זה. זה בהתחלת שישי: "ויאמרו בני ישראל אל משה לאמור, הן גווענו אבדנו כולנו אבדנו". כן. זה הפסוק. זאת אומרת, הם ראו שקורח ועדתו נספו ב... במגפה. אז אמרו כולנו אבדנו. כאילו אמרו, אתה רוצה שאנחנו... טוב. אז אם אין עוד שאלות, נמשיך.

[קהל] איפה? [קהל: ...הוא אומר ש...חברו ולמד יותר מתלמידיו. אבל... שהוא היה ברמה של תלמיד... חבר... מחבריו. זה לא אותה רמה כל התלמידים?]

מניטו: לא. אתה זוכר שיש שלוש רמות: הגדולים שהם החכמים. תלמידי חכמים – שהם החברים. והתלמידים של התלמידי חכמים. כן. זה שלוש רמות. מכיוון שתלמידי חכמים יש להם רב, כן. אז יחד הם יכולים לגלות מה שהיה בחוכמת הרב כשלומדים ביניהם. מכיוון כשהם לומדים אצל הרב הם שומעים מה שהרב אומר, כן. ובגדלות הזו אין מקום לשאלות. אחר כך הם משתדלים לגלות את החוכמה של הרב דרך הלימוד שלהם הם, עצמם. ולכן צריך לזכור שמדובר בתלמידי חכמים שיש להם כבר רב. זה רבי חנינא שאומר: "מרבותיי". יש לו רב. אבל מכיוון שכבר היה לו חוכמה שקיבל מרבו, אז היה יכול ללמוד יותר. היותר הזה הוא יותר מחוכמה שקיבל. אם אין חוכמה שקיבל – אין יותר! וכן הלאה "ומתלמידי יותר..."

קהל: [...שלומדים בישיבה... לקראת סוף הלימודים]

מניטו: לא הבנתי, תחזור על השאלה.

קהל: [....]

מניטו: טוב אולי אני אסביר את זה ככה באופן סכמתי. בישיבה רגילה שזה נקרא ישיבה גדולה, כן. אז יש ראש ישיבה שהוא הרב שהוא נותן את השיעור, כן. אז אחר כך, אלו ששמעו את השיעור לומדים ביניהם על אותו נושא. זה התלמידי חכמים, כן. אחר כך התלמידים שלהם שואלים שאלות. דרך הפלפול של התלמידים. זה ככה: בבוקר יש שיעור. אחר כך יש לימוד בחברותא, ובסוף יש מה שקוראים "סדר". כן. אז בסדר יש את הפלפול של התלמידים. בחברותא יש הלימוד ביניהם, בין החברים. ובשיעור של הבוקר היו שומעים את הרב. אבל בישיבות שיש רק "סדר" – יש אי-סדר. [צחוק]. זאת אומרת אנחנו רואים הרבה מקרים ובמשך הזמן זה קרה להרבה בתי ספר וישיבות שתלמידים לומדים ביניהם בלי לקבל שיעור מגדול מהם, כן. ומזדקנים במשך הזמן, ואחרי חמישים שנה הם דומים לרב, אבל הם תלמידים שנשארו במדרגה האחרונה. כן. למדו בינם לבין עצמם. הבנתם? [צחוק]. אז כשרב כזה מייסד ישיבה, זה לא ישיבה. [קהל] לא שמעתי את ההתחלה. [קהל: ... הוא שמח לכבד אותו ולקבל ממנו..] אתה לא מכיר את היהודים. [צחוק].

סוף סוף צריך לדעת יהודים זה בני אדם. טוב. לא... אתה צודק גבי יהודי פשוט. הוא מסוגל לדעת מה זה גדול. אבל תלמידי חכמים (בנאים?) מזה בא הסכנה.

ולמשל אמרו מהגאון מווילנא, וזה היה הנוהג בדורות הקודמים, שהוא היה התלמיד חכם הכי גדול מכל העיר שלו, אבל הוא היה מסביר את פרשת השבוע בקהל בשבת. כן. זאת אומרת, הכי גדול היה מדבר להכי קטן. א... עכשיו איך עושים? מי שלמד אתמול דף גמרא הוא מלמד אותה מחר, כן. אז כל התורה כולה מתדרדרת. מי שיודע כמה אותיות יותר מחברו, מלמד אותו מיד את האות שלמד. כן. אז זה מסביר את ה... לא... א... ריבוי הפלפול זה מוסיף חוכמה, כמו שאמר רבי חנינא "ומתלמידי יותר". אבל דווקא אם כבר היו המדרגות הקודמות. אם נשאר רק מדרגת הפלפול, זה הורס את כל החוכמה.[15] זה מובן? יש פסוק במשלי, לא... זה לא במשלי, בקוהלת, בסוף קוהלת, שאני הסברתי אותו פעם ככה: "עשות ספרים אין קץ". עשות ספרים אין קץ זה סכנה לחוכמה. אם צריך לקחת בחשבון מה כתוב בספרים, מה נכתב בספרים. ויש פירוש של המקובלים שאומר: עשות ספרים זה דוחה את הקץ[16]. מבינים את ההבדל, אין קץ, מכיוון שיש יותר מדי ספרים. אז כשצריך להחליט בשעת הדחק, להחליט דין אמת לאמיתו. מיד יש לך חצי תלמיד חכם שקם ואומר: אבל בספר הזה כתוב אחרת. [צחוק]. זה סכנה ריבוי ספרים. צריך לקרוא אותם ואין זמן, אין קץ. טוב. אז נמשיך.

"ומתלמידיי יותר מכולם. ואף אם נתמעט השכל, וכנגד שאר בני אדם שאינם יודעים אמר: ועשו סייג לתורה, כי הם צריכים גדר וסייג, ולא התלמידי חכמים, רק למי שאינו תלמיד חכם".

פה יש כלל ורמז: תלמיד חכם אינו צריך סייגים. אבל שאר בני האדם שאינם תלמידי חכמים, הם צריכים סייגים. טוב אפשר להמשיך אולי. כן. מה השעה?

"ואלו שלושה דברים תיקון כלל. ולפיכך אמר בלשון מניין. ולפיכך אמר הם אמרו שלושה דברים".

היה יכול לומר במשנה הם אמרו הוו מתונים בדין וכן הלאה. למה צריך לדייק? אני יודע שיש בזה שלושה דברים. הם אמרו שלושה דברים. הכלל במשניות כשיש מניין זה ל... להוציא מקרה אחר[17]. אולי אני אתן דוגמא. המשנה הראשונה של מסכת קידושין, האישה נקנית בשלושה דרכים. כן. ואחר כך בהמשך הסוגיא, כמה דפים אחר כך אז הגמרא מסבירה[18]: כדי לדעת שלושה ולא ארבעה. כשיש הדיוק של המניין, זה להוציא הנחה אחרת. אולי יש עוד דרך אחרת. כן. צריך לומר דרך? לא, שלושה? דרך אחר. [קהל] נכון. אבל שמה במשנה יש בעיה. למה דווקא במשנה זה לשון נקבה. דרך אחרת. [קהל] סליחה? [קהל] לא. בשלוש דרכים, בשלוש דרכים אומרת המשנה. הגמרא שואלת למה לא אמרה שלושה דרכים, כיוון שצריך להבין שדרך, פה במשנה, זה לשון נקבה. א... ובדוגמא הזו זה לאפוקי להוציא את ההנחה של חופה קונה. זה לא החופה שעושה את הקידושין. החופה מביאה את הברכה. אבל א... אל נחשוב כמו שחושבים הרבה דתיים שדווקא טקס של החופה קונה. ובדיוק מדובר בקידוש השני ששבע ברכות שזה נקרא חופה. מסיך על החופה[19]. טוב זה דוגמא אחת. כל פעם שיש מניין, מספר במשנה – זה להוציא אפשרות אחרת. זה מה שהוא רוצה להסביר לנו עכשיו.

"לומר כי אין עוד יותר מזה כלל, כי אלו שלושה דברים הם תיקון הכול. ולכך בחרו אנשי כנסת הגדולה באלו שלושה דברי מוסר, כי בדור שלהם היה שייך ביותר דבר זה. ועוד אלו שלושה דברים כולם הם בשביל חיסרון השכל, שהתחיל הדור להתמעט מן החוכמה. וחלקי החוכמה הם שלושה והם: חוכמה בינה ודעת, שהם נזכרים בכל מקום בכתוב. וכאשר ראו חיסרון הדור בחוכמה, באו אנשי כנסת הגדולה ותיקנו כל שלושתם, דהיינו: חיסרון שיש בחוכמה וחיסרון שיש בבינה וחיסרון שיש בדעת. כמו שהם כתובים בכתוב: "ואמלא אותו רוח אלו-הים בחוכמה ובתבונה ובדעת".

בפסוק יש תבונה במקום בינה אבל זה אותו כוח. א... חוכמה בינה דעת. בפסוק זה חוכמה תבונה ודעת. אבל מכל מקום יש איזה דיוק בבינה ותבונה. מה ההבדל? מה ההבדל בין בינה ותבונה? לא יודעים? טוב.

אז המלבי"ם[20] היה מסביר ככה: שבינה, זה להבין דבר מתוך דבר. כן. ו... אבל באופן מופשט. זאת אומרת אני הבנתי כלל של חוכמה אמיתית דרך הבינה, וזה שייך לכל המקרים של אותו כלל. בינה זה מופשט. זה כללי. תבונה זה אותה בינה, אותה בינה אבל קשורה למקרה מיוחד מעשי. אולי ההבדל, אפשר לומר אולי, ההבדל בין ההלכה להלכה למעשה. הלכה למעשה צריך תבונה. תבונה זה בינה אבל קשורה למעשה מיוחד למקרה מיוחד. ולכן זה אותו כוח. חוכמה – אחר כך הוא מגדיר את זה. חוכמה בינה ודעת. מכיוון שכוח השכל שייך גם לחוכמה, גם לבינה, גם לדעת, כשראו מיעוט כוח השכל, מיעוט כוח החוכמה, היו צריכים להסביר בשלושה מישורים האלו.

"ועוד כתיב: ה' בחוכמה ייסד ארץ, כונן שמיים בתבונה, בדעתו תהומות נבקעו".

זה דוגמאות בפסוקים שכוחות החוכמה הם שלושה.

"ותמצא בני אדם שהם טועים בחוכמה. שסברתם הפך הסברה האמתית. ויש בני אדם –אף כי יש להם סברה ישרה ונכונה, וכאשר הם באים להבין דבר מתוך דבר על ידי פלפול, יש להם חיסרון. והראשון נקרא חוכמה שהוא סברת הלב".

זאת אומרת הנשמה תופסת את תוכן דבר החוכמה. זה מידי. ואחר כך צריך להבין מה יש בתוכן הזה ולגלות את כל מה שאפשר לגלות א... מהחכמה הזו וזה נקרא בינה. להבין דבר מתוך דבר. אז יש א... אנשים שבטבעם הם מסוגלים לתפוס מיד דרך סברת הלב את האמת שיש בחוכמה. אבל כשמתחילים לגלות את התוכן שיש... שבכוח החוכמה, חוכמה זה אותיות "כוח-מה" אז טועים. מכיוון שהם מסוגלים להבין באופן כללי. א... כשצריך להוציא לאור את הפרטים, טועים. זה כוח אחר שנקרא בינה. מסבירים את זה לפי מה שכתוב בפסקה בהגדה של פסח:

"ואפילו כולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו יודעים את התורה" אצל האשכנזים מוסיפים "כולנו זקנים". כן. וההבדל בין הכוחות האלו, אני אסביר את שלושתם מיד ככה:

חכם – מי שלמד מחכם. זה נקרא תלמיד חכם. חכם. חוכמה. חכם זה מי שלמד ממישהו. זה החשיבות של החוכמה של הנשמה. כן. כי הנשמה, אני שוב חוזר על זה מכיוון שזה חשוב מאוד. הנשמה... הנשמה זה מישהו לא משהו. כן. ולכן דרך הנשמה מתגלה דעת הבורא.

ונבון – זה מי שלמד מספר. הוא מגלה דבר מתוך דבר. חכם כתב ספר, והנבון מבין מה שמבין הוא מתוך אותה חוכמה שהייתה בספר.

דעת – מי שמסוגל להבין מעצמו[21] מה אמר החכם ומה אמר הספר. וכל עוד לא מגיע במדרגה של דעת, יש לו חוכמה, יש לו בינה, אבל זה כמו נאמר, אני אגזים קצת: חמור נושא ספרים. כן. ה... כשהיו... דעת זה הסגולה להבין מניסיון עצמו, מחוכמתו הוא, מה אמר החכם. או מה אמר הספר. זה מובן?

קהל: [...יש רק חוכמה ובינה... אז הוא אם הוא חמור נושא ספרים ... וכש... אין בו דעת.]

מניטו: כן. זאת אומרת הוא מסוגל למסור את החוכמה שקיבל, אבל לא מסוגל להבין אותה. יש... יש לו מרגליות. כן. אבל הוא לא יודע איך אוכלים את זה. [צחוק] ...

[קהל]

מניטו: תשמע, ההבדל בין הדורות הראשונים לדורות שלנו, שהדורות הראשונים, החכמים הייתה להם נשמה כללית, כוללת. לכן כל הכוחות היו באותו ממד, באותה גדלות.

עכשיו יש האופי של כל אחד ואחד הוא מאוד מיוחד. יש לך רבנים שמסוגלים להבין דברי חוכמה, אבל אי אפשר לבקש מהם שיחליטו הלכה למעשה. כן. יש שמסוגלים להחליט הלכה למעשה, אבל כשיש איזה מקרה חדש שצריך לגלות את החוכמה של אותו מקרה חדש, אז הם לא מסוגלים לזה. הבנת?

קהל: [להבין מדוע הוא אומר, המהר"ל הוא מפרש... שלושה דברים... לא היה צריך לדבר על שלושה דברים מפני שהיו... דבר אחד.]

מניטו: נכון. נכון. אני לא רואה שאלה בזה. ברור!

קהל: [...]

מניטו: מכיוון שכשהחוכמה היא בתיקונה. שלושה ממדים האלו הם בגדלות. כן. אחר כך כשהחוכמה מתמעטת אז צריך לתקן ממד זה או ממד זה או ממד זה. ויש סדר. יש סדר... בהתגלות. מלמעלה למטה: זה חוכמה בינה ודעת. כן. אבל מכל מקום, ב... איך אפשר לומר את זה, בקניית החוכמה הסדר הוא הפוך. [קהל] מה? מה שאני רוצה להסביר, אולי נתחיל בחוכמה ובינה.

איך אנחנו מתפללים ב -18? "אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה וחוננו מאיתך". ופה יש הבדל נוסחאות: "חוכמה בינה ודעת" או "דעה בינה והשכל". אבל "אתה חונן לאדם דעת". – אדם מסוגל מטבעו, כי כך נברא להיות בר דעה. כן. "ומלמד לאנוש בינה". אז מה ההבדל בין אדם ואנוש? אדם זה הזהות הכללית של האדם. אנוש – זה כל איש ואיש בייחוד שלו. כן. הבנתם את ההבדל?

אז יש סדר. מי שכבר בר דעה, אז קונה בינה. מה זה הבינה? זה להבין ההבדל בין דבר לדבר. בינה – מה יש בין. בין = בית. יוד. נון. דבר זה ודבר זה. אחר כך אני אתן רק דוגמא. ולמעלה מזה יש ממד יותר גדול של החוכמה עצמה שנקראת "חוכמה". להבין איך שני דברים שונים זה אותו דבר. הבנתם את זה? אבל יש סדר. קודם כל צריך לתפוס שזה לא זה, ואחר כך מבינים שזהו זה. אם הסדר הוא הפוך זה בלבול מוח, זה שיגעון. ואני אתן שתי דוגמאות שזה הבעיות המאפיינות את החברה שלנו. כן. למשל הבעיה של האוניברסליות. גוי זה יהודי, יהודי זה גוי, מכיוון שגוי ויהודי זה בן אדם. כן. ואי אפשר לצאת מזה. זה חוכמה! זה חוכמה אמיתית. כן. אבל צריך קודם כל להבין בבינה שזה לא זה. שגוי זה לא יהודי. ויהודי זה לא גוי. אחר כך מבינים איך זה אותו דבר. זה חוכמה. הבנתם. אם מתחילים בחוכמה שאין הבדל בין גוי ויהודי, אי אפשר להגיע לבינה. הבנתם את זה? טוב. יש עוד בעיה שגם כן, בעיה, לא חשוב, איש ואשה. כן. מבחינת הבינה, איש זה לא אישה. אישה זה לא איש. נקודה. מבחינת החוכמה – זה אותו הדבר. אבל מי שמתחיל לומר: איש זה אישה, אישה זה איש, אף פעם לא הוא לא יכול להתחתן. [צחוק][22]

קהל: [מעניין שההבדל.. בין אדם ואנוש, אדם... חונן ומלמד]

מניטו: חונן ומלמד. ברור. כן. אז אולי מכיוון שנתנו את הדוגמא הזו: "אתה חונן לאדם דעת" זה כבר ידוע לנו. אני יודע שאתה חונן לאדם דעת, מכיוון שאני אדם ואני יודע את זה. כן. "ומלמד לאנוש בינה" – זה גם כן ניסיון. ופה מתחילה השאלה, הבקשה: "וחוננו מאיתך דעה, בינה והשכל", למשל. אז יש שני הסברים: וחוננו [מדקה 72:03 עד דקה 72:24 רעש רקע].

מכיוון שיש הפסק של נבואה התרחקנו מהר סיני, אז אנחנו מקבלים את החוכמה את הבינה ואת הדעת דרך אמצעים. אז שואלים: וחוננו מאיתך – שאתה תיתן לנו. לא דרך אמצעי. הבנתם את העניין? טוב.

יש עוד הסבר אחר יותר עמוק. וחוננו –מה? את החוכמה שלך, מאיתך. את הדעה שלך. זה עניין של הגדלות. הבנתם את ההבדל? מאיתך. השייכת לך. כן. טוב. אז פה זה ממש פרק מעניין מאוד, כי הוא מסביר ממש קטגוריות ברורות לגמרי. יש תפקוד של השכל, שונה . במישור של החוכמה. במישור של הבינה. ובמישור של הדעת. וכל עוד הם לא מסוגלים לבאר דרך הניסיון של דעת עצמו, אז כאילו יש בידו חוכמה, יש בידו בינה, אבל אין בו כלום. כל עוד שלא טעם את הטעם של החוכמה ושל הבינה דרך הדעת, אז סוף סוף לפי הקבלה דעת זה יותר גבוה מחוכמה[23]. הבנתם למה? כן? כשיש לו גם חוכמה וגם בינה – אז הדעת מתגלית.

[קהל]

לא. לפי המושגים שלנו פה, כוח השיפוט זה נקרא סברת הלב. כן. זה חוכמה. דעת זה לא כוח השיפוט. דעת זה... אולי אני אתן דוגמא פשוטה. למשל... [קהל] נכון. גם כן. כן. אבל דרך החוכמה. "חַכֵּם בבינה והבן בחוכמה".[24] למשל, אם אני מוצא בשוק איזה פרי חדש. כן. אני יכול לקבל... מהפרי החדש אני לא טעמתי. אני יכול לקבל הרבה הרבה... איך אומרים? חוכמה, הרבה בינה, מה זה הפרי הזה. כל עוד שאני לא טעמתי, אני לא יודע מה זה. זה נקרא דעת. הבנתם את ה...?

[קהל]

למשל: אין חכם כבעל ניסיון. כן. למשל. זה הולך לאותו כיוון .[קהל] נכון. זה אותו דבר. [קהל] הפירוש זה לדעת את רצון ה', איך הוא רוצה את זה. [קהל] כן. יש לך תשובה פשוטה בגמרא. מה הוא רחום, אף אתה רחום. מה הוא חנון, אף אתה חנון. דרך המידות יש (?) ודבקות בה'. כן. דרך המידות. אולי אני אתן דוגמא לפי ה... תורת המהר"ל. א... יש פסוק שאומר: "דע את אלוקי אביך". אי... איך אפשר לדעת? לפי כל התיאולוגים, כל הפילוסופים אומרים אי אפשר לדעת את ה'. כן. ומה אומר הפסוק? "דע את אלוקי אביך". אז השם של ה', אם אפשר לומר את זה ככה, זה אלוקי אברהם ואלוקי יצחק ואלוקי יעקב. וזה ההסבר של דע את אלוקי אביך. אם אני יודע מי היה אברהם, אז אני יודע מי היה ה' של אברהם –אלוקי אברהם. אם אני יודע מי היה יצחק, אני יודע מי היה אלוקי יצחק. מי הוא אלוקי יצחק. זה לא היה. כן. היה הווה ויהיה. אז באופן פשוט מידתו של אברהם הייתה מידת החסד. אז אם יש לי דעת של מידת החסד, אני יודע מי הוא בעל החסד. דרך המידות שלו אני יודע מי הוא. זה מובן?

[קהל]

מניטו: זה מה שאני אומר. פה יש לנו סימן שאף אחד לא יודע מה זה חסד של אברהם מכיוון שכולם אומרים שהם לא יודעים את ה'.

אפשר להסביר את זה דרך מה שאנחנו מתפללים גם כן בתפילה: "השיבנו לתורתך". אפילו החכמים הכי גדולים מתפללים ככה, "השיבנו לתורתך". אין בידינו תורה. כן. יש בידינו תורתנו, אבל "השיבנו לתורתך" זה אותה שאלה. כן. [קהל] נכון. נכון. ברור. כי התרחקנו מהר סיני. [קהל] זהו. והסוד הוא פשוט מאוד, כמו כל סוד אמיתי. כל מי שרואה את התורה רק כאמת שכלית, הוא לא יודע את ה'. צריך לדעת את התורה כגילוי רצון של מישהו. לקשור את התורה למי שנתן אותה. הבנתם את ה... זה ההבדל. זה נקרא דעת. כל הביטויים האלו שיש בגמרא, כל מי שיש לו מידה זו או אחרת, יש לו מדעת קונו[25]. יש לו מדעת קונו. [קהל] זה גם כן. זה.. זה הסבר אחר. אבל זה אותו עניין. לאמיתו של דבר זה החוכמה האמיתית, הפשוטה של הנביאים. אבל אצלנו אחרי תקופת סיום הנבואה זה כל כך נדיר, כשזה מופיע אומרים זה ברוח הקודש.

אולי אני נותן עוד הסבר אחר. כשלומדים סוגיה של גמרא, וצריך לדעת כשאומרים תלמוד תורה, התלמוד תורה האמיתי זה הגמרא. כן. כל עוד לא מגיעים להתעמקות בגמרא, לא נגעו בתורה עצמה. כן. כל השאר זה הקדמות, הקדמות, הקדמות. טוב. אז כשמתחילים ללמוד סוגיה של גמרא, אז רואים שמשפטים, משפטים, משפטים, מהלך סברות לכאורה בלי שום היגיון שאפשר לתפוס מיד. כן. בלי שום היגיון שכלי רגיל. כל משפט מבינים את החוכמה שלו ואי אפשר ל... איך אומרים? לעבור את מהלך הסברות. כן. ולכן זה ידוע, הגויים וגם העַם הַאַרְצים אומרים שזה רק פלפול, או איך אומרים את זה? אסוציאציות? כן. אבל לאמיתו של דבר יש היגיון פשוט שאי אפשר לתפוס אותו אלא דרך הקבלה. וכשלומדים גמרא דרך הקבלה[26] אז רואים שאי אפשר לכתוב אחרת. זה פשוט מאוד שזה ככה היה צריך להיות. אז מכיוון שלא תופסים את החוכמה של הקבלה רגילים לומר: זה נכתב לפי רוח הקודש. אבל זה אותו דבר... הבנתם? אולי דוגמא קטנה, מביאים מימרא של רבי יוחנן שזה שייך לעניין של הסוגיה, מיד אחר כל אומרים עוד ואמר רבי יוחנן דבר אחר לגמרי. אז רגילים להסביר את זה ככה: מכיוון שדיברו בשם רבי יוחנן, הביאו עוד משהו בשם רבי יוחנן. זה לא זה. זה שייך לעניין. כל עוד שלא הבין שזה שייך לעניין, לא הבין שום דבר! הבנתם? [קהל] אני אמרתי תלמוד תורה. תלמוד תורה זה הגמרא. [קהל] לא. יש מצווה לקרוא בתורה, ויש מצווה ללמוד תורה. אז המצווה של תלמוד תורה – ללמוד תורה. זה פשוטו כמשמעו – זה התלמוד, זה הגמרא. יש שלושה מושגים. אם רגיל לקרוא קורא. זה לימוד המקרא. כן. אם רגיל לִשְׁנוֹת, שונה. זה לימוד המשנה. וללמוד, זה גמרא. תלמוד תורה זה גמרא. זה מובן? [קהל] הקבלה זה החוכמה של הלשון של התורה. הקבלה זה החוכמה של לשון הקודש. כי לשון הקודש, השפה העברית אבל האמיתית, זה החוכמה בפני עצמה. הבנתם את זה? [קהל] זה כוח של הכול. זאת אומרת אי אפשר ללמוד תורה בשפה אחרת. [קהל] לא. אני לומד רובד אחר שלה של ה... הקבלה קדמה לתורה. זאת אומרת התורה ניתנה רק לאלו שהיו כבר בקיאים בלשון הקודש. התורה לא ניתנה בבית ספר. היא ניתנה בהיסטוריה לעם שהיה שומע אותה. אז היה מסוגל להבין אותה. כן. ולכן התורה ניתנה לעם שהיה כבר בו קבלה של הלשון של התורה. ולכן המקובלים אומרים – וזה נכון, שהקבלה מתחילה באדם הראשון (זוהר, בראשית, לז, ב). [קהל] סליחה? זה, זה מצוות של התורה, קבלה זה משהו אחר. טוב. הטעות שלנו שאנחנו יצאנו מהגלות ממש כעם של עמי הארץ גמורים. כן. שכל החוכמה שלנו בתור יהודים בגלות הייתה חוכמה זרה לגמרי. והיו בבתי מדרשות ובבתי כנסת ספרים. כן. אז התחלנו ללמוד אותם הספרים עם המנטליות והלשון והשפה והחוכמה של עבודה זרה גמורה. כן. אבל בהיסטוריה, במציאות, זה היה אחרת לגמרי. התורה ניתנה לא דרך בתי ספר ולא דרך בתי כנסיות, אלא ניתנה דרך נבואה לעם שהיה מסוגל להבין מה הנביאים היו אומרים. מבינים את ההבדל? כן? [קהל] לאט, לאט, לא מבין. [קהל] כן. לא. לא. תשמע, בגלות, אני מדבר על העם היהודי בגלות. בעם היהודי במובן יהודי - מי שהוא אחר. כן. למשל, אם היה אשכנזי – זה יהודי אשכנזי, אבל אשכנזי זה גרמני. כן. מהספרדי זה יהודי ספרדי, אבל ספרדי זה ספניולי. כן. וכן הלאה וכל השבטים. אבל דרך היהודי... בתוך היהודים האלו, היו תלמידי חכמים שהיו בני ישראל, מסוג בני ישראל של העם העברי. שהשפה שלהם ושהמוח שלהם היה עברי. והיו מסוגלים להבין את דברי התורה (?) בעברית הם היו מסבירים ליהודים, המשמעות של דברי התורה בשפה של היהודים. הבנתם? זה... זה מובן?

ואני חושב שהדור שלנו הוא דור מיוחד לגמרי. זה יהודי שמגלה את העבריות שלו. אבל הנתונים הם אחרים לגמרי. צריך קודם כל להבין את השפה של התורה כדי להבין את דברי התורה. אז זה עניין של הקבלה, הבנתם? פעם היה לי, היה לי, היה לי רב. תשמעו כל עיקר חוכמת הקבלה זה החוכמה של לשון הקודש שהוא לשון הנבואה. בשני מישורים: כדי להבין את דברי תורה, את הדברים של הנבואה, וכדי להתפלל, זה השפה של התפילה, והשפה של הנבואה[27]. והיה לי מורה גדול מאוד בגולה, שהוא היה בן דוד של האדמור מלובביץ, הרב שניאורסון, אבל הרב שניאורסון אחר[28]. שהוא אמר לי פעם: "מי שאינו יודע קבלה – הוא איננו בן אדם. מי שאינו יודע גמרא – אינו יהודי". מהו חֲמוּר? זהו. אז צריך להיות בן אדם כדי להבין את ה... כדי להיות יהודי. אז קודם כל קבלה ואחר כך גמרא. בלי קבלה אי אפשר (?) אז זה הסדר ההפוך לכאורה, לא. אצל הרב זה ככה. אצל התלמיד זה גמרא קודם כל. הבנתם את ההבדל?[29]

[קהל] מה? אולי... לפי... אמרו לפי הגאון מווילנא שהסדר הוא: פשט, רמז, דרש, סוד. אבל הסוד האמיתי זה הפשט[30]. אז צריך א... פשט, רמז, דרש, סוד – פשט. אז אחרי הסוד הפשט הוא הפשט. זה.. זה מובן? [קהל] מה? סליחה? [קהל] כן. מכיוון שצריך... לא. הקבלה האמיתית היא בעברית ולא נכתבה אף פעם, נשארה בעל פה. זה דרושים בארמית על ה... הקבלה עצמה.

אם אתם לומדים, עכשיו יש ספרים בכל החנויות, אתם לומדים קטע של ספרי קבלה. אתם רואים שכל העיקר זה כדי להבין את המילה שהפסוק משתמש בו. וצריך שפה שונה מהעברית אבל מספיק קרובה כדי לא להיות שונה לגמרי. יש רק ארמית[31]. הבנתם?

[קהל] מה? [קהל] כן. כן. [קהל] למשל אפילו הערבית שהיא קרובה יותר מהעברית זה לא מספיק. צריך דרך הארמית. וזה היה הלשון של משפחת אברהם אבינו. אברהם אבינו.

[קהל...לבאר..] אם אני יכול להשתמש במושג הזה. הארמית זה היידיש האמיתי. זאת אומרת, השפה של העם היהודי באותה תקופה קדומה של ארמי אובד אבי. כן. ולכן צריך שפה שהיא לא אחת מהשפות של הגויים. א... מספיק קרובה לעברית, אבל שונה, מספיק שונה כדי להבין את התרגום. והיא שפה קדושה. ארמית גם כן. פחות, קצת פחות מהעברית, אבל... זאת אומרת כשהאדם הראשון היה מדבר עם הקדוש ברוך הוא – היה מדבר עברית. כשהיה מדבר עם אשתו – היה מדבר ארמית. [צחוק]

[קהל] כן. [קהל] נכון. נכון. נכון. אבל, אבל, אבל יש גם כן ההפך. למשל אם אתם קוראים את הזוהר בתרגום של תשבי, זה כבר נעשה ספר חול. אבל זה נכתב בעברית, אבל זה חול. בארמית זה קדוש. הבנתם את ההבדל? וזה בלי יוצא מן הכלל. אולי, אולי זה השם המקורי שלו? תשבי? אולי לקח את זה מהזוהר, תשבי יבאר... [צחוק] טוב אז נמשיך קצת.

"ותמצא בני אדם שהם טועים בחוכמה, שסברתם.."

הערות

[1] פירוש "תפארת ישראל" על המשנה של הרב ישראל ליפשיץ (ה'תקמ"ב 1782 - דנציג, ג' בתשרי ה'תרכ"א, 19 בספטמבר 1860).

[2] ראו לדוגמה דברים, כב, יז-יח, וכה, ז-ט.

[3] ראו שופטים, ב, ז: "ויעבדו העם את ה' כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע" ובספר הישר על תחילת ספר שופטים: "וישפטו הזקנים את ישראל אחרי מות יהושע שבע עשרה שנה".

[4] ראו פירוש אברבנאל על מסכת אבות א א שזיהה את הזקנים עם שנים עשר שופטים עד לעלי הכהן :"ואחרי שמת עלי השופט שהיה דבר יי יקר אין חזון נפרץ רצה הב"ה לזכות את ישראל והתחיל דור הנביאים וקבלתם" וראו סיכום על הזקנים והשופטים בילקוט מעם לועז לר יעקב כולי שהדגיש את הפער שהיה בין הזקנים השופטים לבין הדור שלא למד ממנהיגיו.

[5] סנהדרין, לז, ב : "תניא א"ר שמעון בן שטח אראה בנחמה אם לא ראיתי אחד שרץ אחר חבירו לחורבה ורצתי אחריו וראיתי סייף בידו ודמו מטפטף והרוג מפרפר ואמרתי לו רשע מי הרגו לזה או אני אתה אבל מה אעשה שאין דמך מסור בידי שהרי אמרה תורה על פי שנים עדים יומת המת היודע מחשבות יפרע מאותו האיש שהרג את חבירו אמרו לא זזו משם שבא נחש והכישו ומת".

[6] במקורות רבים, וראו לדוגמה מנחות, לו, ב.

[7] נושא הפלפול נדון בספריו של המהר"ל במספר מקומות ובהרחבה רבה ב'דרוש על התורה והמצוות'.

[8] נמצא במקומות רבים. ראו לדוגמה בשו"ת חתם סופר, אבן העזר חלק ב סימן קב: "ואם אולי הרב בית יוסף לא כיון לזה מ"מ האלקים אנה לידו להמתיק בלשון קולמסו שיהיה אותו הצדיק ניצל מאותו השגיאה כי כן אורחות נותן התורה ית"ש עם כל עוסקי תורתו לשמה להכחיד תחת לשון קולמוסם והצלה משגיאותינו ואם יתורצו בדוחק עכ"פ לא תצא תקלה מתחת ידם וכן כתב בחומים סי' כ"ה".

וכן ר' צדוק הכהן מלובלין, ספר 'מחשבות חרוץ', אות טז סימן ז: "ונראה לי דסימנא מלתא הוא מה שנזדמן לבעלי הטור ושולחן ערוך לכתוב מצוה זו בסימן ע"ר וכבר העיר בחומים בקיצור תקפו כהן על השולחן ערוך דמאחר שנתקבל בכל ישראל ודאי רוח ה' דבר בו והכל בכתב מיד ה' עליו השכיל אף מה שהוא לא כיון כלל לזה עיין שם וכן בזה הגם דהם ודאי לא כיונו בכך מכל מקום מאחר שמלאכת שמים הצליח בידם להתקבל לפסק עד שכל דבריהם אצלינו תורה שלימה ובכלל התורה שבעל פה נוכל לרמז בהם גם מה שלא כיונו כבכל תורה שבעל פה שבידינו שהוא ממש דוגמת התורה שבכתב כי כולם מרועה אחד נתנו והכל ברוח הקודש ולא בא שום דבר על צד המקרה וההזדמן".

[9] סנהדרין, פרק א משנה א, ופרק ג משנה א, וגמרא סנהדרין דף ה עמוד א. ועל המדדים להגדרת "מומחה" פירוש ברטנורא על סנהדרין פג משנה א: "ומומחה הוא מי שלמד בתורה שבכתב ושבעל פה ויודע לסבור להקיש ולהבין דבר מתון דבר הוא הנקרא מומתה וכשהוא ניכר וידוע ויצא טבעו אצל אנשי דורו נקרא מומחה לרבים והוא יכול לדון יחידי ואפילו לא נקט רשות מראש הגולה" ופירוש הרמב"ם לסנהדרין פרק א משנה א: "מומחה לרבים שתהא חכמתו ומעלתו בתורה מפורסמת אצל ההמון כמו שיודעים זה החכמים אשר בחנוהו וקבלו דינו". ובפירוש ר' חננאל, על סנהדרין ה א: "אלא חכם גדול חשוב בדורו כרב נחמן וכיוצא בו".

[10] השוו עם מנורת המאור, פרק ה, בענין תלמוד תורה: "לפיכך צריך אדם להתחבר לחכם כדי שילמדנו תורה לא מצא חכם - לתלמיד ואפילו לתלמיד שהוא קטן ממנו בחכמה שמתוך משא ומתן שעושין זה עם זה לומדים זה מזה כי החכם מלמד לתלמיד והתלמיד מלמד לחכם אם הוא התלמיד המשכיל ואפילו אינו כל כך משכיל מתוך שאלותיו כהוגן ושלא כהוגן הרב מתחדד מפני שצריך הרב להשיב לתלמיד על שאלותיו נמצא החכם מתחדד בשאלותיו של תלמיד. וראו עוד תוספות נידה יד ב ד"ה 'האיך' :"ואור"ת דבבחרותו של רבי היה ר' יוסי גדול יותר ובזקנותו מחמת התלמידים נתחכם רבי יותר כדאמר נמי הכא הואיל ושכיחי רבנן קמיה מחדדין שמעתתיה".

[11] השוו עם פרק ו ב'דרך חיים': "בפלפול התלמידים וזה כי החברים זה מחכים זה וכן הוא מחכים את רבו ובפ"ק דתענית ז' ע"א אמר רב נחמן בר יצחק למה נמשלו ד"ת לעץ שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה מה עץ קטן מדליק את הגדול אף דברי תורה הקטנים מחדדין את הגדולים והיינו דאמר רבי חנינא הרבה תורה למדתי מרבותי ומחבירי יותר ומתלמידי יותר מכולם ע"כ והטעם הוא מבואר מאד כי הדבר דומה לעץ שאין מקבל האור וכן הת"ח גדול מפני שהשגתו גדולה מאד לכך אין מתחיל לשאול ולפלפל בחכמה לפי גודל השגתו ופשיטות שכלו אין בו פלפול דהיינו השאלה וצריך אל כל פלפול שאלה לאפוקי הגדולים אין בהם השאלה ולפיכך אמר שהקטנים מחדדים את הגדולים מפני שהם שואלים ביותר ואז צריך החכם להשיב ומדמה זה לעץ קטן שהוא מדליק את הגדול שהאש נאחז ביותר בקטן וכך הוא הקטן הוא התחלת השאלה והפלפול ולכך אמר בפלפול התלמידים שעיקר הפלפול מן התלמידים אמר הרבה תורה למדתי מרבותי מפני שהם מסרו לי החכמה ומחבירי יותר מהם מפני שהם שואלים זה את זה ועומדים על עיקר החכמה ומתלמידי יותר מכולם כי הם מפלפלים ומחדדים יותר בשאלה".

[12] ייתכן שכוונתו לדברי השל"ה בפרשת חיי שרה, אות יד, ד"ה 'עניין זה המאמר', על התעלות העלול על העילה, בבחינת "ומתלמידי יותר מכולם". או לדברי הרב בשיעורים על תורת הראי"ה 'אור ישר ואור חוזר': "מאמר של הרב נחמן מברסלב. והוא נותן דוגמה יפה מאוד ביחס של הרב והתלמיד: מה שכבר אור פנימי בשביל הרב, זה נשאר עוד, מבחינת אור מקיף, אצל התלמיד. אתם זוכרים את זה? זה מ"ליקוטי אמרים", כן. והרב שמה מסביר נושא שאנחנו מוצאים אחר כך בכמה ספרים, בכמה...אצל כמה תלמידי חכמים, ובפרט אצל המהר"ל, בפירוש שלו ב"דרך החיים" במשנה הראשונה, של "משה קיבל תורה מסיני", זה קצת, קצת קשור לדברים של שבועות, כן."

[13] על המדדים להגדרת "מומחה", ראו פירוש ברטנורא על סנהדרין, פג, משנה א: "ומומחה הוא מי שלמד בתורה שבכתב ושבעל פה ויודע לסבור להקיש ולהבין דבר מתון דבר הוא הנקרא מומתה וכשהוא ניכר וידוע ויצא טבעו אצל אנשי דורו נקרא מומחה לרבים והוא יכול לדון יחידי ואפילו לא נקט רשות מראש הגולה" ופירוש הרמב"ם לסנהדרין פרק א משנה א :" מומחה לרבים שתהא חכמתו ומעלתו בתורה מפורסמת אצל ההמון כמו שיודעים זה החכמים אשר בחנוהו וקבלו דינו" ובפירוש ר' חננאל על סנהדרין ה א :"אלא חכם גדול חשוב בדורו כרב נחמן וכיוצא בו" וראו עוד בשו"ע חושן משפט תחילת סימן כ"ה במיוחד בפירושי הש"ך והתומים שם.

[14] במדבר יז, כו-כז :"ויאמרו בני ישראל אל משה לאמר הן גוענו כלנו אבדנו כל הקרב הקרב אל משכן ה' ימות תמנו לגוע".

[15] במקורות רבים וראו בין השאר בשל"ה, חלק תורה שבע"פ: "כי צריך דעת ותבונה להבין לשונה הלכות בכל יום שיעמוד בשכלו על עמק הדברים ולהבין כל דבר ודבר על יסודו ולפלפל בהלכה לפלפל בחכמה כי אין ערך לפלפול והפלפול יהיה של אמת וכל אחד יודה לדברי חברו אם האמת אתו ואז שמעתתא מתרוחה בסיעתא דשמיא המסיע לבא לטהר". וביתר פירוט במסכת שבועות, חלק 'נר מצוה', אותיות כט-לג.

[16] מעין דברים אלו נמצא ב 'מים אדירים' (נמצא בספריית מניטו), ירושלים, תשמ"ז: "וכן כל תורה שבכתב כל א' הוא סוד החכמה והגבול והצמצום הוא סוד הבינה כלי המקבל להתבונן והיינו שבינה הוא סוד הבנת דבר מתוך דבר וזהו שצמצם את רצונו מחמת שיודע הגותן ומבין בהמקבל שאינו ראוי לקבל יותר מזה והמקבל הוא הוא הנותן הגבול להתצמצם בזו השיעור כי אינו ראוי לקבל יותר וכן בינה להמקבל להתבונן בכדי שהמקבל יהנה ויתבסם במה שיבין דבר המצומצם כי אם היה מתפשט הרצון לפי הנותן לא היה קץ וז"ס עשות ספרים הרבה אין קץ מה שהניח להתבונן בסוד תורה שבע"פ ולא נכתב הכל בפירוש שאם היה כן היה צריך לגלות כל חכמתו והוא בלתי בעל תכלית וכן הוא חכמתו ולא היה קץ ולסיבה זו צמצם ולפי בחי הספרים שהם המקבלים נתצמצם חכמתו ורצונו". וראו עוד פירוש באר יצחק שם, אות נח.

[17] על פי כריתות, ב, ב :"מנינא למה לי...לאפוקי" בסוגיה זו נדונות מספר משניות הנוקבות במניין, על פי העיקרון שמניטו ציטט.

[18] דף ג, עמוד ב: "מנינא דרישא למעוטי מאי".

[19] השוו עם שיעורי הרב על שערי אורה מס' 26 : "בעניין הנישואין, יש שני שלבים: הקידושין והברכות. בשלב הראשון של הקידושין הביטוי בגמרא הוא "דאסר לה אכ"ע כהקדש", לכן בשעת הקידושין, היא נאסרת לכול, כולל הבעל. וכדי להתיר אותה לבעל, צריך שבע ברכות. לכן יש איסור לסדר חופה בלי שבע ברכות. ובהרחבה בשערי דמעה כרך 1 בשיעור מהות הברכה:" צריך להבין היטב את המושג הזה, הקדש. הוא מבטא את הדרך שבה אני מסתכל על העולם שסביבי. איך אני מתייחס לסביבה שלי? האם היא שלי מלכתחילה או האם היא שייכת לבורא? ואם כן, מי נתן לי רשות ליהנות ממנה? האם אני מכיר בכך שאיני בעל הבית? דוגמה חשובה ביותר היא הדרך שבה אני מתייחס לבת הזוג שלי. אתם יודעים שיש שני שלבים בחתונה: בשלב הראשון, החתן מקדש את הכלה, ובכך הוא אוסר אותה, לא רק על שאר העולם אלא גם עליו, עצמו, וזה לכאורה מוזר. כאשר החתן אומר לכלתו ״הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל״, ונותן לה טבעת, הוא אוסר אותה על עצמו. מדוע עליו לעשות זאת? השאלה היא מה היחס האמתי שלי כלפי כלתי: האם אני בעלה, פשוטו כמשמעו, או שאני עתיד להיות אישה, מבחינת ׳וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְהוָה תִּקְרְאִי אִישִׁי וְלֹא תִקְרְאִי לִי עוֹד בַּעְלִי׳. האם אני רואה בה חפץ וכל מטרתי היא ליהנות ממנה, או האם היא האחר שלי ואני גם אהיה האחר שלה? האם שנינו סובייקטים? המעבר דרך המצב של הקדש נועד לברר נקודה זו. היום אנחנו מקיימים את שני שלבי החופה בזה אחרי זה, אבל בתקופת המשנה, היה הפרש של שנה בין כל שלב, ובמהלך פסק הזמן הזה, היו הדברים מתבררים. לפני שמתירים את הכלה לחתן על־ידי אמירת שבע הברכות, יש צורך בבירור שאלה יסודית זו: איך אני הולך להתנהג?

בעלי הסוד מסבירים את שני חלקי החופה כהמחשה של העיקרון של ״ויברך ויקדש״: לאחר שאסר החתן את האישה כהקדש, נדרשת ברכה על מנת להתירה לו. לפני שבע הברכות, יחסי אישות הם בבחינת ״אכלה פגה״, שהוא למעשה חטא אדם הראשון. על פי הסוד אדם הראשון בעל את אשתו לפני כניסת השבת, דהיינו הקדים את הנאת הבעילה לשמחת הזיווג".

וראו זוהר כרך ג (ויקרא) פרשת תזריע [המתחיל בדף מב עמוד א]: "תמן תנינן כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאלו גוזל לקודשא בריך הוא וכ"י דכתיב גוזל אביו ואמו וגו', כל הנהנה מן העולם הזה כלל דא איהו אינתו מאן דאתדבק באנתו למהני מנה ואף על גב דאיהי פנויה ואהני מנה בלא ברכה כאילו גוזל קודשא בריך הוא וכנסת ישראל, מ"ט בגין דזווגא דלהון בשבע ברכות הוא" וכן של"ה שער האותיות אות ק ערך קדושה אות שפט :"הכונס בלא ברכה בכלל הנהנה מהעולם הזה בלא ברכה,,,,ובכלל זה הבא על הפנויה"

[20] ראו פירוש מלבי"ם למשלי ב ג "שם תבונה בולל התבונה הכללית אשר כבר התבונן על כל הדברים בכלל שהיא מבדלת בהם בין האמת והשקר בעניני האמתיות וזה הוא כפל הלשון בפסוק כי אם לבינה תקרא לתבונה תתן קולך כי הבינה היא ההבנה החלקיית בחלקי הענינים מה שמתבונן מעט מעט ומוסיף דעת להוציא דבר מדבר וצריך שיקרא אל הבינה ולהוממה אליו לשום לבו לכל דבר בינה לשקוד עליו להבין טעמו והתבונה היא ציור התבונה הכללית שכולל כל הדברים שאי אפשר שיקרא אל התבונה כי רחוק מן האדמן להכין כל תעלומה בכלל רק יתן קולו לתבונה כקורא מרחוק להשיג מה שיש ביכלתו להשיג מהתבונה הכללית" וצ"ע כי משמע לכאורה שדווקא התבונה כוללת יותר מהבינה. אך ראו זהר פרשת האזינו רצא א וכן עץ חיים שער הכללים פרק יא:" ודע כי בינה יש לה ג' בחינות א' כשיש לה זווג עם אבא ואז נק' בינה ב' כשאין לה יחוד עם אבא ואז נק' תבונה כשעומדת לבדה ג' כשיורדת ומתפשטת למטה תוך הז"א נקרא ג"כ תבונה וכשז"א עולה למעלה נק' איש תבונות ידלנה פירוש ידלנה אותה למעלה"' וראו עוד הסבר ברוח דברי מניטו ב 'מים אדירים' לרמ"מ משקלוב ( היה בספרית מניטו) על הזהר הנ"ל "כיון שפירשנו שמילת בינה כלל הכל אם הבנים ולמה נמצא שם תבונה שהוא ג"כ פירוש של בינה וקאי על הבינה ולמה לא נקראת גם שם בינה ולזה אמר אלא כו' תבונה אקרי כד ינקא לבנין כי בעת היניקה הם ג"כ נכללין באימא אך הם יונקים והם בגלוי יותר הבן והבת ואימא יונקת להון והיינו שפי' של בינה כלל ההבנה והוא שם דבר אך אין שכל אנושי שיבין כלל הבינה אשר ברא הבורא בעולם אך מה שיונקים הוא הכל מהבינה אפס קצהו מה שאפשר להבין זו נקראת תבונה כלומר זאת מובן וכ"ה תמיד ואז אין האימא ניכרת רק הבן ובת ו"ה אך בכללות נקרא תבונה על שם האם שהיא רביעא עלייהו והיינו שבעת יניקחם הם בסוד הקטנות מאוד ואינו יכול עדיין לברור בעצמו הלכה פסוקה..."

[21] ראו 'מים אדירים', שם, בהמשך הדברים להגדרת 'דעת': "כי אין בו בחי' דעת שהוא שיקול דעתו בעצמו לידע דבר פנימי ואינו נכנס בלבבו דברים פנימים".

[22] ראו עוד על היחס בין בינה לחכמה ב'שערי דמעה' פרק ברכות השחר: "החכמה האמתית היא לדעת במה שני דברים הנראים שונים זה מזה הם למעשה אותו דבר. במקרה שלנו במה איש ואישה הם אותו דבר בשרשם. שניהם בני אדם, בניו של האדם ותכליתם חד היא, כפי שהסברנו זאת בפסקה הקודמת. אבל צריך להיזהר ולדעת שהסדר בלימוד הוא שונה: קודם כול עלינו לדעת במה שני דברים הם שונים ורק לאחר מכן אפשר להבין במה הם זהים. קודם כול בינה ואחר כך חכמה. הלימוד לפי הבינה הוא לימוד השונות, המבדיל, ההבנה של מה בין לבין. איש אינו אישה ואישה אינה איש. בלי ידיעה בסיסית זו, אפשר להגיע לכל הטעויות האפשריות. אפשר להגיע לשיגעון מוחלט. רק מי שתופס קודם כול את ההבדל יכול לאחר מכן להבין את הצד השווה.

סדר ההתגלות הפוך: קודם כול חכמה ואחר כך בינה. זה הסדר מלמעלה למטה. אבל לא כך לומדים. סדר הלימוד הפוך והוא מתחיל מהמציאות, מעולם העשייה ובסדר הזה, מלמטה למעלה, מגיעים קודם כול לבינה ולאחר מכן לחכמה. סדר התפילה אף הוא מלמטה למעלה ולכן קודם מזכירים את ההבדלים הקיימים: היהודי לעומת הגוי, האיש לעומת העבד, האיש לעומת האישה. סדר התפילה הוא סדר התיקון וסדר זה הוא למפרע.

לפני שיהיה אפשר לדעת שיש מכנה משותף צריך לדעת שיש הבדל. איש זה לא אישה ולהפך. האישה צריכה להיות אישה והאיש צריך להיות איש. זה במציאות והכול מתחיל מהמציאות. לכן כאשר באים היום ואומרים שאין הבדל, זה שיגעון מוחלט. אי אפשר להפוך את הסדר של קניית הידיעות. זה מקלקל הכול. כאשר מישהו מדבר הוא תמיד צריך להדגיש באיזו מדרגה הוא מדבר. אם מישהו אומר שהוא מדבר במדרגת הבינה ושהאיש והאישה הם אותו דבר, הוא משוגע. אם הוא אומר זאת במדרגת החכמה, הוא צודק, בתנאי שהסביר קודם כול שבמדרגת הבינה זה לא נכון. אחרת זה מקלקל את השורה.

׳הֲלוֹא אָב אֶחָד לְכֻלָּנוּ הֲלוֹא אֵל אֶחָד בְּרָאָנוּ׳.זה בבחינת חכמה. אין הבדל. כולנו בשר ודם. אבל זה לא תחילת ההכרה. תחילת ההכרה היא במדרגת הבינה: שלא עשני גוי, שלא עשני עבד, שלא עשני אשה, שעשני כרצונו.

[23] מניטו התייחס ל'דעת' בשיעורים רבים ועמד על משמעות ה'דעת' בעבודת החיבור של האדם – עולם התיקון - בין כל המידות מלכות ויסוד, ו קצות, וחכמה ובינה וכן על הדעת כמאפיין את המישהו שעומד מאחורי המידות לעומת המה שבחכמה והבינה ללא הדעת. וראו לדוגמה בהרחבה בשערי דמעה בפרק ברכות השחר: "מי שבעל בינה וחכמה מגיע לדעת. דעת היא האיחוד של חכמה ובינה. כשחכמה ובינה מתייחדות, הכלי של הדעת מתגלה. כלי זה הוא הכלי של ספירת כתר. אז העולם מתוקן.[103] כדי לאחד חכמה ובינה צריך לאחד את כל שבעת הספירות התחתונות. סוף סוף זה תלוי באיחוד בין יסוד למלכות, שהם הספירות התחתונות ביותר. כשהספירות יסוד ומלכות סוף סוף מתאחדות, אז הספירות חכמה ובינה למעלה גם כן מתאחדות, והכלי של הדעת מתגלה. זהו השלב של גמר התיקון של כל עולם ועולם, של כל יחיד ויחיד. החכמה והבינה מופיעות מצד תפקוד הבריאה. הדעת היא דבר חדש. הדעת היא הכלי של גמר התיקון וכלי זה מגלה את הכתר. לכן בתפילה אנחנו מבקשים דווקא דעת בברכה האמצעית הראשונה של תפילת העמידה, ולא סתם דעת אלא ״דעת מאתך״ והכוונה היא משורש הכתר.

מדוע אני מבקש זאת? כי אני רוצה להיות אדם אמתי, לא רק אדם טבעי. כאדם טבעי אני יכול לרכוש בינה וחכמה. בינה דרך לימוד ספרים וחכמה דרך לימוד עם מישהו אחר. אני יכול לעשות זאת כי הקב״ה חונן לאדם דעת. אבל כאדם הרוצה להיות אדם אמתי, איני מסתפק בכך: אני רוצה ״מֵאִתְּךָ חָכְמָה בִּינָה וָדָעַת״ דווקא. זה החידוש. זה לא טבעי. אז יש מקום לבקשה. אז יש מקום לתפילה. למדנו בכרך הראשון שהתפילה היא בקשת צרכים לא טבעיים, שאיני יכול להשיג בכוחותיי בלבד. כדי לקבל את מה שיש בטבע, אני צריך לעבוד. אבל הנשמה שלי אינה מסתפקת בכך. היא רוצה חיים אמתיים, חיים טובים. לכן אני מבקש מאתך. זה ההבדל בין עבודה לעבודת הקודש. דעת מדעית, בינה לוגית פילוסופית, כל זה שייך לשכל, ולא לעולם התפילה. אבל רק דרך התפילה אני יכול לקבל דעת אלוקית

שאלה: מדוע הבקשה מתחילה בדעת דווקא ולא בבינה?

תשובה: אני אדם לפני שאני אנוש. להיות אדם זה להיות בעל דעת. זו הסגולה של האדם, כדברי רש״י על הפסוק ׳וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה׳: ״אף בהמה וחיה נקראו נפש חיה אך זו של אדם חיה שבכולן שנתוסף בו דעה ודבור״. הקב״ה שם בטבע האדם את הסגולה, את האפשרות, את הבכוח של הדעת. כדי להגיע לכך צריך לעבוד, אבל רק אדם יכול להגיע לכך. זה שייך לטבע שלו. לכן כדי לגלות את הכוח של הדעת שיש בי, אני צריך לעבור דרך הבינה, דרך החכמה וכן הלאה. בבקשה זו אנחנו רומזים לסדר האצילות: קודם כול גילוי אורו של הכתר, ואחר כך גילוי האורות של החכמה ושל הבינה.

שאלה: מה ההבדל בין דעת לשכל?

תשובה: השכל יכול להמציא מושג ואפשר לקשור מושג זה למושג אחר. המושג הוא דבר מופשט. הדעת קשורה לרוח הקודש, ליכולת להקשיב לדיבור האלוקי. ׳אֲשַׂגְּבֵהוּ כִּי יָדַע שְׁמִי׳. ׳יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ׳. כדי לקבל תשובה צריך לדעת, לדעת באמת. ׳קָרוֹב יְהוָה לְכָל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת׳."

וראו עוד ב,סוד מדרש' כרך 3 בפרק נבראים ונאצלים : " בעל דעת הוא מי שמסוגל להבין בעצמו מה שנאמר בספר או על־ידי הרב. מובן שלא לפני שהוא למד אצל הרב אלא אחרי שהוא למד אצל הרב. בעל דעת מבין על מה דיבר רבו באמת. משל למה הדבר דומה? למישהו שבחיים לא טעם טעם של פרי מסוים. לא יעזור לו לקרוא ספר על אותו פרי, או אפילו לשמוע ממישהו אחר שאכל מאותו הפרי כמה נפלא טעמו של אותו פרי. הוא צריך בעצמו לטעום, ורק אז הוא יכול להבין על מה דיברו אחרים, או מה ניסה הספר להסביר לו. זו מדרגת הדעת - אחרי הטעימה אפשר לדעת במה מדובר. ׳טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב יְהוָה.׳[34] כדי להיות תלמיד חכם צריך להיות קודם כול נבון. אולם חכמת התלמיד חכם גבוהה יותר משום שבאינטרקציה בין הרב לתלמיד יש מישהו שמדבר למישהו, יש גילוי פנים בפנים של רצון, ולא קריאה בתוך ספר א־פרסונלי. עצם המפגש הישיר בין הרב לתלמיד מאפשר להעביר ידע שלא ניתן להעברה על־ידי הספר והקריאה בו."

רבים המקורות למאפיינים אלו של ה'דעת' שהזכיר מניטו, וביניהם יש במיוחד להזכיר: על הדעת שלמעלה מהחכמה והבינה, בפרדס רימונים, שער 'מהות והנהגה' פרק כה: "וראוי לדקדק למה אינם נכללים בכתר חכמה ובינה שהם שרשים אל ג' קוים כמבואר בשער סדר האצילות ודעת מאי בעא הכא והטעם הוא מפני שבכתר לא שייך לא דין ולא רחמים מפני שהרחמים נכללים מדין וחסד שהם קו המיצוע והכתר הוא סוד חסד ורחמים שאין בו תערובת דין כלל ולכן לא יצדק אמרנו בו שהוא קו הרחמי' באמיתות והדעת הוא בחינ' הת"ת קודם התפשטותו בערך בחינתו בכתר בין חכמה ובינה בסוד ההכרע' כמו שיתבאר בשער הבא ולכן כשנרצה לכלול הבחינה השנית שהוא בחינ' הרחמי' אין אנו יכולין לכללו בכתר בעצם כי לא יצדק מן הטעם שבארנו אמנם נוכל לכללו בדעת שהיא בחי' הת"ת ובחי' הכתר דהיינו הת"ת המתעלה עד כתר ובעלותו שם במציאותן העליון נמצא שהוא שורש וכללות הרחמי' בקצת דין הנכלל עמו אבל הכתר בעצמו הוא שורש נעלם בו יוכללו ג' הבחינו' בהעלם כדמיון הסתר והעלם הענפים הנאצלי' בהמאציל ולכן מפני זה לא יצדק בו דין".

על הקשר בין הדעת לאיחוד המידות בעולם התיקון, ראו פירוש הגר"א ל'ספרא דצניעותא' פרק א בהגהה שניה: "ועיקר ענין המחקלא הוא הדעת שע"י הזיווג באו"א ולכן "דעד דלא הוה מתקלא לא הוו משגיחין אפין באפין " וכן הוא מוחין דזו"נ שע"י נתקיימו מלכין קדמאין שהן זו"נ ..ולכן "דעד דלא הוי מתקלא מלכין קדמאין מיתו" וכן הזיווג של זו"נ הוא ע"י המוחין שהן הדעת והדעת נקרא מתקלא שקל הקדש והוא לשון חק ...ולכן הזיווג בלשון דעת וידע אדם וכו' וסוד זה הדעת לא היה בעולם התהו ולכן לא נחשב דעת בספירות כי כל מה שלא היה בתחילה קודם התיקון אינו אלא תוספת ולא נחשב במנין.....והוא המתקלא בג' קוין".

על הדעת כמאפיין של האדם כאדם ובמיוחד כביטוי של רצון (שלפי דברי מניטו בשיעורים רבים הוא המאפיין של מישהו לעומת משהו), ראו בפתחי שערים, נתיב שבירת הכלים, פתחים יז ו כ, שם מבואר שהדעת היא מהות האדם כיון שמחברת בין נפש לרוח. ובנתיב עולם התיקון, פתח א, שם מבואר שהדעת הוא הרצון: "והרצון הזה הוא גנוז במצח של א"ק שבכל פרצוף מאיר במצח שלו הארת המוחין שלו והוא הדעת שהוא התולדה הבא מן המחשבה והציור שבו גנוז שורש הרצון הזה שהוא סוד הדעת שמקום הכתר ותכלית הרצון הוא לגלות יחוד העליון בהעברת הרע ושליטת הסט"א אל הטוב שלזה היה תכלית הצמצום ובריאת העולמות".

על ה'דעת' כביטוי להתנסות ב'טעם' מעבר לתפיסה שכלית, ראו 'פרי צדיק' פרשת תצא, אותיות טו, טז.

[24] ספר יצירה, פרק א, משנה ד.

[25] עירובין, סה, א, סוטה, ה, א.

[26] על היחס בין התלמוד לקבלה, ראו רעיא מהימנא במדבר רמ"ד ב: "ורבנן דמתניתין ואמוראין כל תלמודא דלהון על רזין דאורייתא סדרו ליה" ושם רנ"ד ב :"ומארי דקבלה אינון מארי דתלמוד" וכן בהקדמת מהרח"ו לעץ חיים: "ונמצא כי המשנה והש"ס הם הנקראים גופי תורה והנה דבריהם כחלום בלי פתרון ורזיה וסתריה הפנימיים הנקראים נשמת התורה הם פתרון החלום הנפתר בהקיץ בוסד אני ישינה וליבי ער וכמו שאמרו חכמים ז"ל במחשכים הושיבני זה תלמוד בבלי אשר איננו מאיר אלא על ידי ספר הזהר הם רזי תורה וסתריה אשר עליהם נאמר "ותורה אור".

[27] על הקשר בין תפילה לנבואה, עמד מניטו בשיעורים רבים, ועל הקשר בין שפת הנבואה לשפת התפילה, ראו 'סוד מדרש' כרך 2 פרק 'לשון הקודש': "כאשר אומרים חז״ל שהעולם נברא בהבל פיו של הקב״ה,[25] מעבר לאמירה שבריאת העולם לא דרשה מאמץ מצד הקב״ה, הם רוצים להדגיש שהעולם נברא בידי מישהו ויש בעולם רשימו - רושם, עקבה מאותו דיבור. רשימו זה יהפוך להיות הזהות האנושית. מכאן חשיבות הלשון בהגדרת מהות האדם כחי מדבר. לשון הקודש היא שפת הנבואה, שפת הגילוי האלוקי לאדם, מלמעלה למטה והיא משמשת גם כלי העברה מן האדם לבורא, מלמטה למעלה, דרך התפילה."

[28] הרב יצחק שניאורסון , קרוב משפחה של שושלת האדמו"רים בחב"ד בן דודו של האדמו"ר האחרון של ליובאוויטש ייסד את   Le Centre de Documentation Juive Contemporaine יחד עם ליאון פוליאקוב ראו עליו ערך בוויקיפדיה האנגלית. מניטו סיפר בהזדמנויות רבות שלמד עימו את ספר התניא.

[29] לדיון מקיף בהבדל בסדר הלימוד בין הרב לתלמיד ראו שיעורים על 'שערי אורה' שיעור 54 : "צריך להסביר קצת יותר: מי שלומד, ילד שלומד, מאיזה סוג הוא הרב שלו? האם הרב שלו למד באותו סדר. דהיינו עץ החיים קודם ואחר כך עץ הדעת? אם הוא למד כמו שלומדים ברוב התלמודי תורה: עץ הדעת קודם כל ואחר כך עץ החיים, זה אבוד. כי בהקדמה של פירוש הזהר, וגם המהרח"ו מביא את זה מצד השני בפירושו על העץ חיים, בהקדמתו על עץ חיים, זה ברור מאוד. לפי המקובלים: עץ הדעת טוב ורע זה המשנה, ועץ החיים זה הקבלה.

אז כל העניין זה הסדר. אנחנו יודעים כי לפי ההלכה, הסדר של התלמיד צריך להיות קודם כל משנה, דהיינו: תלמוד, ואחר כך קבלה. אבל זה הסדר אצל התלמיד. אבל הרב, כבר הגיע לעץ החיים, ולכן הרב, מלמד את עץ הדעת מתוך עץ החיים. ולכן הסדר אצל הרב, זה הסדר שאמרתי והסדר אצל התלמיד זה הסדר של עץ הדעת קודם כל". וראו עוד בשיעורים על כתבי הרב קוק על אורות התחיה פרקים ס ו סד, שם דן מניטו באריכות על סדר הלימוד של נגלה ונסתר.

[30] השוו זוהר שמות דף צט עמודים א ו ב (בתרגום הסולם): "בא וראה דרך התורה כך היא בתחילה כשמתחילה להתגלות לאדם רומזת אליו ברמז אם יודע טוב ואם אינו יודע שולחת אצלו וקוראת לו פתי והתורה אמרה לאותו ששלחה אליו אמרו לפתי ההוא שיקרב כאן ואדבר עמו ז"ש מי פתי יסור הנה וחסר לב וגו' האדם קרב אצלה מתחילה לדבר עמו מאחרי הפרכת שפורשת אליו דברים לפי דרכיו עד שיסתכל מעט מעט וזהו דרוש אחר כך היא מדברת עמו מאחורי סדין דק דברי חידה וזהן הגדה ואחר שנעשה רגיל אצלה היא מתגלית אליו פנים בפנים ומדברת עמו כל סודות הסתומים וכל דרכים הסתומים שהיו חבוים בלבה מימים ראשונים אז הוא אדם מושל בעל תורה ודאי שהוא אדון הבית שהרי גילתה לו כל הסודות שלה ולא הרחיקה ולא כיסתה ממנו כלום. אמרה לו התורה ראית דבר רמז שרמזתי לך בתחילה כך וכך סודות היו בו כך וכך הוא אז רואה שעל אלו מלים שבתורה אין להוסיף ואין לגרוע מהם ואז פשט המקרא הוא כמות שהוא שלא להוסיף ולא לגרוע אפילו אות אחת וע"כ בני אדם צריכים להזהר ולרדוף אחר התורה להיות מן האוהבים שלה כמו שלמדנו".

וראו עוד אבן שלמה (מאלצאן בשם הגר"א) פרק ח סימן כא ובהערות שם ( במיוחד בהוצאת זלושינסקי ירושלים תשעג).

[31] על היחס לארמית, ראו גם שיעורים על שערי אורה שיעור 39: "כי אברם כאברהם יוצא מן ארם, שהיא הזהות הכי קרובה לזהות של עבר, אבל זו זהות אחרת. וזה ההקבלה, הקשר, היחס בין הזהות הארמית שיש בה קצת מהקדושה, והזהות של עבר, שהיא הקדושה. זה נשאר בעם ישראל, היחס לממד הארמי, לשון ארמי, יש בו קצת מהקדושה. נראה אחר כך, זה שייך לקליפה. אבל יש ארבעה סוגים של קליפות, נראה אחר כך בפרק, והרמה של הקליפה הכי דקה, הכי קרובה לקדושה, נקראת 'קליפת נוגה', ואע"פ שזה שייך לטומאה של הקליפה, יש בה מן הקדושה: זה נקרא 'קליפת נוגה' אצל המקובלים." ובשיעור 43 שם :" צריך להבין כי התורה מדברת על אדם אמתי. התורה שבעל פה יודעת שאדם הוא לא אמתי, אבל פשט התורה זה לאדם אמתי, התורה מדברת רק לצדיקים. התלמוד כבר יודע שיש צדיקים ורשעים, לכן התלמוד הוא בארמית". ועל יחודה של הזהות הארמית לעומת הזהויות הלאומיות האחרות ראו בשיעור 1 על 'נר מצוה', ובהערות 10 ו 11 שם: "צריך תהליך קשה מאוד, עד שהעבריות של העברים תתגלה מתוך הקליפה הארמית, אבל זה דווקא מתוך האומה הארמית - שהיא אומה ואינה אומה, כבר מאז, כבר באותה תקופה - שזה היה יכול להיות לצאת. לכן אברהם יוצא מארם. זה מספיק מובן? כן? ארם זה משפחה מיוחדת בין הגויים שאינה דומה לכל גוי, שהוא כבר איזה מין מיוחד מנותק מהאיחוד של הזהות האנושית. אלא, סופסוף, נשאר בעולם - וזה נקרא 'ארם' - משהו דומה לגזע המרכזי שבא מאדם הראשון. זאת אומרת, היחוד, דעם יו"ד, של המין האנושי. זה נשאר בתוך הקליפה של ארם וזה נקרא 'אברם העברי'".

וליישום של היחס בין שתי השפות בהסבר מושגי יסוד, ראו ב'מהפכת הזהות העברית': "בארמית אי אפשר לתפוס: 'הקדוש ברוך הוא', 'הוא' - אין לנו תפיסה. בעברית אפשר לומר 'הקדוש ברוך הוא'. אבל בארמית..."

דניאל שליט: ...קדושה, זה "איקרי…"סתר דאיקרי קדושה" – זה כתוב שם בתוך שער ב'אורות הקודש'.

מניטו: כן. וכו' למשל. וחוץ מזה, כשלומדים מה שכתוב בזוהר: "קודשא בריך הוא, תורה, וישראל – חד הוא". קודשא בריך הוא, תורה, וישראל חד הוא: אז "קודשא בריך הוא" - זה לא הקב"ה, זה ה"קודש ברוך הוא", "תורה וישראל" - ישראל זה עם ישראל, אז זה מתגלה ש"קודשא בריך הוא" זה ארץ ישראל. ולומדים את זה! למשל כשאנשים אומרים: "המקום" במקום הקב"ה, "המקום". מה זה "המקום"? "ברוך המקום ברוך הוא, ברוך שנתן תורה לעמו ישראל" (הגדה של פסח). "המקום" זה ארץ ישראל.

דניאל שליט: למה? רגע. "המקום" זה "מקומו של עולם"...

מניטו: יפה. אבל "מקומו של עולם" מתגלה דווקא בעולם ב"ארץ ישראל". כל זה לומדים! צריך לתרגם את העברית שלנו ללשון הקודש.